פני האדמה

מהו עיצוב מקומי, שאלו אביאור זאדה ואליעד מיכלי באחד מפרויקטי הגמר המצטיינים של שנקר. תשובתם בסוף המחקר הפגישה בין עיצוב פנים, אדריכלות ועיצוב מוצר. בוגרים 2016

מחיצות המלח עוצבו בהשראת פטריות המלח הייחודיות הנוצרות בבריכות האידוי של הים הכי נמוך בעולם

אבן יסוד. מחיצות המלח עוצבו בהשראת פטריות המלח הייחודיות הנוצרות בבריכות האידוי של הים הכי נמוך בעולם. צילומים: אביאור זאדה

 

פרויקט גמר משותף לשני סטודנטים הוא לא עניין שבשגרה. "אבן יסוד", אחד הפרויקטים המצטיינים השנה במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, הוא כזה. אביאור זאדה ואליעד מיכלי צוותו לעבוד ביחד בשנה ג'. הכיתה הייתה גדולה, הם מספרים, ובקורס שכותרתו "אידאה" – קורס הכנה לפרויקט הגמר בהנחיית ברק אשר – חולקו הסטודנטים לזוגות. במהלך השיעורים גילו מיכלי וזאדה שהם חולקים תחומי עניין משותפים ונקודות מבט דומות, וכשהגיע הזמן לבחור את תחום עיסוקם המרכזי בשנה ד' במסגרת העבודה על פרויקט הגמר, "היה לנו מאוד טבעי להמשיך עם הנושא שהתחלנו", הם אומרים. "יצאנו מהשאלה מהו עיצוב מקומי, ומכיוון שזה נושא כל-כך רחב יריעה, החלטנו להמשיך ולשאול את השאלות ביחד. אנחנו רואים ערך גדול בעבודה בצוות, והרגשנו שאנחנו מספיק בוגרים, מספיק יודעים לעבוד ביחד, ונכונים לוותר על האגו הפרטי לטובת שיתוף פעולה במשהו שיש בו, להשקפתנו, מעבר למטרה האישית שלנו".

המטרה שסימנו לעצמם זאדה ומיכלי הייתה שאפתנית: למצוא שיטה שתיתן – דרך החומר והעשייה  – מענה ייחודי לשאלה הגדולה: מהו עיצוב מקומי. שיטה שתאפשר לכל מי שילך בדרכה להגיע לתשובה האותנטית המקיימת את הקשר בין עבודתו העיצובית לבין המקום שבו הוא חי ויוצר.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה, / הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ, כתב שאול טשרניחובסקי. מיכלי וזאדה פנו גם הם לבסיס, לקרקע, לאדמה. אין כמו מוצר שייוצר מאדמת המקום, לשיטתם, כדי להצביע על מאפיין מקומי. המוצר אותו בחרו מיכלי וזאדה לעצב נמצא בנקודת המפגש שבין עיצוב מוצר, עיצוב פנים ואדריכלות: המחיצה. ארבע הצעות לאובייקטים חוצצים לבית עיצבו השניים, כולן בהשראת המשרבייה, שנולדה במזרח התיכון, והתפתחה מתוך התמודדות עם אקלימו של האיזור שבו גם אנחנו חיים. "אחת המטרות שלנו", הם אומרים, "הייתה להכניס את הנוף המקומי, את אותם אלמנטים שאנשים כל-כך אוהבים בטבע המקומי, לתוך ביתם פנימה, לסביבת חייהם היומיומית".

הם סיירו בארץ לאורכה ולרוחבה, ובחנו את אדמותיה לסוגיהן הרבים. אספו חומרים טבעיים המאפיינים את איזוריה; חקרו את תכונותיהם: הרכב, צבע, חוזק , גודל, משקל; את יכולתם להתחבר לחומרים מקשרים שונים: שרפים, חומרים אקריליים; ואת ביצועיהם בטכנולוגיות ייצור שונות: יציקה בתבניות, סיתות, גרירה. המהלך הזה הניב שלל דוגמיות קרקע שהפכו לחלק מבנק הידע שעזר להם בהמשך בהחלטות על עיצוב האובייקטים לפרויקט הגמר.

בעזרת ד"ר רבקה אמית, ראש המכון הגיאולוגי לישראל הם נחשפו לתופעות הגיאולוגיות הייחודית לישראל. בעזרת ד"ר ענת וינברגר-כהן, ראש מדור פטרוגראפיה במעבדה של רשות העתיקות, הם למדו באילו אופנים השתמשו התרבויות הקדומות שישבו כאן בחומרי הגלם הבסיסיים שמספק הטבע לצרכיהם. הם שוחחו עם מנהלים במחצבות גולני, כמו גם עם פועלי הייצור במפעל הקטן של "מלח הארץ" בקליה, ואלו תרמו להם מניסיונם המקצועי ותובנותיהם.

לבסוף מיפו זאדה ומיכלי ארבעה איזורים במרחב המקומי: הרי ירושלים, רמת הגולן, מצוק ההעתקים במדבר יהודה וים המלח. הקרקע של כל אחד מהם הפכה לחומר הגלם בייצורן של המחיצות המודולריות שעיצבו. אבן הגיר של הרי ירושלים נבחרה בשל היותה אחד מחומרי הגלם הטבעיים הנפוצים ביותר בבנייה בארץ, בעוד שמחצביהם של שלושת האיזורים האחרים נבחרו על שום היותם תוצר של תופעות גיאולוגיות ייחודיות ומובהקות לישראל.

כל המחיצות הורכבו ממודולים בסיסיים שיוצרו ביציקה בתבנית, ועיצובן נולד בהשראת האתרים שבהם נאספו חומרי הגלם המרכיבים אותן. "התחושה היא שחסרים בארץ מוצרים שעיצובם מושפע מהמקום. עיצוב מקומי מוצלח, לדעתנו, הוא כזה שמשלב במוצר את הסיפור המקומי, את החומר המקומי, ואלמנטים מהצורניות המקומית ומהשפה הצורנית המקומית".

מחיצת האבן הירושלמית. בירושלים, מסבירים מיכלי וזאדה, "האבן היא חומר הגלם המצוי ביותר, ונעשה בה שימוש מתקופות קדומות ביותר. בנייני העיר, ארמונותיה, מקדשיה וחומותיה נבנו תמיד באבן, שכן בהיעדר יערות ועצים, הייתה האבן חומר הבנייה הנפוץ ביותר והיחיד כמעט".

בבחירה באבן הירושלמית היה גם רצון לחבר בין עיצוב הפנים דהיום למלכת העיצוב בישראל של שנות ה-50: הבלטה. בלטת הטרצו – אחד האלמנטים המזוהים ביותר עם עיצוב הפנים בישראל – מורכבת מחומרים מקשרים שונים ומאגרגטים – חלקים גרוסים של אבן או סלעי גיר מקומיים, המוכרים כחצץ. "85 אחוז מהמחצבים בארץ הם חצץ", מסבירים מיכלי וזאדה, "אז אנחנו טוענים שאם כבר זה המחצב הכי רלוונטי בארץ, בואו נשתמש בו. אם יש לנו כל כך הרבה מהחצץ, למה לא להשתמש בו גם בעולם שלנו היום כמעצבי מוצר".

אפרופו המחשבות על הקשר בין מקום, מקומיות וחומרי גלם מקומיים, גילו זאדה ומיכלי במסעותיהם המחקריים, כי רוב בנייניהן של שכונותיה החדשות של ירושלים אינם מחופים באבן ירושלמית – סימן ההיכר של בנייני הבירה המעוגן אף בחוק – אלא באריחים המיובאים מירדן. בבחירה לעצב אובייקט מהאבן הירושלמית המקומית, הם מדגישים, "יש אמירה שאפשר לעשות משהו מהחומר שקיים כאן ונחצב כאן".

המחיצה שעיצבו מיכלי וזאדה מחצץ הרי ירושלים (שהגיע ממחצבת הקסטל) מורכבת מיחידות תלת מימדיות זהות, המתחברות ברצף ומעוגנות באמצעות כבל לתקרה. סדרה של מספר רצועות הממוקמות זו לצד זו מייצרת בתוך הבית אלמנט חוצץ, מבלי להסתיר את המתרחש בו.

מחיצת המלח. מהמלח הגס והמלח הדק שאספו בים המלח עיצבו זאדה ומיכלי טבעות דקות ורחבות, המעוגנות בתיבת אבן מחורצת. החור שבמרכזן מאפשר מעבר של אור וזרימת אוויר, וצורתן מזכירה את פטריות המלח – התופעה הגיאולוגית הייחודית האופיינית לבריכות האידוי של ים המלח.

מחיצת הנקיקים. מהאדמה החולית של מצוק ההעתקים עיצבו מיכלי וזאדה קיר עמודים צרים ומפותלים המזכירים את נקיקיו של המצוק הייחודי הנמצא בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה. קיר העמודים מורכב מיחידות בודדות שבחיבור ביניהן נוצרים חרירים המאפשרים מעבר מדוד של אור ואוויר.

מחיצת הבזלת. אדמת הבזלת שממנה יוצרה המחיצה נאספה במעמקי האדמה, בעומק של 200 מטרים, באתר קידוח נפט ליד מושב קשת שברמת הגולן. צורתם המשושה של עמודי הבזלת המרכיבים את המחיצה מזכירה במראהה את עמודי הבזלת של בריכת המשושים. העמודים נקשרים זה לזה באמצעות קושרות מתכת.

 

ההרפתקה האסטונית

 

בדרך לפרויקט הגמר יצרו מיכלי וזאדה מוצרים שונים מטרצו מייד אין ישראל. ביניהם היו טרנזיסטור מחצץ, סוחט פרי הדר, חנוכיות ופמוטים. כשביקרו השניים בשבוע העיצוב של מילנו בשנה שעברה, פגשו את אילונה גוריאנובה, העומדת בראש אגודת המעצבים האסטונים והמנהלת האמנותית של שבוע העיצוב של אסטוניה. את גוריאנובה הכיר מיכלי מהתקופה שלמד באסטוניה במסגרת חילופי סטודנטים בתמיכת תוכנית ארסמוס של האיחוד האירופי. "סיפרתי לה שאני מכיר אותה מתקופת הלימודים, והיא התעניינה, שאלה אם סיימנו ללמוד, וביקשה לראות עבודות שלנו. כששבנו ארצה ושלחנו לה דימויים של העבודות שכבר הספקנו לעצב במסגרת הפרויקט, היא התלהבה והזמינה אותנו להציג אותן במסגרת פסטיבל העיצוב של טאלין שנערך מדי ספטמבר. הפידבק שהכי שמחנו עליו הוא שחצי מהמוצרים ששלחנו לא חזרו, ובמיוחד החנוכיות".

 

הפמוטים, החנוכיות, הטרנזיסטור וסוחט פרי ההדר שיוצרו מטרצו אבן ירושלמית ולצדם בנק החומרים שאספו זאדה ומיכלי

הפמוטים, החנוכיות, הטרנזיסטור וסוחט פרי ההדר שיוצרו מטרצו של אבן ירושלמית ולצדם בנק החומרים שאספו זאדה ומיכלי

מחיצת הבזלת (משמאל) עוצבה בהשראת בריכת המשושים

מחיצת הבזלת (משמאל) עוצבה בהשראת בריכת המשושים

מימין: מחיצת הנקיקים עוצבה בהשראת הטופוגרפיה של מצוק ההעתקים. משמאל: מחיצת האבן הירושלמית, המחצב הנפוץ ביותר בארץ

מודל של מחיצה בתהליך העבודה (מימין) והמחיצה מהאבן הירושלמית (משמאל), שהיא המחצב הנפוץ ביותר בארץ

מחיצת הנקיקים (מימין) עוצבה בהשראת נקיקי מצוק ההעתקים בהרי יהודה

מחיצת הנקיקים (מימין) עוצבה בהשראת נקיקי מצוק ההעתקים בהרי יהודה

דוגמיות אדמה מאיזורי הארץ נשמרו, קוטלגו, והפכו לבנק ידע

דוגמיות אדמה מאיזורי הארץ נשמרו, קוטלגו, והפכו לבנק ידע

קנקנים מאדמת המדבר

קנקנים מאדמת המדבר

סוחט הלימון מטראצו אבן ירושלים. הוא דווקא חזר מאסטוניה בשלום

סוחט הלימון מטראצו אבן ירושלים. הוא דווקא חזר מאסטוניה בשלום

גם טרנזיסטור עיצבו זאדה ומיכלי מחצץ אבן ירושלים

גם טרנזיסטור עיצבו זאדה ומיכלי מחצץ אבן ירושלים

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *