בסוף היה טוב

פרויקט הגמר, המעבר לברלין, הסטודיו החדש, הזכייה בתחרות קרן הבאוהאוס בדסאו, השיעור שלמדה במילנו. שנה עמוסה עברה על מיכל בלוטרייך מאז שסיימה את הלימודים בבצלאל. מילנו 2016, הישראלים

 

שנה עמוסה עברה על מיכל בלוטרייך. בקיץ שעבר סיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. במחלקה פגשה את קרל פרידריך שולץ, שהגיע במסגרת חילופי סטודנטים, ומאז הם ביחד, בחיים הפרטיים ובסטודיו המשותף שהקימו Kami Blusch. אחרי שלושה חודשים בדסאו, וארבעה בהודו, נחתו השניים לאחרונה בברלין.

כשיזמי Meet My Project פנו אליהם בהצעה להציג את פרויקט הגמר של בלוטרייך תחת המטרייה שלהם בשבוע העיצוב של מילנו, היו בלוטרייך ושולץ בעיצומו של פרויקט חדש עבור קרן הבאוהאוס בדסאו: תחרות שמשתתפיה התבקשו לעצב רהיטים לחללם המינימליסטי של בתי המאסטרס – קומפלקס הווילות הצנועות שתכנן וולטר גרופיוס עבור מרצי בית הספר של הבאוהאוס בדסאו, הסמוכות למבנה המרכזי של הקמפוס.

הקול הקורא של הקרן, הם מספרים, היה פתוח למעצבים מכל העולם, ומתוך אלפי הפונים, נבחרו שלושה זוגות מעצבים והם ביניהם. הרהיטים שעיצבו, התבססו על פיתוח הרעיונות שעמדו בלב "ערמה", פרויקט הגמר של בלוטרייך (בהנחיית חנן דה לנגה): רהיטים נערמים המציעים גמישות מירבית לחללים קטנים.

ערמה – Pile – היא מערכת אירוח משחקית לחללים קטנים, המורכבת ממשטחי ישיבה, כריות, שולחן וגוף תאורה. כשהם אינם בשימוש, ניתנים כל מרכיביה להיערם זה מעל זה בקומפוזיציה מאונכת וקומפקטית המזכירה טוטם. בעת הצורך הם נפרשים במרחב ומהווים תשתית למגוון טקסי אירוח, מאירוח באווירה אינטימית ועד לאירוח יותר רשמי.

באותה שפה, מספרים בלוטרייך ושולץ, הציעו לבתי המאסטרים שלושה רהיטים שהותאמו במיוחד עבורם, ועם זאת יכולים להתאים לכל חלל. מכיוון שעל הווילות חל שימור מחמיר, ואסור לגעת בקירותיהן, הציגו השניים את Matchpoint: מעין קיר חלופי – סבכה העשויה ממארג שתי וערב של חוט גומי מחוזק במסגרת ברזל, המאפשרת לתלות עליה מגוון חפצים באופני תלייה שונים.

הרהיט השני שעיצבו קאמי בלוש הוא מערכת של שלושה סלים קלועים עם רגלי מתכת, שיכולים להיערם זה מעל זה ולהיות יחידת אחסון משותפת, או להיפרד זה מזה ולשמש כשלוש יחידות אחסון נפרדות. הסלים – H10, H20, H30 – יוצרו בשיתוף פעולה עם קולע סלים מקומי שאומנות הקליעה עוברת במשפחתו מדור לדור כבר 300 שנים.

הרהיט השלישי שעיצבו בלוטרייך ושולץ לקרן הבאוהאוס הוא Chopstick, גוף תאורה נייד, הניתן להשענה או להנחה במאוזן ומצויד באהיל מתכוונן, שעוצב בהשראת המטאטא.

לאחרונה השיקו בלוטרייך ושולץ את Hoodybag, מוצר היברידי הממזג בין תרמיל גב וקפוצ'ון, ומספק "מרחב פרטי" גם כשאנחנו ברשות הרבים.

 

מילנו

 

המפגש הראשוני עם Meet My Project לא היה פשוט. על חלקו אפשר לקרוא כאן, בפוסט על דנה דויב, שהציגה גם היא באותה מסגרת. ביומיים הראשונים האכזבה והכעס היו גדולים. בהדרגה החוויה התאזנה והיום אומרים בלוטרייך ושולץ ש"יש המון גמישות מצד חלק מהאוצרים, וכתוצאה ממנה יש פער גדול בין מה שהם מפרסמים או מבטיחים שיעשו עבורך, ובין מה שקורה בפועל. אומנם חותמים על חוזה, אבל מבחינתם, בגלל שהעולם הזה גמיש, גם החוזה ביניכם הוא גמיש. בסופו של דבר הייתה תערוכה, היא הייתה יפה ומסבירת פנים, ובלוקיישן טוב.

"חזרנו לברלין מותשים אך מרוצים, ועם המון מוטיבציה. עם כל הקושי שבדבר, זה שיעור ממש חשוב לכל מעצב. יש הרבה דברים קשים במפגש עם מילנו, זה אירוע מאוד גדול ומסחרי ועסקי נורא, ומצד שני זו אחת הדרכים הטובות להכיר מותגים וחברות ומעצבים, ליצור קשרים ולחשוב על שיתופי פעולה עתידיים.

"דווקא באירועים החברתיים, הפחות רשמיים, קרו דברים יותר מעניינים. דווקא שם פגשנו מעצבים, וגם חברות, והיה דיבור שהוא פחות מחייב בהקשר המיידי, אבל עם פוטנציאל להיות יותר מעמיק וארוך טווח.

"חבר שלמד איתי בדנמרק ולומד כעת לתואר השני באקדמיית ריטפלד, הזמין אותנו לישון במקאו, וזו הייתה הפתעה מוזרה, אבל מאוד משמחת. זה היה בניין ישן של תעשיית הבשר, במזרח מילנו, בין המרכז ללמברטה, שאמנים איטלקיים פלשו אליו והקימו בו אגודה בשם Macao. לקראת שבוע העיצוב, ריטפלד עשו איתם שיתוף פעולה, והסטודנטים של התואר השני הגיעו חודש לפני התערוכה ופשוט הרימו את כל החלל. הם שיפצו אותו, בכל חדר הציגו תערוכה אחרת, בכל לילה הציבו מיצב אחר, ואחד הפרויקטים שלהם היה להפוך חלק מחדרי הבניין למלון זמני שיפעל רק בימים של שבוע העיצוב.

"זה היה איזון ממש טוב. כי אתה חוזר מהעיר, שהכל מאוד עסקי ומחויט ומאוד עם אינטרסים, למקום שהוא אמיתי וכן, באווירה סטודנטיאלית, שכל מה שנעשה בו בא מהקרביים. זו פשוט הייתה תחושה של איזה כיף לראות גם את הצד השני כל יום".