מילאנו 2018. הסיירת

המועדון הסודי שהכי דובר, הקרמיקה בת ה-400 והמציאות הרבודה, הקנווס היפני (בגירסה הדיגיטלית, איך לא) והקסם הפיני. באנו, ראינו וחזרנו לספר. מילאנו 2018, הסיכומים 

 

בבניין אנונימי ברחוב צדדי הציגו אריאנה ללי מאמי וקיארה די פינו, בעליו והמנהלות האמנותיות של Studo Peppe, מסטודיות העיצוב הצעירים הכי חמים במילאנו, את Club Unseen – מועדון סודי שהוקם למשך חמשת ימי שבוע העיצוב בלבד, מיזם שהפך תוך שעות לאחד המדוברים והצפופים ביותר בשבוע העיצוב האחרון.

במשך שנים היה החלל בבניין שנבנה ב-1910 מחסן, לאחרונה שופץ ועבר שימור, ועתיד לשמש כמשכנה החדש של Design Republic Gallery. כתובת המקום לא פורסמה, השמועה עברה מפה לאוזן, בשעות היום הכניסה הייתה עם הזמנות בלבד והיה צורך לקבוע את שעת הביקור מראש, ובלילות השתרכו תורים ארוכים לפני דלת הכניסה.

מאמי ודי פינו הפכו את חדריו העירומים של החלל הסגור בקומת הקרקע לתצוגת תכלית מעודכנת על השפיץ של עיצוב פנים היום, כולל הקירות המקולפים והחיבורים המעניינים בין חיפויים, חומרים, צבעים, תאורה, רהיטים היסטוריים וכאלה שזה אך הושקו בפיירה. צילום: Giuseppe Dinnella

בין הרהיטים: 

 

 

Hay הדנית כבשה קומה שלמה של Palazzo Clerici כשהיא מציגה את חזון חיי היומיום שלה לחללי המגורים, המטבח, והעבודה בשיתוף WeWork ומותג מערכות השמע Sonos. בקולקציית הרהיטים החדשה שלה עבדה החברה בין היתר עם האחים רונאן וארוון בורולק, סטפן דיאז, גם-פרנטזי ושיין שנק.

 

 

Nordic Happiness, התערוכה שהתקיימה במבנה ההיסטורי של Teatro  Arsenale (שנבנה בשנת 1272!), הציגה כמה מהטובים שבין המעצבים והיצרנים הפיניים. למשל Raw Finnish, מיזם חדש פרי שיתוף פעולה בין Hukka Design, חברה פינית לייצור אגני אמבטיות, סאונות ומוצרים שונים מסלעי פירופיליט (Soapstone), ובין Studio Apetit ההולנדי של עדו גרעיני, בוגר HIT.

אחד המאפיינים של אבן הפירופיליט הוא סגולותיה התרמיות, המאפשרות לה לאגור חום וקור. את התכונה הזו ניצלו הוקה וגרעיני כשחברו להקמת המותג המשותף לשניהם שמציע כלים לסביבת שולחן האוכל.

 

 

שיתוף פעולה אחר שהוצג ב-Nordic Happiness הוא Fiori, סדרת רהיטים זוכת פרסים פרי חיבור בין הסטודיו לעיצוב ואדריכלות Poiat לבין המעצב והנגר-אומן אנדריי הרטיקיינן.

 

 

אבן קיסר חברה השנה ל-Snarkitecture, הסטודיו הניו-יורקי לאדריכלות ולעיצוב, והציגה ב- Palazzo  dell’ Ufficio Elettorale di Porta Romana הנטוש, המחכה לשיפוץ שיהפוך אותו למלון יוקרה, את המיצב "מצבים משתנים".

נקודת המוצא הייתה אי המטבח, והבריף ביקש להשתמש במשטחי החברה בדרכים חדשות ליצירת מיצב שיעורר השראה בקרב אדריכלים ומעצבים. Snarkitecture בחרו במים ובמצבי הצבירה המשתנים שלהם כפי שהם באים לידי ביטוי בטבע (קרחונים, נהרות וגייזרים) ובמטבח (קרח, מים ואדים), כהשראה וכעוגן למיצב הדרמטי.

 

 

כמו בכל שנה, גם ב-2018 הציגה Moooi במקום הקבוע – רובע טורטונה, ויה סבונה 56 – את A Life Exstraordinary. מפגן מסוגנן לעילא של פריטי העיצוב של המותג ההולנדי שהקים מרסל וונדרס. לסיור הווירטואלי מוזמנים ללחוץ כאן.

 

 

Hidden Senses הייתה אחת התערוכות המדוברות ביותר השנה במילנו. סוני קיבצה נבחרת של מעצביה ומהנדסיה הצעירים, ציידה אותם במעבדה ובתקציב, וביקשה מהם לדמיין איך היו נראים החפצים שסביבנו לו היו יכולים לדבר. לא בדיוק לדבר, אבל להגיב אלינו, ליצור איתנו אינטראקציה חושית, חווייתית, נוספת מעבר לתפקיד המוכר עבורו נוצרו. ספסל שמשמיע קול פכפוך עדין של מים כאשר מתיישבים עליו, מנורה שמגיבה לתנועה ומקרינה קומפוזיציה ציורית של אור וצל על הקיר, צלחת חלקה שנצבעת באמנותיות בתגובה למגע.

בעתיד, חוזים בסוני, לא יהיה לנו צורך בטלפון החכם כדי לתווך בינינו לבין החפצים שבעולמנו. אבל האם אנחנו באמת צריכים עוד גירויים חושיים, עוד חוויות תלויות תכנון ממוחשב, בעולם של עודף מידע וגירויים שמתחלפים בקצב מסחרר? ההתפתחות הטכנולוגית פותחת אינסוף אפשרויות חדשות, השאלה היא אילו מהן נרצה לפתח, להטמיע, ובאיזה אופן – והאם יהיו לנו האומץ להגיד לא! נכון, אפשר – אבל לא נחוץ, לא תורם, לא מיטיב. בצומת הזו למעצבים תפקיד מרכזי. מה שברור הוא שכרגע ברור לענקיות הטכנולוגיה שאיזה כיוון שלא יבחרו, המעטפת צריכה להיות רכה, עדינה ונעימה. הכי רחוקה והסטריאוטיפ של מכשיר חשמלי טכנולוגי. ואם אתם רוצים לשמוע את המניפסט של הצוות הקריאטיבי של סוני לחצו כאן.

 

 

Forms of Movement, התערוכה שהציג סטודיו ננדו בסופרסטודיו פיו, בחנה בעדינות ובדקדקנות האופייניות לאוקי סאטו ולסטודיו שהוא עומד בראשו, התגלמויות שונות של תנועה. עשרה שיתופי פעולה בין ננדו  ליצרנים יפניים הציגו בעזרת חומרים ייחודיים וטכנולוגיות מתקדמות אופני תנועה חדשניים מרוכסן שנפתח ונסגר בכיוונים שונים השוברים את הישר המוכר, פנס שפועל כאשר דף שטוח מקופל וסוגר מעגל חשמלי, או שעוני חול ש"מעצבים מחדש את הזמן".

 

 

בסופרסטודיו פיו הציגו נאוקי אונו ויוקי יממוטו, מעצבי YOY, את Paint ואת Cotodama Lyric Speaker. "צבע" היא סדרת גופי תאורה שבהן האור מחליף את מברשת הצבע והמסך החכם את הקנווס הלבן. Cotodama Lyric Speaker היא מערכת של שני לוחות דקים, האחד רמקול והשני מסך, המשלימים זה את זה. בעוד הרמקול האחורי משמיע את השירים שנבחרו דרך הטלפון החכם, המסך הקדמי מציג במקביל חיווי חזותי של מילות השירים הנבחרים.

 

 

בקיץ  האחרון עיצבו +we את חלון הראווה לקולקציית אביב-קיץ של איסיי מיאקה. בגלריה רוזנה אורלנדי הציגו טושיה היאשי והוקוטו אנדו את Peep ואת Swarm. גוף התאורה Peep מציג תופעה אופטית שכשלעצמה, מסבירים היאשי ואנדו, אינה ניתנת לראייה בעין האנושית, אך את השלכותיה הם ניצלו ליצירת נופי אור. Swarm הוא כיסא ואגרטלים ששלדם עשוי מתכת ופני השטח שלהם מורכבים ממסמרי ברזל הנמשכים לשלד בזכות כוח מגנטי.

 

 

אחרי שנים שבהן התרכזה באמנות והייתה מנותקת מהעשייה העיצובית בכלל והקרמית בפרט, עיצבה נטלי דה פסקייה – חברת קבוצת העיצוב הרדיקלית משנות ה-80 ממפיס מילאנו – שבעה אובייקטים פיסוליים שמהווים התגלמות חומרית של עבודות האמנות המופשטות שלה למותג הקרמיקה האיטלקי Bitossi.

 

 

הגלריה של קרלה סוזני בקורסו קומו 10 הציגה תערוכת מחווה לג'יו פונטי, מגדולי האדריכלים האיטלקיים, במלאת 90 למגזין האדריכלות והעיצוב האיטלקי דומוס, שיסד. ב-domus 90. gio ponti אפשר היה לראות מבחר שערים משנותיו המוקדמות של המגזין, כתבות ועבודותעיצוב איקוניות של פונטי.

 

 

שמונה מחסנים גדולים לצדי אחד הרחובות מאחורי תחנת הרכבת הראשית של מילאנו רתמה יזמית העיצוב ההולנדית מרגריט וולנברג למתחם התערוכות Ventura Centrale. באחד מהם הציגו המעצב Denis Guidone, אמנית האוריגמי Tomoko Fuse, ויועץ התאורה Masahiko Aso גופי תאורה מנייר הוושי היפני המסורתי בהשראת גן הסלעים היפני – Karesansui.

 

 

Edita Materia, מותג בוטיק להפקת רהיטים וחפצי נוי אמנותיים, חבר למעצב אנטוניו אריקו, והציג בוונטורה צ'נטרלה את המיצב Una Stanza. בירכתי מחסן הבטון רחב הידיים, ב"חדר" סגפני, ספק אינטימי ספק חונק, רוכזו רהיטי עץ גושניים, מסיביים, המשדרים תחושת ארכאיות קדמונית.

 

 

האדריכל והמעצב Stephan Hürlemann יצר מחלקי כיסאות ושולחנות שליקט באוספיה של Horgenglarus, יצרנית הרהיטים הוותיקה ביותר בשווייץ, שבעה ייצורים גמלוניים, שגובה כל אחד מהם כשלושה מטרים. מריונטות העץ הענקיות התנועעו באיטיות ובכבדות בחלל החשוך והערפילי במיצב שקיבל את השם Riesen mit Zwerg (ענקים וגמדים).

 

 

לי אדלקורט אצרה בוונטורה צ'נטרלה את התצוגה הזו של איילין פישר, מעצבת האופנה האמריקאית מנושאות דגל העיצוב האתי – עיצוב המושתת על עקרונות הקיימות, השימוש חוזר, ההקפדה על שרשרת הייצור וזכויות העובדים.

 

 

בגלריה רוזנה אורלנדי חברה אדלקורט לגוגל להצגת Softwear – מקבצי חפצי יומיום שנאצרו בקפידה, ובכל אחד מהם משתלבים בטבעיות כמעט בלתי מורגשת מוצריה החכמים החדשים של ענקית הטכנולוגיה. המסר היה ברור: הדגשת הקונטקסט הביתי, החמים, הרך, האינטימי של מוצריה הטכנולוגיים של גוגל כמו הרמקול החכם Google Home Mini או משקפי המציאות הרבודה Google Daydream View virtual-reality headset.

כבר ב-1998, מזכירים בגוגל, דיברה אדלקורט על חווייה חדשה, מצב קיומי רגשי ופיזי שיזמנו לנו חיי היומיום בעקבות חיבור בין טקסטיל לטכנולוגיה. באותה שנה בערך גוגל רק נוסדה.

20 שנה מאוחר יותר חברה אייבי רוס, מי שעומדת בראש מחלקת עיצוב המוצרים הפיזיים הצעירה של גוגל, לאדלקורט, ובגלריה רוזאנה אורלנדי הן הציגו "תערוכה שחוקרת את ההיתוך, האינטגרציה המושלמת בין מוצרי החומרה של גוגל לנוף החברתי-תרבותי, ומפיחה חיים בתחזית בת ה-20 של אדלקורט".

רוס היא זו שאחראית לפרידה של מוצרי גוגל מהקווים הישרים והזוויתיים והגימורים המטאליים המבהיקים, הגבריים, שאפיינו עד לפני שנים ספורות את שוק מוצרי החומרה – מחשבים, טלפונים חכמים, רמקולים חכמים. היא זו שהובילה את המעבר למוצרים טקטיליים, שמשדרים רכות וחמימות, עם גימורי טקסטיל, צורות מעוגלות וגווני פסטל עדינים. יהיו מי שיגידו עיצוב יותר "נשי", בגוגל אומרים – עיצוב אנושי.

האם החדרת מוצרים שמאחוריהם טכנולוגיות חכמות עם פוטנציאל פולשני לחדרי החדרים שלנו בעזרת מעטפת רכה וממיסת לבבות באמת שמה את האדם, אותנו, במרכז? האם מדובר באמת במהפכה שנושא עמה בשורה מיטיבה, או בזאב בעור של טלה?

 

 

בפלאצו  טוראטי, מתחמה הקבוע בשנים האחרונות של תערוכת המעצבים ההולנדים Masterly, הציגה Royal Delft, חברת הקרמיקה ההולנדית שנוסדה בשנת 1653, את מיזמה החדש Augmented Blueware, שזכה השנה בפרס שבוע העיצוב הולנדי.

"רפסודיה רבודה בכחול" אם תרצו, מציעה טכנולוגיה חדשנית המאפשרת לסרוק את כליה ההיסטוריים של רויאל דלפט, על דומאותיהם הייחודיות שצוירו ביד אמן, ולהחיל את הדוגמה המבוקשת על כליה החדשים. המהלך הזה מאפשר לכל אחד להיות בעליה של סדרת כלים חדשה לפי צרכיו וטעמו, שהיא למעשה רפרודוקציה של עבודת אומנות חד פעמית ויקרת ערך.

 

 

מותג הקרמיקה הוונציאני Bosa הציג כלים פיגורטיביים עם קריצה. קנקן התה, האגרטלים והפמוטים שעיצב חיימה חיון הם התיאטרון של חיון, והפיגורינות שעיצבה אלנה סלמיסטרו לסדרת המאסטרים – Most Illustrious (בעברית: מאוד ציורי) – הן מחווה לאקילה קסטיליוני, אלסנדרו מנדיני, ריקרדו דאליסי ומיקלה דה לוקי.

 

 

בעבודתה חותרת המעצבת הלבנונית Nada Debs לצקת חיים עכשוויים במטען העשיר ובטכניקות הייצור המסורתיות של העיצוב במדינות האסלם. במיני-תערוכה שלה, Up, Close & Personal, בגלריה רוזנה אורלנדי הציגה דבס ארבע סדרות של עבודות חדשות. Funquetry מציגה פרשנות משחקית, צבעונית וגרפית לטכניקת השיבוץ האומנתית של חומרי גלם יקרים בעץ. Tatami היא קולקציה של תיבות אחסון ומגשים המשלבים בין שתי מסורות קראפט – טכניקת קליעת המחצלות היפניות והשיבוץ הלבנוני. You & I היא סדרת שטיחים שנולדה משיתוף פעולה עם FBMI, יוזמה להעצמת אורגות באפגניסטן, ומפגישה באופן מקורי את הדוגמאות המסורתיות עם עיצוב עכשווי.

 

 

את המפתחות לאוספיה הנרחבים, הכוללים תהליכי עבודה ואבות טיפוס של רהיטיה, הפקידה ויטרה בידי המעצב רוברט סטאדלר. מתוך אלפי החפצים שבאוספי ויטרה, אצר סטאדלר את Typecasting, שהוצגה במבנה האצטדיון המקורה (לשעבר) La Pelota.

200 החפצים – מהם איקוניים, מהם נשכחים, ומהם מחשבות חדשות שלא הגיעו עדיין לידי מיצוי – שהוצגו בתערוכה, נועדו לצייר תמונה ברורה יותר של ויטרה בעבר, בהווה ובעתיד, תוך הדגשת תפקידם החברתי המרכזי של רהיטים ובעיקר כיסאות. בזכות הקמפוס והמוזיאון שלה, ויטרה היא לא רק חברה מסחרית, אומרים בעליה, היא גם מיזם תרבות, והחברה שאחראית לרבים מרהיטים הקלאסיים שעיצבו את המאה ה-20. טייפקאסטינג, מאמינים בחברה, מצטרפת לשורת התערוכות הארוכה שמקיימת ויטרה, שנועדו להרחיב את המבט ומנגד למקד אותו, כדי להעמיק את התובנות שלנו בכל הקשור לעולם העיצוב והקשר אדם-חברה-עיצוב-תרבות.

 

 

את האימפקט של רהיט אפשר לחוות במלואו כאשר הוא מוצב בחלל, מוקף במארג הצבעים וההקשרים שמסביבו. בפורטו גריבלדי הציגה זנוטה את Zanotta Stories: שבע תמות לייף סטייל כסיפור מסגרת שלתוכו אצרה את מגוון רהיטיה מ-54 שנותיה.