כיף חאלק?

איך קשורים פריד אל אטרש ללהקת הנח"ל ומשה דיין לכוכבת הקולנוע המצרית? בעקבות הסרט הערבי מציע gif.חאלק של ערבה וינשטיין פרשנות ויזואלית עדכנית למציאות אבסורדית. בוגרים 2014

 

 

כבת למשפחה שעלתה ממצרים, הסרט הערבי, זוכרת ערבה וינשטיין, היה נושא שיחה אהוד בבית. "היינו מסיימים את כל הניקיונות של שישי מהר, רק כדי להספיק לראות את הסרט הערבי בארבע. תמיד פתחנו שולחן, גרעינים, קפה שחור. שעה וחצי כל הרחוב דמם", סיפרו לה אמה וסבתה ודודותיה על טקס קבלת השבת, מדורת השבט חוצת הקהלים. גם היום, היא מספרת, סבתה לא מחמיצה את הסרט הערבי המשודר בערוץ 33.

מיום הקמתה, במאי 1968, שידרה הטלוויזיה הישראלית – זו ששידורה הראשון היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות – סרט ערבי מדי שישי אחר הצהריים. את "gif.חאלק", פרויקט הגמר שלה בויצו חיפה בהנחיית טרי שרויאר ושי גולן, בחרה ויינשטיין להקדיש לתופעה הפרדוקסלית של הפופולאריות העצומה לה זכו כאן הסרטים הערביים, רובם ככולם סרטים מצריים, גם בעיתות בהן התותחים בחזית רעמו והקרבות ניטשו; לתת פרשנות ויזואלית לאותה "סיטואציה אבסורדית שבה חלקנו את אותם גיבורים קולנועיים עם האויב מספר אחת שלנו", היא מצטטת את איל שגיא ביזאוי, חוקר תרבות וקולנוע מצרי ובמאי שותף של הסרט הדוקומנטרי "סרט ערבי", שמאמר פרי עטו היה ההשראה לפרויקט.

וינשטיין בחנה את הלכי הרוח של אותן השנים – זקיפות הקומה, המיליטריזם, פולחן הגיבורים הצבאיים, אל מול סצינות טיפוסיות מהסרטים המצריים – דיבור בטלפון, ריבים צעקניים בתוך המשפחה, דרמה, בכי ועצב, נוכחות של מוזיקה ותזמורת, הומור או אהבות גדולות מהחיים – כשהיא מחפשת נקודות השקה רעיוניות וויזואליות בין השניים. לאלה הוסיפה כותרות מעיתוני התקופה, ומשלל המרכיבים רקחה עשר אנימציות גיף. הגיף, היא מסבירה, מגלם תמצות של רעיון. "פורמט קצרצר, שחוזר על עצמו בלופ כמו בדיחה קצרה שמספרים פעם ועוד פעם ועוד פעם. ומשום שגיף הוא קצת לואו-טק, הוא מאוד הזכיר לי את אופן הצילום באותה תקופה שהייתה מאוד התחלתית מבחינת הקולנוע, הצבע והתנועה".

המפגש המלאכותי בין אחוות הלוחמים לאהבה מהסרטים, בין עינו הקורצת של משה דיין לעינה הקורצת של כוכבת מצרית, בין שירי הזיכרון של הלהקות הצבאיות ונגינתה החגיגית של התזמורת המצרית, מתלכד למפגן חזותי משעשע של זמנים מורכבים. אך בין גיחוך להשטחה עולה אמירה עוקצנית, ומימדן הציני של כותרות האתמול – "120 מטוסים מצריים הושמדו, שדה התעופה באל-עריש נהפך לעיי חורבות מודיע קול ישראל בשידור ערבי. שר הביטחון משה דיין לצה"ל ולאומה: אויבינו רבים, אך נוכל להם" – מקבל משנה תוקף בטוויסט המפתיע, ובעצם ממש לא, בעלילת השחר החדש-ישן המוכר עד לזרא בסיפור שאינו נגמר בינינו לבין שכנינו.