האמנית דיאנה שרר מבייתת את מערכת השורשים, ומנצלת את חוכמת צמיחתה לגידול יריעות ארוגות. למשל השמלה המוצגת ב-V&A, או השטיח שיוצג מיום חמישי בבית הנסן בשבוע העיצוב בירושלים
מאז ומעולם חותר האדם להבין את מנגנוני הטבע, לפצח את תופעותיו עוצרות הנשימה, לשלוט בכוחותיו האדירים כמו גם הזעירים. האמנית דיאנה שרר חוקרת בעבודות האמנות/עיצוב שלה, את התנהגותם של שורשים, ולרגל שבוע העיצוב בירושלים 2018, היא הוזמנה להציג בבית הנסן עבודה מסדרת שטיחי השורשים שהיא מגדלת, Interwoven. ב"להציג" הכוונה למעשה היא "לגדל". שרר הגיעה לכאן לפני כשבועיים, ובחדר ששימש כמכבסה של בית המצורעים ועבר לאחרונה שיפוץ, היא החלה לגדל שטיח שייארג מעצמו משורשי שיבולת שועל במהלך הטבעי של צמיחתם. בפתיחת שבוע העיצוב, בערב חמישי הקרוב, 7 ביוני, כבר אפשר יהיה לראות את התוצאה מעוררת ההשתאות שמניב החיבור בין חוכמת השורשים הטבעית והמניפולציה האנושית.
שרר אינה יוצאת דופן בבחירתה לשלב בין אמנות ומחקר. יותר ויותר אמנים, מעצבים ומדענים חוברים בשנים האחרונות אלה לאלה מתוך הסקרנות הבסיסית המשותפת המניעה אותם לנתח את העולם שמסביבנו בכלים חדשניים ויצירתיים. היא משתפת פעולה עם חוקרים מתחומי הביולוגיה והאקולוגיה, ואת תגליותיה היא מציגה נכון לעכשיו בעיקר בתערוכות אמנות ועיצוב. שמלה שגידלה משורשים מוצגת בימים אלה בתערוכה "אופנה מהטבע" במוזיאון "ויקטוריה ואלברט" בלונדון (הסרטון למעלה מראה יפה את הסטודיו של שרר ואת תהליך עבודתה), ואחד משטיחיה הוצג לאחרונה בתערוכה Earth Matters שאצרו כוהנת הטרנדים לי אדלקורט ושותפה לעשייה פיליפ פימנו במוזיאון הטקסטיל בטילבורג.
את דרכה האמנותית החלה שרר – אמנית חזותית גרמניה, בוגרת אקדמיית ריטפלד שמתגוררת ופועלת מהולנד – בצילום. מההתחלה נמשכה לעולם הצומח, וליתר דיוק לתשוקה הקמאית של האדם לשלוט בו. ספר האמן הראשון שלה מוקדש לצילומי פרחים על ספלים, והשני לצילומי פרגים. ב-2010, השנה שבה הוציאה את שדה פרגים בן 700 העמודים, הציגה עבודה נוספת, שדה. הפעם שתלה שרר מגוון פרחים בצבעים שונים, ולאחר שגדלו – שלפה אותם ממיכלי השתילה וצילמה. היא קיבלה שדה פרחי בר ממושטר, חי ודומם, מנותק מבית הגידול שלו וממקומו ה"טבעי", חשוף למצלמה בכל רבדיו – גם אלו המצויים מתחת לפני הקרקע וסמויים מן העין.
זו הייתה הנקודה שבה התעוררה סקרנותה לגבי תהליכי הצמיחה של שורשים. "מערכת השורשים שבתה את לבי", היא אומרת, ומזכירה שהראשון שהתבונן בהתנהגותם של שורשי הצמחים, ותיעד את חוכמת צמיחתם והתפתחותם, היה צ'רלס דארווין.
שנתיים מאוחר יותר גידלה שרר צמחי פריחה בשלל אגרטלים, ומשבגרו, ניפצה את האגרטלים וחשפה את שורשי הצמחים. אלו השתרגו באדמה בצורות יפהפיות כשהם יוצרים את צורת הכלי שבו גדלו. "זה היה מחזה מעורר השתאות לראות את דוגמאות הצמיחה השונות שיצרה כל קבוצת שורשים, את צבעה, הטקסטורה שלה, העובי".
מארגי השורשים שהתפתחו באגרטלים הניעו את שרר לנסות לנצל את מנגנון הצמיחה של השורשים לאריגת יריעות. אחרי חודשים של מחקר והתבוננות, מצאה שרר את הדרך לשלוט, למשטר, לאלף או אם תרצו לביית את שורשיהם של החיטה ושיבולת השועל. למה דווקא שורשי החיטה ושיבולת השועל? כי קצב גדילתם מהיר ושורשיהם מתמסרים בקלות יחסית. בעזרת תבניות ייחודיות שפיתחה, הנפרשות מתחת לפני האדמה, היא מתעלת את גדילת השורשים הטבעית לדוגמאות שהיא מתכננת מראש במחשב. האחריות שלה היא לדוגמאות התבנית ולתנאי האקלים המיטביים לצמח. הצמחים עושים את כל היתר: גדלים באופן הטבעי להם, משתרגים ויוצרים אגב כך מארג שורשים – יריעות שורשים בדוגמאות שונות.
האם התוצאה טבעית? לא בטוח שבמובן המלא והמסורתי של המילה. האם היא מלאכותית? גם לא בדיוק. למעשה יש כאן מעין ייצור כלאיים – טבע מעשה ידי-אדם. לדילמה הזו בדיוק מכוונת שרר. למשהו חדש, מעורר פליאה ומחשבות על הקשר בינינו, המין האנושי, לבין העולם החומרי – הטבעי והמלאכותי – הסובב אותנו. להערצה שלנו לטבע, ובאותה עת למניפולציה האינסופית שאנחנו מפעילים עליו, ואפילו לאכזריות שבה אנחנו מתייחסים אליו לעתים מזומנות, לדבריה.
את תבניות הגידול של השורשים מעצבת שרר בשלל דוגמאות: מהאורנמנטיקה הגותית ודוגמאות ערבסק, דרך משושים המזכירים את מבנה הכוורת וצורות גיאומטריות מורכבות אחרות, ועד לקווים מעוגלים ומוטיבים מעולם הצומח. לגוף העבודות הזה היא קוראת "תרגילים בביות מערכת השורשים".
במקביל לעניין האמנותי שלה בגידול שורשים משתפת שרר, כאמור, פעולה עם מדענים מתחומי הביולוגיה והאקולוגיה מאוניברסיטת רדבאונד ההולנדית במטרה לבחון כיוונים יותר יישומים של פיתוחיה. בשבוע העיצוב ההולנדי 2016 זכתה בפרס New Material Award. בשנה שעברה הציגה עם שותפיה למחקר מיצב שבחן את השפעתם של צבעים שונים, וליתר דיוק אורכי גל שונים, על הצורה, הטעם והסגולות הרפואיות של צמחים.
"העניין שלי בשורשים אינו רק אסתטי. שורשים, למשל, אוגרים פחמן דו חמצני ולתכונה הזו יכולות להיות משמעויות מעניינות מבחינה אקולוגית, ובשונה מחומרים טבעיים אחרים כמו סיבי קוקוס או כותנה, לא צריך לארוג אותם – הם אורגים את עצמם תוך כדי צמיחה. למעשה אפשרויות המשחק איתם הן בלתי מוגבלות", מסכמת שרר את סוד קסמם של השורשים.
שטיח השורשים של שרר יוצג במסגרת התערוכה "הגן", שתבחן את הטבע כחומר גלם בעיצוב. לצדה יוצגו "הגן הדיגיטלי שלי" של מאיה בן-דוד, ראש מסלול אודות עיצוב בתוכנית לתואר שני בעיצוב בבצלאל, ובוטניקה2 של לוקה אור, ראש המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון האקדמי חולון.
"הגן הדיגיטלי שלי", העבודה שתציג בן-דוד, היא פרויקט מתמשך הבוחן את המתח שבין הטבעי לדיגיטלי. בעזרת סריקה תלת מימדית ממירה בן-דוד מיני פרחים לדימוייהם הדיגיטליים, ובאלו היא מפיחה סוג של חיים בעזרת הדפסת תלת-מימד. הגן של בן-דוד הוא סוג של שיקוף של הטבע, אלא שתוצריו הם טבע דומם. תהליך יצירתו מעלה שאלות על מהות הדברים, על טבעי ומלאכותי, על חומר ותוצר דיגיטלי, על טכנולוגיה, על משמעות הזמן, החיים והמוות, ועל היחסים הנרקמים בין האדם, הטבע והטכנולוגיה.
בוטניקה2 מעלה שאלות על המרחב שבין הזמני לנצחי, בין הטבעי למלאכותי, ובין חי לדומם, על-ידי תרגום מחדש של פרחים לחומרים מעובדים, באופן המשאיר את איכויותיו הזמניות והעדינות של הפרח מבלי להסתיר את השינוי שעבר. הפרויקט נובע מתוך עניין מתמשך בקשר בין האדם לאובייקטים טבעיים בעידן הנוכחי ומתייחס למנגנונים של צמיחה, נבילה ושינוי בצורה מלאכותית.
הכתבה פורסמה לראשונה בגרסה מקוצרת ב-Xnet
אולי יעניין אתכם גם...