שאול המלך ויערות מואיר

לפני חמש שנים חזר עופר רותם לארץ אחרי 28 שנים בארצות הברית. הוא מצייר מצילום פשוט, סנפשוט, והוא הזוכה בפרס שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית לשנת 2015

 

זוכה פרס שיף לאמנות פיגורטיבית ריאליסטית לשנת 2015 הוא הצייר עופר רותם. את לימודיו בבצלאל סיים רותם, 62, ב-1981, שנה מאוחר יותר נסע לארצות הברית, ובה התגורר ועבד 28 שנים. לפני חמש שנים חזר לארץ.

זו השנה השמינית בה מעניק הפרס ע"ש חיים שיף סכום של 10,000 דולר ותערוכת יחיד מלווה בקטלוג במוזיאון תל-אביב. מאז היווסדו מקדם הפרס היוקרתי ומבסס את מעמדו של הציור הפיגורטיבי בישראל, ומספר האמנים שניגשים להתמודד עליו הולך וגדל. השנה הגישו מועמדות לפרס למעלה מ-60 אמנים, וחברי ועדת השופטים היו: סוזן לנדאו, מנכ"לית ואוצרת ראשית מוזיאון תל אביב לאמנות, גיל ברנדייס, דורון סבג, ורדה שטיינלאוף, ד"ר דורון לוריא ונציג המשפחה דובי שיף. ואלה נימוקיהם:

"עופר רותם מצייר בסדרות. בסדרת עבודות בנושא תחנות רכבת הוא מצייר חללי ענק המכילים אינספור סיפורי חיים, מין מיקרוקוסמוס אולטימטיבי בדגש על תנועה, מסע, עוצמה והשתקפויות, כשהאתגר הטכני מושך אותו. בסדרת השתקפויות עירוניות נגלים כיווני ראיה מנוגדים על מישור אחד, המציגים סוג של חלל-רגע מפואר בתוך מציאות יומיומית, או פנטסיה שנוצרה בעיקר ביד המקרה.

"לאחרונה מצייר רותם ציורים של צמחיה סבוכה. סוג של התחברות לשורשים הביולוגיים. תוך ביטוי של מחזוריות החיים, תנועת הצמחים לעבר האור, התהוות הצורות האורגניות, ובריאת עולמות ויצורים מיניאטוריים, שלרובם אין קשר ישיר לדימוי הכולל. בתוך כך נחשף עולמו הפנימי של האמן – של פרטים לא צפויים, ציטוטים ואיזכורים, חלקם שירבוטים או כתמי גרפיט החופשיים מאילוצי התיאור הריאליסטי.

"עופר רותם מייצר עולם המתמקד בשלושה פרמטרים עיקריים: אור / תאורה, צורות / מבנים בטווח שבין האורגני, הגיאומטרי והאמורפי, והמרחב המכיל הכל. הניואנסים של אור וצל העולים ביצירותיו ומבוצעים בגרפיט על נייר הם בבחינת מסע גילויים שבמהלכו נחשפים פרטים וסימנים שאינם נראים במבט ראשון. 'ללא צבעים, יחסי אור וצל הופכים למגדיר העיקרי ומציגים דואליות כבסיס לעבודתי', אומר רותם.

"רותם מצלם ברמת הסנפשוט, וצילומים אלו משמשים אותו כסקיצות. בציור הוא 'מתקן' את עיוותי עדשת המצלמה. לדבריו 'צילום מוגדל חושף פרטים קטנים או רחוקים מדי לזיהוי המהווים בסיס לפיתוח צורות חלופיות אך עדיין ללא זהות ברורה'. חלקים בציור מנוצלים כמצע אקלקטי לדיסציפלינות שונות של ביטוי ויזואלי – אוטונומיות סגנוניות ותמטיות מגוונות המאזנות את נוקשותו של המקור הצילומי. פנים וחוץ נארגים ביחד".