שירת האווז

שבוע האיור הכיר לקהל הרחב את אורור וין, המאיירת הצרפתייה שהגיעה לארץ בעקבות האהבה, ואת הספרייה המחודשת של המכון הצרפתי, שבה מוצגת תערוכת איוריה

ציפורים בין ענפי עץ המשתרג מקרניו של אייל

 

לא מעט תערוכות מקסימות ומקוריות מוצגות בשבוע האיור שנפתח ביום חמישי ומתקיים זו השנה השנייה (עד מוצאי השבת הבאה, 12 בספטמבר). תחת הכותרת "אוהבים אמנות. עושים איור" מרכיבות את המיזם של יובל סער – אוצרו הראשי של שבוע האיור הנערך בתמיכת עיריית תל-אביב ובחסות חברת  Wix – ארבעים תערוכות המציגות את פניה המגוונים של סצינת האיור בארץ.

לצד בתי הספר לעיצוב ואמנות בצלאל, שנקר, ויצו חיפה ומנשר, קמו השנה התארגנויות ספונטניות של מאיירים, רבים מהם בוגרים צעירים של האקדמיות, שחברו סביב קונספט כזה או אחר ליצירת תערוכות שרבות מעבודותיהן נוצרו במיוחד עבור השבוע הזה. מיעוטן של התערוכות התקיים ממילא במקביל לשבוע האיור וצורף אליו. אחת ההפתעות הנעימות והפחות מוכרות כאן, שזכו לחשיפה בזכות שבוע האיור, היא תערוכת עבודותיה של אורור וין, המוצגת בספריית המכון הצרפתי.

וין, מעצבת גרפית ומאיירת, הגיעה לארץ מצרפת לפני שמונה שנים. עד היום עיקר עבודתה הוא עם לקוחות צרפתיים והקשר המקצועי שלה לסצינה המקומית נרקם דווקא דרך האיור. ארבע שנים למדה תחריט אצל גלית ראוכברגר בבית האמנים בתל-אביב, ובסיומן הצטרפה לאורבן סקצ'רס (Urban Skechers), שם היא פעילה ואף הייתה בין מארגני תערוכת מאיירי הקבוצה בשבוע האיור בשנה שעברה (השנה מציגה הקבוצה את איורי חבריה בסניף loveat הבימה). "זו דרך נהדרת ליצור מהתבוננות, וזה שונה מאיור יותר קונספטואלי. נפגשים בלוקיישן ספציפי, ומאיירים בקו מהיר מתוך התבוננות", היא מסבירה את התלהבותה מהרעיון העומד בבסיסה של התנועה הבינלאומית.

לישראל הגיעה בעקבות האהבה, כשנישאה לישראלי. היא גרה ביפו, חולקת סטודיו – Hand Factory – ביפו העתיקה (סמטת המזלות 15) עם המאייר הצרפתי ז'וליאן רו (Roux), ושם הם גם מציגים את עבודותיהם. היא  אוהבת לערבב טכניקות, הרבה צבע, עפרונות וחותמות שהיא יוצרת.

את רוזלין דרעי, מנהלת ספריית המכון הצרפתי, פגשה במקרה. דרעי סיפרה לה על השיפוץ שעוברת הספרייה, על גרם המדרגות הגדול שמוביל אליה, ועל רצונה להקדיש את החלל הזה לאמנים צרפתיים או כאלה שיש להם קשר לתרבות צרפת. "בשבילי קירות לבנים גדולים הם תמיד מעוררי השראה, ומיד אמרתי שאשמח להציג שם את העבודה שלי, ורוזלין מצדה שמחה על האפשרות לעשות משהו ביחד".

כך נפתחה תערוכתה של וין – SMILE – באירוע ההשקה של הספרייה המחודשת של המכון. בתערוכה היא מציגה שתי קבוצות פוסטרים: האחת של איורים שאיירה במסגרת הפעילות של אורבן סקצ'רס, והשנייה של איורים יותר קונספטואליים, הסובבים סביב שני אלמנטים מרכזיים – צמחים ובעלי חיים. את הפלורה והפאונה מיזגה עם הרבה אהבה, חן והומור, כדי ליצור "תחושה חדשה, רגש חדש, רעיון חדש. חשוב לי ליצור שירה בדימוי. לפתוח דלת לפרשנות. זה לא כל כך מה שאני רוצה להגיד, אלא מה שכל אחד רואה מתוך העולם שלו, התוכן שהוא יוצק לסיפור. אני אוהבת שהדימוי מעורר אותך לחשוב, ולא מגיש לך את הסיפור סגור. הצופה, הוא זה שממציא את המשך הסיפור.

"יום אחד, למשל, עצר אחד המבקרים בתערוכה מול איור הברווזים, וסיפר שהדימוי הזה מזכיר לו את הקליגרפיה בדפים הראשונים של הקוראן. אני ממש לא חשבתי על זה, היה לי קונספט אחר בראש, אבל אהבתי את זה נורא. וזו הנקודה. זה מה שאני אוהבת. שהדימויים גורמים לאנשים לנסוע, לטייל".

 

 

אווזים ארוכי צוואר שביניהם משתרגים בשתי וערב שני כלבי תחש

.

אווזים ארוכי צוואר

.

Smile, פנים עצובות של פנדה

.

Fish Rebab, חסידה שרגלה האחת נעוצה בפיותיהם של שני דגים

.

Eye for you, איור של טווס

.

איור מהיר של מסגד ג'בליה

.

נוף יפואי

.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *