בספטמבר, בתערוכת Maison & Objet שתתקיים בפריז, ישיק עמרי רבס את Penrose, התכשיטים המודפסים שעיצב למותג האיטלקי המעניין Maison 203. ואיך זה קשור לפיצוח מתימטי?
בספטמבר, ב-Maison & Objet, תשיק Maison 203 את קולקציית התכשיטים החדשה שעיצב עבורה עמרי רבס, המיוצרת בהדפסה תלת-מימדית מאבקת ניילון. Penrose, היא נקראת על שמו של המתימטיקאי רוג'ר פנרוז, ועל כך בהמשך.
רבס הגיע לאיטליה ב-2005, למד באוניברסיטה של ונציה (IUAV), התמחה בסטודיו של ריצ'רד הוטן ברוטרדם, שב לעיר השקועה במים, פתח סטודיו עצמאי לעיצוב והיום הוא גם מלמד באוניברסיטה בה למד.
שלוש פעמים זכה בפרס העיצוב האיטלקי ADI DESIGN INDEX על מיצבים שתכנן בין היתר בטריאנלה של מילנו ובביאנלה לאדריכלות בוונציה, ופעם אחת בפרס העיצוב של Riva 1920, החברה האיטלקית המתמחה בעבודות עץ. במסגרת שיתוף פעולה בין החברה האיטלקית לעיריית ונציה, קיבלה "ריבה" על עצמה את הסבת בולי העץ המסמנים את נתיבי התחבורה בלגונה – הנשברים מדי עשר שנים לערך ומחולצים מהמים – למושבים למרחב הציבורי. את האתגר הפנתה החברה למעצבים בתחרות פתוחה, ו-Bitta, המושב שהציע רבס בשיתוף שני מעצבים נוספים, זכה במקום הראשון ונכנס לייצור.
את מותג התכשיטים Maison 203 הקימו ב-2011 המעצבים אורלנדו פרננדז פלורס ולוצ'יה דה קונטי. הוא מוונצואלה היא איטלקיה, והם מתרכזים בעיצוב, ייצור ומכירה של תכשיטים בעיצוב עכשווי ובהדפסה תלת-מימדית במגוון חומרים: אבקת ניילון (SLS) ביופלסטיק, פלדת אל-חלד ופליז.
איך נולד שיתוף הפעולה ביניכם?
203 Maison יושבת פה, בוונטו. אורלנדו ולוצ'יה התחילו עם משהו ביתי, ומהר מאוד עברו לעבוד עם מעצבים מאוד מעניינים, ביניהם ג'וליו יקטי, מעצב הבית של אלסי שהוא מיתוס באיטליה, ואודוארדו פיורבאנטי, שהוא השם החם כאן.
"הם השקיעו בקולקציות, דחפו קדימה את נושא ההדפסה התלת מימדית, ותפסו תוך זמן קצר מקום מעניין בשוק. כשהם יצרו איתי קשר, הם הכירו עבודות קודמות שלי, ושאלו באופן מאוד ספציפי האם אוכל להתמקד בפאטרן".
אחד הפרויקטים הקודמים שבהם עסק רבס בפאטרן הוא מלון מרגוזה ביפו, שלעיצובו הוא אחראי ביחד עם אביו האדריכל דני רבס. "ב'מרגוזה' שילבנו כל מיני משרביות, שהדוגמה שלהן היא אף פעם לא הדוגמה המקורית, אלא קצת יותר מופשטת ומודרנית". פרויקט אחר שבו עסק במודולים ובמחזוריות הוא קיר של צמחייה ורטיקלית.
רבס התחיל במחקר. "הדבר שאליו נמשכתי באופן טבעי, ושאותו אני מכיר, הן כל המשרביות עם הגיאומטריה המחזורית המזרח תיכונית או ההודית ליתר דיוק. אבל רציתי לפתח את העיקרון הזה למשהו עכשווי, ולא משהו שנתפס כנוסטלגיה, או כתוצר של תרבות מאוד מסוימת. אומנם אני מהמזרח התיכון, אבל אני לא מוסלמי ולא ערבי.
"אז חקרתי קצת יותר לעומק את נושא הפאטרן והמחזוריות האיסלמית המזרח-תיכונית, וכך נתקלתי בשיטה של סדר מחזורי שיצר מתימטיקאי בשם רוברט פנרוז לפני קצת יותר מ-40 שנה.
"כשמדברים על סידור מחזורי של דוגמה – של פאטרן – יש שלוש צורות גיאומטריות בלבד שכאשר מסדרים אותן זו ליד זו, הן יכסו באופן מושלם משטח: משולש, ריבוע ומשושה. לאיזה כיוון שלא יבחרו לשכפל אותן – לצדדים, למעלה, למטה, במעגלים – הן יכסו באופן מושלם כל משטח נתון.
"לעומת זאת כשמנסים לשבץ במחזוריות מחומש, משובע, מתומן ולמעשה כל צורה הנדסית שמספר צלעותיה גבוה משש – לא ניתן לכסות את כל המשטח. נשארים חורים. המחזוריות המזרח תיכונית האסלמית נשענת הרבה מאוד פעמים על פאטרן של מחומשים, מתומנים ומצולעים בני עשר צלעות ו-12 צלעות. ומה שפנרוז גילה הוא שבכל פעם כשמסדרים מחומשים זה ליד זה, צורתו של החור זהה, והיא כצורת המעוין. בעזרת המעוין הזה שסוגר את החור, ופירוק המחומשים למעוינים באותו אורך צלע אבל ברוחב זווית שונה, הצליח פנרוז לכסות משטח שלם בצורות שגזורות ממחומשים.
"מה שאני עשיתי – לקחתי את שני המעוינים האלה של פנרוז, האחד שמן והשני רזה, וקבעתי חוקיות חדשה לאופן הסידור שלהם זה ליד זה, כך שמצד אחד הם יכסו את כל המשטח, ומצד שני קומפוזיציות הדוגמאות שלהם אף פעם לא יחזרו על עצמן. בשיטה הזו לא משנה כמה מעוינים אוסיף לדוגמה, הקומפוזיציה תמשיך להשתנות. למעשה יצרתי מערכת של חוקים, פלטפורמה, שמספקת לי משטח עבודה. והתכשיטים הם פרשנות שלי לאותה פלטפורמה". באופן הזה, מסביר רבס, ניתן לקבל אינסוף דוגמאות – פאטרנים – בהמשך הדרך.
מכיוון שקולקציית "פנרוז" תושק בסתיו, נבחרו עבורה גוונים הקרובים לצבעי האדמה, והתכשיטים שגימורם מטאלי אף נצבעו אחד אחד בצביעת יד. והדבר המעניין, שהתגלה תוך כדי עבודה, מספר רבס, הוא האסוציאציות השונות הנקשרות לכל אחד מהתכשיטים בהתאם לגוון שבו הוא נצבע. "כיוון שמבנה הפאטרן הוא גיאומטרי, אבל מצד שני הוא לא חוזר על עצמו, נוצר איזשהו שילוב בין משהו מאוד מתימטי ונוקשה, לבין איזו זרימה טבעית – איזו הרמוניה בין גיאומטריה לטבע, בין מבנה קשיח לזרימה אורגנית. ומה שגילינו תוך כדי עבודה הוא, שכאשר עובדים עם צבעים יותר כהים ועמוקים, נוצר חיבור לאדמה ולסדקים של אדמה יבשה. וכשעובדים עם צבעים יותר חיים, הפאטרן מזכיר שדה פרחים או משהו ברוח הזו. וכשעבדנו עם שחור מושלם, פתאום הגיאומטריה היא זו שקפצה לעין".
אולי יעניין אתכם גם...