מרבד הקסמים

מה כל כך מיוחד בשטיחים להורים ולילדיהם שעיצב ניב כהן מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בפרויקט הגמר, ואיך זה קשור ללי אדלקורט ולאבן קיסר. בוגרים 2016

 

בשבוע אוגוסט לוהט הגיעה לי אדלקורט למחוזותינו לביקור קצר כאורחת "אבן קיסר". בין אדלקורט וצוותה קיים שיתוף פעולה עם החברה שצמחה בקיבוץ שדות ים ובשנים האחרונות כובשת את העולם. וכך, זו הפעם השנייה, בין המיזוג לבריזה המופלאה במלון "אלמה" בזיכרון יעקב, העבירה הכוהנת הגדולה של חיזוי הטרנדים את אבחנותיה מאירות העיניים אודות הטרנדים שינכחו בחיינו בשנים הקרובות – לצוות הרחב של החברה.

לבוקר המאלף הוזמנו להצטרף הפעם קומץ בלוגרים קובעי טעם (כן, כן !). וזוכי התחרות הראשונה שערכה אבן קיסר בין פרויקטי הגמר, שהוצגו במחלקות לעיצוב תעשייתי, והתמקדו בעיצוב למרחב הביתי – היו שם גם. אביאור זאדה ואליעד מיכלי משנקר שזכו בפרס הראשון עם אבן יסוד, וניב כהן מבצלאל, ששלושת שטיחיו הייחודים זיכו אותו במקום השני והוא אף הוכתר כחביב הקהל.

ספק אם כהן שמע על לי אדלקורט כשעיצב את Jioco: שלושה שטיחים שמציעים אפשרויות משחק מגוונות עם ילדים. ספק אם היה מודע לכך שישנה מגמה חובקת עולם במרכזה עומד השטיח כמושא לטיפולים יצירתיים שונים שהמשותף להם הוא פריעת האריגה המוכרת והמסודרת והעצמת הטקטיליות – התחושת העוברת במגע – של חומריו. כי ככל שאנחנו נצמדים למסכים, חוזרת אדלקורט ומשננת, אנחנו כמהים למגע ומחפשים את הטקסטורה, נוהים אחר מפגשים חדשים ומגרי חושים בין חומר, צבע וחישה.

כשהיה בשנה ג' ללימודיו, נולדה לניב כהן אחיינית. בשנה ד', כשקיבלה הכיתה תרגיל לעצב אובייקט בשבוע במסגרת הקורס המלווה את פרויקטי הגמר בהנחיית עדו ברונו ומאיה ויניצקי, הוא בחר לעצב אוהל לילדים. ההצלחה הייתה גדולה, ההתאהבות מיידית, והאוהל התפתח לשלושת השטיחים הפונים בעיצובם לטעמם של ההורים, בעודם מציעים אפשרויות משחק שונות עבור ועם הילדים.

מדוע לידתו (המשמחת, כמובן) של תינוק במשפחה חייבת לבשר את הפקעת החללים המרכזיים של הבית מבעליהם החוקיים (ההורים המאושרים)? ומי אמר שדינו של הסלון להיהפך לג'ימבורי ביתי / חלל משחקים עמוס ומבולגן, ולאבד את זהותו כחלל האירוח והמגורים של ההורים שגרים כאן? או לחילופין לתחום את משחק הילדים רק לחדרים הפרטיים, כדי לשמור על הסלון?

כשהוא שואל ועונה, ביקש כהן למזג את הטוב שבכל העולמות, ולאפשר לחדר המגורים לשמור על אופיו כטריטוריית ההורים, בעודו מכיל את צרכי הילדים. יתרה מזאת: הוא ביקש לנצל את החלל הנ"ל, אשר בבתים רבים הוא האיזור היחידי המשותף לכל בני הבית, לחיזוק התקשורת והקשר בין ההורים לילדיהם.

כהן חקר את התפתחותם של הקטנים, את משאלותיהם של הגדולים, ואת תמונת העיצוב האופיינית בבתים רבים: הרהיטים הרלוונטיים לסלון, הצבעוניות האהודה, החומריות. הוא ראיין הורים, בחן איך זה עובד אצלם, מה מקובל, מהם הגבולות, מה אסור, מה מותר. לבסוף בחר להתמקד "דווקא בשטיח, בגלל הקסם שקורה סביבו. משהו במעבר שלו מדו מימד לתלת מימד, משהו שמצליח להפתיע גם את ההורים וגם את הילדים ומעלה חיוך על הפנים. מה גם שבגילאים הצעירים, שאליהם פונה השטיח, המרחב העיקרי למשחק הוא הקרקע".

משחיפש שטיחים משחקיים, גילה כהן שקשה מאוד למצוא כאלה, אם בכלל. או אז צלל להיסטוריה של השטיחים, למד על דרכי ייצורם, האופן שבו מרימים אותם, הופכים, מנקים – ויצא לדרך.

שלושת השטיחים שעיצב מציעים מרחב משחק פתוח, המספק לילד גירוי חשוב לחושים, ליצירה ולדמיון – אך כל אחד מהם עושה זאת בדרכו שלו, בפעילות המשחקית הייחודית לו, הפונה לשלב אחר בהתפתחות הילד.

שטיח הקשקשים מקדיש את מירב תשומת הלב להתפתחות הסנסורית של הילד. הוא מיוצר מלבד ומבדי ריפוד, צבעוניותו עשירה אך אינה מתיילדת, והיא מזמנת הפתעה במעבר בין השקט לססגוני. משחקי הצבעוניות ומרקמי הבדים מספקים את הגירויים הוויזואליים והתחושתיים הכה חשובים בשנות החיים המוקדמות. בנוסף לאלו, מזמין שטיח הקשקשים את הילד למשחק הנשען על פעולות מדיטטיביות מרגיעות.

את ההשראה לעיצוב שטיח הקשקשים, מספר כהן, שאב ממכונות האריגה התלת מימדיות שיוצרות את בדי הפאייטים. את 1080 קשקשי השטיח הוא השחיל ותפר אחד אחד בעבודת יד עמלנית, אך כמו שני האחרים, גם שטיח הקשקשים ניתן לייצור בטכנולוגיה תעשייתית. קשקשי השטיח חופשיים לנוע מצד לצד, ויוצרים קרקע דמיונית וקסומה שרק מחכה לאורחים הקטנים שיצמיחו מתוכה שלל סיפורים אגב משחקי דמיון.

מורכב מרשת יונים פלסטית וחבלי כותנה המושחלים בתוכה, יודע שטיח האוהל להתקפל לאוהל מסוגנן, המייצר עבור הקטנים מרחב פרטי בחלל המשותף: מקום בטוח, אי שמציע מחסה ומסתור מן המוכן, ומזמין אותם לחוויה אינטימית ולהפלגה על כנפי דמיונם. את ההשחלה ניצל כהן ליצירת דוגמאות שונות בצבעוניות רבגונית, ואלו מגדירות את משטחי הרצפה והגג, ואת צבעוניותם של פני השטח כשהם פרושים על הרצפה וכשהם מקופלים לאוהל.

השטיח השלישי יודע גם הוא להתקפל, הפעם למושב הישענות המזכיר את צלחת שיווי המשקל. הוא עשוי מלבד, ובעזרת חבלי כותנה יוצר כהן דוגמה במקטע אחד של השטיח, שנועדה למשוך את המבט ולסמן את פינת ההישענות. האתגר, הוא מספר, היה להוריד את ההורים אל הקרקע, ולקרב בינם ובין ילדיהם – הפעם בטריטוריית-הבית של הקטנים. ליצור עבורם פינה אינטימית משותפת, שתזמין אותם לקרוא סיפור ביחד, לחבק חיבוק אוהב, ואגב כך לאפשר לנושאי שיחה משותפים לעלות ולהתפתח. פינה נעימה שתזמן את אותם רגעי חסד אישיים בין הורים לילדיהם.

מנחה: הדר שפירא.