אני והרובוט

מחולל, פרקסיס, תמונה ראשית

בצבע טרי, מול עיני הצופים, ירכיב הקובוט את חלקי העץ לצעצועים נחשקים. סקרנים לראות הפרויקט הקבוצתי הראשון של החממות החדשות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל?

בצבע טרי, מול עיני הצופים, ירכיב הקובוט את חלקי העץ לצעצועים נחשקים. סקרנים לראות הפרויקט הקבוצתי הראשון של החממות החדשות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל?

המשיכו לקרוא



מרבד הקסמים

נקודת החיבור בין חלקיו של שטיח האוהל

מה כל כך מיוחד בשטיחים להורים ולילדיהם שעיצב ניב כהן מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בפרויקט הגמר, ואיך זה קשור ללי אדלקורט ולאבן קיסר. בוגרים 2016

מה כל כך מיוחד בשטיחים להורים ולילדיהם שעיצב ניב כהן מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בפרויקט הגמר, ואיך זה קשור ללי אדלקורט ולאבן קיסר. בוגרים 2016

המשיכו לקרוא



סהר הפציע

סהר, גיא רשף, תמונה ראשית

את סהר, מכשיר לטיהור חלב מחיידקים מחוללי מחלות הפועל על סוללה נטענת, תכנן גיא רשף בפרויקט הגמר בבצלאל. כעת הוא בתהליכי פיתוח למוצר מוגמר. בוגרים 2016

את סהר, מכשיר לטיהור חלב מחיידקים מחוללי מחלות הפועל על סוללה נטענת, תכנן גיא רשף בפרויקט הגמר בבצלאל. כעת הוא בתהליכי פיתוח למוצר מוגמר. בוגרים 2016

המשיכו לקרוא



פנטומים

פנטומים, דנה אריאלי, תמונה ראשית

יעד הגיוס בהדסטארט כבר הושג, אבל הדיאלוג עם שאלת הזיכרון נותר פתוח. מאחורי הקלעים של "פנטומים: מסע בעקבות שרידי דיקטטורות", ספרה החדש של פרופ' דנה אריאלי

יעד הגיוס בהדסטארט כבר הושג, אבל הדיאלוג עם שאלת הזיכרון נותר פתוח. מאחורי הקלעים של "פנטומים: מסע בעקבות שרידי דיקטטורות", ספרה החדש של פרופ' דנה אריאלי

המשיכו לקרוא



ילדים ילדים בואו לקרוא

שר הילדים, ניב תשבי, תמונה ראשית

"הנסיכה תבוא בארבע" שאייר ניב תשבי בפרויקט הגמר המצטיין שלו בבצלאל לפני ארבע שנים, יוצא עכשיו לאור. וגם "שר הילדים" הנפלא של לאה גולדברג. ויש גם סיפור מפתיע מאחורי הסיפור...

משהו קטן וטוב. "הנסיכה תבוא בארבע" שאייר ניב תשבי בפרויקט הגמר המצטיין שלו בבצלאל לפני ארבע שנים, יוצא עכשיו לאור. וגם "שר הילדים" הנפלא של לאה גולדברג

המשיכו לקרוא



הסטודיו הראשון שלי (2016)

עפר מן האדמה, שי ג'רסי, התפרקות, תמונה ראשית

דקה לפני שהסתיימה שנת הלימודים ונפתחו תערוכות הגמר, הוכרזו הזוכים במלגת סטודיו ראשון של בית בנימיני לשנת 2016-2017. נעים להכיר: נדב ראוכוורגר, מעין בן-יונה ושי ג'רסי

דקה לפני שהסתיימה שנת הלימודים ונפתחו תערוכות הגמר, הוכרזו הזוכים במלגת סטודיו ראשון של בית בנימיני לשנת 2016-2017. נעים להכיר: נדב ראוכוורגר, מעין בן-יונה ושי ג'רסי

המשיכו לקרוא



היד החזקה

קוליברי, כלי הקלפים והשחמט, תמונה ראשית

המפגש המרגש עם קים לתרופ, האשה הצעירה מסקרמנטו שנולדה ללא ידיים ורגליים, הוביל את אלכס גכט לעיצוב פרויקט הגמר המצטיין של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל

המפגש המרגש עם קים לתרופ, האשה הצעירה מסקרמנטו שנולדה ללא ידיים ורגליים, הוביל את אלכס גכט לעיצוב פרויקט הגמר המצטיין של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל

המשיכו לקרוא



צומחות מהחולות

שני כלים, אפור בהיר ואפור כהה, עם רשת לבנה, תמונה ראשית

טליה מוקמל קיבלה שתי הזמנות להציג במילנו: האחת מקבוצת בוגרי RCA ששכרו חלל בוונטורה למברטה, השנייה מגלריה מילנזית מבוססת. להלן סיכום ביניים. מילנו 2016, הישראלים

טליה מוקמל קיבלה שתי הזמנות להציג במילנו: האחת מקבוצת בוגרי RCA ששכרו חלל בוונטורה למברטה. השנייה מגלריה מילנזית מבוססת. להלן סיכום ביניים. מילנו 2016, הישראלים

המשיכו לקרוא



חכמה. UPLAMP, מנורה ללילה טוב

UpLamp. תמונה ראשית

יונתן אסולין בתל-אביב, נתי מוסקוביץ' במינכן, וביחד הם PRODUCTS PLUS ועובדים עם כל העולם. עכשיו הם משיקים בקיקסטארטר את UPLAMP, המנורה החכמה שלא תתיישן. מחאו כפיים (ותיכף תבינו למה)

יונתן אסולין בתל-אביב, נתי מוסקוביץ' במינכן, וביחד הם PRODUCTS PLUS ועובדים עם כל העולם. עכשיו הם משיקים בקיקסטארטר את UPLAMP, המנורה החכמה שלא תתיישן. מחאו כפיים (ותיכף תבינו למה)

המשיכו לקרוא



בסוף היה טוב

קאמי בלוש, Matchpoint, פרט, תמונה ראשית

פרויקט הגמר, המעבר לברלין, הסטודיו החדש, הזכייה בתחרות קרן הבאוהאוס בדסאו, השיעור שלמדה במילנו. שנה עמוסה עברה על מיכל בלוטרייך מאז שסיימה את הלימודים בבצלאל. מילנו 2016, הישראלים

פרויקט הגמר, המעבר לברלין, הסטודיו החדש, הזכייה בתחרות קרן הבאוהאוס בדסאו, השיעור שלמדה במילנו. שנה עמוסה עברה על מיכל בלוטרייך מאז שסיימה את הלימודים בבצלאל. מילנו 2016, הישראלים

המשיכו לקרוא



הרפתקאות האינג'רה במילנו

אינג'רה, כלי התססת הבצק, פרט - תמונה ראשית

מהכפר באתיופיה ועד לתערוכה במילנו, כולל ההפתעות והלקחים. ההרפתקאה הגדולה של דנה דויב וכלי האינג'רה החדשניים שעיצבה בפרויקט הגמר במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מילנו 2016, הישראלים

מהכפר באתיופיה ועד לתערוכה במילנו, כולל ההפתעות והלקחים. ההרפתקאה הגדולה של דנה דויב וכלי האינג'רה החדשניים שעיצבה בפרויקט הגמר בבצלאל. מילנו 2016, הישראלים

המשיכו לקרוא



גשר על מים סוערים

Jerusalem Berlin Bridge, דידי כפיר, תמונה ראשית

מעצב ישראלי ומעצב ישראלי-בברלין פתחו בדיאלוג ויזואלי. את תוצריו הציגו הסטודנטים של מסלול "אודות עיצוב" בתואר השני בבצלאל ביריד העיצוב החדש והמעניין של ברלין

מעצב ישראלי ומעצב ישראלי-בברלין פתחו בדיאלוג ויזואלי. את תוצריו הציגו הסטודנטים של מסלול "אודות עיצוב" בתואר השני בבצלאל ביריד העיצוב החדש והמעניין של ברלין

המשיכו לקרוא



מעצבים, אוסף

דה-לנגה, עמידב, קאופמן

הגולגלות, המניפות, שולחן הפלאות וכלי הקל-קר. רננה בנית אצרה. קאופמן, דה-לנגה, גור, עמידב, Reddish וארבע וחמישה מציגים. תערוכת העיצוב "מעצב אוסף" מחכה לכם ב"צבע טרי 8"

הגולגלות, המניפות וכלי הקל-קר. רננה בנית אצרה. קאופמן, דה-לנגה, גור, עמידב, Reddish וארבע וחמישה מציגים. תערוכת העיצוב "מעצב אוסף" מחכה לכם ב"צבע טרי 8"

המשיכו לקרוא



התוספת שתופסת

התופסנים של לויצקי על מתקן לייבוש כלים ופס תלייה. תמונה ראשית

בפרויקט הגמר שלה בבצלאל עיצבה מיכל לויצקי תופסנים לצמחי אוויר. אז מה כל כך מיוחד ב-Clip On Plant והאם הוא יישאר כעוד קונספט עם פוטנציאל? בוגרים 2015

בפרויקט הגמר שלה בבצלאל עיצבה מיכל לויצקי תופסנים לצמחי אוויר. אז מה כל כך מיוחד ב-Clip On Plant והאם הוא יישאר כעוד קונספט עם פוטנציאל? בוגרים 2015

המשיכו לקרוא



ומברשת השיניים מצחקקת שבעתיים

SHENN, טל מור ואסתר מור סיני, שלוש מברשות שחור-לבן, תמונה ראשית

דקה לפני שהם אולי עולים על מטוס למלבורן, שם התקבל ללימודי דוקטורט, משיקים טל ואסתר מור סיני בקיקסטארטר מברשת שיניים לאוהבי עיצוב שלא מתפשרים גם על הפרטים הקטנים

כשטל ואסתר מור סיני נכנסו לביתם החדש ביפו, ועיצוב החלל היה מאחוריהם, וגם הרהיטים כבר עמדו במקומם, הגיע תורם של הפרטים הקטנים לזמזם ולהטריד ולא לתת מנוח לתודעת המעצב והאמנית של בעלי הבית. אפילו מברשות השיניים נראו פתאום כחפצים צעקניים, חריגים ובולטים בזרותם בנוף המינימליסטי של חדר הרחצה הקטן. …

המשיכו לקרוא



האגף לציפורים משונות

דנה שמיר, תמונה ראשית Dana-Shamir_007-thumb

על התפר שבין איור לאמנות נרקמו שבעה מפגשים איוריים בטקסטיל, קרמיקה, תחריט וטכניקה מעורבת בין דנה שמיר לתלמידותיה לשעבר. ברוכים הבאים לאגף לציפורים משונות

על התפר שבין איור לאמנות נרקמו שבעה מפגשים איוריים בטקסטיל, קרמיקה, תחריט וטכניקה מעורבת בין דנה שמיר לתלמידותיה לשעבר. ברוכים הבאים לאגף לציפורים משונות

המשיכו לקרוא



הסטודיו הראשון שלי

סו. חוויה חדשה של רחצה משותפת

גור ענבר, גבי פרז ואופיר נאור הם הזוכים החדשים במלגת "סטודיו ראשון" של בית בנימיני. הסיפור של המלגה והצצה לפרויקטי הגמר של זוכיה, בוגרים טריים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל

גור ענבר, גבי פרז ואופיר נאור הם הזוכים החדשים במלגת "סטודיו ראשון" של בית בנימיני. הסיפור של המלגה והצצה לפרויקטי הגמר של זוכיה, בוגרים טריים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל

המשיכו לקרוא



ומעל מרחפות הצלחות

יותר מכל יעל עצמוני אוהבת ליצור כדים וצלחות. זה לכתוב את האלף-בית של הקרמיקה, היא אומרת, ליצור את לבני הבניין. הם הבסיס, האותיות הראשוניות, חפצים שמתקשרים מקום, זמן, שימוש. ועם זאת יש בהם מימד שהוא מעבר לשימושיות כאובייקט אמנותי, פסל. מהכדים הנוכחיים שלה מזדקרות פה ושם חתיכות חמר, בבחינת עצמים בלתי מזוהים. גם הן, היא אומרת, סוג של אותיות ראשוניות, שמטרתן העיקרית לעורר שאלות. כרגע השאלות נותרות פתוחות, אבל הן קרקע לתחביר שעצמוני כבר מתכוונת לחבר איתן ואליהן בהמשך. לא מזמן חזרה עצמוני, אמנית קרמיקה ומרצה בכירה במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל, משהות-אמן ב- EKWCבדן בוס שבהולנד. גוף העבודות שהיא מציגה בתערוכה היחיד כד ורוד צלהב שאצרה אירנה גורדון ומוצגת בימים אלה בבית האמנים בתל-אביב, החל שם. בהולנד עבדה גם על כדי ענק, מעין ארכיטיפים של אמא ואבא. אחד מהם יוצג בהמשך החודש בבית-בנימיני. ב"שרטוטי שיכחה", תערוכת היחיד שהציגה בגלריה פריסקופ לפני שנתיים, חזרה עצמוני אל סוביבור, מחנה ההשמדה שממנו ניצל אביה, דב פרייברג. את זיכרונותיו מהתקופה ההיא העלה האב על הכתב בספר "השריד מסוביבור". בעבודה רחבת ההיקף של בתו, התלכדו מדע הארכיאולוגיה ומעשה האמנות לעיסוק בהווה, בזיכרון, בשיכחה, במחיקה. העיסוק בעבר, הקרוב והרחוק, קיים גם בתערוכה הנוכחית, אבל אליו נארגות מחשבות על העתיד. על הילדות המורכבת של זמננו, על המסרים שלאורם אנחנו חיים ואותם אנחנו מעבירים הלאה, על הילדים של היום שיהיו המבוגרים של מחר. עצמוני מציגה קבוצת צלחות ושלוש סדרות כדים. אף לא אחד מהם נעשה באופן שבדרך כלל היא יוצרת כדים וצלחות - על האובניים. הפעם היא השתמשה בתבניות שסיפקו נקודת מוצא זהה לכל יצירי כפיה, בעוד שהאובייקטים הסופיים שונים זה מזה באופן ניכר. הצלחות מתפקדות ספק כמעין ירחים בחלל, ספק כצלחות מעופפות, אולי צלחות לוויין - אובייקטים שמימיים המביטים מלמעלה, מהגובה. עצמוני מספרת שהיה לה חשוב ליצור אותן מפורצלן, ולחרוט בהן את טביעות אצבעותיה. קבוצת כדים אחת קשורה לסיפור הבסיסי של כד. "יש לה צוואר ורגל ומה שביניהם". את הכדים בנתה כפלחים, שאפשרו לה לעשות שינויים במבנה הזורם. על הכדים ציירה ורשמה רישומים של ילדים וכלבים. "עם כל החמידות והמתיקות, אפשר לזהות בהבעות פניהם של הילדים בגרות וכעס. קצת ממה שאני מרגישה כלפי גידול הילדים היום. אלו לא הילדים המתוקים והתמימים. אלו ילדים שנולדים לעולם הרבה פחות פשוט ממה שהוא נראה. הכלבים הם אומנם בתפקיד הידיד, אבל הם בעיקר מייצגים את סוגיית האילוף. הן האילוף שלנו את הכלבים והן האילוף שאנחנו עוברים". קבוצת הכדים השנייה מזכירה חפצי פולחן, אלות. אלו פסלים הנראים כסוג של ציפור, שאת חלקם השמישה עצמוני כאגרטלים. לקבוצה השלישית היא קוראת גופי נוף. עצמוני צילמה את נופי גבעת האלה, תרגמה אותם לקובץ תלת מימדי שממנו יצרה תבניות, וחלקי התבניות חוברו ליצירת הכדים. "במרכז התהליך הזה היה הצורך שלי להביא את הנוף אל הכד כטקסטורה במקום לצייר אותו. זה שייך בחלקו לפרויקט הקודם, של סוביבור, שעסק במיפוי. גם הצילומים מגבעת האלה נראים כסוג של מפות תצלומי אוויר. כשרואים את החורש של גבעת האלה, הרדארים, הטרנסמיטרים, מתקבלות טקסטורות על הכד עצמו, טקסטורות שנחוות אחרת במבט מקרוב לעומת מבט מרחוק". הכדים מרוכזים על שני שולחנות במסה גדולה. "ההצבה הזאת", מסבירה עצמוני, "מדגישה את הכד ככד. את העובדה שכאשר אתה מצייר על כד, הציור ממשיך מסביב. העבודות העומדות כגוף מאלצות את המתבונן להסתובב סביב השולחן, ובכל פעם האובייקט נגלה מזווית אחרת, במבט המשכי, כשאיתו נחשפים גם הכדים האחרים. המהלך הזה מייצר איזושהי תנועה, והשתקפויות בין הכדים. במבט הראשון הכדים נראים אולי כעבודה אחת. אבל ככל שמתבוננים, נשאבים פנימה ומתחילים להבחין בפרטים". חלק מהכדים בולטים בצבעוניותם העזה. הצבעוניות הפתיינית הזו מתגלה כמתעתעת. הגלזורות, בוהקות באדום-צהוב-ירוק, לכאורה עליזות ושמחות, לקוחות מעבודת הקרמיקה הסינית המסורתית, "ומרגישים שיש בהן משהו רעיל. מבט מושכל-קרמית יזהה שאלו צבעי שושלת טאנג, הנושאים איתם את נוף הקרקע הביולוגית, ההיסטורית, של מוצאם, ומכילים מרכיבים הידועים כרעילים". בעזרת ציטוט מהמסורת וההיסטוריה הקרמיים שולחת עצמוני אות אזהרה לעתיד. "והעתיד הוא הילדים". גם צבעיהם היבשים של כדי האלות והנופים עזים. כאן הצבעוניות יותר כתומה, ורודה, צהובה-זהובה. "קצת כמו אלמוגים. כמו איזושהי ממלכה עתיקת-ימים, תרבות קדומה שהתגלתה מתחת למים, והיא אופפת זוהר. כך קיבלה התערוכה את שמה - כד ורוד צלהב. אני מוקפת בספרי ארכיאולוגיה, ולתיאורי הכדים שלהם שפה אחידה, 'ורוד חום מגידו', למשל. בהם מוצאים את הביטוי צלהב, שמשמעותו משהו שהוא זהוב מבריק. בעבודות קודמות, שאני קוראת להן הסדרות הארכיאולוגיות, הדפסתי חלק מהטקסטים האלה, והשתמשת בהם כעיטור. לעבודות הנוכחיות יש איזה בוהק שמשייך אותן למקום הזה של פיסות מידע ארכיאולוגיות". וזה הטקסט היפה של אירנה גורדון המלווה את התערוכה: עבודותיה החדשות של הקדרית והפסלת יעל עצמוני עוסקות ביחס בין כד, פסל ודימוי. הן נעות בין הכד כאובייקט ארכיאולוגי-היסטורי המסמן תרבות חומרית מן העבר, לבין הכד כצורה וכדימוי פיסוליים המסמנים את חווית ההווה. נקודת ההתחלה של העבודות היא הכד והצלחת – הכלים הבסיסיים של הקרמיקה משחר היותה. עצמוני מבקשת לברר את יסודות מבנה הכד כגוף המוגדר על ידי הרגל והצוואר שלו וכיצד הם יכולים להחליף ביניהם תפקידים. בה בעת היא בוחנת את השלמות וההרמוניה של חלקו המרכזי, המיכל, המוחזק ביניהם, כאשר היא פורשת אותו לפרוסות לא חופפות, או מביאה אותו לנקודת כובד צידית ולא מרכזית. את הכדים היא יצרה בטכנולוגיה עכשווית של תבניות לחיצה הנחרטות בתוכנת 3D ממוחשבת, במרכז לאמנות הקרמיקה בהולנד, שם עבדה בקיץ האחרון. הבחירה בטכנולוגיה החדישה במדיום ומיצוי האפשרויות שלה היא המובילה את עצמוני ומאפשרת לה לחקור את המושגים המסורתיים, ההיסטוריים, הקשורים לכלי הקרמיקה ולבחון את הרלוונטיות שלהם כיום. באמצעות תוכנת המחשב היא מותחת את גבולות הכד ומתמירה אותו לצורות פולחניות של מעין ציפורים ארכאיות, "נמרודיות", של קריאטידות או אלות קדמוניות. את הצלחות היא מביאה לגבול ההשטחה עד כי כמעט והן מאבדות את שימושיותן, ואת פניהן של חלקן, במקום להחליק לכדי שלמות, היא מעבדת באמצעות טביעות אצבעותיה לכדי פני ירח או מפות גוף. במקביל, עולם הדימויים שלה נקשר לחוויות של סכנה, אימה ואלימות, טכנולוגיות ואנושיות, המטילות צל חבוי המעיב על תחושת ההגנה והביטחון המתקיימת לכאורה בחיי הבית המשפחה. בסדרת הכדים המונוכרומטיים המזכירים מאובנים או ממצאי ארכיאולוגיה ימית, היא לקחה תצלומים שצילמה בעמק האלה ועיבדה אותם במחשב לכדי תבניות של כלים. תחנת הממסר שבעמק על הצלחות הלווייניות הגדולות שלה הפכה על גוף הכד לרשתות מיפוי חושניות, ואילו החורש הירוק המקיף אותם הפך על פניו האחרים של הכד למעין אזור גבישי מכורסם. יחד הם יוצרים מעין תצלומי אוויר מסתוריים המשליכים את הצופה אל מכלול יצירתה של עצמוני שבו היא מקרינה, מציירת וצורבת על כלי הקרמיקה דימויי אתרים והתרחשויות הקשורים לחייה – ילדותה והתבגרותה ברמלה וההיסטוריה המשפחתית במחנות ההשמדה בפולין. חלק מן הצלחות הופכות בעצמן למעין משדרים פיסוליים בגודלן ובצורתן בעוד שעליהן רישום מרומז של הצלחות הלווייניות ההופך למעין מוטיב דקורטיבי. כתב-היד של עצמוני ניכר ברישום הנוזלי כמו גם באופן בו היא מנצלת את תכונותיו הייחודיות של הצבע הקרמי ליצירת צבעוניות עזה, על-ידי שימוש בגלזורה רעילה ובשריפה ממושכת שגורמת לזרימה חופשית ואינטנסיבית יותר של הצבע. דימויי הילדים השבריריים, התמימים, על הכדים משמשים אותה להגברת תחושת אי-הנחת וחוסר הוודאות ובמקביל מהווים מחווה ישירה לאמני הקרמיקה הרנסנסיים לוקה ואנדריאה דלה רוביה שפעלו בפירנצה במאה ה-15, ויצרו בין השאר, דמויות של נערי מקהלה וילדים יתומים. עצמוני בוחנת את אופני מיצוי הצורה התלת ממדית השימושית כמצע עליו עולים וצפים נופים, דמויות, מאורעות, פחדים. השילוב של רישומי ילדים ונופים עם צורניות חשופה ומישושית, צבעוניות עזה ובוהקת עם גוון לכאורה בסיסי של החומר, שלמות צורנית עם אנתרופומורפיות ופירוק – הם המאפשרים לעצמוני לבחון את מושגי היופי והשימושיות המובהקים של הכד והצלחת כמו גם את אופני תפיסת התרבות וכינון המיתוס בהקשר לתפיסת האיום וחוסר הוודאות של המציאות העכשווית. "כד, ורוד צלהב" – ממצא ארכיאולוגי של תרבות מרוחקת, ועם זאת זוהר ובוער במיידיות שלו. הכדים מצטופפים כבמקהלה יוונית ששירתה מעלה על נס את הנשגב עם הטרגי, ומעל מרחפות הצלחות, המאורות הגדולים היורדים מן ה"שמים", הדאוס אקס מכינה שבמחזה היכולה להציל או להמית.

איך מעבירים תמונת נוף לאובייקט קרמי בלי לצייר אותה? איך משתפים תחושות סכנה, אלימות, אימה דרך כדים וצלחות? צלילה לקרבי "כד ורוד צלהב", תערוכת היחיד של יעל עצמוני בבית האמנים בתל אביב

איך מעבירים תמונת נוף לאובייקט קרמי בלי לצייר אותה? איך משתפים תחושות סכנה, אלימות, אימה דרך כדים וצלחות? צלילה לקרבי "כד ורוד צלהב", תערוכת היחיד של יעל עצמוני בבית האמנים בתל אביב

המשיכו לקרוא



מי מסתתר מאחורי המסיכה

המסיכות בסאגה, צילום: איתי בנית תמונה ראשית

שנה אחרי, תוצריו של אחד מפרויקטי הגמר המעניינים של השנה שעברה, מגיעים ל"סאגה". "שפת המכונה" - מאחורי המסיכות העדינות והפואטיות של דן טובול

שנה אחרי, תוצריו של אחד מפרויקטי הגמר המעניינים של השנה שעברה, מגיעים ל"סאגה". "שפת המכונה" – מאחורי המסיכות העדינות והפואטיות של דן טובול

המשיכו לקרוא



מחוז חפץ

מחוז חפץ, יער ירושלים - כבשת הצלה, חיים פרנס, צילום: אלעד שריג. תמונה ראשית

התערוכה של עזרי טרזי וחיים פרנס, שתיפתח בחמישי הקרוב במוזיאון מגדל דוד, מציגה מבט עכשווי, מפוכח, מריר ואוהב, על ההיסטוריה החומרית והתרבותית של ירושלים ומלאכותיה המסורתיות

התערוכה של עזרי טרזי וחיים פרנס, שתיפתח בחמישי הבא במוזיאון מגדל דוד, מציגה מבט עכשווי, מפוכח, מריר ואוהב, על ההיסטוריה החומרית והתרבותית של ירושלים ומלאכותיה המסורתיות

המשיכו לקרוא