שדרת הרהיטים

שמונה עבודות גמר, שמונה רהיטים, שמונה מעצבים צעירים שמנסים, כל אחד בדרכו, לחדש בעולם רווי ועשיר בפריטים וסיפורים. בוגרים 2014

Anda, כורסת פלסטיק שקופה עם רגלי עץ בעיצוב תהילה גיא. משיבה את כבודם האבוד של הרהיטים המתנפחים. צילום: עודד אנטמן

Anda, תהילה גיא. משיבה את כבודם האבוד של הרהיטים המתנפחים. צילום: עודד אנטמן

 

אנדה, תהילה גיא. מנחה: פרופ' חנן דה לנגה

עיצוב טוב לא חייב להיות יקר, זו העמדה ממנה יצאה תהילה גיא אל פרויקט הגמר שלה. היא בחנה חברות רהיטים כ"איקאה" ומצאה שאחת הדרכים המאפשרות להן להוזיל את מחיר רהיטיהן היא שיווקם באריזה שטוחה. בהתבוננות מעמיקה יותר זיהתה גיא רוויה מסוימת בשפה העיצובית המאפיינת רהיטים מסוג זה: רובם מורכבים מפלטות או קורות המחוברות אלה לאלה בעזרת ברגים או מוטות המתברגים זה לזה.

בעיצוב אובייקט הגמר שלה ביקשה גיא לשבור את אותה מונוליטיות צורנית, ופנתה לרהיטים המתנפחים. בתחילת דרכם, בשנות ה-60, נחשב עיצובם של רהיטי הפלסטיק המתנפחים לחדשני וטרנדי, אולם כיום הם מזוהים בעיקר כאקססוריז לבריכה ולים. אנדה, הכורסה שעיצבה, נועדה להשיב את כבודם האבוד ולהציבם מחדש במרכז הסלון. מושבה של הכורסה עשוי פלסטיק שקוף מתנפח, ורגליה הן קונסטרוקציית עץ חסונה המהווה עוגן, פיזי ועיצובי, למושב הקליל. עם זאת הן מתקפלות בקלות לאריזה שטוחה, ובאותה הקלות הן ניתנות להרכבה. "אחד האתגרים הגדולים", מספרת גיא, "היה מציאת יחסי הגומלין ההנדסיים והעיצוביים הנכונים בין שני מרכיבי הכורסה. רגלי העץ והמושב המתנפח מחזיקים זה את זה  ויוצרים חוזק מבני והנדסי שנובע מתכונותיו של כל אחד מהם. אנדה", היא מסכמת, "היא כורסה קלת-משקל, קלה להובלה, להרכבה ולתחזוק, קלה במראיה וגם קלה בכיס".

 

 

 

כיסאות באריגה, אריאל סימון. צבעי הטווס היו ההשראה לצבעוניות הכיסא

כיסאות באריגה, אריאל סימון. צבעי הטווס היו ההשראה לצבעוניות הכיסא. צילום: ארז סגית

 

כיסאות באריגה, אריאל סימון, HIT. מנחה: נעמה שטיינבוק 

אריאל סימון בחרה לעצב כיסאות באריגה מתוך רצון לתת מקום לחומר, ליוצר ולעבודת הכפיים המחברת בין השניים. כדי להשלים ולהדגיש את מבנהו הקווי של שלד הכיסאות גם באריגה, שינתה סימון את היחסים המקובלים בין השתי והערב, והדגישה את החוטים עצמם יותר מאשר את היריעה המתקבלת מאריגתם זה בזה. האריגה מתחילה באזורים שונים של השלד, ובסופו של התהליך מתאגדות קבוצות החוטים זו בזו. במהלך העבודה הזכיר הכיסא לסימון את הטווס, ומכאן והלאה הפך זה להשראה בבחירות הצבעוניות המדגישות ומחדדות את האלמנטים השונים של הכיסא והכורסה.

 

 

בוב, אהוד אלדן. ארבעת חלקי הכיסא נוצרו באותה תבנית אך נחתכו על-פי גזרות שונות

Bob, אהוד אלדן. צילום: עודד אנטמן

 

Bob, אהוד אלדן, בצלאל. מנחה: פרופ' חנן דה לנגה

בוב, הכיסא של אהוד אלדן, עשוי מעץ לבוד, טכנולוגיית ייצור בה מדביקים זו לזו שכבות דקיקות של עץ וכובשים אותן בתבנית זכר ונקבה תוך כדי הפעלת לחץ כדי לכופף אותן עד לקבלת הצורה המבוקשת. במקרה של בוב, אומר אלדן, משמשות שכבות הפורניר גם כמרכיב מבני, שכן בוב בנוי מארבעה חלקים שנוצרו באותה התבנית ונחתכו על פי גזרות שונות. הכיסא האחד הוא מראה לעצמו, פעם מושב ומשענת ופעם רגליים, ו"המפגש בין האלמנטים יוצר הדהוד של הצורה", הוא מבהיר. לכיסא השני חוברו רגלי מתכת.

 

Overlap, נדב כספי. צילום: מיכאל טופיול

Overlap, נדב כספי. שילוב בין נגרות ללמינציה. צילום: מיכאל טופיול

 

Overlap, נדב כספי, HIT. מנחה: אילון ערמון

הכיסא וההדום שעיצב נדב כספי, משלבים בין נגרות ללמינציה. מושביהם המעוגלים מיוצרים בחלקם בלמינציה, מצב היוצר מראה מתעתע של כיסא כבד משקל בעוד הוא חלול בחלקו. הרגליים – מעץ מלא – פוסלו בטכניקות קלאסיות של נגרות, והחלקים חוברו אלה לאלה במחבר מעץ מלא שתכנן כספי במחשב וייצר בכרסומת דיגיטלית.

 

 

 

Kerf Chair, בוריס גולדברג. מושב עץ הלבנה טבעי והרגליים צבועות תכלת

Kerf Chair, בוריס גולדברג

Kerf, סדרת כיסאות מעץ לבנה בעיצוב בוריס גולדברג. הגרסה המרופדת

Kerf, הגרסה המרופדת

Kerf. גוף הכיסאות חורץ בחלקו ובכך קיבל גמישות המאפשרת את כיפוף משטח העץ למושב ולמשענת גב

Kerf. צילום: עודד אנטמן

 

Kerf, בוריס גולדברג, בצלאל. מנחה: חיים פרנס

סדרת הרהיטים שעיצב בוריס גולדברג מתוכננת ומיוצרת בטכנולוגיות ייצור דיגיטליות. העיצוב מתבצע בעזרת תוכנת מחשב, קובץ העיצוב נשלח לכרסומת דיגיטלית (CNC), וזו מייצרת את הרהיט כולו מתוך פלטת עץ לבנה לבוד אחת. המיוחד בעיצוב כיסאות Kerf הוא בכך שהם מחורצים בחלקם באופן המקנה למשטח העץ גמישות ומאפשר את כיפופו למושב ולמשענת גב. את הלבנה הלבוד בחר גולדברג בשל היותו אחד מחומרי הגלם הסטנדרטיים והזמינים ביותר לייצור רהיטים ברחבי העולם. עיקרון התכנון והייצור הזה מאפשר להזמין את הרהיטים מכל מקום בעולם ולייצר אותם קרוב לבית. כל מה שצריך הוא לגשת עם קובץ התכנון לפאב-לאב או לכל מעבדת ייצור מקומית אחרת. כך נחסכים העלויות הגדולות והמחירים האקולוגיים הגבוהים הכרוכים בשינוע סחורות בכפר הגלובאלי, ויש לזה, כמובן, ביטוי גם במחיר.

 

 

 

Stuffed Wood, רועי רחימי. הכיסא המדגים את שילוב עיסת הנייר בתהליך הכבישה. צילום: Coral Nattel Cohen

Stuffed Wood, עמרי רחימי. צילום: Coral Nattel Cohen

 

Stuffed Wood, עמרי רחימי, HIT. מנחה: עדיטל אלה

כשהוא מתבסס על טכניקת הלמינציה המוכרת, פיתח עמרי רחימי חומר וטכניקת כבישה חדשים, המאפשרים לייצר משטחי פורניר בעלי פני שטח ועובי דפנות משתנים. הגמישות הזו מתאפשרת הודות לשילוב עיסת נייר בתהליך הכבישה. Stuffed Wood (עץ ממולא) הוא השם שנתן רחימי לחומר שפיתח ולאופן כבישתו, וכמקרה בוחן לפיתוחיו בחר לעצב כיסא. מושב הכיסא נוצר מכבישה משותפת ובו זמנית של הפורניר ועיסת הנייר, רגלי העץ שלו יוצרו בחריטה, והם מתחברים ביניהם על-ידי קושרות מתכת "המייצרות מראה של ריחוף לחלק העליון של הכיסא, ובכך נותנות במה וכבוד לחומר החדש".

 

 

 

Frame של רייניץ, סקרטריה של גרינבלט. עמדות עבודה תלויות על הקיר הנפתחות בעת הצורך. צילום: תומר רייניץ, עודד אנטמן

Frame של רייניץ, סקרטריה של גרינבלט. צילום: תומר רייניץ, עודד אנטמן

 

Frame, תומר רייניץ, HIT. מנחה: דודי ראב"ד        

סקרטריה, לילך גרינבלט, בצלאל. מנחה: פרופ' חנן דה לנגה

לדירות ההולכות וקטנות ולחללי עבודה דינמיים עיצבו לילך גרינבלט ותומר רייניץ (כל אחד לחוד) עמדות עבודה תלויות על הקיר, הנפתחות ונסגרות לפי הצורך. כך, בשונה מהשולחן הקבוע, ניתן לשלוט בגובה עמדת העבודה (ישיבה רגילה או גובה כיסא בר), לחסוך במקום וגם לשמור ביתר קלות על תחושת הסדר והמראה הנקי. סקרטריה של גרינבלט עשויה מעץ מלא וזכוכית צבועה בשחור גרדיאנט, Frame של רייניץ מעץ לבוד ומתכת, ולשתיהן גב מגנטי.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *