היא מדברת עיצוב, אבל לא תמצאו בה אובייקטים וגם לא דימויים ויזואליים. "שירת חפצים", התערוכה המסקרנת שאוצרת רביד רובנר, מפגישה בין עיצוב ושירה. האם זו תחילתה של סוגה חדשה?
ביום שני הקרוב, 28.3.16, תיפתח בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי חולון HIT שירת חפצים, התערוכה המסקרנת שיזמה ואוצרת רביד רובנר.
רובנר, היסטוריונית ופילוסופית של העיצוב, סיימה לימודי עיצוב תעשייתי במכון האקדמי חולון ב-2007, המשיכה ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב וכעת היא שוקדת על דוקטורט שעוסק בפילוסופיה של העיצוב באוניברסיטת חיפה. היא גם בימאית תיאטרון, מארגנת ערבי מספרי סיפורים, מלמדת היסטוריה ותיאוריה של העיצוב במכון הטכנולוגי חולון, ועורכת המגזין החדש של הפקולטה לעיצוב "כולעיצוב", ומעתה היא גם אוצרת. "שירת חפצים" היא התערוכה הראשונה אותה אוצרת רובנר. וכן, היא גם חובבת שירה.
במשך השנים שלה בתל-אביב (היום היא חיפאית) הכירה רובנר את עולם השירה המקומי ואת משורריו מקרוב. "ובגלל שאני עוסקת בעיצוב בפילוסופיה ובתאוריה של עיצוב, ואני חיה את הדבר הזה ביומיום, החיבור בין שני התחומים האלה – עיצוב ושירה – נראה לי טבעי. והתברר שהוא לא נעשה קודם, לפחות לא בישראל. בעולם יש מקומות שבהם דיברו על שירת אובייקטים, אבל שירת אובייקטים ושירת חפצים הן לא אותו הדבר".
"'חפץ' הוא מושג מיוחד לשפה העברית", כותבת רובנר בטקסט המלווה את התערוכה, ומספרת שככל שהצליחה לברר, אין לו מקבילה בשפות אחרות. בשונה מה"אובייקט", המושג השגור ברבות מהשפות, ה"חפץ" "כולל את רעיון החפיצה – משאלת לב שהדבר יהיה שלך או בבעלותך. להבדיל מהאובייקט, הניצב למול הסובייקט כיישות נפרדת, מנוגדת והופכית, החפץ הוא האובייקט של עולם הרצונות החומריים והרגשיים – הוא האובייקט הנחפץ. מיצירתו, דרך צריכתו, השימוש בו ועד להשלכתו או למסירתו: מערכת סבוכה של אמוציה קושרת בין החפץ לבין הסובייקט". ועל-כן, היא מדגישה, שירת חפצים היא שירה על חפצים ולא על אובייקטים.
"משוררים רבים כתבו שירים שעוסקים בחפצים", ממשיכה רובנר וכותבת, "אבל שירת חפצים מעולם לא כוננה כסוגה, או קיבלה מעמד של ז'אנר. אין פורמט, כללים או רעיון מנחה ליצירה כזו, ואין משוררים שמגדירים את עצמם כמשוררי חפצים, גם אם חלק לא מבוטל משירתם עוסק בחפצים. ואף על פי כן, בשירים רבים החפץ (או החפצים) ניצב במרכז השיר, ודרכו מנוסחות מערכות יחסים ורגשות, מתוארים אופני ייצור וצריכה, מועברות חוויות אסתטיות ורוחניות ועוד. תערוכת 'שירת חפצים' מוקדשת לשירים אלו.
"עולם החפצים המוצג בתערוכה", היא מסבירה, "מוקדש לשירה עברית, ומתמקד בעיקר בדור הכתיבה האחרון, המשקף את מרחב השפה העברית במרחב המחייה הישראלי, המושפע מתמורות העולם הגדול. תמונה דומה עולה בפני קוראי העברית בקוראם 'מאפרת זכוכית', 'ספסל', 'מפית 'ספר לחבריך" וכו' – החפצים נקראים מתוך ספקטרום החפצים הגלוי ביום-יום, כשאת הרובד האסתטי הנ"ל, עוטף רובד של משמעות: מסננת, למשל, לא רק מפרידה בין השמן לצ'יפס, היא גם מי שלא עונה לשיחות המחזר. כך נבראת תמונת מצב פואטית של התודעה הקולקטיבית החפצית של כאן-ועכשיו", קובעת רובנר, ואגב ציטוט הבהרה מתוך "בגנות המסננת" מספרו של רועי צ'יקי ארד "נושאת המטוסים" – "מעמד הביניים תופר דרכו בזיווים זהירים / בלי לבלוט, האצבעון נע קדימה, / ואז נאלץ לסגת ושוב מתנפל מול מחט הגִזרה" – היא מספרת איך עלה הרעיון לחבר בין עיצוב לשירה דווקא בתערוכה.
"התערוכה הזאת פונה לשני קהלים – מעצבים ומשוררים – שברגיל הם מאוד שונים זה מזה. כשאת פונה רק למשוררים – את יכולה להוציא אנתולוגיה, ולתת להם לשבת לקרוא, וזה יעבוד. אבל כשאת רוצה להגיע למעצבים, צריך להפוך את הטקסט ליותר ויזואלי, יותר קומוניקטיבי ולא מאיים". המעצבים המבקרים בתערוכה, אומרת רובנר, יופתעו לראות תערוכת עיצוב ללא אובייקטים, תערוכה המציעה דרך התבוננות חדשה על החפץ, המעוצב בשירים באמצעות מילים. "האג'נדה שלי היא להראות למעצבים שאפשר לעצב גם באמצעות מילים ובאמצעות פואטיקה, בעצם. שיש דברים ששירה יכולה לעשות מעבר למה שכלי העיצוב המוכרים להם מסוגלים, ושהם יכולים לקבל ממנה הרבה השראה". למשוררים מציעה "שירת חפצים" לראשונה ז'אנר שירה חדש, "שגבולותיו פתוחים ופותחים פתח ליצירה חדשה".
31 השירים המשתתפים בתערוכה מודפסים ב-2,500 עותקים כל אחד. מחוברים בצדם בדבק פנקסים, הם מוצגים בערימות זהות בגודלן על פודיומים לבנים. לצדם משולבות שלוש עמדות המאפשרות לחפצים בכך לבחור כל אחד מהשירים ולשמוע אותו מוקרא בקולו של המשורר שכתבו. בכניסה יחכו למבקרים מעטפות מנייר קראפט שעיצבה רובנר. "המבקרים מוזמנים לקחת מעטפה, להתהלך בין השירים, לאסוף אותם לעצמם ככל שיחפצו, ובעצם – ליצור לעצמם את ספר החפצים שהם אוהבים. הרי כל שיר הוא גם חפץ. עם הזמן ועם המבקרים, התערוכה תהפוך למן גרף תלת ממדי, המשקף את הפופולריות של השירים. בהיפוך סימטרי לחפיצה, העמודות הנמוכות ביותר תהיינה של השירים הנלקחים ביותר, כמו מדף בסופר, שהתרוקן".
רובנר התייעצה עם הסטודנטים בתהליך גיבוש הקונספט לתערוכה, ולצורך ההקמה גייסה את מולי יחבס וניר ליבמן, שניהם סטודנטים לתקשורת חזותית בשנה ג'. "מולי הוא סטודנט נורא נורא מוכשר, והוא גם המפיק של המגזין שלנו 'כולעיצוב', ולא יכולתי לבחור עוזר אוצרות ומפיק יותר טוב", היא מפרגנת ליחבס וגם לליבמן שבידיו הופקד על העיצוב הגרפי. "עד כמה שזה נראה פשוט, להשיג את המטרה – לגרום למעצבים לקרוא 30 שירים בחלל של תערוכה – זו משימה מורכבת מאוד, הדורשת עבודה טיפוגרפית חכמה ורגישה, וניר פיצח אותה לגמרי".
בשישה באפריל, מבטיחה רובנר בקמצוץ גאווה מהולה בהומור, "הולך להיות פה אירוע מהפכני. 14 מטובי המשוררים הישראלים יגיעו לכאן, לחולון, למכון הטכנולוגי, ויקראו שירי חפצים. ניפגש עם המשוררים בחלל התערוכה בשעה 12:30 ומשם נצא להקראה ברחבת חזי לסקלי שבין בניין 5 לבניין 6".
המשוררים המציגים: מאיה בז'רנו, ערן הדס, אלפרד כהן, עדי קיסר, טל ניצן, נוית בראל, שגיא אלנקוה, אהרון שבתאי, גלעד כהנא, צאלה כץ, רוני סומק, תהל פרוש, אגי משעול, רועי צ'יקי ארד, יודית שחר, יונתן לוי, ענבל אשל כהנסקי, אופיר משרקי, יהונדב פרלמן, חזי לסקלי, ורדה בן חור, רות לורנד, דניאל עוז, מרחב ישורון, אלה נובק, דנה מרקוביץ, שלומי חתוכה, מלכי טסלר, ואן נויין, יעל בירנבאום
אולי יעניין אתכם גם...
וואו! נראה מדהים!!!