משחקים באוכל

"לא למאכל" נולדה סביב שולחן החמר, בוחנת את מערכות היחסים שלנו עם אוכל, ומחברת יוצרים מתחומים שונים למרחב שבין קרמיקה לאיור ואנימציה. מוזמנים לדחוף את האף לצלחת

אוסאמה בן לאדן, הילית שפר

אוסאמה בן לאדן, הילית שפר

 

לא למאכל צמחה, כמו שאומרים בכתבות צבע, מהשטח. כשיצא הקול הקורא לשבוע האיור השלישי, מספרות דניאל ונטורה ושרה ג'יין, אוצרות התערוכה המוצגת בגלריית המכינה ללימודי עיצוב 6b, התגלגל סביב שולחן החמר בסטודיו לקרמיקה של נעמי שוסברגר הרעיון לשלב איור וקרמיקה.

הן עצמן, ונטורה ושרה ג'יין, אנימטוריות, ושתיהן עובדות ב-The Hive. לסטודיו של שוסברגר הן מגיעות בשביל הנשמה, ומספרות על מקום שמאפשר מפגש בין יוצרים מתחומים שונים שמגיעים אל הקרמיקה כתחביב, ובין כאלה שהעבודה בחמר היא עיסוקם המקצועי.

משעלה הרעיון, החלו ונטורה ושרה ג'יין לגבש קבוצת יוצרים שהמשותף להם הוא הרצון להציג במרחב שבין עולמות הפיסול והקדרות והאיור והאנימציה. הן בחרו נושא מרכזי, כזה שקרוב לכולם: אוכל, וליתר דיוק, מערכות היחסים שלנו עם אוכל. הבריף היה פתוח, והתוצאה הסופית כמוהו. ב"לא למאכל" ישנן עבודות איור, קרמיקה, צילום, אפילו עבודת נייר של סטודנטית משנקר.

קבוצת פייסבוק סגורה נפתחה, מפגשים קבועים נערכו בסטודיו של שוסברג, וחברי הקבוצה הטרייה שיתפו מחשבות, חלקו השראות, רקמו שיתופי פעולה ונשאבו לתהליך יצירה אישי עם רוח גבית קבוצתית. בגלריה של 6b מציגים כ-30 יוצרים מנעד עבודות רחב ומגוונן בחומר, בטכניקות העשייה, בסגנון ובפרשנות. כדי להחזיר את ההוצאות הגבוהות, נפתחה בגלריה חנות קטנה וחמודה, שבה אפשר לקנות אחדות מעבודות האיור ועבודות הקרמיקה המאוירות המוצגות בתערוכה, ומעט עבודות שלא מצאו את דרכן למקבץ הנוכחי.

יוליה צוקרמן ושריאל קסלסי לא הכירו עד לפני זמן קצר. היא קרמיקאית, הוא אנימטור, וביחד הם יצרו את Time Flys, סדרת כיורים מאוירים, שאיוריהם מספרים את סיפור הזמן החולף לפי כמות הכלים שהצטברה בכיור. שרה ג'יין בוחנת את יחסי האהבה-סלידה של נשים ואוכל בצילומי צלחות שנוספו להם איורי פוטושופ ובסדרת צלחות מאוירות, ולנה גוברמן מפיחה חיים באיוריה שהופכים לעבודות קרמיקה במפגש הראשון שלה עם חמר.

המאיירת הילית שפר בחרה להציג ב"לא למאכל" איור שהקנווס שלו הוא צלחת, חומר הגלם הוא אוכל, והמדיום הוא צילום. את סידור האוכל האמנותי על צלחות היא החלה כשילדה הקט גילה סרבנות אוכל, אולם כאן היא לא מציגה את בובספוג, פרה חביבה או ארנבון מתוק, אלא מציבה במרכז הצלחת דיוקנאות רודנים שהותירו חותם בדברי ימי האנושות.

וכך היא כותבת בטקסט שמלווה את סדרת העבודות "רודנים בצלחת": רעיונות גדולים, רעיונות מהפכניים, רעיונות מרושעים ואף הרסניים, כל אלו נובעים מגוף, גוף אנושי, חושב, חי וניזון. ללא המזון והשתייה, לא היו החיים שבו פועמים בתוכו. ובכן, מה הזין את את גופם של הרודנים הרצחניים והגדולים בהיסטוריה? מה זרם בעורקיהם מלבד דם חם? מה היו תאוותיהם הקטנות והרגלי האכילה שלהם?

כשהיא מתבססת על כתבה שפורסמה בווינט ועל ספרן של ויקטוריה קלארק ומליסה סקוט "סעודות של דיקטטורים", למדה שפר מה אהבו לאכול אדולף היטלר, מועמר קדאפי, בניטו מוסוליני, סדאם חוסיין, קים ג'ונג איל ואוסאמה בן לאדן, ומהאוכל האהוב עליהם, שרטטה את דיוקנם וליוותה כל מנה מלווה בסיפור קצר על הרגלי האכילה של בעליה. הנה:

היטלר. לארוחה של אדולף היטלר התלוו 15 טועמים מחשש להרעלה,לפני שניגש לאכול היה מחכה 45 דקות וכשראה שאף אחד מטועמיו לא מת היה מתיישב לשולחן.בזמן הארוחה היה כוסס ציפורניים ומתלקק ואכילתו לא היתה אסטתית בלשון המעטה.בתפריטו ניתן היה למצוא שלל מאכלים צמחוניים כמו אורז, ירקות ירוקים, פלפלים אדומים קלויים, כופתאות סולת. לעיתים היה חוטא באכילת בשר יונה ממולאת לשון כבדים ופיסטוקים שמאוד אהב.

מועמר קדאפי. לרודן הלובי, שהיה שחצן לא פחות משהיה אכזרי, היה נשק סודי שיבטיח לו חיוך לבנבן ונוצץ: חלב נאקות. אך לטיפול היופי הזה היו תופעות לוואי מצערות. חלב הגמלים שקדאפי אהב לשתות אמנם שיפר פלאים את הלובן של החיוך שלו, אך עשה שמות במערכת העיכול שלו. הוא סבל מגזים בלתי נשלטים. המנהיגים שהגיעו להתארח באוהל האירוח קיבלו אזהרה מפורשת לא לטעום מהחלב הזה. עוד בתפריטו: בשר גמל עם קוסקוס וירקות.

בניטו מוסוליני. אם לדיקטטור האיטלקי הייתה הזדמנות לשלוט בעולם כולו, כנראה שלכולם היה בצלחת אוכל איטלקי. מוסוליני טען כי "המטבח הצרפתי חסר ערך, והאיטלקי הוא הטוב מכולם". אבל בניטו לא התכוון לפיצה או לפסטה, אלא לאוכל דל שומן. העריצות של מוסוליני הייתה יכולה להסתיים עוד לפני 1945, אם לא היה עושה שינוי דרסטי בתזונה שלו.

כמה שנים לפני מותו אובחן מוסוליני כבעל כבד מוגדל, רמת סוכר מוגברת בדם ומעי גס מעוות. התוצאה הייתה "דיאטה מתוקנת שחוללה שינוי מדהים". אחד המאכלים האהובים עליו היה שום קצוץ גס בתיבול שמן זית ולימון, ירקות טריים ולעתים חטא בפונלטה איטלקית מקמח תירס ובעוגת צ’יאמבלונה, העוגה המסורתית של משפחת מוסוליני.

סדאם חוסיין. השליט העיראקי אהב לדוג ולאחר מכן לאכול את שעלה בחכתו. לסדאם היה תיאבון מוגבר, והוא אהב לאכול בכל שעות היום מזון טרי ככל שאפשר. הוא היה מעיר את צוות המטבח שלו בחמש או שש בבוקר כדי שיבשלו בגריל כמה דגים שהוא תפס כמה דקות קודם.

גישתו הקשוחה של סדאם נחשפה גם כאשר אכל. "פעם, כשלעס זיתים, הוא אמר לראש המודיעין שהוא יורק את החרצנים כמו שיום אחד יירק את הישראלים מארצם”. בנוסף הייתה לסדאם חולשה למתוקים, רצוי מתוצרת מערבית: לאורחיו הציע את ממתקי ,Quality Street ובסתר נשנש את חטיפי השוקולד "באונטי" ו”מארס".

קים ג׳ונג איל. השליט הצפון קוריאני המנוח היה אנין טעם כשם שהיה אכזרי. מאות מאזרחיו חסרי המזל גויסו לפרויקט של שימור בריאותו ומרצו באמצעות הקפדה על התזונה שלו. צבא קטן של נשים הועסק כדי לראות שכל גרגר אורז שנכנס לצלחת שלו אחיד בגודלו, בצורתו ובצבעו. את האוכל היו צריכים לבשל על אש רק עם בולי עץ מפסגת הר ליד גבול סין. קים אהב סושי ופעם דווח כי הוא נהנה כל כך מדגים נאים וטריים, שהוא יכול היה גם לאכול דג שעדיין היה משתנק ושזנבו עדיין זז. עדויות נוספות על אכזריותו מראות שהיו לו לובסטרים חיים שהוטסו לרכבת שלו בזמן שהיא חצתה את סיביר בדרכה למוסקבה, וכי היה אוכל אוכל שגדל למענו בלבד, בזמן שהצפון קוריאנים מורעבים.

אוסאמה בן לאדן. משפחת בן לאדן מספרת על אדם צנוע ועניו, שאהב לאכול פירות, בעיקר מנגו, שם שתי כפיות סוכר בתה שלו, וסך הכל אכל מעט והיה אדם די צנום.

בן לאדן זכה לשבחים על ההקרבה העצמית שלו, למרות עושרו הגדול. בזמן שחי בסודן דאג שכבש ישחט ויבושל מדי ערב לאורחיו, אך בן לאדן בעצמו אכל מעט מאוד, והעדיף את השאריות שהשאירו אורחיו מתוך אמונה כי הפירורים הנטושים על הצלחת ישיגו את טובת האלוהים.

משתתפים: אדוה קרני, אופיר נאור, איה עמיקם, איתן ברטל, אלכסנדרה אושקובה, אפרת פרידנזון, גור ענבר, גיא ג'אנה, דניאל ונטורה, דפנה לוי, הדס גלבוע, הילית שפר, יוליה צוקרמן, לי-היא גולדנברג, ליאור קסם חממה, לנה ברונשטיין, לנה גוברמן, מורן יוגב, מירי אורנשטיין, נוני אביטל, סופיה וינסנט-גיא, עדי איילי, פוגי נעים, פייר קליינהאוז, רלי סמית, רעות אטרת, שרה ג'יין, שריאל קסלאסי.

 

לא למאכל, סטודיו 6b, אחד העם 39, תל אביב | א-ה (18.9 עד 22.9) 16:00 עד 21:00, שישי 23.9 – 9:30 עד 12:30

 

מועמר קדאפי, הילית שפר

מועמר קדאפי, הילית שפר

בניטו מוסוליני, הילית שפר

בניטו מוסוליני, הילית שפר

סדאם חוסיין, הילית שפר

סדאם חוסיין, הילית שפר

אדולף היטלר, הילית שפר

אדולף היטלר, הילית שפר

Time Flys 1, יוליה צוקרמן ושריאל קסלאסי

Time Flys 1, יוליה צוקרמן ושריאל קסלסי

Time Flys 4, יוליה צוקרמן ושריאל קסלאסי

Time Flys, יוליה צוקרמן ושריאל קסלסי

לא למאכל, איור: שרה ג'יין. צילום: מאשה מחלינובסקי

לא למאכל, איור: שרה ג'יין. צילום: מאשה מחלינובסקי

תסגרי את הפה שלך, שרה ג'יין

תסגרי את הפה שלך, שרה ג'יין

‏‏פלפל משפחתי, ראלי סמית ואסנת יפה צימרמן. צילום: דליה שחר-עותק

‏‏פלפל משפחתי, ראלי סמית ואסנת יפה צימרמן. צילום: דליה שחר

עטופה, לנה גוברמן. צילום: מאשה מחלינובסקי

עטופה, לנה גוברמן. צילום: מאשה מחלינובסקי

משיכה טבעית, דניאל ונטורה

משיכה טבעית, דניאל ונטורה

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.