הסיפור המרתק של סר ג'יימס דייסון, ואיך הגיע ישי הלמות לעמוד בראש מערך פיתוח בחברה שהיא אחת מגאוות התעשייה הבריטית. שיעור בהנדסת אנוש (עם מסר למעצבים שלנו כאן)
קשה להתעלם מקמפיין הפריים טיים של Dyson שרץ בערוצי הטלוויזיה לאחרונה, ובו איש תכול עיניים ולבן בלורית במיטב שנותיו מספר על מנוע קטן שהוביל לייצור שואב האבק האלחוטי של החברה. זה לא עניין שבשגרה שבן 71, ועוד בעליה ומנהלה של חברה גדולה למכשירים לבית, נבחר להיות הפרזנטור שמקדם את מוצריה. אלא שג'יימס דייסון מעולם לא פעל לפי הקונוונציות המקובלות. מעצב תעשייתי, ממציא, יזם ויצרן, באנגליה סיר ג'יימס דייסון הוא גיבור תרבות ומהדמויות הבולטות והמשפיעות בזירת העיצוב התעשייתי הבריטית, ו-Dyson, החברה שהקים, היא מקור לגאווה לאומית.
האיש שקורא להחזיר את ההנדסה והחדשנות ללב הייצור הבריטי, להרחיב, להשקיע ולעודד את הצעירים ללמוד עיצוב בדגש תעשייתי והנדסה, החל את דרכו בשנות ה-60 ברויאל קולג' דווקא בלימודי עיצוב פנים וריהוט. אולם כבר אז זכה לפרסום בזכות המצאות שונות ביניהן מריצה שכדור מחליף את גלגלה.
בסוף שנות ה-70, בעקבות תסכול מביצועי שואב האבק הבייתי שלו, החל דייסון לפתח את שואב האבק הציקלוני, שאינו צריך שקית אבק פנימית ועוצמת שאיבתו אינה נחלשת גם כשהוא מתמלא אבק. בתום חמש שנות פיתוח בהן הסתפקה המשפחה במשכורתה של אשתו – אז מורה לאמנות – ו-5,127 אבות טיפוס (כך מספרת הוויקיפדיה), הציג דייסון ב-1983 את ה- GForce המיתולוגי. אלא שכאן נתקל במכשול לא מתוכנן: היצרנים והמפיצים באנגליה סירבו למכור את שואב האבק המהפכני, ובלעדיהם לא ניתן היה להגיע באותה עת לצרכנים עצמם. דייסון הנחוש לא הרים ידיים, פנה לארץ השמש העולה, והשיק את "כוח ג'י" בעזרת חברה ששיווקה מוצרים לבית דרך קטלוגים. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
מאז רשם דייסון שורת פטנטים שהובילה לייצורם של מגוון מכשירי חשמל ביתיים חדשניים. בשנה שעברה אף הכריז שעד שנת 2020 הוא מתעתד להציג מכונית חשמלית. ואף על פי שהוא עצמו מעולם לא סיים לימודי הנדסה רשמיים, הוא משקיע מדי שנה מיליוני לירות שטרלינג בתוכניות לימוד באוניברסיטאות הבריטיות, בחממות, במלגות ובפרסים שנועדו לעודד צעירים מכל העולם לפנות לתחומי ההנדסה. הוא כיהן כרקטור של הרויאל קולג' אוף ארט, וכיושב ראש חבר הנאמנים של מוזיאון העיצוב – עמדה אותה לא היסס לעזוב כשסבר שהמוזיאון חוטא לתפקידו המרכזי בכך שאינו מקדם די את הקשר שבין עיצוב, טכנולוגיה והנדסה.
המהנדסים, חוזר דייסון ומטיף, הם הם מי שבידם טמון הפתרון לאתגרי המחר, ולכן הם כה נחוצים לחברה ולכלכלה. וכשהוא מדבר על מהנדסים, דייסון מתכוון להגדרה הרחבה של המקצוע – לשילוב שבין הנדסה, עיצוב, טכנולוגיה פורצת דרך וחשיבה יצירתית.
את מטה החברה שהקים, קבע דייסון במאלמסבורי, עיירת שוק קטנה במחוז ווילטשייר בדרום מערב אנגליה, לפני 25 שנים. מאז המפעל גדל, ואיתו התפתחה גם העיר. היום, מספר ישי הלמות, האחראי על פיתוח הפרויקטים בחטיבת הטיפוח האישי של החברה, מונה דייסון כ-12,000 עובדים ברחבי העולם, מהם כשליש מרוכזים במטה במאלמסבורי. ואם להאמין לסנדי טיימס, שוויה של דייסון הוא 7.8 מיליארד דולר. לפי פורבס היא שווה "רק" 5.2 מיליארד דולר.
רבים מעובדי דייסון, מספר הלמות, שהגיע לארץ לרגל השקת מייבש השיער וקמפיין בריאות השיער של החברה, מצוידים ברקע טכני. כי אחד העקרונות לאורם פועל ג'יימס דייסון הוא שבחברה שלו לא נעזרים במשרדי עיצוב חיצוניים, לא עובדים עם מעצבים כוכבים, ולא ממליכים מלכים. העיצוב נעשה כולו בתוך החברה, בעבודת צוות, בהשראת רוח המפקד.
הרוח הזו, מסביר הלמות, היא שעוזרת לשמור על השפה העיצובית הנועזת שמתווה דייסון הכריזמטי ובעל החזון בעצמו, המאפיינת את כל מוצרי החברה. כל אחד ממוצרי דייסון פורץ דרך בקטגוריית המוצרים שלו, מדגיש הלמות, תמיד מציג חידוש של ממש מעבר לנראות האסתטית, ואינו דומה לשום מוצר אחר שקיים בקטגוריית המוצרים אליה הוא משתייך.
"ג'יימס חושב בגדול, מכוון לשנים קדימה, ועושה דברים אחרת", הלמות לא מסתיר את הערכתו-הערצתו לאיש, ומביא לדוגמה את הדרך שבה החליט דייסון לפתח מנועים משלו ולא להסתמך על המנועים של פנסוניק, שנחשבו למצוינים ומספקים. "כשדייסון עברה לשואבי האבק הידניים", הוא מספר, "היה צורך במנועים נורא קטנים עם הספק מאוד גדול של אוויר. כל דרג המנהלים הבכיר וחברי הדירקטוריון המליצו להסתפק במנועים הקיימים, וג'יימס אמר: המנועים שאיתם אנחנו עובדים היום לא מספיק טובים. אני לא רוצה שמה שיוביל את ההחלטה באילו מנועים נשתמש יהיו שיקולי עלות. אני רוצה את המנועים הכי טובים, ולא אכפת לי כמה זה יעלה. אני רוצה מנועים שיהיו הכי שקטים, שיתנו את זמן העבודה הכי ארוך, ויהיו הכי יעילים – וככה הוקמה חטיבה שלמה של פיתוח מנועים".
היום המנועים הדיגיטליים של דייסון הם מהטובים בעולם, מספר הלמות, ובזכותם יכולה הייתה החברה להיכנס לתחום הרכבים החשמליים, לפתח שואב אבק אלחוטי או מייבש שיער פורץ דרך.
מה כל כך מיוחד במייבש השיער של דייסון?
"פיתוח מנוע מאוד קטן אבל עם הספק אוויר גודל, אפשר לנו לעשות החלטות עיצוביות כמו למקם את המנוע בידית המייבש. תכנון כזה אין בשום מייבש אחר בעולם. וכשאתה שם את המנוע בידית, כל הנדסת האנוש משתנה, כי מרכז הכובד של המייבש מתרכז בכף היד שלך – וזה חלום של כל מעצב לעצב מוצר שיהיה כל כך נעים להחזיק אותו ולהשתמש בו.
"כשהתחלנו לעבוד על מייבש השיער, בחנו בין היתר כמה זמן משתמשים אנשים בדרך כלל במייבש שיער, ולמדנו שרוב המשתמשים עובדים עם המייבש כרבע שעה ביום. זו אחת הפעולות הכי מעייפות שאני יכול לחשוב עליהן – הפוזיציה הזאת של להחזיק מייבש כל כך כבד כל כך רחוק מהראש שלך לזמן כל כך רב היא עבודה קשה. ופתאום יש מכשיר שהוא קל בהרבה, נוח להחזיק אותו גם משום שהוא פחות כבד, וגם משום שמרכז הכובד שלו הוא בידית האחיזה ולא בראש המכשיר, אפשר לקרב אותו לראש בלי למתוח את היד – ועדיין להיות בטוח שהוא לא ישרוף את השיער".
השליטה בטמפרטורת הייבוש המקסימלית שאליה מגיע המייבש, היא היתרון המרכזי והחשוב ביותר של מייבש השיער של דייסון.בכל מייבשי השיער הקיימים בשוק החום, מסביר הלמות, אין אפשרות לשלוט בחום, והוא מטפס מעל לטמפרטורה הקריטית של 150 מעלות, וכשזה קורה, השערה מתייבשת, נפגמת ונשברת. נכון להיום רק לדייסון, הוא מסביר, ישנה הטכנולוגיה שיכולה להבטיח ניתור ושליטה מדויקים של טמפרטורת הייבוש בכל רגע (למען הדיוק 20 פעמים בשנייה) ולספק ביטחון מלא בכך שהיא לא תעבור את רף החום שממנו נשקפת סכנה לבריאות השיער.
מייבש שיער, שואבי אבק, מאוורר, מסנן אוויר – מגוון מוצרים לא שגרתי. לפי מה בוחרים בדייסון אילו מוצרים לפתח?
"יש לנו חטיבה שהתפקיד שלה הוא לבדוק אילו מוצרים קיימים בשוק, מה הבעייתיות שהם מציגים, ואיך ניתן לייצר אותם יותר טוב באופן משמעותי. אנחנו קוראים לזה 'הכאבים' – מה הכאבים שמציקים למשתמש במוצר – האם זה משקל, אם זה מחיר, האם זה רעש, בעיה בבטיחות המוצר, פגיעה בבריאות? אחד הדברים שהובילו לפיתוח המאוורר שלנו היה התאונות שקרו לילדים עם הכנפיים של המאווררים.
"בשנים האחרונות המודעות לבריאות מאוד התפתחה, וגם זה חלק מהמחשבות שמובילות להחלטות. כך הגענו לפיתוח מייבש השיער. במחלקה שלי אנחנו מתעסקים בשיער – אז בריאות השיער היא בראש מעיינינו. אנחנו משקיעים המון במחקר, יש לנו מעבדה גדולה, ואנחנו דואגים שכל מוצר שאנחנו מוציאים ונוציא לשוק בעתיד יבטיח את התוצאה הכי טובה לא על חשבון בריאות השיער – אלא בהקפדה על השמירה על בריאותו לטווח המיידי והארוך.
"אותו דבר עם מטהרי האוויר שלנו. מה שמיוחד במטהרי האוויר שלנו הן שתי טכנולוגיות עיקריות: המנוע – שהוא מאוד אמין, מאוד חזק ומאוד שקט. ומערכת סינון אוויר פורצת דרך. לא שומעים את המטהר בכלל, והוא צורך כלום חשמל. במזרח, בשל זיהום האוויר, יש שוק בלתי נדלה, ועכשיו מתחילים להכניס את מטהרי האוויר לגני הילדים. וזה קורה גם באירופה. לבן שלי יש רגישות במערכת הנשימה, ובתקופות שאני מרגיש שזיהום האוויר גבוה ואין גשם, אני מפעיל את מטהר האוויר בערב שעתיים לפני השינה, שקצת ינקה את האוויר".
"הרבה בחירות קשורות באופן טבעי למנועים שלנו. יש לנו טכנולוגיה שהיא שלנו, והשאלה היא איפה יכולים בעזרתה לשפר מוצרים קיימים. יש ארסנל אדיר של מוצרים שכל הזמן צף, ואנחנו מחכים שטכנולוגיות שלנו יבשילו בשביל המוצרים האלה".
חמישה מנהלים בכירים השקיעו
איך מגיע מעצב תעשייתי בוגר תואר ראשון ב-HIT להוביל מערך פיתוח של חטיבת מוצרים בחברה שבה ההנדסה היא המלכה?
את לימודי העיצוב התעשייתי סיים הלמות ב-HIT ב-2005. כבר בלימודים, הוא מספר, המוצרים שעיצב התאפיינו בפן טכני – שילוב של מכניקה, מחברים, חישובי חוזקים. הוא אפילו נחרת בתולדות העיצוב הישראלי הצעיר בזכות ZIP IT – התיקים שעיצב מרוכסנים צבעוניים ונמכרו בחנויות המוזיאונים. מאז העביר את ניהול החברה לידיים אחרות, שממשיכות לפתח באופן עצמאי מוצרים נוספים. הוא עצמו אינו לוקח חלק פעיל בפעילות, אם כי עדיין שומר על קשר עסקי וחברי.
עם סיום הלימודים עבד הלמות בחברת סטארט-אפ קטנה לייצור בתי עץ לילדים בטכנולוגיות מתקדמות, עבר למוביוס דיזיין של עמית ניר ושלומי אביטל ("חממה מדהימה, היה לי הרבה מזל לעבוד שם") ואחריה לסאן דיסק.
ב-2009 סיימה רעייתו של הלמות את התואר השני בפסיכולוגיה והתקבלה לתוכנית יוקרתית לדוקטורט בהולנד. "אמרנו – יאללה, הולנד זה אחלה. מדינה שבדיוק תפורה עלינו. אנשים רגועים, אורח חיים נעים, נוסעים על אופניים, ספורט. תפור עלינו. הכל נפל במשבצת הנכונה. נחתנו בשניים בינואר בשלג של שיא החורף ההולנדי עם כלבה מדהימה ששקלה 45 קילו והייתה רגילה לחום הישראלי, והדבר הכי מדהים שיכול היה לקרות לה זה לעבור למזג האוויר ההולנדי. היא פרחה בהולנד".
הם התגוררו בכרונינגן, הכירו חברים חדשים, ויום אחד מישהו מהם זרק שפיליפס נמצאת רק 40 דקות נסיעה. "אומנם בדרכטן נמצאת חטיבת ההנדסה של פיליפס ולא חטיבת העיצוב, שנמצאת באמסטרדם", אמר הלמות לעצמו, "ולא בטוח שהם ירצו אותי, אבל מה יכול להיות? מקסימום יכוונו אותי למקום אחר. אולי אפילו לאמסטרדם. נזרום".
הוא הגיע לראיון. "אחד הכי כיפיים שהיו לי. היו שם ארבעה או חמישה מנהלים בכירים שהשקיעו שעתיים בראיון איתי, שזה היה הדבר הכי מוזר שיכולתי לחשוב עליו, משום שלא באתי כבכיר או משהו כזה. הם מאוד אוהבים לדבר, ומאוד ישירים. זה היה ראיון מעולה. בסופו הרגשתי שמצאתי חברים חדשים אולי, אבל שכנראה אני לא כל כך הכיוון שהם מחפשים".
כבר באותו היום התקשרו ממשאבי האנוש של פיליפס והציעו להלמות חוזה. "זה היה תחילתו של רומן בן שבע שנים. הם ידעו שאין לי תואר בהנדסה, אבל הם ידעו שלהם שיש את הכלים לפצות על החסך הטכני הזה בעזרת המהנדסים שלהם”.
העבודה בפיליפס, הוא מספר, "הייתה מדהימה. התחלתי כחלק מקבוצה שפיתחה מכונת תספורת, וכשסיימתי את הפרויקט, שאלו אותי אם אני רוצה להוביל מוצר. אמרתי: ברור. כמו כל ישראלי – פותחים לך דלת, לא תיכנס?"
"התחלתי להוביל מוצר ועוד מוצר, התקדמתי, נולד לנו ילד. מאוד אהבנו את הולנד אבל הרגשנו שאנחנו עדיין לא מבינים את השפה מספיק טוב בשביל לדבר את הסלנג עם הבן שלנו, בן השנתיים, שדיבר בחוץ הולנדית ובבית עברית. החלטנו לעבור למדינה דוברת אנגלית. ארצות הברית רחוקה, אנגליה קרובה. כמעט התקבלתי לעבודה בלונדון, וברגע האחרון הבנתי שאני לא מסוגל לחיות בעיר גדולה. הכרתי את דייסון, והחלטתי לבדוק. שלחתי קורות חיים, חזרו אלי, מאוד התלהבו. הזמינו אותי לראיון. עדיין התלהבו. ואז הזמינו אותי להצטרף לחברה כמוביל פרויקט". בדצמבר 2016 נחתה משפחת הלמות בבריסטול, מרחק 50 קילומטרים לערך ממאלמסבורי. בתום שנת עבודה כמוביל פרויקט, נבחר הלמות לעמוד בראש מערך הפיתוח של חטיבת השיער בחברה.
הפחד הוא רק בין האוזניים שלנו
מרחבים פתוחים ושדות מוריקים מקיפים את מטה דייסון ומשלימים את האווירה הנעימה והאנושית שעליה מקפידים בחברה, מספר הלמות. הם גם מאפשרים פוטנציאל גדילה. "מרכז הפיתוח שלנו יושב על שטח גדול למדי, אבל בשנים האחרונות מאוד גדלנו, ולפני כשנה וחצי רכש ג'יימס את שדה התעופה הלווינגטון הסמוך, שהיה פעיל במלחמת העולם השנייה והכיל כאלף מטוסים. שטח שדה התעופה גדול פי עשרה מהשטח שלנו כיום, ושם עומד להיבנות מרכז הפיתוח החדש שלנו". נכון להיום שופץ אחד ההאנגרים הגדולים בשדה ומאכלס את מרכז הפיתוח של המכונית החשמלית.
ספר קצת על הקרן שהקים דייסון ועל פעילותה?
"ג'יימס מדבר המון זמן על זה שאין מספיק מהנדסים טובים בבריטניה. הוא החל ליצור קשרים עם אוניברסיטאות ברחבי בריטניה, להציע מלגות לימודים, להקים חממות משותפות, לתת פרסים על מיזמים עם פוטנציאל מעניין, ולהזמין סטודנטים להתמחות אצלנו בקמפוס.
"זו סיטואציה של ווין ווין. כשאני למדתי, הכי הכי חסרו לי ההיכרות והעבודה עם חברות מהתעשייה. באופן הזה ג'יימס חושף את הסטודנטים לטכנולוגיה, ועוזר לילדים האלה להבין איך נראית התעשייה. כי המערכת הסטודנטיאלית היא לא התעשייה. הוא מאפשר למי שמעוניין בכך לעשות הפסקה קצובה מהלימודים, להגיע לתקופה אלינו, ולראות אם התחום באמת מדבר אליו. יש סטודנטים שמגלים שהם מאוד אוהבים, ויש כאלה שמודים שזה לא מה שדמיינו, ומשנים כיוון לפני שביזבזו את הזמן היקר שלהם ושל המערכת. לא מעט מהאנשים שלנו התחילו כאן בלימודים או מיד עם סיומם, ועם השנים גדלו בחברה".
ומה תגיד למעצבים ישראלים בתחילת הדרך שרוצים לפרוץ לעולם הגדול?
"הכל אפשרי, העולם כל כך קטן, והפחד הוא רק בין האוזניים שלנו. כישראלים אנחנו נמצאים צעד אחד קדימה. יש לנו יתרון יחסי על חלק גדול מהעולם לא כי אנחנו ישראלים בפספורט, אלא בגלל ההוויה שלנו. מצד שני אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכל, ואנחנו לא. יש לנו מדינה מדהימה, אבל בכל זאת ישראל היא ביצה קטנה. אני ממליץ לחוות את העולם מבחוץ, ולחזור. אנחנו יכולים להביא דפוסי התנהגות ודפוסי עבודה שונים מאלה שנהוגים אצלנו בארץ, והם יהפכו אותנו למקום הרבה הרבה יותר טוב".
הכתבה פורסמה לראשונה בגרסה מקוצרת ב-Xnet.
אולי יעניין אתכם גם...