הכושי עשה את שלו. בוגרים 2017

המעדן, הפרלינים, הארטישוק והסיגר. ב-KREMBOLUTION, פרויקט הגמר שלה ב-HIT, חקרה טל בן משה את האבולוציה של הקרמבו בן ה-200. ונחשו מה? גם כאן אנחנו מעצמה

 

טל בן משה ידעה מגיל צעיר שהיא ועיצוב זה אהבה (בוגרת מגמת עיצוב בתיכון); שהיא "בנאדם יוצר שבוער לו לגעת בידיים בדברים" (בצבא הייתה גרפיקאית והבינה שלשבת מול המחשב כל היום לא עושה לה טוב); שתלמד עיצוב מוצר (התחילה זמן קצר אחרי השחרור, והלימודים, היא מספרת, פתחו בפניה המון תחומים שלא חשבה שתעסוק בהם); ושכאשר יגיע זמנו של פרויקט הגמר, הוא יהיה קשור למטבח, לאוכל, לחוויית אכילה (לאורך הלימודים לא זנחה את אהבתה לאפייה וקונדיטוריה על אף שאלו נותרו כתחביב).

היא ניסתה מיני קינוחים, מיני חומרי גלם, מיני טכנולוגיות (למשל רוטציה וכבישה), הפרידה וחיברה מחדש, חקרה את גבולות החומר, ולבסוף נותרה עם שני קינוחים: קרם ברולה – קינוח מסעדות מעודן ומורכב, והקרמבו העממי והפשוט. היא בחרה בקרמבו.

בחיפוש אחר צורה שונה מהמוכרת וחוויית אכילה חדשה שתעלה חיוך, צללה לקרביו ותולדותיו של הממתק בן ה-200 שהומצא בדנמרק ונקרא "נשיקת הכושי" על שום צורתו, שהייתה, אגב, כמעט זהה לזו המוכרת היום. אחרי דנמרק אומץ הקרמבו בגרמניה, בלגיה, צרפת, אנגליה, קולומביה, לבנון ושאר ארצות העולם. אפילו בעזה, היא מספרת, יש מפעל לייצור קרמבו. מתיקותה של הגבעה השחומה לוותה בכל המקומות אליה הגיעה בנימה גזענית שבאה לידי ביטוי בשמה: ראש העבד (בגרמניה ובלבנון), שד הכושית (בבלגיה) ועוד.

לישראל, מספרת בן משה, הגיע הקרמבו בשנות ה-40 של המאה ה-20. מי שהביאו אותו ראשונים היו הקונדיטורים. החברה הראשונה שייצרה בארץ קרמבו בייצור תעשייתי הייתה "ארטיק", ואחריה "ויטמן" – שתיכן חברות לייצור גלידות.

גם כאן נקרא הקרמבו בתחילה "כושי". רק בשנת 1966 שונה שמו לקרמבו (קרם בתוכו), ועם זאת בפרסומות התקופה הדימוי הנלווה הוא עדיין של איש שחור. מאז ועד היום הפכנו למעצמת קרמבו, וישראל נחשבת ליצרנית הקרמבו השנייה בעולם אחרי דנמרק.

שאלת השאלות בכל הנוגע לקרמבו היא איך אתם אוכלים את הקרמבו שלכם. בסוגייה הזאת, גילתה בן משה, נחלקו המשיבים לכמה וכמה מחנות: רוב הנשאלים אוהבים לאכול את הקרמבו שלהם מלמעלה כלפי העוגיה. 12% מעדיפים להתחיל בעוגייה, 10% נוגסים בקצפת ובעוגייה ביחד, ו-4% נהנים מהקרמבו שלהם בדרכים שונות ופחות שגרתיות כמו להתחיל בקילוף מעטפת השוקולד או לאכול את הקצפת בכפית. "יש אנשים שמקפיאים את הקרמבו, ויש שמחממים אותו. בגרמניה אוכלים אותו בין שתי לחמניות המבורגר ובדנמרק כתוספת לגלידה".

הקומץ היצירתי הזה היה במרכז מחשבותיה של בן משה, ועבורו ביקשה ליצור את הווריאציה האידאלית לאכילת קרמבו. Krembolution – האבולוציה של הקרמבו, פרויקט הגמר של בן-משה (מנחה: אורי בן-צבי), מציג שמונה דרכים המציעות חוויות חדשות לאכילת קרמבו.

ראש הכושי – תשובה לדימוי ההיסטורי של הקרמבו. "היא מחזירה לאיש השחור את כבודו האבוד ומתייחסת אליו כאחד האדם, כשווה בין כולם. כשם שיש מגוון טעמים לשוקולד, כך גם מגוון האנשים והמינים היוצרים את החברה סביבנו. מבפנים, אגב, כולנו אותו דבר…"

מעדן קרמבו – מדמה את אכילת הקרמבו לאכילת מעדן בכפית. מעטפת הצמקאו הופכת להיות המיכל, העוגייה למכסה, וכשהיא נשברת במרכזה היא מתפקדת כשתי כפיות.
קרמבו ארטישוק מעצים את חוויית קילוף השוקולד. כל עלה חושף עוד מהקצפת הנכספת, עד לחשיפה מלאה של לב הקרמבו.

ארטיק קרמבו – בישראל משווק הקרמבו בעונת החורף בלבד, ומדי עונה מיוצרים כאן כ-50 אלף קרמבואים. ארטיק קרמבו הוא וריאציה קיצית שנועדה להקל את הגעגוע. את הקצפת מחליפה גלידת שמנת בטעם זהה, והעוגייה מתפקדת כמקל הארטיק וכתחתית הקרמבו.

מארז פרלינים – שינוי פרופורציות של חומרי הגלם ששימשו לאריזות הקרמבו המקוריות – פלסטיק, קרטון, ועטיפות אלומיניום – הניב מארז פרלינים יוקרתי, שהופך את הממתק העממי למעדן מהודר ואקסקלוסיבי.

קרמבו הסיגר – מרפררים לזיכרונות ילדות של מסטיקים בצורת סיגריות, שינוי הצורה, אופן ההחזקה ודרך האכילה נוסכים בקרמבו הגלילי נופך יוקרתי.

קרמבו לשניים פלוס – קרמבו הוא קינוח ליחיד, אך פופולרי לאכול אותו בדרך כלל בחברה. הפרשנות הזוגית מתייחסת לאקט השבירה ולפירוק הקרמבו מהשוקולד. הפרשנות הקבוצתית מציגה טבלת קרמבואים מחוברים בהשראת טבלת השוקולד, ונועדה להיות מופרדת על-ידי אדם אחד, ומחולקת בדומה לאופן בציעת החלה בקידוש של ליל שבת.

בתעשייה מונחות העוגיות על פס הייצור, קצף הביצים נדחק עליהן מבעד לפיות המכונה, ואז נטבלים השניים ביחד בשוקולד. תהליך ייצור הקרמבואים של בן-משה היה מורכב וארוך, והפוך בסדר פעולותיו. הוא החל בעיצוב תבניות בתוכנת מחשב (סוליד) וייצורן בהדפסת תלת-מימד. אל תבניות הסיליקון יצקה בן-משה את השוקולד, באופן המזכיר את ייצורם של פרלינים או יציקות קרמיקה. את קליפות השוקולד המוצקות שהתקבלו מילאה בקצף הביצים, ואת הקרמבו חתמה בעוגייה.

ומה יהיה בגורל הקרמבואים היצירתיים של בן-משה? האם ייחרטו בזיכרון כהרפתקאה חד-פעמית במסגרת פרויקט גמר, או שיהיה להם ביקוש והם יניעו גלגלי יזמות חדשה? ימים יגידו.