בחמישה יורטים בזונה טורטונה רקחה פאולה נבונה את COLORS כמו שרק היא יכולה. וכך הוגשו עבודות הזכוכית של BAROVIER & TOSO, מהמובילות שבחברות הזכוכית של מוראנו
במרכז ויה טורטונה, כמעט בצמידות למשכנו של הסטודיו שלה, האפילה פאולה נבונה את ה-Daylight space שבקומת הקרקע של סופרסטודיו פיו. חמישה יורטים הציבה בחלל רחב הידיים. חמישה עולמות צבע, ניחוח של תרבויות רחוקות, תמונות נוף במסע דמיוני חוצה יבשות שכולו מתרחש קרוב לבית. במרכז העלילה – והחוט המקשר בין פרקיה – עבודות הזכוכית של ברובייר וטוסו: האגרטלים הגיאומטריים מזה, והנברשות השופעות מזה. מסביב קומץ רהיטים של נבונה ועבודות פולקלור וקראפט מסורתיות מאוספיה מרחבי העולם.
עד השנה שעברה נחשבה Barovier & Toso לאחת החברות המשפחתיות הוותיקות בעולם. פעם אחת אפילו זכתה על-כך בשיא גינס. סדנאות הזכוכית על כבשניהן הועברו מהעיר ונציה לאי הסמוך מוראנו בשנת 1291 – כדי להרחיק את סכנת השריפה מהעיר, וכדי להיטיב לשמור על סודותיהם של האלכימאים ואומני המקצוע. מסמכים משנת 1295 מעידים כי בעליה של אחת מאותן סדנאות היה ג'קובלו ברובייר.
מאז, במשך 700 שנה, עברה תורת ייצור הזכוכית מאב לבן. רוב בני המשפחה עשו את מלאכתם נאמנה. מיעוטם הצליחו להטביע חותם לדורות. גביע החתונה הכחול עם עיטורי האמאייל והזהב שעיצב אנג'לו המכונה "הגדול" בסביבות 1450, נחשב עד היום לאחת משכיות החמדה נערצות של אמנות הזכוכית בתקופת הרנסאנס ונשמר במוזיאון הזכוכית של האי.
בשנת 1878 יסדה המשפחה את החברה לייצור זכוכית Artisti Barovier, ובמהלך השנים פיתחה תרכובות זכוכית חדשות, שעליהן אף רשמה פטנטים. הידועות שבהן הן זכוכית אם הפנינה וקורניולה אדומה ללא זהב.
עם תום מלחמת העולם הראשונה, לאחר תקופת הכשרה קצרה, נכנס ארקול ברובייר הצעיר, בוגר הלימודים הקלאסיים, לנעליים הגדולות של ניהול הסדנה והעסק המשפחתי בעידן של תמורות חברתיות וכלכליות. ברובייר בן ה-30 שיפץ את הסדנה והתאים אותה לחידושי הזמן. עד מהרה קנה לו שם לא רק כאחד מבעלי הסדנאות החשובים והמשפיעים בזמנו, אלא כאחד ממעצבי הזכוכית הנודעים בדורו. כמנהל הוא פיתח נוסחאות כימיות לא מוכרות, יצר צבעים חדשים והציג שיטות ייצור יעילות יותר מבעבר. כמעצב הוא זכה בתהילה בזכות חדשנותו האמנותית ונחשב לפורה שבין המאסטרים של הזכוכית במוראנו.
אגרטלי פרימוורה, שהציגו מפגש מעניין בין זכוכית לפסיפס, נחשבים לשיא יצירתו של ארקול ברובייר, וחלק מגוף עבודתו הבלתי נתפס – כ-25 אלף פריטים לפי אומדן החברה – הוצג בתערוכות מוזיאליות ברחבי העולם, ומבוקש מאוד במכירות פומביות גם היום. עבודות ארט-דקו של בני המשפחה – אביו בנווינוטו, דודו ג'וזפה ואחיו ניקולה – נחשבות אף הן לפריטי אספנות מבוקשים ומחיריהן גבוהים בשל נדירותן.
ארקול היה זה שהוביל בשנת 1939 למיזוג בין משפחת ברובייר למשפחת טוסו, שגם לה היסטוריה ארוכה בעולם הזכוכית הוונציאנית. ב-1960 העביר את ניהול החברה לידי בנו, אנג'לו ברובייר, ושוב עמד המנהל החדש בפני המשימה להצעיד את החברה המשפחתית פעם נוספת לעידן חדש, אגב התמודדות עם אתגר לא פשוט: שמירה על הנאמנות למסורת אל מול הצורך להתאים את תוצרי החברה המשפחתית לשינויים שעוברים החברה והכלכלה האיטלקיות והעולמיות.
אנג'לו ברובייר הוא זה שחתום על עיצוב Taif, אחת הנברשות היותר מזוהות עם ברובייר וטוסו. במקור עוצבה Taif עבור ארמונו של מלך ערב הסעודית דאז, והיא משלבת אלמנים דקורטיביים הנטועים בתרבות הזכוכית הוונציאנית עם אלמנטים השאולים מתרבות האסלם.
משנות ה-80 החלה ברובייר וטוסו לעבוד עם אדריכלים ומעצבים כמתיאו טון, רודולפו דורדוני ומרק סדלר, פאולה נבונה, אבל כל השינויים וההתייעלות וההסתנכרנות עם הגלובליזציה לא הצליחו לשמור את החברה בידי המשפחה, יש לשער שבמידה לא קטנה בשל העלויות האסטרונומיות הכרוכות בהפעלת כבשני הענק 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה, ובשנה שעברה היא נמכרה לחברת האחזקות אויקיה 3. ניהול החברה נשאר בידי משפחת ברובייר, והשנה, שבה יריד התאורה יורולוצ'ה אינו מתקיים, וחברות התאורה אינן נדרשות להציג גופי תאורה חדשים, ניצלה ברובייר וטוסו את ההזדמנות והזמינה את נבונה להקים את המיצב המרהיב Colors על בסיס גופי התאורה האיקוניים שלה.
זה לא שיתוף הפעולה הראשון בין חברת הזכוכית לנבונה. במיצב שהציגו ב-2010 הושקה מרינו, מנורת השולחן בדמות מלח המחזיק בידו את האהיל. מיד אחריו עוצבה מרינה, זוגתו. שתיהן במהדורה מוגבלת, חתומה וממוספרת. שנתיים אחר-כך נדד שיתוף הפעולה להורטו בוטניקו, הגן הבוטני שבאיזור ברירה. גם אז התוצאה הייתה מפתיעה ושובת לב.
אולי יעניין אתכם גם...