טליה מוקמל קיבלה שתי הזמנות להציג במילנו: האחת מקבוצת בוגרי RCA ששכרו חלל בוונטורה למברטה, השנייה מגלריה מילנזית מבוססת. להלן סיכום ביניים. מילנו 2016, הישראלים
במילנו הציגה טליה מוקמל עבודות חדשות מסדרת "טרקוטה" – אובייקטים דקורטיביים מתערובת חול וקמח המעוגנת ברשת מתכת. עבודות אחרות בסדרה הוצגו זמן קצר לפני כן בתערוכות חומרים חכמים חומרים טיפשים וקראפט ישן קראפט חדש. את ההזמנה להצטרף ל-Form & Seek – קבוצה שהקימו בוגרי RCA – קיבלה, מספרת מוקמל, חודשיים קודם לכן, בפברואר, כנראה בעקבות פרסום פוסט על העבודות בבלוג העיצוב הבינלאומי designboom. "הייד אנד פורם" מזמינה מדי שנה מעצבים מחוץ לגרעין המייסדים להצטרף אליה ולהציג איתה במילנו. השנה הציגה הקבוצה בוונטורה למברטה, ואיתה הציגו בין היתר גם דפי רייס-דורון ואליסה סטרוזיק מגרמניה. סכום ההשתפות, מספרת מוקמל, לא היה מאוד גבוה, ונועד בעיקר לכיסוי עלויות. הזמנה נוספת היא קיבלה מהגלריה המילנזית Entrata Libera.
זו הייתה הפעם הראשונה שבה מציגה מוקמל במילנו כעצמאית. כמה שנים קודם לכן השתתפה ב"תבונת כפיים", התערוכה שהציגה בצלאל בוונטורה למברטה. "האתגר הראשון היה לאסוף מידע ולהבין לאן אני מוזמנת להיכנס, לפני שאני מחליטה אם אני אכן נכנסת להרפתקה הזו או לא.
"עברתי מסע ארוך ארוך להבין מהי הגלריה ומיהי. זו גלריה שמציגה עבודות מאוד מתוחכמות, רובן של מעצבים ידועי שם, היא נמצאת באיזור מגורים במילנו, והיא לא ביקשה תשלום על ההשתתפות. מנהלי הגלריה ראו את העבודה באחד מהמגזינים האיטלקיים, אהבו, ומאוד רצו להציג אותה. התרשמתי שהבעלים הוא איש אמין ורציני, וסמכתי עליו, על אף שהגלריה לא נמצאת במרכז, ולמרות שלא בטוח שאופי הגלריה מאוד מייצג את העבודות שלי. מכיוון שהייתה פה כניסה לתרבות אחרת, ניסיתי לאפיין את הגלריה דרך התרבות המקומית, ולפי מה ששאלתי, רוב האיטלקים מכירים את הגלריה והיא נחשבת לאחת מחמש הגלריות הטובות במילנו. ומכיוון שלא היה שום סיכון, בסופו של דבר לא הייתה התלבטות". את העבודות שהציגה, השאירה מוקמל בגלריה גם עם תום שבוע העיצוב לבקשת בעליה. נכון להיום העבודות עדיין שם, ויהיה מעניין לראות מה יקרה איתן וסביבן.
"ברגע שהבנתי מי הקבוצה והאם העבודות שלי מתאימות, ומי הגלריה ומה החוויה שאני רוצה לעבור בקשר שלי איתה, בחרתי ללכת על זה, ולהמשיך עם שתי ההצעות, בעיקר בשביל לחוות את החוויה הזו כעצמאית, בלי לקוות שמשהו גדול יקרה. כדי להכיר את השטח לפני שאני ממש נכנסת לתוך עולם הזה.
"המסקנות? זה עולם מאוד מאוד מורכב, שנשען על חברות ענק, וזה לא פשוט, כי כמעצבי מוצר קטנים בהיקף הייצור או כאמנים, אנחנו נאלצים לייצר בעלויות מאוד יקרות, ומתמודדים מול תעשיות ענק ומול תעשיות קטנות, שהן עצמן בתחרות גדולה ומתמודדות עם מחירים לא אפשריים. כך שצריך להיות מאוד מאוד ממוקדים בדרך שבה רוצים ללכת.
"בשנים האחרונות מדברים הרבה על הטשטוש בין האמנות לעיצוב, ואני חושבת שזה קורה לא משום שאנחנו מכוונים לטשטוש הזה, אלא כי הדרך מובילה אותנו לשם. אנחנו רוצים לעצב, רוצים להשפיע, אבל ההזדמנויות הן מאוד קטנות, וכפועל יוצא העבודות שלנו הן נגזרת של הרצון שלנו להתפרנס ממשלח ידנו. אם נצליח לזכור שאנחנו מעצבים-אמנים, יהיה לנו יותר קל לקבל החלטות ממשיות על העבודות שלנו".
את העבודות בחרה מוקמל להביא איתה במטוס, ולא להסתכן במשלוחים.
איך היה המפגש עם הקבוצה?
"מצוין. הרגשתי שכולנו שווים, שבאנו ביחד למטרה משותפת, ועם כל ההתמודדויות, היה מאוד נחמד. אנחנו רגילים להגיד שאנחנו מישראל וקשה בישראל, ופתאום אתה פוגש מעצבים ממקומות אחרים שקשה להם באותה מידה. הגיעו המון אנשים, ולי אישית יצא להיתקל בשני צלמים מאוד מעניינים מברלין, ובעורך מגזין ווג.
"המפגש עם הרבה מעצבים צעירים מהעולם אפשר לי לקבל פרספקטיבה ברורה יותר של המקום שלי כמעצבת, ולבחון את ההשפעות – הטובות והרעות – של היותי מעצבת בארץ. למדתי שלכל מדינה יש את המגבלות שלה, ורוב המעצבים בעולם מתמודדים עם קשיים כלכליים, בעיות ייצור וההתמודדות מול שוק מוצף במעצבים.
"התשוקה של מעצבים להמשיך לייצר מוצרים בשוק כמעט בלתי אפשרי, ניכרת מאוד בשבוע העיצוב. זו דרך שבה כל מעצב שבוחר ללכת בה צריך להרכיב לעצמו את הפאזל בצורה המציאותית ביותר, ולהתמיד. הכי חשוב להתמיד.
"לניתוק הפיזי של ישראל מלב התעשייה יש השפעה, זה ברור, אבל בדיוק אירוע כמו שבוע העיצוב במילנו היה בשבילי הזדמנות טובה להכיר את שותפיי לעשייה בגזרה הבינלאומית, ליצור קשרים ולקבל פידבק אובייקטיבי על העבודה שלי. עם זאת, התערוכה עצמה לא הייתה רגע השיא של התהליך שעברתי, אלא דווקא תהליך העבודה לקראתה.
"לפני התערוכה, למשל, שלחתי הזמנות לגלריות שהיה לי חשוב שיראו את העבודה, ומתוך המהלך הזה נולד קשר עם גלריה במיאמי, שהעולם יחזיק לי אצבעות שיקרה ממנו משהו.
"היה לי חשוב להגדיר את מטרת הנסיעה שלי, כי זה מה שעזר לי להישאר עם הרגליים על הקרקע, להתמקד בעשייה וליהנות. הפעם המטרה הייתה להכיר כמה שיותר אנשים מהתחום, כדי לקבל תמונה ברורה יותר של התעשייה הזו. אם אבחר להגיע פעם נוספת למילנו, אכוון למטרה אחרת. ולא בטוח שוונטורה למברטה זה המקום המתאים…"
אולי יעניין אתכם גם...