HIT. עיצוב תעשייתי. בוגרים 2016

עץ לבוד בשלל פאטרנים צבעוניים? איך הופכים תרמיל גב לאלונקת פינוי? ומה הקשר בין כלים לאכילה בידיים לשף מאיר אדוני? הצצה למבחר פרויקטי גמר

wood couture, נטע אשרי, פרט. צילום: מאיר קרמר

צילום: Gaya's photos

wood couture, נטע אשרי, הלוחות הצבועים, תקריב. צילום: מאיר קרמר

צילום: מאיר קרמר

wood couture, נטע אשרי, הפורנירים הצבועים

צילום: Gaya's photos

wood couture, נטע אשרי, כיסא המפרקים הצבועים, פרט

צילום: Gaya's photos

wood couture, נטע אשרי, כיסא המפרקים הצבועים. צילום: מאיר קרמר

צילום: מאיר קרמר

נטע אשרי, Wood Couture. צילומים: מאיר קרמר

נטע אשרי, Wood Couture. צילום: מאיר קרמר

 

WOOD COUTURE. נטע אשרי

נטע אשרי ביקשה לייצר אסתטיקה מפתיעה וחדשה מתוך החומר עצמו. היא בחרה לנסות התערבות בתהליך הכבישה של פורניר. "למינציית הפורניר, המייצרת חומר גושני משכבות עץ דקיקות, אפשרה התערבות משמעותית בשכבות ויצירת 'חומר חדש' מהעץ המוכר והפשוט", היא מספרת. "מטרת המחקר הייתה הוספת מימד של COUTURE לעץ, כלומר עבודה דקדקנית, מוקפדת, עמלנית, כזו שהבחירות האסתטיות בה נעשות בכל פעם מחדש ויוצרות אובייקט חד פעמי.

"שכבות הפורניר נצבעו ונכבשו בתבנית תלת מימדית. לאחר הכבישה עובד החומר שנוצר, כך שנחשפו השכבות הצבעוניות במימדים שונים. האסתטיקה שהתקבלה היא סינתטית, חדשה ומפתיעה".

את תהליך המחקר שלה הציגה אשרי בעיצובם של שני רהיטים: כיסא וכורסה. "כל אחד מהם", היא מסכמת, "מציג פן אחר של המחקר. הכיסא משלב את הלמינציות הצבעוניות רק באזורי חיבור וכיפוף, ומהווה שימוש חכם ויעיל מבנית וטכנולוגית. הכורסה, לעומתו, מציגה משטח צבע עשיר ומורכב, עשוי שכבות צבע רבות, המשמש כמושב וכמשענת. שני הרהיטים מציגים את קצוות המחקר מבחינת יעילות טכנולוגית לעומת עמלנות ודקורטיביות". מנחה: נעמה שטיינבוק.

 

רתמת כלב נחייה לעיוור, אמיר רוזן. צילום: גיא בן עטר

אמיר רוזן, רתמת כלב נחייה לעיוור צילום: גיא בן-עטר

 

רתמת כלב נחייה לעיוור. אמיר רוזן

לפני שנה קיבלו אמיר רוזן ובת זוגו, לירון תמיר – בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית – גורת לברדור לאומנה, כחלק מתהליך ההכשרה שבסופו היא תהיה כלבת נחייה לעיוור. המפגש עם סולי ועם המרכז הישראלי לכלבי נחייה הוביל את רוזן לבחירה לעצב מחדש את רתמת כלבי הנחייה לעיוורים, שעיצובה הנוכחי לא השתנה מעל ל-80 שנה.

את העור הכבד והמגושם החליפו בדים טכנולוגיים רכים ונושמים, קלים לניקוי ובעלי מראה ספורטיבי עדכני, שבהם שולבו מחזירי אור להגברת הבטיחות בהליכה בשעת חשיכה; המבנה המסורבל הוחלף בממשק משתמש ארגונומי וקל לחגירה שמיטיב הן עם הכלב והן עם בעליו; ואבזמים מגנטיים מאפשרים ניתוק וחיבור מהיר של הידית לרתמה. הפרויקט של רוזן נבחר כפרויקט המצטיין של המחלקה. מנחה: עופר זיק.

 

אבשלום רוזנק, עיצוב חדש לאלונקה הצבאית

עיצוב מחדש לאלונקה הצבאית, אבשלום רוזנק. דימוי מתוך הסרטון באדיבות אבשלום רוזנק

 

עיצוב חדש לאלונקה הצבאית. אבשלום רוזנק

כשהתברר לאבשלום רוזנק משיחה עם מפקד פלוגה בסיירת נחל, שסיפר לו כי הבין – בעיצומה של אחת ההסתערויות שבהן נכנס עם פקודיו למנהרה במבצע צוק איתן – שאם יהיה לכוח פצוע לא יתאפשר לו לפתוח אלונקה במנהרה הצרה, החליט רוזנק לעצב מחדש את האלונקה הצבאית.

כמו במקרה רתמת כלבי הנחייה, למעט המעבר ממוטות עץ למוטות אלומיניום גילה רוזנק שגם עיצובה של האלונקה הצבאית לא השתנה שנים רבות, למעשה מאז מלחמת העולם הראשונה (!).

רוזנק גילה שאין די אלונקות זמינות המלוות את הלוחמים; ששיטת ההרמה הנוכחית של הפצוע, שנועדה לשמור על גבו מחשש לנזק בגב, היא איטית מאוד, ולא רלוונטית תחת אש; שרתימת הפצוע לאלונקה אורכת זמן יקר; ושבלוחמה בשטח בנוי, כשהמרחבים מצומצמים, יש קושי אמיתי בפתיחת האלונקה והעברת הפצוע אליה.

רוזנק מציע להשתמש במערכת הגב של התיק הצבאי, שכל לוחם נושא על גבו, כפלטפורמה לאלונקה. לכל מערכת גב יתחבר מוט מתקפל, וכך בשעת הצורך כל שיש לעשות הוא לחבר למערכת הגב של הפצוע את המוט שלה עצמה ומוט נוסף, וזהו, אפשר לצאת לפינוי. מנחה: פרופ' גד צ'רני.

 

הופ, HOOP, ארבל לשם. צילום: ארבל לשם

ארבל לשם, Hoop. צילום: ארבל לשם

 

HOOP. ארבל לשם

במהלך השירות הצבאי שלה, עברה ארבל לשם ניתוח, ובתקופת השיקום הארוכה, גילתה שקיים פער גדול בין מספר טיפולי הפיזיותרפיה הנדרשים כדי לחזור לפעילות שגרתית, לבין הזמן העומד לרשותה עם הפיזיותרפיסט. ובמילים אחרות: נדרשת פעילות פיזיותרפית ארוכה בהרבה מזו המתאפשרת עם הפיזיותרפיסט השיקומי.

מתוך מטרה לשחרר את תלות המטופל בפיזיותרפיסט, ולאפשר לו להתאמן ככל שירצה לטובת זירוז תהליך שיקומו, בחרה לשם לעצב מכשיר פיזיותרפיה ביתי לשיקום מנותחי ברכיים, שנועד לשמש כטיפול משלים לטיפול במכון הפיזיותרפיה.

על-ידי שינוי מפתח הפדלים, פידול אקטיבי ופסיבי בהתנגדויות ובמהירויות שונות, ואיסוף נתוני ביצוע, מלווה Hoop את המטופל בשלבי השיקום השונים, במקביל להתקדמותו במכון הפיזיותרפיה, ובכך מאפשר לו להאיץ את תהליך השיקום בביתו מיד עם תום הניתוח ועד חזרתו לתפקוד מלא. מנחה: עופר זיק.

 

קופת חיסכון, רותם בנאי, בלון. צילום: נמרוד גנישר

.

קופת חיסכון, רותם בנאי, פורצלן. צילום: נמרוד גנישר

רותם בנאי, קופות חיסכון (פורצלן). צילומים: נמרוד גנישר.

 

קופת חיסכון. רותם בנאי

"כאנשים אנחנו מוקפים באינסוף חפצים. כמעצבים אנחנו יודעים להקשיב להם", אומרת רותם בנאי, שבחרה להקשיב – ולהתערב – בסיפורה של קופת החיסכון, "העדה המרכזית למערכת היחסים שבינינו לבין המקום של הכסף בחיינו, שעברה שינויים מרחיקי לכת לאורך ההיסטוריה". קופת החיסכון נראתה לבנאי "כמו שריד מתקופה אחרת, שאיכשהו ממשיך להתקיים, ויודע לספר לנו משהו על המקום של הכסף בחיינו ועל היחס שלנו אליו".

כשיודעים שבנאי היא בת לאם גרפיקאית עם נשמה של אמנית, ושמאחוריה שנות פעילות חברתית רבות במסגרת "השומר הצעיר" ובמסגרות חינוכיות שונות, לא מפתיע שהיא נמשכה לחפץ עתיק היומין שהפגיש לאורך אלפי שנות קיומו בין ההיבט החברתי-כלכלי לבין האמירה האמנותית.

על השאלות שסקרנו את בנאי והמעשים החדשים שעשתה בקופה הוותיקה תוכלו לקרוא כאן, בכתבה שלי באקסנט. מנחה: נעמה שטיינבוק.

 

דה יזראלי דיזיין, גיא בר-סיני. צילום: אסף רביבו

גיא בר-סיני, דה יזראלי דיזיין. צילום: אסף רביבו

 

דה יזראלי דיזיין. גיא בר-סיני

גיא בר-סיני ביקש לבחון מהם מאפייני הישראליות ומהי שפת העיצוב הישראלית, ואת מסקנותיו להחיל על רהיטים שיבטאו את אותו סגנון ישראלי. את מיזוג הגלויות הוא אפיין באוסף אקלקטי של מוטיבים ממסורות אירופיות – כדוגמת רקמת הצלב או האיקס, ומסורות שמקורן בארצות המזרח התיכון – כמו השולחן המזכיר בצורתו את השולחן הדמשקאי. אלו קיבלו פרשנות צורנית, חומרית וצבעונית עכשווית: על אובייקטים "מזרחיים" מסורתיים כמו הנרגילה, הוחלו עקרונות העיצוב הסקנדינבי, וכביטוי לרוח האלתור המקומית אומצו האזיקונים כמחברי השולחנות והשרפרפים, וכפיתות הסנדות שמלוות את הווי התנועה – כמחברי השידה. מנחה: נעמה שטיינבוק.

 

STEAM LINE, בר גנץ. צילום: נמרוד גנישר

בר גנץ, Steam Line. צילום:  נמרוד גנישר

 

STEAM LINE. בר גנץ

מערכת הרהיטים שעיצבה בר גנץ נולדה ממחקר צורני של רצועת עץ אחידה המתפתלת ומתפצלת – בתהליך של כיפוף עץ בעזרת אידוי – לסדרת רהיטים הכוללת מדף, מראה, חמור ושולחן.

את טכניקת כיפוף העץ באדים המציא במחצית המאה ה-19 מיכאל טונט, והכיסאות שיצר – כיסא וינה וחבריו – לא רק שהיו הראשונים שיוצרו בייצור תעשייתי, הם היו הראשונים שהדגימו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בייצור הסדרתי: עד שנת 1930 כבר נמכרו למעלה מ-50 מיליון כיסאות טונט ברחבי העולם.

המדף, מסבירה גנץ, מציג שני פיתולים בקצותיו לעיגון לקיר. כיפוף מעוגל מייצר מסגרת למראה ופיתולי הקצוות נועדו, גם כאן, לשם עיגון לקיר. "כיפוף מורכב של שתי קורות עץ ופתיחתן האחת כנגד השנייה יוצר את רגלי החמור. והשולחן מתקבל מתוך כיפוף נועז של רגל שעוברת מהלך של 90 מעלות ומייצרת מסגרת למשטח השולחן ומתחברת בשני קצותיה לרגל יציבה". מנחה: אילון ערמון.

 

RePlex, שגיב הרוש, 1. צילום: עדי בנג'ו

שגיב הרוש, RePlex. צילום: עדי בנג'ו

 

RePlex. שגיב הרוש

שגיב הרוש בחר לעבוד עם שבבי פלסטיק זעירים – פסולת תעשייתית שאינה בת-מחזור משום שמרכיביה אינם ניתנים להפרדה זה מזה.

במהלך המחקר שלו גילה הרוש שבתהליך חימום וכבישה הופכת תערובת נסורת הפלסטיק לחומר חדש, שיכול להיות גמיש וגם קשיח, אטום לחדירת נוזלים אבל מאפשר מעבר של אור. חימום נוסף של המשטחים הכבושים, מספר הרוש, נתן לו את החופש לעצב צורות שלא ניתן להגיע אליהן בכבישה בתבנית קלאסית. מכיוון שמצא דמיון בין נראות החומר החדש לחומרים טקסטיליים שונים, בחר לנצל את החופש שאפשר לו תהליך הייצור לעיצוב שרפרף בהשראת ריפוד הקפיטונאז' המסורתי. מנחה: אילון ערמון.

 

מושבים בקליעה, אפי גנור. כיסא מושבים בקליעה, אפי גנור. כיסא. צילום: נמרוד גנישר

.

מושבים בקליעה, אפי גנור. שרפרף. צילום: נמרוד גנישר

אפי גנור, מושבים בקליעה. צילומים:  נמרוד גנישר

 

מושבים בקליעה. אפי גנור

בטיול בהודו, לפני שש שנים, פגש אפי גנור אמן קליעה בבמבוק שייצר מסיכות הודיות מסורתיות. "בלי לחשוב פעמיים נשארתי ללמוד אצלו תקופה קצרה ואינטנסיבית", הוא מספר. חוויית הקראפט הזו ליוותה אותו גם בפרויקט הגמר.

"מושבים בקליעה" מחבר בין שלד ברזל בצורת אוכף, וקליעת רטאן. גנור בחן צורות קליעה שונות, מהן מסורתיות מהן יותר חדשות, מהן מאופקות ומוקפדות, מהן נסיוניות ומאתגרות, ובסופן יצר שרפרף נדנדה קלוע וכיסא המשלב משענת גב קלועה ומושב עץ לבוד בציפוי אלון לבן. מנחה: אילון ערמון.

 

חוויית לחם, דניאל אמיר, מבט מלמעלה. צילום: אמית אופק

.

חוויית לחם, דניאל אמיר. צילום: אמית אופק

דניאל אמיר, חוויית לחם. צילומים: עמית אופק

 

חוויית לחם. דניאל אמיר

חומר הגלם המרכזי סביבו התהווה פרויקט הגמר של דניאל אמיר הוא הלחם. אמיר עיצבה חוויית אכילה חדשה, המפגישה בין הבצק המוכר מימים ימימה לבין תבניות חדשות שבהן הוא נאפה, ובהמשך להן כלי הגשה ייעודיים ללחמים מיוחדי-הצורות המתקבלים. עם כל אלה יצרה אמיר ארבע מנות מסעדה קטנות, מסקרנות, מסוגננות ומגרות. מנחה: נעמה שטיינבוק.

 

TouchEat, מור נהרי, כלי לאכילה באצבעות. צילום: נמרוד גנישר

.

TouchEat, מור נהרי, כלי לממולאים. צילום: נמרוד גנישר

.

TouchEat, מור נהרי, כלי למנה גרגרית. צילום: נמרוד גנישר

.

TouchEat, מור נהרי, כלי לניגוב קרם. צילום: נמרוד גנישר

מור נהרי, TouchEat. צילום: נמרוד גנישר

 

TouchEat. מור נהרי

בפרויקט הגמר שלה בחרה מור נהרי להביא את האכילה בידיים לעולם הגורמה – לפתח ולהעשיר את האמצעים לאכילה בידיים בעולם האנין של המטבח הגבוה.

נהרי עיצבה ארבעה כלי אוכל עשויים מפורצלן, המיועדים לארבע מנות ראשונות, ומבקשים לייצר אינטימיות בין הסועד לאוכל. כל אחד מהכלים הללו  ייחודי ומדויק למרקם האוכל ולמחוות האכילה שאליה הוא מכוון.

הכלי הראשון, כלי הטבעת, מיועד למנה במרקם קרמי, הנאכלת אגב טבילת האצבע בקרם בתנועה מעגלית. כלי שני עוצב בהשראת אוכל הרחוב, וצורת המשפך שלו מאפשרת אכילת מנה במרקם גרגירי בתנועות "טיאטוא" של האוכל עם היד לכיוון הפה.

הכלי השלישי, שעוצב בהשראת בונבוניירות ואריזות שוקולד, נועד לאוכל מוצק, הנאכל בעזרת שתי אצבעות.

והכלי הרביעי יועד לממולאים למיניהם וליתר דיוק לחיבור בין דף בצק ומילויו. דוגמה? דף אורז, טורטייה, כרוב, רביולי פתוח. הכלי מאפשר לסועד לקפל את דף הבצק ולסגור אותו על המילוי.

במהלך הפרויקט נועצה נהרי במאיר אדוני, והוא זה שבנה את המנות לצילומים. מנחה: ויקטור פרוסטיג.

 

בנוגע לשוקולד, אפרת איווניר, הכלים. צילום: נמרוד גנישר

.

בנוגע לשוקולד, אפרת איווניר, הצלחת המרכזית. צילום: נמרוד גנישר

אפרת איווניר, בנוגע לשוקולד. צילומים: נמרוד גנישר

 

בנוגע לשוקולד. אפרת איווניר

אפרת איווניר עיצבה כלים לפונדו שוקולד. את אהבתה הגדולה למתוק היא חגגה עם סדרת כלי פליז מצופים זהב שנראים כתכשיטי שולחן אלגנטיים ונועדו להעצים את חוויית האכילה הקבוצתית. הכלים מציגים דרכים שונות לשיפוד הפירות, לטבילתם בשוקולד הנוזלי ובליקוק שאריות השוקולד מן הכלי. מנחה: יוסי בן-ארוש.

 

LOGIC JEWELLERY, מאיר קרמר. צילום: מאיר קרמר

מאיר קרמר, Logic Jewellery. צילום: מאיר קרמר

 

Logic Jewellery. מאיר קרמר

בהשראת משחקי חשיבה עיצב מאיר קרמר סדרת תכשיטי אופנה שחומריהם המרכזיים הם עץ, אלומיניום וגומי. שמונה תכשיטים מונה הסדרה, ובכל אחד מהם שולב עיקרון נעילה גיאומטרי ייחודי  שמעשיר את התכשיט במשחקיות, עניין וסקרנות.

שרשרת הירח מורכבת מחצאי עיגולים שרק אחד מהם ישחרר את שאר החלקים לאחר שיימשך ראשון. חלקיו של הצמיד המרובע מתחברים זה לזה באמצעות מסילה ויוצרים צורות גיאומטריות שלמות. סיכת הפאזל מורכבת מחלקים שונים, הניתנים להנחה באופנים שונים על משטח הברזל. החוכמה היא למצוא את סדר הצורות האחד היוצר ריבוע שלם. הטבעת ננעלת רק שעונדים אותה על האצבע. הלחץ יוצר נעילה גאומטרית והופך את האצבע לחלק מהנעילה. גומייה השזורה בצמיד המשולש מאפשרת לפתוח את צמיד העץ על-ידי משיכתו בכיוון מסוים בלבד, שחרור הצמיד יביא לנעילתו על היד. שלוש פעולות עוקבות מובילות לנעילתו של  מחזיק העניבות, ואת הצמיד העגול אפשר לפתוח ולסגור כשמחזיקים אותו משני צדדיו ומושכים באותו הזמן. והשרשרת האליפסית, הנראית כאילו היא מורכבת מחלק אחד, מורכבת למעשה משלושה חלקי עץ, הננעלים בנעילה גיאומטרית כשמושכים את השרשרת כלפי מעלה. מנחה: אורי בן-צבי.

 

MINE, דניאל סלובס 3. צילום: גיא הכט

.

MINE, דניאל סלובס 2. צילום: גיא הכט

.

MINE, דניאל סלובס 1. צילום: גיא הכט

.

 

MINE. דניאל סלובס

כשהם נישאים על הכתפיים, רוב תיקי הגב נגישים לכל יד זרה – אבל לא לזו של בעליהם. זו הייתה נקודת המוצא שהטרידה את דניאל סלובס. "מיין", סדרת תיקי הגב שעיצבה סלובס בפרויקט הגמר שלה, מדגישה, כך היא מספרת, בנוסף לנוחות, את היות התיקים בטוחים לשימוש בעיר – שכן לא ניתן לפתוח אותם בשעה שהם נישאים על הגב.

בעיצוב התיקים היה חשוב לסלובס לשמור על פשטות ומינימליות, ולאפשר לנעילת התיק לצמוח מתוך חוכמת העיצוב ולא ממנעולים ואבזמים מתוחכמים. בדרך היא פירקה את תיק הגב האוניברסלי והרכיבה אותו מחדש בשלוש צורות שונות – שלושה תיקים שרצועת הנשיאה היא אלמנט נעילתם, וכל אחד מהם מצויד בכיסים הנגישים רק למשתמש. מנחה: עופר זיק.

 

unfolding, דפנה כהן. שלושת התיקים. צילום: עמית שמש

דפנה כהן, Unfolding. צילומים: עמית שמש

 

UNFOLDING. דפי כהן

דפי כהן בחרה להפוך את היוצרות ולשים את האריזה, זו המשנית למוצר, במרכז תשומת הלב. המתח בין החד פעמי והזול לבין הגבוה והאיכותי הוא שסקרן אותה, ולכן בחרה כנקודת המוצא באריזות זולות ונפוצות, ומנגד המירה את עקרונות המבנה שלהן לעיצובם של שלושה תיקי עור אופנתיים ומוקפדים.

סוג האריזה שבה התמקדה, מספרת כהן, הוא זה המוכר במארזי הצ'יפס של מקדונלד'ס וכקופסת הנייר לאטמי האוזניים. הטכניקה שבחרה, מעין למינציה, משלבת בין תכונותיהם של שני חומרים: העור והפרופילן. הראשון – גמיש, מתיח וחזק – משמש למעטפת החיצונית של התיק. השני – מעט קשיח, קפיצי ומתאים לחריטה בלייזר של קווי הקיפול – מהווה את השכבה הפנימית של התיקים.

"מחקר אודות הדרך בה מקבלת האריזה נפח וצורה, והאופן שבו היא נסגרת בעולם שלא קיימים בו עזרים חיצוניים כמו ריצ'רצ'ים ומגנטים, הוביל לבניית גזרות מורכבות במהלכים מעטים כשהסגירה נעשית על-ידי קיפול קשתי פשוט", היא מסבירה. מנחה: בועז דרורי.

 

 

One Comment:

  1. פרוייקטים מדהימים ביצירתיות . עבודה של אמיר רוזן חשובה ויש בה רגישויות רבות הן לעיוור כמו גם לכלב. כל הכבוד!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *