היד החזקה

המפגש המרגש עם קים לתרופ, האשה הצעירה מסקרמנטו שנולדה ללא ידיים ורגליים, הוביל את אלכס גכט לעיצוב פרויקט הגמר המצטיין של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל

 

פרויקט הגמר של אלכס גכט נולד בסן פרנסיסקו, במפגש מרגש עם קים לתרופ מסקרמנטו במסגרת אחד המייקאתונים – ההאקתונים של המייקרים – שמקיים מיזם TOM. לתרופ בת ה-30 נולדה ללא גפיים, אך בעזרת משפחה תומכת השתלבה בחברה, חיה חיים שגרתיים, מתגוררת בבית פרטי, ועובדת בעבודה משרדית. "חלק מהיום קים נעזרת באסיסטנט", מספר גכט, "אבל לא מעט שעות היא לבדה, וגם כשהיא לבד, עם כל מה שקרוב אליה – היא יכולה להתמודד. לאכול לבד, לשתות, לכתוב עם עט, להשתמש בטלפון. מה שהיא ביקשה הוא אביזר שידמה את פעולת היד ויאפשר לה להרחיב את טווח הפעולות שלה. היה מדהים לשבת מולה ולראות עד כמה היא נחושה להיות עצמאית, ולעשות כל מה שהיא יכולה כדי ליהנות מהחיים".

מעטים הם הכלים והמוצרים המשרתים בעלי מוגבלוית. מעטים מאוד. במידה רבה משום שהצרכים מאוד מגוונים וספציפיים, ובמספרים של כדאיות ייצור תעשייתי, הם לא עוברים את הרף התחתון של הכמות ההופכת את הייצור לכדאי עבור היצרנים.

מהפכת הטכנולוגיות הדיגיטליות שהתרחשה בעשור האחרון שינתה את המאזן העצוב הזה. הכרסומת הממוחשבת, מדפסת התלת-מימד, מכונת חיתוך הלייזר וחבריהן שחררו את הייצור מהתלות בתבניות התעשייתיות היקרות, פרצו את מחסום חוסר הכדאיות הכלכלית, ופתחו אופקים חדשים לייצור היחידני בעלויות שהן בהישג יד.

אל המהפכה הזו התחברו ארנון זמיר, ספי אטיאס וג'וש גוטסמן שיזמו את Tikun Olam Makers ובקיצור TOM במסגרת מכון ראות. זמיר, אטיאס וגוטסמן ביקשו לחבר בין הצמא של בעלי מוגבלויות לעזרים ייחודיים, לבין אנרגיית היצירה החברתית של קהילת המייקרים. הם חלמו לרתום את רוח השיתופיות וההתלהבות מפיצוח אתגרים בעלי משמעות, שהם הדלק של קהילת המייקרים, כדי לחולל שינוי חברתי ולתת מענה לכל מכשול – גם אם הוא קטן, אישי, יומיומי – שמצמצם את פוטנציאל הפעולה של בעל מוגבלות יחיד ופוגע באיכות חייו.

סדרת המייקתונים שיזמו אנשי TOM משכה עשרות מייקרים, מעצבים, מהנדסים ואנשי תוכנה מהאקדמיות ומתעשיות ההיי-טק לגווניהן, שנפגשו מדי כמה חודשים והצתוותו לשלושה ימים של תפירת פתרונות אישיים לבעלי מוגבלויות. ביולי 2014 נערך המייקתון הרשמי הראשון בנצרת, ובספטמבר שעבר, אחרי שלושה מייקאתונים שהתקיימו בארץ, כבר פרץ המיזם הייחודי לעולם, עם המייקאתונים של סן פאולו וסן פרנסיסקו. לשנה הנוכחית תוכננו כבר 12 מייקאתונים – בארגנטינה, מקסיקו, ניו יורק, דבלין, ברצלונה, לונדון, וייטנאם, אוסטרליה, איטליה, קנדה, דרום אפריקה, וישראל.

אלכס גכט מלווה את TOM מתחילת דרכה. את אטיאס הוא פגש בשירות הצבאי בחיל התקשוב, ומאז הם חברים טובים. שניהם באים מרקע של אלקטרוניקה, וביחד בנו לפני כמה שנים מדפסת תלת מימד. בניית המדפסת הזו, מספר גכט, מלווה אותו עד היום, ואת פרויקט הגמר שלו הוא הדפיס בעזרתה.

למחלקה לעיצוב תעשייתי הגיע גכט, 29, במקרה. בתום שש וחצי שנים בקבע, שהתחילו בלימודי הנדסת אלקטרוניקה באחד ממסלולי העתודה של צה"ל, פנה גכט למכינה לקראת לימודי עיצוב גרפי, "ושם הבנתי שאני נמשך יותר לכיוון החומרי, לעשייה בידיים, ולאו דווקא במחשב. הרבה פעמים שאלתי את עצמי באיזה תחום עיצוב ארצה להתעסק  – רכב, ריהוט, מחשבים…ובשנה ב' ספי הציע לי להגיע למייקאתון הראשון של תום, וזהו, נגמרה ההתלבטות".

גכט השתתף בכל המייקתונים שהתקיימו בישראל וגם בזה של סן פרנסיסקו. שם היה בצוות עם אדם פלאט, אדריכל מלואיזיאנה, מעיין כהנא, מעצבת תעשייתית, וענבל הלפרין, יזמית ירושלמית.

 למה דווקא המפגש עם קים התגלגל לפרויקט הגמר?

"קים בעיניי היא מודל להשראה. נוצר בינינו איזשהו חיבור אישי, והרגשתי שנתנו לה משהו ממש טוב, ולקחנו אותו מיד. הצלחנו להמציא משהו שיודע לעשות את מה שהיא צריכה, שזה לתפוס דברים בעזרת הפה, אבל במהלך המייקאתון ניתן להגיע לקונספט בלבד, וכדי שניתן יהיה להשתמש בו צריך לפתח אותו למוצר. ומהקושי שלי בסיטואציה הזו, החלטתי שאני לוקח את הקונספט הזה ומפתח אותו במסגרת פרויקט הגמר".

ואם הוא כבר בשוונג, חשב גכט, למה שלא יפתח מוצר שיתן מענה לצרכים משתנים. ולמה להתרכז רק בפעולות יומיום חיוניות, ולא בכאלה שיכולות להרחיב את מנעד התחביבים וחוויות הפנאי כמו משחקי קלפים ושחמט או טיפול בעציצים?

קוליברי, כלי העזר המודולרי שפיתח גכט, יודע לתרגם את פעולה הנשיכה לפעולת דחיפה. הפה הוא השריר המרכזי שיכולים אנשים המוגבלים בהפעלת הידיים והרגליים שלהם – אם כתוצאה מתאונה, ממחלה או ממום מלידה – להפעיל. המנגנון שפיתח גכט מזכיר את פעולת היד שיודעת לתפוס ולהרפות. המנגנון הזה מאפשר לחבר אליו מגוון אביזרים וכלים, שכל אחד מהם יוכל לעשות פעולה מבוקשת אחרת.

מעבר למנגנון עצמו, בחר גכט לפתח כרגע ארבע זרועות שמאפשרות לטפח עציצים, לשחק שחמט וקלפים, ולתפוס חפצים קטנים ועדינים. "שמתי לב שמשום שיש מחסור כל כך ניכר בכלים שיאפשרו פעילויות יומיומיות הכרחיות, הרבה מהאנשים עם בעלי המוגבלויות שפגשתי, חושבים מתוך המגבלה שלהם, ולא מצליחים לחשוב מעבר לה. כששואלים אותם מה היו רוצים, הם לא מעזים אפילו לדמיין שימצאו כלים חדשים שיאפשרו להם לעשות דברים מתוך רצון ותשוקה, ולאו דווקא מתוך צורך קיומי. מתוך הסיטואציה הזו היה לי חשוב לפתוח את כיוון המחשבה הזה של תחביבים ועשייה חווייתית לטובת הרווחה האישית".

קוליברי מורכב משני חלקים: הכלים עצמם – הזרוע שמאפשרת לגזום את העציץ, להחזיק בקלפים או להזיז את חיילי השחמט – והמנגנון שאליו הם מתחברים. הכלים עוצבו בקוד פתוח, קובץ העיצוב שלהם יונח ברשת לטובת הציבור, וכל מי שירצה, יוכל להדפיס אותם לעצמו ואף לפתח כלים אחרים משלו לפי בחירתו. עיצוב המנגנון אליו מתחברים הכלים – זה כבר סיפור יותר מורכב.

גכט: " קוד פתוח זה מעולה, והוא מנגיש את הכלים לכל מי שזקוק להם. מצד שני המנגנון, שקשור לחלק של הזרוע שבא במגע עם הפה דורש מחשבה וביצועים גבוהים ומדויקים מטעמי בטיחות המשתמשים. וכאן אי אפשר לסמוך על זה שכל אחד ידפיס לעצמו, ללא תקן איכות ובטיחות. אם המנגנון לא מודפס מהחומרים הגמישים הנכונים ובדייקנות רבה, הוא עלול לפגוע במשתמש, לפצוע את הפה ואף לעשות נזק בלתי הפיך ללסת – האיבר התפקודי המרכזי שנותר לאנשים עם מוגבלות בהפעלת הגפיים. וזו הייתה נקודה מאוד קריטית בפרויקט".

מי שהנחה את גכט הוא חיים פרנס, ראש המחלקה היוצא. "בזכות ההנחיה של חיים הפרויקט קיבל תפניות מעניינות כמו הבחירה לעסוק בנישות הכי רחוקות מההכרך והצורך". ד"ר יונה וייץ, מספר גכט, "אנתרופולוגית שליוותה חלק מפרויקטי הגמר השנה – זו פעם ראשונה שהעמידו לרשותנו תומכת מחקר לפרויקט הגמר – תרמה להיבט המחקרי בתחום בעלי מוגבלויות, שעזר מאוד להבין איך נכון לעבוד בתחום הזה, ולערוך מחקר ותצפיות. ספי עודי, סטודנט וחבר טוב מהלימודים ומ-TOM, משותק מהצוואר ומטה בעקבות תאונת דרכים, היה זה שבחן וניסה את כל הכלים והוא גם השחקן הראשי בסרטון". וגם לבית החולים אלי"ן, למילב"ת ולמעיין כהנא ולקהילת TOM גכט שמח להודות.

כרגע נמצאת זרוע המנגנון של הפלטפורמה "קוליברי" בתהליכי רישום זכויות יוצרים, ובקרוב מתעתד גכט להמשיך ולפתח את הפרויקט בשיתוף פעולה עם בית החולים השיקומי לילדים אלי"ן. "האתגר הוא להמשיך את הפיתוח ולהפוך את קליברי למוצר. הכוונה שלי היא להכין סט כלים שלם, להגיע לקים, ולסגור את המעגל הזה. והחזון הוא להסתכל ולהבין אילו כלים נוספים אנשים ירצו, להרחיב את מגוון הכלים וליצור סטים נוספים".