הצד האפל של מרסל

"פורטרטים", תערוכת היחיד הגלריאנית הראשונה של מרסל וונדרס בגלריה פרידמן בנדה בניו-יורק, נראית לעתים כמו חלום. חלום בלהות, אם תשאלו את וונדרס

בסניף הניו-יורקי של Workshop Gallery Carpenter's, שנפתח בנובמבר האחרון, מציג מארטן באאס את רהיטי  CARAPACE שעיצובם שאב השראה משריונותיהם של הצב והחיפושית. בתערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה שלהם בארצות הברית, הופכים ג'וב סמיתס הבלגי ונינקה טינגל ההולנדית – הדואו המוכר כסטודיו ג'וב – את המוזיאון לאמנות ועיצוב MAD MUSEUM ל-MAD HOUSE. ובגלריה פרידמן-בנדה, שעברה כיוונון מחודש ומקדישה מספטמבר את חללה לעיצוב בלבד, נפתחה בתחילת החודש תערוכת היחיד הגלריאנית הראשונה של מרסל וודרס. יומיים לאחר ש-PORTRAITS תינעל, ישיק וונדרס, בויה סבונה 56, זונה טורטונה, מילנו, את קולקציית העיצוב החדשה של MOOOI לשנת 2016.

העיצוב ההולנדי, כך נראה, כובש את מנהטן. לפני פחות משנה פתחה MOOOI סניף ראשון בטבור העולם, ואחרי התערוכה המוצלחת של וונדרס בסטדליק, תערוכה גלריאנית בלב הסצינה האספנית ומהמעתירה של ניו-יורק נראית צעד טבעי.

פרידמן-בנדה, אחת החשובות שבגלריות העיצוב בניו-יורק ומחוצה לה, נולדה מהשילוב המנצח בין ניסיון (הנדוניה של בארי פרידמן) ותעוזת מתחילים (התרומה של מארק בנדה). כשנפגשו פרידמן האמריקאי ובנדה השוויצרי-במקור ב-1998, היה הראשון דילר ותיק שהתמחה בעיצוב צרפתי משנות ה-30 וה-40, והאחרון – סטודנט צעיר שהתפרנס כדילר בקנה מידה קטן. ברשות בנדה היו עבודות זכוכית ונציאנית, ופרידמן רכש ממנו אחת מהן. מפה לשם ארגן בנדה תערוכת עבודות של אטורה סוטסאס, ואחריה תערוכה מוצלחת לא פחות של רון ארד. ההצלחה של שתי התערוכות שכנעה את פרידמן שעם כל הכבוד לעיצוב ההיסטורי, גם לעיצוב העכשווי יש קהל אספנים נכבד.

כך קמה גלריה פרידמן-בנדה. לאחרונה, לאחר 40 שנים במקצוע, פרש פרידמן מהגלריה, ואל בנדה הצטרפה כשותפה ג'ניפר אולשין. בשנה שעברה פתח בנדה גלריה נוספת, הפעם בשותפות עם תורסטן אלברטז, מנהלה לשעבר של פרידמן-בנדה. את הגלריה החדשה ייעדו השניים לאמנות החזותית, ופרידמן-בנדה מטפלת בעיצוב בלבד. וכשהוא מדבר על עיצוב, סיפר בנדה באחד הראיונות, הוא מתכוון לאותם פרויקטים שאפתניים, שמותחים את גבולות הז'אנר ונראים לעתים כחלומות בלתי ניתנים להגשמה כמעט.

"פורטרטים" אכן נראית לעתים כמו חלום. חלום בלהות, אם תשאלו את וונדרס, המספר שהרשה לעצמו לתת דרור לחלקים היותר אפלים של אישיותו היוצרת, אלה שאין להם מקום בעסקי העיצוב היומיומיים. הפנטזיות, הכאב, הפחד, האכזבה, הפקפוק, הספקות, הציניות, ההתמודדות עם גבולות המציאות הרחוקה משלמות, המחשבות על יופי, על השחתתו, על כוח.

בדרכו השופעת, הברוקית בהשראתה, יצר וונדרס אובייקטים מוקפדים ומרובי מלאכה, כמו גם עבודות דיגיטליות. המשותף לכולם הוא היותם פתיינים וחמורי-סבר, מסוגננים עד לפרטי הפרטים אך מעוררי אי-נוחות, מושכים ומעוררי רתיעה כאחד.

דמותו המיתולוגית של "אריון", סוס הקסמים המהיר כברק, שהתגלגלה בדמיונו של וונדרס לחד-קרן שכולו מלאכת מחשבת של חרשות עץ ועבודת עור (לבן וצח), הוצגה לראשונה במילנו בשנה שעברה. בפרידמן-בנדה מציג וונדרס את האח הפראי Tempter, הפתיין המדיח לדבר עבירה עם גוף הברונזה כבד המשקל, שלא יאפשר לו להרחיק נדוד.

לסדרת המראות האבסטרקטיות, המזכירות את דימוייהן של שדים ורוחות כפי שהם באים לידי ביטוי ויזואלי בדרך כלל, קרא וונדרס "דיסמורפופוביה" על שם הפרעת האישיות שהלוקה בה חש כי חלקים בגופו פגומים. "גבולותיהן הקלאסיים עוותו כדי להמחיש באופן רב-קסם את תחושת הגוף הפגום", אומר וונדרס. המראות הוצגו לראשונה ביריד העיצוב דיזיין מיאמי שהתקיים בחודש דצמבר האחרון.

סדרת הפסלים תוך דקה – One Minute Sculptures – נולדה אגב משחק של וונדרס עם בתו לפני 12 שנים. העבודה המהירה הופכת אותו ליצרן, מסביר וונדרס, אולם אפילו באופן הייצור המהיר הזה מקבל כל פסלון את דמותו הייחודית, שאין שנייה לה, ההיפך הגמור מאופי הייצור התעשייתי, שבו עיקרון המפתח הוא אחידותם המלאה של האובייקטים. הפסלונים שמציג וונדרס בפרידמן-בנדה עשויים מפוליאסטר וקרמיקה, וחלקם מצופים בזהב.

זוג כדי הקרמיקה גדולי המימדים Chiqule Nuai  (גובהם: 1.60 מטר, רוחבם: 65 ס"מ) נושאים, אומר וונדרס, את משקלה של המסורת הסינית מהמאה ה-17 כפי שהועתקה על-ידי ההולנדים. את העיטורים הכחולים – סימן ההיכר של קרמיקת העיר דלפט – הוא החליף בזיגוג שחור, והתוצאה דרמטית ועזה. "גודלם המלכותי מזכיר את מנהג הקיסרים לבחור את הנערות היפות ביותר ולהכניסן לכדי הענק, כדי שילוו אותם במסעם אל החיים שמעבר למוות".

מעליהם של פרחים שקמלו, יצר וונדרס מחווה למשאלה האנושית לחיי נצח, כשהוא מפיח בעלים הנבולים חיים חדשים הודות לאמנות הווידיאו. Athanasius היא קבוצת דימויים דיגיטליים, ספק בעלי-חיים ספק דמויות ביזאריות בעלות אופי אנושי, שבריאתן, מסביר וונדרס, מבקשת לחגוג את החיים ולבטא את הדחף לכבוש את המוות ולשלוט בו.

"פורטרטים" מביאה לאמריקאים גם את "פיבי" – סדרת עבודות הווידאו המתעדת את גופי התאורה הלבישים שעיצב וונדרס, המכסים חלקית את גופן העירום של דוגמניות – שהוצגה לפני שנתיים בתערוכה במוזיאון הסטדליק באמסטרדם. במיתולוגיה היוונית פיבי היא אחד הטיטאנים, סבתם של אפולו וארטמיס, המזוהה עם אור הירח. מגולחות למשעי מכל שיער גוף לבד ממחלפות ראשן המטופלות בפיסוליות, עירומות לחלוטין לבד מגופי התאורה הצמריריים שהן עוטות ונעלי העקב שלכפות רגליהן, עומדות הפיביות של וונדרס מול המצלמה דקות ארוכות בעודן מסתובבות באיטיות, חשופות למבטי כל.

לפי וונדרס "פיבי" היא הצהרה אמנותית הקוראת תיגר על החפצת נשים בעולם המצוי במרדף מעוות אחר יופי, כשהוא מנצל את הכוח כמנוף פיננסי. אבל היי, האם זה לא וונדרס עצמו שפלירטט במשך שנים עם עירום – נשי וגברי – ושיתף פעולה עם הצלם ארווין אולף בקמפיינים מרהיבים של צילומי עירום סופר מסוגננים כחלק ממיתוגה של Moooi ? נראה שמשהו עובר על האופטימיסט ההולנדי. האם זו גחמה בת-חלוף? ואולי תחילתה של ההתפכחות שבהתבגרות? עוד נדע.