החברה הטובים. הסטליטה 2016

השרפרף החם, השולחן המתנפח והקשר לפאולה אנטונלי. מציצים למעצבים הצעירים בשאר העולם: העבודות הכי טובות בסלונה סטליטה, תערוכת המעצבים הצעירים בסלונה דל מובילה

 

מאז 1998, עת הופקדה בידי מרווה גריפין ווילשייר המשימה להפיק ולאצור את הסלונה סטליטה – התערוכה הקבועה שמקדיש הסלונה דל מובילה לעבודות עיצוב של מעצבים מתחת לגיל 35 – הציגו בסלון הלוויין למעלה מ-10,000 מעצבים וכ-300 בתי ספר לעיצוב מרחבי העולם. זו הייתה תחנתם הראשונה בשבוע העיצוב של מילנו של אוקי סאטו (ננדו), קסבייה לאסט, סבסטיאן הרקנר ורבים אחרים שגדלו להיות מעצבים ידועי שם.

מאז 2010 מעניק הסלונה סטליטה פרסים לשלוש עבודות נבחרות וציון לשבח לשלוש עבודות נוספות. בחבר השופטים השנה אפשר היה למצוא בין היתר את פאולה אנטונלי, האוצרת הראשית של המחלקה לאדריכלות ולעיצוב של המומה בניו יורק. הזוכים בפרס הסלונה סטליטה לשנת 2016 הם סטודיו פיליפ בייסהיים (מקום ראשון) וסטודיו ניטו (מקום שלישי) – שניהם מהעיר קאסל, והצמד Bouillon מהעיר נגויה ביפן.

 

 

השולחן המתנפח שעיצב פיליפ בייססהיים זיכה את המעצב הגרמני מהעיר קאסל במקום הראשון בתחרות הפרסים של הסלונה סטליטה. Inflatable Side Table, מספר בייסהיים, ממשיך את מסורת הרהיטים המתנפחים שהחלה בשנות ה-60, והוא נולד מתוך רצון להשתמש בחומרי גלם קיימים. בסיס השולחן עשוי יריעת גומי (Hypolon) חזקה הנחתכת בכרסומת דיגיטלית (CNC) ומקבלת את צורתה הסופית בכבישה חמה. אל בסיס הגומי מתברג משטח עץ. משאין בו צורך, השולחן מקופל, ומאפשר אחסון נוח ושינוע פשוט, ובשעת רצון משאבת יד רגילה תנפח אותו במהירות לרהיט יציב.

 

 

Warm Stool זיכה עת מעצביו, האדריכל שוניה הטורי והמעצב הירוקי נאסו, במקום השני בתחרות סלון הלווין השנה. את הסטודיו המשותף שלהם, Bouillon, הקימו האדריכל שוניה הטורי והמעצב הירוקי נאסו בני הכמעט 30 בשנה שעברה. הם נפגשו כשלמדו עיצוב מוצר באוניברסיטת האמנויות של נגויה, ובמילנו הציגו את השרפרף החם, אחד מרהיטי SHUDEI, סדרה הקרויה על שמו של החמר היפני המסורתי. לאורך השנים שימש החמר הזה לייצור קומקומי תה, ובואיון ביקשו להפיח בו חיים חדשים אגב הוצאתו מהקשרו המוכר ושילובו בקונטקסט חדש כחלק מסדרת רהיטים המשלבים ניחוח מסורתי ועיצוב עכשווי.

Warm Stool הוא שפרף פשוט – אבל חכם, ומציג שימוש חדש בחומר מוכר. בסיסו עשוי מלבידי עץ לבנה נורווגי, ומושבו, המיוצר מקרמיקה, הוא למעשה מיכל מים עם פקק, המתפקד כבקבוק חם. בתכנון המושב נעזרו הטורי ונאסו במומחה לקרמיקה המלמד יחד איתם איתם באוניברסיטת אייצ'י Aichi.

 

 

Bobbina, סדרת הרהיטים הראשונה של ניל אטאלאי וטוביאס יורצק כ-Studio Nito, היא הזוכה במקום השלישי בתחרות הפרסים שעורך סלון הלווין בין משתתפיו. לה יש רקע בעיצוב טקסטיל, לו בעיצוב רהיטים ותערוכות, הם חיים ועובדים בקאסל, ושניהם מלמדים בבית הספר לעיצוב שבו למדו ונפגשו. את הכיסא, הכורסה, השרפרף והשולחן קלעו השניים מחוט כותנה אחד שחוזק בשרף ונקלע סביב בסיס, בהשראת סלילי חוטים (באנגלית: Bobbin, ומכאן קיבלה הסדרה את שמה). סיכות שננעצו בגוף הבסיס היוו נקודות אחיזה לקליעת דוגמת הרשת הדקורטיבית. משהסתיימה הקליעה והתקבל המבנה המבוקש, נשלף הבסיס והוחלף במושב הכיסאות או במשטח השולחן. יחד עם בובינה הציגו "ניטו" את Tint, מנורת אווירה עם צבעוניות גרדיינטית.

 

 

את התואר הראשון באדריכלות סיימה גרייס סוקי באוניברסיטת סימון בוליבאר בקרקס שבוונצואלה מולדתה. את התואר השני עשתה במכון פראט בניו-יורק, וכעת היא עובדת בלונדון. ברזומה שלה עבודה במשרדי אדריכלות שהתמחו בעיצוב פנים היי-אנד, ובשנים שעשתה בניו-יורק עבדה בין היתר על פרויקטי ריהוט ועיצוב פנים של חברות כג'ונתן אדלר ווסט אלם.

בסלונה סטליטה הציגה סוקי את Domestic Collectables, סדרה של 12 כלים, עשויים מפליז, נחושת, אלומיניום, שיש, זכוכית ועץ במגוון טכנולוגיות, ומקיימים ביניהם יחסי גומלין משחקיים ורב שימושיים. חלקם מיוצרים ביותר מחומר אחד, ויכולים למלא מספר פונקציות, ולשמש, למשל, כמכסה לקערה, כמשטח של מעמד לעוגה או כמגש. המטרה של סוקי הייתה ליצור חיבור בין המשתמשים לחפצי היומיום ולהציע אינטראקציה חדשה סביב טקסי האכילה.

 

שירין אייהא גדלה באירן ובארצות-הברית, ועם סיום לימודיה השתקעה בטורינו. Fantasia, סדרת הרהיטים שהציגה בסטליטה, מפגישה בין שתי התרבויות שעיצבו את מי שהיא היום. באירן, היא מספרת, היללו את הצבעוניות, את השירה ואת הדוגמאות האורנמנטיות, וגם חפצי יומיום היו כר לביטוי אמנותי, פואטי השואף לנשגב. באיור אריחי מסגד האמאם (הידוע כמקדש השאה) באספהן –  אתר מורשת עולמית שנחשב לאחת מיצירות המופת של האדריכלות האיסלמית הפרסית מהמאה ה-17 – אומצה, מספרת אייהא, הקוארדה סקה (הקו היבש), טכניקה חדשנית לזמנה התוחמת את הדוגמאות הצבעוניות בקו שחור דק שהרכבו החומרי מונע את נזילת הגוונים והתערבבותם זה בזה.

רהיטי "פנטזיה" מציגים את האורנמנטיקה והצבעוניות הפרסית המסורתית על שבעת גווניה: כחול לפיס, כחול רויאל, לבן, שחור, צהוב, טורקיז וכתום, ועם זאת צורתם שואבת השראה מרהיטי שנות  ה-50 באירופה ובארצות-הברית.

 

 

בגיל 33 הספיק Ini Archibong, שנולד בפסדינה קליפורניה להורים שהגיעו לארצות הברית מניגריה, לסיים את התואר השני בעיצוב פריטי יוקרה ב-ECAL שבלוזן, ללמד באוניברסיטה הלאומית של סינגפור, והיום הוא עובד בבאזל. ב-2010, ביריד העיצוב הניו-יורקי ICFF , הוא זכה בתואר "מעצב השנה מבין הסטודנטים האמריקאים", ובין החברות שעמן עבד אפשר למצוא את הרמן מילר, לוריאל וקרייזלר.

המפתח להבנת עבודתו, מסביר ארצ'יבונג, היא התפיסה שלו את עצמו כמספר סיפורים. בסלונה סטליטה הוא הציג את  In The Secret Garden – אוסף קפסולה של רהיטים הכולל ספה, שולח קפה, שולחן צד וגופי תאורה שעיצב לאחרונה עבור מותג העיצוב החדש Amen & Amen.

למקבץ גופי התאורה Jadis lighting sculpture  קרא ארצ'יבונג על-שמה של ג'דיס, המלכה הלבנה מסיפורי נרניה. אהילי הזכוכית הצבעוניים נופחו בעבודת יד בסדנאות של חברת הזכוכית השוויצרית Matteo Gonet, והם חולקים בסיס שיש "כאילו היו ניצנים המלבלבים מתוך בסיס השיש הקפוא ונושאים איתם תקווה".

שני השולחנות – שולחן הצד Orion ושולחן הקפה Galilee – משלבים אף הם זכוכית ושיש ומפגינים, מעיד עליהם מעצבם, יכולות ארטיזנליות עשירות. רגלי הזכוכית של שניהם נופחו אף הם במתיאו גונה, הצבעוניות הגרדיאנטית נועדה לתת תחושה של נוזל שקפא בזמן, ומשטח שיש הקררה (בעיבוד ידני של Vincent DuBois), לדברי ארצ'יבונג, מציג מתח ויזואלי וחומרי בין העדינות השקופה של הזכוכית למסיביות האטומה של השיש ומרפרר לסיפור ההליכה של ישו על מי הכנרת.

 

ממקום מושבו בבייג'ינג, סימן הסטודיו של מעצב הרהיטים פרנק צ'ו מטרה: לפנות גם לקהל הסיני וגם לקהל המערבי, ולפתח שוק חדש לעיצוב עכשווי המשלב בין שתי התרבויות ומסורות עיצובן.

צ'ו, 29, סיים את לימודיו באוניברסיטת בייג'ינג ליערנות עם תואר במדעי העץ ובעיצוב רהיטים. את הסטודיו הקים ב-2012 כשהוא מגייס את המנטור שלו, מהנדס התעשייה האיטלקי מרצ'לו בנאטי כשותף. את רהיטיו מייצר צ'ו באירופה, ובמקביל הוא עובד עם חברות כפנדי, רוש בובואה, פולטרונה פראו ולין רוזה.

בביתן שלו בסלונה סטליטה הציג צ'ו מבחר מרהיטיו: כורסה, כיסא ושולחן צד מסדרת Bold שאינם מתביישים להצהיר שעיצובם המלא והעגלגל מבקש לתפוס את העין; כורסה והדום מסדרת Suit המחברים בין שלד מתכת גיאומטרי דק לבין בד ריפוד השאול מעולם האופנה, שאביזריו היו ההשראה לעיצוב הרהיטים; והסדרה האוריינטלית, שכמו רהיטיו האחרים, מבקשת למצוא את האיזון המושלם בין מסורת עיצוב הרהיטים הסינית לקדמה הטכנולוגית ולטעמיו של העולם הרחב. בסדרה שלושה רהיטים: קולב מוזהב (Romeo) כורסה מרופדת אדומת רגליים (Kong), ומחיצה (Ping).

עיצובה של Ping, מחיצה בד מתקפלת ששלדה עשוי מתכת והיא נושאת כיסי אחסון, הוא זה שזיכה את צ'ו בציון לשבח של חבר השופטים בתחרות הסלונה סטליטה. פינג, הוא מספר, נולדה בהשראת אופן התלייה המסורתי של של בגדי השרד הסיניים, ויריעת הבד התלויה שלה, הניתנת להחלפה, יכולה להוות אלמנט עיצובי משתנה בחלל.

 

 

יחסית לגילו הצעיר (הוא עדיין לא בן 35) סקוטי הואנג הוא רב פעלים: אמן ומעצב, עם דוקטורט מהאוניברסיטה הלאומית של טייוואן למדע וטכנולוגיה שבמסגרתו חקר אופנים של עיצוב דיגיטלי וטכנולוגיות רובוטיות בעיצוב מבנים קינטיים ואמנות אינטראקטיבית. הוא מרצה במחלקה לעיצוב תעשייתי בקולג' לאדריכלות ועיצוב ב-Chung Hua University בטייוואן, שבה הוא עומד בראש המרכז לאמנות דיגיטלית וחדשנות בעיצוב. והוא גם מנהל את סטודיו העיצוב SCOTTIE HUANG KINETIC, אותו הוא מגדיר כ"מעבדה לעיצוב אובייקטים בהשראת העולם הביולוגי".

בשנה שעברה זכה הואנג במקום השני בתחרות הסלונה סטליטה, והשנה הציג בסלון הלוויין  את Breathing Pinecone ו-Heartbeat Table, שניהם פרויקטים חדשים.

אצטרובל נושם הוא מיצב פיסולי קינטי המבקש להדגים באמצעות אסתטיקה אמנותית ומבנה מתכתי פורמלי מעשה ידי אדם, את פעילותן של מערכות הגוף החי. כשחיישניו מורים לו כי יש מבקרים בסביבתו, מתחיל האצטרובל להיפתח ולהתכווץ בקצב הרמוני לזה של הנשימה האנושית.

שולחן הלב הפועם מורכב מנורות הפחם שובות הלב, ואורותיו כבים ונדלקים בקצב פעימות הלב שלנו. חיישנים ביולוגיים קולטים את קצב הלב של המבקר הקרב אל השולחן, וממירים אותו לאות חשמלי. כך למעשה הופך האובייקט היומיומי לסוכן ויזואלי, המשקף וחולק את פעימות הלב האישיות והפרטיות שלנו עם הקהל הרחב.

בתערוכה המצוינת   "What's the matter  – עיצוב לעולם פיגיטלי". של מגזין האדריכלות ההולנדי FRAME, הציג הואנג את  סדרת המראות Dandelion – עבודה מתפתחת שהחלה לפני שנתיים. מראות, אומר סקוטי הואנג, הן סוג של תקשורת. הן אמצעי מבריק המאפשר לנו לבחון את עצמנו אגב התבוננות בבבואתנו הנשקפת מהאובייקט השטוח. בפרויקט Dandelion Mirrors  יצר הואנג מיצב אינטראקטיבי המשקף באופן גרפי בזמן אמת את רגשותיו של המתבונן, כפי שהן באים לידי ביטוי דרך חיוכו ותווי פניו המשתנים. השילוב בין הדוגמאות הווירטואליות בהשראת מבנה זרעיו של פרח שן הארי, וההשתקפות החלקית של הפנים, מהווה, אומר הואנג, "סימביוזה חדשה של ייצוג ויזואלי של נתונים, שמכניסה אסתטיקה פונקציונלית וחשיבה על אורח חיים בריא אל תוך חיינו".

 

 

בביקור במפעל היציקה Lovink Technocast נשבה קלאס קויקן ההולנדי בקסמה של טכניקת יציקת הברזל LFC, ובשמה המלא: Lost Foam Casting. עיקר השימוש בטכניקה זו – שבה יוצקים מתכת לוהטת לתבנית פוליסטירן (קל-קר), זו נמסה בעקבות החום ואת מקומה (וצורתה) תופסת המתכת – הוא בייצור חלקי מנועים, ותוצריה נותרים לרוב עלומים.

קויקן הנלהב ביקש להשתמש ב-LFC ליצירת חפצי בית הגלויים לעין כל ונהנים מחותמה הוויזואלי הייחודי. כך נולדה EPS, סדרת מוצרים הכוללת בינתיים תנורי אח ושעונים. ההבדלים במראם נובעים מהתערבויות קטנות של קויקן בתהליך – מעיצוב פני השטח של תבנית הקל-קר בגילוף ידני, ועד יציקת חלקי שעונים  בתבניות קל-קר בשימוש חוזר והדבקתן לצורה המבוקשת.

 

 

את הסטודיו שלה, לוטי דוווס, הקימה דוווס מייד עם סיוום לימודיה באקדמיית איינדהובן לפני חמש שנים. היא מעצבת חפצים שימושיים, מדגישה את האיכויות הטקטיליות של החומר, יורדת לפרטים הקטנים, ואם אפשר – היא תיתן גם לחלל, ובעיקר לתקרה, תפקיד, כדי להדגיש את תחושת המרחב.

בסלון הלווין היא הציגה ארבע מסדרות מוצריה. Table Landscapes – מערכת מגשים על תקן פודיומים, המציבים את כלי השולחן המרכזיים במגוון קומפוזיציות, מרכזים אליהם את תשומת הלב ומאדירים את נוכחותם. Spatial Vase – אגרטל פורצלן המשתלשל מהתקרה "ומחבר באופן פואטי את החפץ התלוי עם החדר שמסביבו". Lamp and Socket – גוף תאורה ושקע חשמל המשתלשלים בחופשיות מעל שולחן האוכל או העבודה – פתרון גמיש ומפתיע לצורך להתחבר לרשת החשמל כשמכינים את הארוחה על שולחן חופשי הניצב באמצע החדר. Table Talks – מערכת כלי אוכל.

 

 

Dare To Rug, מצהירות אנדריאה בטרוס ופלביה סינטנו, הוא המותג הרומני הראשון המייצר שטיחי טאפט בעיצוב עכשווי בשילוב טכניקות קראפט ובהשראת פאטרנים מסורתיים. שתיהן מעצבות פנים, חברות הכי טובות, שעבדו בשנחאי ובמילנו, ולפני שנה החליטו לחזור לרומניה, ולהקים מותג שיקדם את מקומו של השטיח בעיצוב החלל. בלב בוקרשט הן פתחו סטודיו ואולם תצוגה, ועכשיו הן רוצות לפתוח דלת ולהציב את העיצוב הרומני על מפת העולם.

 

 

על קו התפר שבין עיצוב ואמנות העבודה של אנה בדור נובעת מהחומר ומתפתחת מתוך תהליכים ניסויים באופיים. בדור סיימה את התואר השני באיינדהובן במסלול Contextual Design והיא עובדת בברלין. בסלון הלווין היא הציגה בין היתר שתי סדרות של מוצרים קרמיים: Blue Sunday ו-Tide, שתיהן משחקות עם עיטורי הקובלט המסורתיים בעיטור כלי פורצלן, ושתיהן פותחו בשיתוף מותג הפורצלן הגרמני Kahla/Thüringen שנוסד ב-1844. טבילת כלי הפורצלן בכתם של צבע הקובלט הכחול הניבה דוגמה המקפיאה את תנועת הצבע הנוזלי ב-Tide, וטפוף הצבע באופנים שונים הולידה את דוגמאותיהן של צלחות Blue Sunday.

 

 

את סטודיו לורייר פתח סנדר לורייר לפני ארבע שנים ברוטרדם. לורייר מבקש להכניס לעיצוב הפנים אלמנט של הפתעה ושעשוע, ורהיטיו מתאפיינים ברב שימושיות. זו השנה השנייה שלו בסלונה סטליטה, והפעם הוא הציג שלושה רהיטים חדשים. Slide Table מורכב משלושה שולחנות צד שיכולים להתאחד לשולחן אחד או להיפרד לשלושה שולחנות. Branch-out משלב מנורה, שולחן קטן ואגרטל ברהיט אחד, ו- Hybrid chair יכול להפוך בקלות מכיסא עבודה לכורסת הסבה.

 

 

אורלה ריינולדס האירית החביאה בין מדפי הספרייה המודולרית שעיצבה מקום לאחסון שולחן וכיסאות. As if from nowhere… קראה ריינולדס לסדרת הרהיטים הנשלפת באופן מפתיע לכאורה משומקום. את "כאילו משום מקום" הציגה ריינולדס לראשונה בבלוג העיצוב דזין, והסרטון שמלווה אותה הפך לויראלי ונבחר לאחד מעשרת הסרטונים הפופולריים של האתר ב-2012. מאז זיכתה הספרייה את ריינולדס, שהגיעה לעיצוב אחרי 16 שנים של התמקצעות כרקדנית. את לימודיה במחלקה לעיצוב רהיטים במכון הטכנולוגי של דבלין היא סיימה בהצטיינות, ואת ההשראה לעיצוב רהיטיה, היא אומרת, היא שואבת מהתיאטרון. את החלל, החדר או הבית היא מדמיינת כתפאורת במה, שבה בכל אחד מהאובייקטים נחבאים אלמנטים מפתיעים ומהווים חלק ממארג של תכנון ופרפורמנס.

 

 

Richa Gujadhur גדלה במאוריטניה, למדה עיצוב פנים בסינגפור וסיימה את התואר השני במכון האירופי לעיצוב IED במילנו. בסלון הלוויין היא הציגה את Moris, סדרת כיסאות מודולריים המשלבת בין שני טיפוסי מוצרים מאוריטניים יומיומיים: רהיטי הרטאן המקומיים וסלי השתי-וערב הצבעוניים שמוצעים למכירה בשווקים שברחבי האי. שלד הכיסאות עשוי ברזל, פני השטח שלהם נקלעים בעבודת יד מחוטי פלסטיק, ועיצובם אומנם יונק מהקראפט המסורתי, אך מבקש להציג לו פרשנות עכשווית עם ניחוח בינלאומי.

 

 

את הסטודיו שלה, ViiChENDESIGN , פתחה המעצבת הטאיוונית בת ה-33 ויצ'ן לפני ארבע שנים, מייד לאחר שסיימה את לימודי התואר השני בשנת 2012. מאז זכו עבודותיה בפרסים רבים (ביניהם  Good Designו-Red Dot), והיום היא בעליו של מותג העיצוב HNH LIVING  שלו חנות אינטרנטית וגם חנות פיזית בעיר Zhubei. השנה הציגה ויצ'ן בסלונה סטליטה מוצרים מסדרת N DESIGN COLLECTION  שיוצרה בשיתוף פעולה עם חברת CELLwood – חברה שוודית המייצרת מכונות לגריסת פסולת. בזכות מניפולציות כימיות ופיזיקליות קיבלה ויצ'ן חומר חדשני מבוסס פסולת עץ, עמיד ברטיבות (תכונה שמאפשרת לו להתאים גם כריהוט חוץ) וניתן למחזור. יחד עם השרפרף הציגה ויצ'ן מראות שקועות במסגרות שיוצרו מפתיתי גומי שהתקבלו ממחזור מזרוני יוגה ישנים.

 

 

איקומי אישיזקי נולדה בעיר קובה, למדה בבית הספר לאמנות באוסקה, ולפני שלוש שנים פתחה בטוקיו את הסטודיו שלה לעיצוב Umu Design , במסגרתו היא מבקשת להציג ולקרב את תרבות העיצוב היפנית המסורתית דווקא מחוץ ליפן. בסלונה סטליטה היא הציגה מבחר מעבודותיה: אובייקטים אומנותיים, עדינים ומעודנים, הנעשים כולם בעבודת יד מדויקת ומדוקדקת בטכניקות קראפט העוברות מדור לדור. חפצים נושאי מסורת המשתלבים היטב גם בהלכי הרוח העכשוויים. למשל Tsumugi – מבחר קעריות מעץ זלקובה ועבודת לכה ימנאקה, שצורותיהן המסורתיות מסמלות אושר, הצלחה, יופי, שגשוג, בריאות או קבלת פנים; או Room's שהיא פרשנות עכשווית לנעלי הבית היפניות המסורתיות;  Za, מחצלת טאטאמי שעוצבה ככיסא שיתאים לעיצוב פנים עכשווי; וגם סדרת מוצרים מנייר וושי.

Sekishu Banshi, מספרת אישיזקי, הוא שמה של אומנות העבודה בנייר הוושי – הנייר היפני המסורתי המיוצר מעץ התות – העומדת ב"תקן" שקבע משרד החינוך, התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה היפני, ואף הוכרה ב-2014 כנושאת מורשת תרבותית על-ידי אונסקו. כשהיא מחברת בין אמנות העיצוב בוושי, לבין טקס התה היפני המסורתי – הפגישה אישיזקי את הנייר היפני עם חומרים אחרים כעץ וכפליז.

בין מוצרי הסדרה אפשר למצוא את Kaishi, מפית מסורתית שמרקמה "חלק ומחוספס כאחד"; Kashi-kiri – סכין לחיתוך ממתקים המשלבת נייר וושי ופליז; Kaishi-basami – תיקייה מנייר וושי שקצוותיה נסרגו בקפידה בעבודת יד מדוקדקת; מניפה מנייר וושי שנתפרה ביד אמן בקיוטו; ואת Sukiya-bukuro – תיק קלאץ' מוושי המשמש לנשיאת כלי טקס התה. משחת קוניאק אחראית לגוון החום ותורמת לחיזוק הנייר, שככל שהוא מתקמט, מסבירה אישיזקי, הוא מתאים בנוחות רבה יותר לכף היד.

 

 

601design, גם הוא סטודיו יפני מטוקיו, הציג את Hex ו-Core, שלושה מושבים המבטאים מחקר חומרי. גווניו של Hex משתנים בהתאם לזווית המבט של הצופה, ו-Core עשוי משכבות של תערובת חדשנית המורכבת מעץ, שרף ונייר.

 

 

Earth Bulb, הנורה שהציג קולקטיב המעצבים היפני Void Setup, לא מבקשת להאיר בלבד, אלא לרתום את האור והצל למשחקי תאורה שישפיעו על תחושתנו בחלל שבו אנחנו נמצאים. בהשראת היער, השקיעה ומעמקי הים, מילאו מעצבי הסטודיו את כדורי הזכוכית בנוריות לד, מיקרו-בקרים, משאבות זעירות, נייר גרוס וסבון ומים. וזה מה שהם קיבלו.