עבודת היד של המכונה. בוגרים 2017

את הג'יגר שבנתה תכנתה עפרי ליפשיץ כך שכל כלי יהיה אחד ויחיד גם בייצור סדרתי. ומה שהתחיל בסימסטר באיינדהובן, הסתיים כמצטיינת דיקן ב-HIT. בוגרים 2017

 

חילופי הסטודנטים באקדמיית איינדהובן, מספרת עפרי ליפשיץ – מצטיינת הדיקן של הפקולטה לעיצוב במכון האקדמי טכנולוגי חולון לשנת 2017 – פתחו לה את הראש. בסוף הסימסטר באקדמיה ההולנדית המובילה, גילתה הילדה הפרקטית, שתמיד אהבה אמנויות "אבל החלק הריאלי שבי חשב שלא יהיה לי מה לעשות עם זה", שבסיומו של התהליך שעברה "תפסה המחשבה הקונספטואלית צד ליד הפרקטיקה".

בפרויקט הגמר שלה One Off – עבודת יד של מכונה (מנחה: גלינה ארבלי), בחנה ליפשיץ את האפשרות לייצר אובייקטים "וואן אוף א קינד" בתהליך תעשייתי. היא פיתחה שיטה שמאפשרת ייצור סדרתי תוך שימוש בערכים השאולים מעולם הקראפט הידני, ובעצם בחנה האם "אפשר להאניש מכונה, ולגרום לה לייצר קצת יותר כמו בן אדם".

"היוצר", היא מסבירה, "מיומן ככל שיהיה, אינו מכונה ותנועותיו בעיצוב החומר אינן מושלמות. חוסר השלמות בתוצרים מביא ליופיים הייחודי והנחפץ, ומהדהד את זמן המפגש בין יד האומן לבין החומר כהתרחשות אירוע חד-פעמי, בו נוצרת צורה בתהליך עליו לא יוכל לחזור באותו אופן בדיוק". את הערך הזה רצתה לשמר במכונת הייצור שבנתה.

המכונה של ליפשיץ מייצרת כלי קרמיקה באופן דומה ביותר לתהליך הייצור הידני של הקדר, ונעזרת לשם כך בחוט – אחד הכלים המרכזיים של הקרמיקאי בעיצוב פני הכלים. היא מונעת על-ידי שני מנועים, שמזיזים את הג'יגר (הבסיס המסתובב של האובניים) וזרוע (המחליפה למעשה את היד האנושית) שאליה קשור החוט. המנועים נשלטים על-ידי קוד, המתוכנת לשלב אקראיות בבחירת פרמטרים שונים המשפיעים על תנועת החוט, דבר המבטיח שכל כלי יהיה שונה ולו במעט מחברו. תנועתו של החוט מטביעה בכלי חותם המספר את סיפור ייצורו.

הזרעים לפרויקט הגמר של ליפשיץ נזרעו באיינדהובן, שבה למדה חצי שנה במהלך שנה ג' ללימודיה ב-HIT. היא הצטרפה למחלקה Men And Activity "שנחשבת להכי פחות קונספטואלית בבית-הספר. למדתי המון על ניהול מחקר. על עצמאות בתוך תהליך עבודה. הגבולות שם מאוד מטושטשים, האפשרויות אינסופיות, כך שגם במקום הכי קונספטואלי אפשר להיות לא קונספטואלי ולהיפך. זה בית-ספר בלי כיתות, ואפשר ללמוד מהסטודנטים האחרים בצורה הרבה יותר רחבה. ואכן יצא לי ללמוד לא רק מהמרצים שלי, אלא גם מסטודנטים אחרים מהמחלקה ומהמחלקות האחרות.

"שיטת ההוראה באיינדהובן מדגישה פחות את השיעורים בעיצוב פרופר, עם בריף ומודלים, ושמה דגש חזק יותר על הקניית מסוגלויות שונות בתחומים מגוונים. אני הייתי בקומפס קרמיקה, ובאחד מהפרויקטים ההנחיה של המנחה הייתה שנושא הפרויקט יהיה משהו שיש לנו תשוקה אליו, והצעד הראשון יהיה סרטון של דקה שיציג את הנושא. זה חייב אותי לחשוב. לא שאין דברים שמלהיבים אותי, יש המון, אבל פתאום, כשצריך לבחור אחד, זה היה קשה.

"בחרתי להכין את הסרטון שלי על קראפט מסורתי, ומשם הפרויקט שלי התגלגל לאיזשהו שילוב של פלסטיקה וסריגה ובין קרפט לחומרים עדכניים יותר. כשחזרתי לחולון מצאתי את עצמי חוזרת לנקודת המפגש בין התעשייתי לקראפטי החד-פעמי ביותר מקורס אחד, ומשם נבע הרצון לשלב בין שני העולמות – זה התעשייתי על התפתחויותיו הטכנולוגיות, וזה המסורתי, על עבודת היד הייחודית שהוא מציע".

One Off זיכה את ליפשיץ במלגת קרן אמריקה ישראל, היום היא עובדת ב-Metalace של טלילה אברהם, מחפשת שותפים ופלטפורמות מעניינות שבעזרתם תוכל לפתח ולקדם את פרויקט הגמר, ובינתיים מוכרת את הכלים שהיא מייצרת במכונה שבנתה.