דבר דבור על אופניו

לפני 12 שנה עיצב אילון ערמון את כיסא האופניים הראשון שלו. עכשיו הוא מגשים חלום ופותח לראשונה חנות פופ-אפ בגלריה סאגה המוקדשת כולה לכיסאות הנדנדה האהובים

 

 

אילון ערמון מגשים חלום ישן: בסוף השבוע הוא פתח חנות פופ-אפ המוקדשת כולה לכיסאות האופניים שעיצב לראשונה לפני 12 שנים והספיקו להיחרט כאבן דרך בהיסטוריה הקצרה של העיצוב הישראלי.

את הכיסאות הראשונים עיצב ערמון בעקבות תערוכה שהציג ב-2004 בגלריה הוראס ריכטר. "הם היו מוצר לוואי של התערוכה, שעסקה בכיסאות נדנדה. כשהתערוכה הסתיימה אמרתי לעצמי 'וואלה, יש לי איזשהו רעיון, בוא נעשה', ועשיתי. והוא נורא מצא חן בעיניי. מאז הוצגו הכיסאות בכל מיני מקומות בכל מיני הזדמנויות והקשרים, וכשכיסא מוצג שוב ושוב, זה מעיד שהוא עדיין רלוונטי".

כיסאות האופניים של ערמון הורכבו ממגלשים שייצר מעץ לבוד, שלדות אופניים ישנות, ומושבי אופניים. ערמון, שחלם על חנות פופ-אפ, התחיל בתהליך ייצור הכיסאות עוד באותה שנה, בשיתוף פעולה עם לוקה אור, קולגה וחבר מהמחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, שבה שניהם מרצים, וערמון אף עמד בראשה בעבר וכיום מרכז בה את תחום עיצוב הרהיטים.

אור תרם לכיסאות את הדימויים הגרפיים שעיטרו את מגלשי העץ, ומספר מגלשים הודפסו ב"קלת אפיקים", מפעל הפורמייקה של הקיבוץ "שלצערנו הרב, כמו חלק גדול של התעשייה בארץ – נסגר". לבסוף הרעיון נגנז, ייצור הכיסאות נעצר, ואת המגלשים המודפסים אחסן ערמון באחת פינות המכון, עד שגילה יום אחד שמישהו חשב שהן סוג של פסולת וזרק אותן לפח.

ערמון, למי שלא יודע, הוא רוכב אופניים מושבע ותריאטלט אדוק. וגם אם חלום חנות הפופ-אפ לא יצא לפועל, הרעיון המשיך לקנן במוחו ובלבו. לפני שנתיים, כשהציג מוזיאון העיצוב חולון את "ללא מעצורים", הוא הוזמן להציג בגלריה הישראלית של התערוכה מיני-תערוכה משלו: סדרת מושבים מעץ, פלדה, יציקות אלומיניום, פיברגלס ועור, שצמחה בהשראת כיסא האופניים. ולא סתם כיסא אופניים פשוט, אלא אוכף העור המשובח של Brooks האנגלית, החברה ההיסטורית (היא נוסדה ב-1866) הנחשבת לאחת המובילות  בתחומה בעולם. היבואן של ברוקס לארץ, מספר ערמון, שהוא בעליה של החנות One Bike Studio, התלהב, התגייס ותרם לקיומה של התערוכה, ושיתוף הפעולה בין השניים נמשך גם היום.

"Saddled הייתה יריית פתיחה מחודשת לעיסוק קצת יותר אבסטרקטי בכיסאות בכלל, ואני ממשיך לפתח כיסאות ועקרונות, ומקווה להרחיב את המנעד", מספר ערמון. כבר יש בידיו עיצוב של סדרת כיסאות נוספת, אבל עד שהיא תיוצר יעבור זמן. מכיוון שכך, החליט ערמון, שהרצון להציג את פירות עבודתו החל לדגדג בידיו, להציג ממש עכשיו מעין תערוכת ביניים – את אותם כיסאות האופניים שעיצובם בשל דיו כדי לצאת החוצה מבין כתלי הסטודיו.

מהיכן השלדות?

"אני מסתובב בעיר ומאתר שלדות נטושות ברחבי תל-אביב שהעיריה שמה עליהן פתקים המיועדים לבעליהן, ומבקשים מהם להזיז את האופניים כי הם מהווים מפגע לציבור. כאשר כבר אין אופניים, וכל מה שנותר מהם הוא שלדה קשורה במנעול, ממש לפני שהעירייה באה ולוקחת אותם ומוסרת אותם לגריסה, אני מגיע עם מסור, מנסר את השלדה, ולוקח אותה. כבר קרה לי מקרה שהמשטרה תפסה אותי מנסר שלדה ורצתה לעצור אותי בחשד לגניבת רכוש פרטי. אבל אחרי שסיפרתי להם אתה הסיפור, והראיתי להם את האתר, הם השתכנעו שאין פה קטע עברייני.

"היתרון הגדול שלי הוא שאני מלמד פה, בחולון, ונחשף להרבה סטודנטים, שיש ביניהם לא מעט קיבוצניקים. הקיבוצים הם בית קברות אחד גדול של אופניים, והם פשוט מביאים לי שלדות".

אחד הכיסאות האיקוניים בתולדות העיצוב המודרני הוא Sella, הכיסא המתנדנד שעיצבו האחים קסטיליוני ב-1957, שמושבו הוא מושב אופני מירוץ. ערמון, שלמד בשעתו ברויאל קולג' אוף ארט תחת ג'ספר מוריסון, הכיר את הכיסא, אבל הוא לא היה במודעות שלו כשהחל לעבוד על כיסא האופניים הראשון שלו. "האחים פייר-ג'קומו ואקילה קסטיליוני הם סוג של גיבורים מקצועיים, מהמעצבים האיטלקיים הכי חשובים לי ברמה האישית. החיבור שלי אליהם הוא יותר דרך המחשבה שלהם, הפיענוח וההתייחסות שלהם לעיצוב, מאשר המוצרים שלהם. כשעבדתי על כיסא האופניים הראשון, לא חשבתי על הכיסא שלהם, ולכן גם לא עשיתי אותו כרפרנס לכיסא שלהם, אבל בסוג של הסתכלות לאחור אין ספר שהוא היה איפשהו עמוק בתודעה".

בחנות הפופ-אפ שנפתחה ביום חמישי האחרון בגלריה "סאגה" ביפו, ותהיה פתוחה שלושה שבועות, יציג ערמון כ-30 כיסאות אופניים, מהם שמונה הם כיסאות וואן-אוף שמגלשיהם נמנים עם יחידי הסגולה מהסדרה הראשונה, עם האיורים של אור, שניצלו. איתם יציג כיסאות עם גרפיקות שהוא פיתח בעצמו, וכאלה מעודנים וקלים יותר לעיכול, עם מגלשים בגימור פורניר ונגה ואלון ללא עיטורים גרפיים כלל.

מהיותו שוחר רכיבה ומאמין גדול באופניים, בחר ערמון לתרום את הרווחים ממכירת הכיסאות. "היות שאת שלדות האופניים של הכיסאות קיבלתי מהרחוב, חשבתי שאני רוצה להחזיר לרחוב. ומבחינתי הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא לתת אופניים לילדים המשוועים להם. אופניים, בעיניי, הם המתנה הכי יפה שאפשר לתת לילד. אין מתנה יותר יפה".

אבל אז התחיל לחשוב איך בדיוק יתן את האופניים, ולאילו ילדים? איך יוכל לבחור? להעדיף ילד אחד על השני? וכך נכנס לאתרי עמותות שמטפלות בילדים, והגיע ליוניצף –  קרן החירום של האומות המאוחדות למען ילדים ברחבי העולם.

"יוניצף מאפשרת לתרום באופן מאוד מסודר וגם בקטן. יש להם מעין תפריט תרומות שמאפשר לך לתרום ערכת לימודים, כדורגל, שמיכה וגם אופניים. ואז נפל לי הקליק. אמרתי – או.קיי, אני ממש לא צריך לשחק אותה אלוהים ולהחליט לאיזה ילד אני נותן אופניים. יש עמותה שעוסקת בזה והם יחליטו. ולמען האמת, יותר מהתרומה שאצליח לגייס, אני חושב שהשיח שקורה מסביב לסיפור, והחשיפה לבעיה של הילדים בעולם השלישי וגם אצלנו עם ניידות, היא בעצם הדבר החשוב בתרומה שלי. כך אני רוצה להאמין ולחשוב".