המייקרים במוזיאון

מחר בערב תיפתח במוזיאון הרצליה "MAKERS : זמן אמת", התערוכה האינטראקטיבית שבה גם אנחנו, הצופים, מוזמנים לקחת חלק. שרון ברק רעיף אצרה ומסבירה

 

שבעה פרויקטים העוסקים במושג "זמן אמת" מוצגים בתערוכה Makers: זמן אמת שתיפתח מחר, מוצאי שבת, 16 בינואר, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. המושג "זמן אמת", כותבת שרון ברק רעיף, אוצרת התערוכה, מוצב כאן כניגוד לתפיסת הזמן המתמשך, נטול הגבולות של 24/7 – הגדרת הזמן שהייתה לשמו של הפרויקט המאגד את שמונה התערוכות הנפתחות מחר במוזיאון, ואשר Makers : זמן אמת היא אחת מהן. וכך היא ממשיכה:

פול ויריליו מצביע על הפעולה בזמן אמת, שמתאפשרת בזכות הטכנולוגיה הדיגיטלית, כנקודת מפנה דרמטית ביחס שלנו לעולם: "סייברספייס הוא צורה חדשה של פרספקטיבה. […] לראות מרחוק, לשמוע מרחוק – זה היה הבסיס של הפרספקטיבה החזותית והשמיעתית. אבל לגעת מרחוק, לחוש מרחוק – פירושו להעביר את הפרספקטיבה לתחום שלא חלה בו מעולם: קשר, קשר אלקטרוני, טלה-קונטקט".[1]

שבעת הפרויקטים – כולם עבודות אינטראקטיביות – עוסקים במושג זה מנקודות מבט שונות, המעוררות מחשבה על תפיסת הזמן שהטכנולוגיה מחוללת, ועל יחסי הגומלין בין הטכנולוגיה והאדם. הן מציעות אפשרויות שונות של התרחשויות המושפעות מפעולות הצופים בזמן אמת, בהן הצגת דימויים כוויזואליזציה של מחשבות, הנכחה של תנועות הגוף ומראה הפנים של המבקרים, ומעקב אחר תנועת הצופה בחלל.

כל העבודות בתערוכה נוצרו על ידי "מייקרים". את המונח מייקר (maker) טבע ב-2005 דייל דוהרטי (Dougherty), נשיא ומנכ"ל מייקר מדיה בקליפורניה, הנחשב לאביה הרוחני של תנועת המייקרים העולמית. הוא זיהה את הבנייה הטכנולוגית העצמית בשיטת DIY ("עשה זאת בעצמך") ובאמצעים ביתיים – כתופעה מתרחבת ויסד את כתב העת האינטרנטי Make כפלטפורמה לשיתופי ידע מדיסציפלינות שונות. אתר זה ודומיו אפשרו יצירת חיבור שיתופי והחלפת מידע בין יצרנים שונים מעין אלה, שהחלו להיקרא "מייקרים". לימים יסד דוהרטי גם את היריד Maker Faire, מעין נוסח עכשווי של ירידי המחוז האמריקאים המאפשר לאנשים שיצרו ובנו המצאות ומכשירים שונים בחצרות ובמוסכי בתיהם להציג את מעשה ידם ולשתף אחרים בידע שצברו. כיום, היריד מתקיים בלמעלה ממאה מדינות, ביניהן ישראל, ומאפשר למאות אלפי אנשים לראות ולחוות המצאות מסוגים שונים.

כריס אנדרסון, עורך כתב העת Wired, רואה בתנועת המייקרים את מחוללי המהפכה התעשייתית השלישית (שהגיעה בעקבות  המהפכה השנייה – האינטרנט), המובילים אותה עם רעיונות כמו שימוש בקוד פתוח, מיקור-המונים של רעיונות, ניצול עיצוב קיים זול, וייצור כלים עצמי. בספרו  Makers: The New Industrial Revolution‏ (2012) הוא דן בטשטוש הגבולות בין העולם האנלוגי והדיגיטלי ומנבא כי בעתיד ילמד כל אדם לעצב לעצמו את המוצרים שהוא זקוק להם, וכי היצירה העצמית תשנה את שדות הכוח הפועלים בחברה.[2]

פרויקטים של מייקרים עשויים להיכלל תחת הגדרות שונות, בהן מיצב אינטראקטיבי ופיסול קינטי, או אף להתחבר לרעיון "היצירה הפתוחה" שטבע אומברטו אקו. אך התערוכה הנוכחית מבקשת להימנע מלהטיל את מבטו של שדה אחד על אחר. היא כוללת מייקרים שהם אמנים לצד כאלה שהם מדענים ותוכניתנים. החוט המקשר ביניהם הוא יצרנות  עצמית ברוח השיתופית שמתאר אנדרסון ופנייה למימון המון. מתוך כך, המייקרים אף שותפים לחלק מהתהליכים המקדמים ביטול של מגבלות ה"קניין הרוחני" ודמוקרטיזציה של הבעלות על חומר ועל מידע.[3] כל אלה מהלכים המבקשים לשנות את יחסי הכוחות בחברה הקפיטליסטית.

אם בתחילה ציין המונח "מייקרים" יצרני טכנולוגיה חובבים, כיום נהוג לתאר את התופעה העולמית כסוג של מהפכה הבאה לידי ביטוי בתחומים שונים של עשייה. הקהילה העולמית כוללת מומחי תוכנה וחומרה, מהנדסים, חוקרים, מדענים, מתמטיקאים, אנשי רובוטיקה, מעצבים, אמנים, טכנולוגים, טכנאים, ובעלי עניין מסוגים שונים. מגוון זה ניכר גם במשתתפי התערוכה הנוכחית.

כך למשל, ליאת סגל, אמנית ומייקרית שעבודותיה הוצגו במוזיאונים חשובים בארץ ובעולם, מציגה את  Attending Machine – מדפסת המדפיסה דיוקנאות שנוצרו על פי פרופילים מהרשת החברתית פייסבוק. מתן ברקוביץ (טכנולוג, יוצר וראש חברת shift ) ולירון צברי (יוצרת רב-תחומית) מציגים יחד עם HAR, זהר לוי ורועי סטפנסקי את Rorrim (היפוך-מראׇה של Mirror), עבודה המזמינה את הצופים לדיאלוג תנועתי המאופיין בסינכרוניזציה והרמוניה. ForReal Team סטודיו לעיצוב התנסותי וחוויה דיגיטלית: צביקה מרקפלד (טכנולוג, תוכניתן וממציא) ושראון פז (מעצב התנסותי ואמן ניו מדיה), מרצים באקדמיה, הפועלים בארץ ובעולם שותפים להובלת יריד המייקרים המתקיים בארץ, יצרו עם התוכניתן תומר דניאל ובשיתוף פעולה עם איל גרוס (ד"ר לפיזיקה תיאורטית) את העבודה CommonSense, המזמינה את הצופה לקחת חלק פעיל ביצירה שיתופית של הגיגים. כולם חולקים צורך ליצור ולייצר פרויקטים, כמו גם עמדה תרבותית-חברתית שיתופית המזמינה אנשים נוספים לקחת חלק ביצירה. עבור חלק מהעוסקים בכך זוהי עבודה "במשרה מלאה", ואילו אחרים הם "לוחמי סוף שבוע" שמפנים ליצירה שעות ארוכות מזמנם הפנוי ותקציבים לא מבוטלים.

רצונם של מייקרים לעשות ולשתף זה את זה בידע שלהם הוביל לקיום כנסים, אירועים ומרתונים רבים, שתכליתם היא שיתוף בחדשנות יצירתית ועידוד חשיבה מחוץ לקופסה. בהשראת מפגשים שיתופיים כמו "ברנינג מן" או Foo Camp (מפגש האקרים שנתי) מתקיימים בישראל מספר כנסים והאקתונים (Hackathon, מילת הלחם שמחברת האקר ומרתון – אירועים שבמרכזם יישומים ופיתוחים טכנולוגיים של מייקרים). בכנסי "גיקון" (GeekCon), לדוגמה – מרתונים שבמהלכם המשתתפים בונים מוצרים יוצאי דופן – מקדמים פרויקטים המוגדרים "מכשירים חסרי תועלת" (useless devices) לשם עידוד המקוריות. בכנסי "כינרנט" מתמקדים בטכנולוגיה ואינטרנט. Geekcon Green נועד ליוזמות הקשורות בחדשנות אקולוגית. "מחנט" הוא הפורמט הצבאי למפגש של טובי המוחות המתמקדים בהמצאות בתחומי המעקב והלחימה. בהאקתונים אחרים מתכנסים לשם מציאת פתרונות לבעיות ולאתגרים הקשורים לבעלי צרכים מיוחדים – ועוד רבים וטובים.

חלק מהפרויקטים המוצגים בתערוכה פותחו בכנסי מייקרים. Human Sound Objects של גיורי פוליטי, ערן היללי ודורון אסייס טר הוצג במסגרת "כינרנט 2012", ונתן אינטרטור, נוי ברק ולני רידל הציגו ב"גיקון 2015" פרויקט המבוסס על פיתוח ייחודי של חברתם, Neurosteer, המשמש אותם גם בעבודתם Brainstorm, המוצגת בתערוכה הנוכחית. את העבודה Alonely פיתח הרכב של שבעה מייקרים – Batt-Girl , איל גרוס, כריסטיאנה הובר, עדי לביא, רותם לוים, אלון קפלן ונאורה שם–שאול – במסגרת האקתון טרייבקה בפסטיבל Print Screen בחולון.  פרויקטים אלה נבנו מחדש והותאמו לתצוגה בחלל המוזיאון. לצדם מוצגים פרויקטים שנבנו במיוחד עבור המוזיאון ומתייחסים לחלל המוזיאלי שבו הם מוצבים. העבודה Parallelograms של אדי ישראלסקי ואלון סגל משתמשת בטכנולוגיה של מציאות מדומה על מנת לאפשר לצופה לחוות חווית זמן ומרחב שונה בחלל התערוכה.

ניתן למצוא את שורשי שיתוף הפעולה בין אמנות וטכנולוגיה עוד בשנות ה-60, תקופה בה ניסו אמנים ומדענים לעודד קשר בין הדיסציפלינות השונות. "רישומי מחשב", התערוכה הראשונה שמקובל לציין בהקשר זה הוצגה בשטוטגרט, גרמניה, ב-1965 כיוזמה של מתמטיקאים גרמנים שניסו ליצור רישומים באמצעות פלוטר. ב-1967 ייסדו בארצות-הברית מספר אמנים ומהנדסים, בהם האמן רוברט ראושנברג והמהנדס בילי קלובר (Klüver), את הארגון "ניסויים באמנות ובטכנולוגיה" (EAT), ועוררו עניין והתלהבות רבה בקרב אמנים שנחשפו לתחום החדש. ב-1967 הקים הצלם ג'ורג' קפש (Kepes) את "המרכז ללימודים חזותיים מתקדמים" (CAVS) ב-MIT, מסצ'וסטס. כיום, זהו מוסד אקדמאי מרכזי לעוסקים במדיה חדשה. שם פותח המודל העולמי לפלטפורמת "פאב לאב" (Fab Lab, קיצור של Fabrication Laboratory) – סדנה לייצור דיגיטלי קהילתי, שבה יכולים מייקרים ליצור אבות טיפוס חדשים.

החדירה של עבודות שבבסיסן טכנולוגיה אל תוך זירת האמנות לא יצרה תנועה אמנותית חדשה. היא רק פתחה בפני האמנים שדה חדש של אפשרויות. בעוד שהשנים הראשונות אופיינו בהתפעמות מהטכנולוגיה החדישה, עם צמיחתו של שוק המחשבים הביתי הפך התחום להתנסותי. פייר לוי (Lévy), פילוסוף צרפתי וחוקר של מדיה חדשה המתמחה בהבנת ההשלכות התרבותיות והקוגניטיביות של טכנולוגיות דיגיטליות, טוען כי יכולתם של מחשבים להיות בתקשורת מתמדת תרמה למעבר מעולם של חשיבה אינדיווידואלית ("אני"), לחשיבה קולקטיבית ופלורליסטית ("אנחנו").[4]

לא כל יוצר במדיה חדשה המשלב טכנולוגיה בעבודתו נחשב מייקר. מייקר הוא מי שבונה דברים בעצמו, מונע מעצם התשוקה לעשייה, ומאמץ את עקרונות החשיבה היצרנית ברוח שיתופית על מנת לחלוק מידע ולהבין טוב יותר תהליכים שיעזרו לו לבצע את רעיונותיו. הוא יוצר ב"קוד פתוח" כחלק ממחאה על הגבלות המידע ושאיפה לייצור עצמי, ומתוך כך תורם לביטול המגבלות על הקניין הרוחני ומשנה את שדות הכוח הפועלים בחברה הקפיטליסטית. בעת ביקורו בישראל לרגל מפגש האקטון בירוחם ביוני 2015, אמר דוהרטי בשיחה עמו: "אני מאמין בהגדרה הרחבה של המונח 'מייקר', והייתי רוצה שרבים יותר יראו את עצמם כמייקרים, מהסיבה הפשוטה שהם אכן כאלה, עוד לפני שאנחנו החלטנו לקרוא להם כך".[5]

הצופים מוזמנים לאמץ את הפרקטיקה של קהילת המייקרים ולקחת חלק פעיל בכתיבת טקסט שיתופי. ניתן לסרוק את הטקסט הנוכחי ולקרוא בו רבדים נוספים – תוספות שכתבו אנשים מתחומי ידע שונים –  להוסיף עליו ולהגיב אליו. לשם כך יש להוריד לטלפון הנייד את האפליקציה HMOCA מחנות האפליקציות בנייד ולכוון את עינית המצלמה לאזור הלוגו המסומן בהמשך טקסט זה ולעקוב אחר ההנחיות.

_____________________________________________________________________________________

הערות:

[1] Paul Virilio, “Red Alert in Cyberspace!,” Radical Philosophy, no. 74 (Nov/Dec 1995), p. 2.

[2]  (Chris Anderson, Makers: The New Industrial Revolution (Crown Publishing, 2012. 

[3]  כרמלה יעקבי-וולק, "האקדמיה כסוכנות של שינוי", בתוך דרורית גור אריה (עורכת), מוזיאון: ערך שימוש (מוזיאון פתח תקווה לאמנות; תל-אביב: רסלינג, 2014), עמ' 96-93.

[4]  (Pierre Lévy, Collective Intelligence (New York and London: Plenium Trade 1997.

[5] רם הדר גולדשמידט, בין האקר לגנן – ראיון עם ממציא המייקר  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4669199,00.html 

 

ויש גם סימפוזיון

בעקבות התערוכה Makers: זמן אמת יתקיים במוזיאון ביום רביעי, 9 במרץ, בשעה 19:30, סימפוזיון בהשתתפות: פרופ' מיכה לוין, היסטוריון אמנות ואדריכלות מודרנית ובת-זמננו, מייסד המחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר; ד"ר אורן צוקרמן, מייסד המעבדה לחדשנות במדיה, ראש המסלול בתקשורת אינטראקטיבית, וראש המסלול בניהול חדשנות במרכז הבינתחומי הרצליה; האמנית ליאת סגל, אוצרת התערוכה שרון ברק רעיף, ומנהלת המוזיאון והאוצרת הראשית ד"ר איה לוריא.

 

ואלה הפרויקטים המוצגים בתערוכה Makers: זמן אמת

 

מתן ברקוביץ ולירון צברי, Rorrim, 2015

Rorrim הוא אובייקט פיסולי אינטראקטיבי. כאשר צופה יחיד נעמד על המשבצת מולו, תנועותיו יגרמו למחצית הפסל להגיב. כששני צופים מתייצבים זה מול זה, כשהפסל ביניהם, הפסל מגיב בשלמותו, אך רק כאשר שני הצופים מבצעים יחדיו תנועות זהות, כתמונת מראה זה של זה, מתעורר הפסל כולו לחיים ומנגן בהרמוניה. היצירה מציעה שיקוף חזותי וקולי של תואם או חוסר תואם בין שני אנשים בזמן אמת.

 

 ליאת סגל, Attending Machine, 2015

לעומת הדיוקן המוכר לנו מתולדות האמנות, שבו מתאר הצייר את פני האדם המצויר מתוך שאיפה ללכוד מהות עקרונית בדימוי השואף לנצחי, "מכונת הנוכחות" מייצרת תמונת דיוקן על פי אוסף תמונות שפורסמו בפרופיל פייסבוק. כל המשתתפים הביעו נכונות לקחת חלק באירוע וירטואלי המתממש בעולם הגשמי. הדיוקן מודפס על חומר רגיש לאור, ועל כן הוא מתפוגג לאחר זמן מה ומפנה מקום לדימוי הנרשם אחריו. הדיוקן אינו נצחי עוד, אלא בן חלוף –  ומבוסס על האופן שבו בחר האדם המתואר לייצג את עצמו ברשת החברתית ברגע מסוים.

 

אדי ישראלסקי ואלון סגל, Parallelograms, 2015

הקִדמה הטכנולוגית הפכה אירועים רחוקים במרחב ובזמן לנגישים. היא מאפשרת לנו  לחוות מראות ממקומות שמעולם לא ביקרנו בהם ולהכיר אנשים שמעולם לא פגשנו במציאות. באמצעות חבישת קסדת התלת-ממד בעבודה זו ניתן לצפות בעבודות וידיאו, שנוצרו במיוחד עבור התערוכה, המאפשרות לחוות פעולות שהתקיימו בחלל התערוכה בזמן אחר ולעתים אף במרחב אחר, המהדהד חלל זה. לאחר חבישת הקסדה, יש לסמן את כפתור ה-Play באמצעות הנקודה הכחולה ואז ללחוץ על הכפתור השקוע בצידה הימני של הקסדה. ניתן לכוון את כפתור הפוקוס הממוקם במרכז, מעל קשת האף. העבודה תיכבה אוטומטית עם הסרת הקסדה.

 

נתן אינטרטור, נוי ברק ולני רידל,  2015 ,Brainstorm

העבודה מופעלת בעזרת גלי המוח של הצופה. היא כוללת פיתוח ייחודי של חברת neurosteer  לקריאת פעילות מוחית באמצעות סרט המכיל שלוש אלקטרודות בלבד ומוצמד למצח. טכנולוגיה זו מאפשרת ניטור בזמן אמת של תגובות קוגניטיביות ורגשיות. על מנת להשפיע על דימוי  הים המוצג במסך מולכם, יש להצמיד את המצח לחלקו העליון של המעמד לאזור המרושת באלקטרודות (יש לוודא שההצמדה מלאה ואין שיער המפריע לה  גלי המוח שנקלטים משנים את הדימוי המוצג. כך יכול הצופה להיות מודע לרגשות ולאזורי החשיבה השונים הפועלים במוחו בזמן אמת – ומתוך כך גם לנסות ולשלוט, באמצעות נוירו-פידבק, במנעד הרגשות המשפיע על הדימוי.

 

דורון אסייס טר, ערן היללי וגיורי פוליטי, Human Sound Objects, 2012

זהו חלל אינטראקטיבי, שבו כל מבקר הוא אלמנט בקומפוזיציה מופשטת של  אור וצליל. המרקם הצלילי והחזותי מגיב בזמן אמת למיקום ולתנועת האנשים בחדר. ככל שמספר המבקרים גדל,מתפתחים היחסים בין האלמנטים השונים והקומפוזיציה נעשית מורכבת יותר.

 

Team ForReal – תומר דניאל, צביק'ה מרקפלד ושראון פז, בשיתוף עם איל גרוס, CommonSense 2014

CommonSense היא פלטפורמה המשלבת ביטוי עצמי חופשי ומרחב וירטואלי בעל חוקים עצמאיים – ומשמרת את המתח ביניהם. העבודה נוצרת בזמן אמת על ידי כל הבוחרים ליטול בה חלק. המשתמשים מוזמנים לסרוק את קוד ה-QR שנמצא על הקיר לצד העבודה, אשר יקשר אותם לדף אינטרנט, שבו יוכלו לבחור אייקון, להתאים לו צבע ולכתוב מילה. מילה זו תיתוסף למקבץ הגיגים מצטבר, שנע כלהקה על גבי קיר התצוגה. כל הגיג חדש שנוסף מתחיל את דרכו בקדמת המסך, מתקבל בתחילה כ"טורף" ולאחר מכן מתמזג בלהקה. כאשר שם עצם ופועל נפגשים הם מתחברים ופועמים בקדמת המסך. מדי מספר דקות מונצח הדימוי המתקבל באותו רגע ומודפס, משמר רגע של תודעה קולקטיבית שרירותית.

 

Batt-Girl, איל גרוס, כריסטיאנה הובר, עדי לביא, רותם לוים, אלון קפלן, נאורה שם–שאול, Alonely, 2015

Alonely הוא מיצב אינטראקטיבי המציע את האפשרות לחוות בדידות במרחב הציבורי. מומלץ לצפות בעבודה בקבוצה. הצופה מוזמן לבצע את ההנחיות המושמעות.

 

פיתוח אפליקציית HMOCA: לירון לרמן

 

Makers: זמן אמת, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רח' הבנים 4, הרצליה | פתיחה: מוצ"ש, 16.1.15, בשעה 20:00 | נעילה: 30 באפריל 2016