בדק בית. יובל עציוני בגלריה פריסקופ

.

לקראת נעילתה של "בדק בית", יתקיים בתערוכת היחיד של יובל עציוני בגלריה פריסקופ שיח גלריה בשבת הקרובה, 2.7.16, בשעה 12:00 בצהריים.

בתערוכה "בדק בית", שאצר ישעיהו – איש – גבאי, מקיימת עציוני דיאלוג עם הבד כחפץ, ממבטה המקצועי של מעצבת טקסטיל. עציוני, בוגרת המחלקה לעיצוב טקסטיל במכללת 'שנקר' (1992), עבדה בתעשיית הטקסטיל הישראלית בשנים בהן התמוטטה, ומשנת 2000 היא עוסקת בעיצוב טקסטיל כמעצבת עצמאית. בשנים האחרונות היא מלמדת במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. ההוראה, היא אומרת, מאפשרת לה לפנות גם ליצירה שאינה עונה רק להגדרה המכוונת לעיצוב מסחרי, אלא לבחינת העיצוב כפעולה מורכבת, המשקפת את השינוי שחל בעיצוב אופנה וטקסטיל.

נקודת המוצא לעבודות היא שקי המשתלה לגידול עצים, הארוגים מחומר פלסטי, ומושלכים לרוב עם תום השתילה. בפעולת טקסטיל – סריגה, אריגה, רקמה – מקבל החפץ המושלך, הקרוע, נוכחות מחודשת ללא תיקון, אך תוך בחינה של עקרונות עיצוב בסיסיים: מבנה, קומפוזיציה, סימטריה, מקצב, ושכבות – מהלכים המתקיימים כ-DNA של ייצור טקסטיל, עיצוב טקסטיל ומוצרי בד כסוגה תרבותית.

"אנחנו צורכים כמויות גדולות של מוצרי בד, הארון מתפוצץ", מסבירה עציוני. "לעתים משתמשים בבגד פעם אחת וזורקים או תורמים. כך גם החברות המייצרות: עודפי ייצור נשלחים להטמנה או למסחר בעודפים, סוגייה חברתית קשה בפני עצמה.

"התנהלות זו היא מהלך אנטי אקולוגי מובהק. תעשיית הטקסטיל היא מהתעשיות הגדולות והגלובליות בעולם, ומקומה גבוה בסולם ההשפעה לרעה על איכות הסביבה בה אנו חיים. מכאן מגיע חיפוש לסגירת מעגל הייצור, השימוש וסיום חיי מוצר הטקסטיל.

"היבט נוסף במסגרת עקרונות הקיימות בתחום הטקסטיל הוא ההיבט החברתי של הייצור: מי מייצר את מוצרי הטקסטיל שלנו, היכן ובאילו עלויות? בעבר נחשב חפץ הטקסטיל כמייצג זהות משפחתית, מקומית ותרבותית-לאומית, כך שבנוסף על אובדן מקומות עבודה, איבדנו גם את הערך החברתי שמייצגים מוצרי הבד".

בעבודות שמציגה עציוני ב"בדק בית", היא מספרת, "נוצר דיון המשקף כאב יחיד ומורכבות קבוצתית בשדה תרבות טקסטיל המתקיימת בשדה מורחב (Krause, 1978) ורב מערכתי (פופובסקי, 2010) של עיצוב ואמנות, תרבות וחברה".

.

.

.

.

.

.

.

טקסט האוצרות של איש גבאי

.