עכשיו פרנקי שואלת

פרנקי הרובוטית הדוקומנטרית, המזימה של הטבע ומה ל-MIT ולחממה האקולוגית בעין שמר. על מדע ואמנות, סדרת מפגשים עם אמנים שיזם אבי לובין בגלריית המדרשה, "הירקון 19"

צפלין, עבודת שחור לבן של דגנית ברסט, 1990

צפלין, דגנית ברסט, 1990

 

פרנקי מורכבת מחמישה מנועים, שני בקרים, שתי מצלמות שמשמשות כעיניים, אף שמורכב מטלפון סלולרי ומסך טלוויזיה בתפקיד פה. היא מנהלת שיחה קולית באנגלית עם האדם שיושב מולה, כשפס אור על מסך הטלוויזיה מדמה את תנועת הפה, ותנועה של המנועים מדמה הבעות פנים. מערכת לזיהוי וניתוח דיבור מעבירה את מילותיו של האדם לניתוח סמנטי, ופרנקי משיבה בשאלת המשך. עין אחת מתעדת את השיחה, ובסיומה מעלה אותה לארכיון, שם ניתן לחפש סרטונים לפי רגשות. זהו “אפקט אלייזה”- אנשים מתייחסים אל תוכנה כאילו הייתה אנושית.

פרנקי, היא רובוטית דוקומנטרית המראיינת אנשים בניסיון ללמוד מהם על אנושיות. יוצריה הם מעין שלף, ערן הדס וגל אשל. במסגרת סדרת המפגשים העוסקת במדע ואמנות שעורך אבי לובין בגלריית המדרשה בירקון 19, יקרינו שלף והדס קטעים מסרט ערוך של ראיונות שהרובוטית קיימה בניו יורק ובווינה. לאחר מכן ישוחחו על פרויקטים אחרים נפרדים שלהם ועל האופן שבו כל אחד תופס את היחסים בין מדע ואמנות.

נקודת המוצא לחמשת המפגשים שיזם לובין, אוצר עצמאי ומרכז הלימודים העיוניים בתכנית ללימודי המשך של המדרשה, היא התערוכה The Hidden Passengers (הנוסעים הסמויים) שאצר בשנה שעברה בגלריית apexart בניו יורק. התערוכה, שבדקה את העיסוק של אמנים במדע, דרך מונחים כמו ניסוי מדעי, משלחות ומסעות, מעבדה וטקסונומיה, כללה עבודות של פייר וויג (Pierre Huyghe), מארק דיון (Mark Dion), גידו ואן-דר ורפה (Guido van der Werve), רוקסי פיין (Roxy Paine), תומר ספיר, ג'ני מישל (Jenny Michel) ומיכאל הופפל (Michael Hoepfel).

סדרת המפגשים הנוכחית בירקון 19 היא המשך העיסוק שהחל בתערוכה ההיא. בכל מפגש יתארח אמן ישראלי אחד (או שניים שמשתפים פעולה ביניהם), יציג כמה מעבודותיו שקשורות ליחסים בין מדע לאמנות, וידבר בין היתר על הפרקטיקה שלו. דרך שיחות אלה יבדקו המפגשים תפיסות שונות של היחסים בין אמנות למדע.

המפגש הראשון יארח, כאמור, את מעין שלף וערן הדס. במפגש השני תשוחח דגנית ברסט על מפלצות, על שדים ועל היחסים בין מדע, מיסטיקה ואמנות, ותספר על האופן שבו עבודותיה עוסקת במדע דרך מושגים כמו "המזימה של הטבע" או "השד של מקסוול", החל ממחווה שעשתה ב-1975 לעבודתו של ברוס נאומן "האמן האמיתי עוזר לעולם באמצעות גילוי אמיתות מסתוריות", דרך "חקירות לוך נס" משנות ה-80, ועד לעבודותיה האחרונות.

במפגש השלישי יציג עתר גבע כמה פרויקטים עכשוויים של החממה האקולגית בעין שמר, כולל שיתוף פעולה שאנשיה עושים בימים אלה עם MIT. לאחר מכן ישוחח עתר עם אביו, אביטל גבע, על החיבור בין אמנות למדע בחממה, על הסיבות לשיתופי פעולה בין אמנים למדענים, על שילובם של אמנים במדע ושל מדענים באמנות ועל מקומה של האמנות בחממה של עין שמר.

אורי ניר יציג עבודות שלו מתקופות שונות וישוחח על ניסויים, על מעבדות ועל מדע מזוהם במפגש הרביעי, ובמפגש האחרון תספר מירי סגל על אחדות מעבודותיה ועל עניינים טכנולוגיים ומדעיים שמופיעים בהן. הכניסה לכל המפגשים – חופשית!

 

תוכנית המפגשים:

מעין שלף וערן הדס – יום שני, 9.2 בשעה 20:00

דגנית ברסט – יום שני 16.2 בשעה 20:00.

אורי ניר – יום שני 23.2 בשעה 20:00

אביטל גבע ועתר גבע –  יום שני 9.3 בשעה 20:00

מירי סגל – 16.3 בשעה 20:00

 

ואחרי התמונות – "הנוסעים הסמויים", המאמר של לובין שליווה את התערוכה בניו-יורק, ופורסם לראשונה בעברית ב"שירת המדע", השנתון לספרות, אמנות ומדע בהוצאת מכון ויצמן למדע בעריכת יבשם עזגד.

 

אורי ניר, מאיץ, גלריה ברוורמן, 2011

מאיץ, אורי ניר, גלריה ברוורמן, 2011

דגנית ברסט, 2011, שלום כיתה א' L1-3

דגנית ברסט, שלום כיתה א' L1-3, דגנית ברסט, 2011

פרנקי, הרובוטית הדוקומנטרית של מעין שלף, ערן הדס וגל אשל

פרנקי, הרובוטית הדוקומנטרית של מעין שלף, ערן הדס וגל אשל

 

הנוסעים הסמויים / על מדע ואמנות – תערוכה ב-apexart, ניו יורק

 

אבי לובין

 

המחקר המדעי  שואף לאסוף ולארגן ידע בצורה סיסטמטית במטרה להבין ולהסביר טוב יותר את העולם. תפקידה של האמנות ביחס למדע היה פעם מוגדר וברור. תרשימי האנטומיה המפורטים של הרופא הבלגי (פלמי) אנדריאס וסאליוס מהמאה ה-16, למשל, נעשו בידי אמנים שונים, על-פי הזמנתו. האמנים שנכחו בניתוח, סייעו לווסאליוס ליצור את התרשימים המדויקים הראשונים, שלא רק היו באיכות טובה יותר מאלה שקדמו להם, אלא גם נחשבו מייד לקלאסיקה.

היחסים בין מדע לאמנות אינם ברורים היום, אבל אמנים מרבים להשתמש בשפה, בכלים ובשיטות הלקוחים מעולם המדע. ועם זאת, על אף האימוץ של פרקטיקות ושיטות מדעיות, האמנים שבהם עוסקת רשימה זו, שליוותה את התערוכה הנוסעים הסמויים בגלריית apexart בניו יורק, אינם מבקשים להבין את העולם כמדענים או להתבונן עליו מבחוץ. הם מבקשים לקחת חלק בעולם כאמנים. במקום השאיפה לעובדות או אמיתות מדעיות, האמנים משתמשים בשיטות והכלים האלה כדי להציג שאלות ללא מענה.

באופן זה אמנים פועלים מחוץ לעולם הידע הממוסד. הם מבקשים לעשות דמוקרטיזציה של המדע ומאתגרים את שאלת הבעלות על הידע: מי רשאי להשתמש בידע ובחומרים שמהם הידע מופק. אמנים גם מציעים דרך אלטרנטיבית לשימוש באמצעים מדעיים כגון: מסעות, עבודה במעבדות וביצוע  ניסויים מדעיים, ובעשותם זאת הם מזכירים לנו שהמדע עצמו היה בעבר מעורפל למדי, לעתים דו-משמעי, ואפילו שנוי במחלוקת.

 

 מסעות מחקר

בשנת 2008 חזר מארק דיון (Dion) על עקבותיו של החוקר והבוטנאי וויליאם ברטראם מהמאה ה-18, במסעו בחוף המזרחי של אמריקה הצפונית. דיון השתמש ביומני המסע, הרישומים והמפות של ברטראם ויצר את מסע המחקר האישי שלו. במהלך המסע הוא יצר רישומים נטורליסטיים של בעלי-חיים בהם נתקל בדרך, אסף דוגמאות רבות של חומרים ועצמים אורגאניים כגון בלוטים וצדפים, ורכש אוסף נרחב של אובייקטים מעשה אדם כגון: מזכרות של תיירים, גלויות וצעצועים. מטרת המסע של דיון לא הייתה לאסוף מידע מדעי או למפות את האזור. הניתוח האמנותי שלו הוא לא של הטבע עצמו אלא "עדכון מצב" של קשרי הגומלין בין התרבות והטבע.

אחת העבודות שנבעו מהמסע של דיון היא "המסעות של וויליאם ברטראם במחשבה מחודשת (ציוד מסע) (2008)". העבודה מציגה ציוד ואמצעים נחוצים ולא נחוצים למסע מחקר, כולל מלכודות, מכשירים, מפות, וספרים. באמצעות ההתמקדות בציוד ובאמצעים הם מקבלים ערך חדש, מה שמדגיש את העמל המושקע במסע, ולאו דווקא את תוצאותיו. בדרך זו המסע הופך לנקודת מוצא למחקר אתנוגרפי.

פייר וויג (Huyghe) מציג פרספקטיבה אחרת על מסעות אמנותיים. "מסע שלא היה" (2005) ממזג שני אירועים: משלחת אנטרקטית שחיפשה יצור לבקן שלפי השמועה קיים על אי לא ממופה שנחשף בגלל נסיגת הקרח, ושחזור של המסע הזה כמופע אור-קולי משוכלל בסנטרל פארק, ניו יורק. באמצעות מיזוג שני האירועים האלה לכדי "מסע שלא היה", וויג מנווט בין אמת לבדיה ומציע שהמציאות היא כל כך לא תיאמן, שכדי לספר אותה בדרך הנכונה יש לספר אותה כבדיה.

 

עובדות ובדיה

טשטוש הגבולות בין עובדות ובדיה, מדע ואמנות, ובין טבעי ומלאכותי הוא משמעותי גם בעבודותיו של תומר ספיר.

העולם שאותו מציג ספיר נמצא בשניות שבין השימוש בטבע או חיקויו (ממצאים של חוקר, שאריות שנאספו, עקבות של מה שהיה) לבין מה שהוא באופן מובהק מעשה ידי אדם (פסלים, שימוש בחומרים סינתטיים). ואולם, זו בדיוק הדיכוטומיה שיוצרת מקום וזמן שבהם יכולות עבודותיו של ספיר להתקיים: אזור אפור שמקיים מתח בין היסטוריה מיתולוגיה ובדיה.

 

מדגם ודגימה

תשומת הלב לפרטים בעבודות של רוקסי פיין (Paine) מייצרת אווירת מגניפיקציה, כמו תגובה לציווי המדעי לגלות את סודות הטבע. העבודות מביעות את העניין שלו בצורות מן הטבע והדואליות שבין תכונותיהן השפירות והממאירות. הפסלים של פיין אמנם משקפים דיוק וסטריליות מדעית, אבל הדוגמיות הבוטניות המזויפות שלו (למשל, דוגמית ענן (ענן/פטרייה), 2009) מדגישות את העניין שלו בדו-משמעי, בתעלומה, בקסם ולא במדע.

בשנת 2006 הוזמן מארק דיון ליצור תערוכה במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון – ששאבה את השראתה מסיווג וטקסונומיה של עולם הטבע והעולם שנוצר בידי האדם, התהליכים של המדע ושל האמנות, והמעברים בין סביבה אורבנית לטבע. עבודתו של דיון התמקדה בשלושה תחומי מפתח של פעילות המוזיאון: עבודת שטח, מעבדה, ותצוגה. "דגימה של לונדון הבלתי נראית" (2006) היא קבוצה של ארבע סקיצות לפרויקט הזה שמדגישות את התפקיד החשוב של המתודולוגיה המדעית בעבודתו של דיון.

 

טקסונומיה (מיון עולם הטבע)

תערוכתו של דיון במוזיאון להיסטוריה של הטבע התייחסה למדען השוודי קארולוס ליניאוס (Carl von Linné), אבי שיטת המיון המדעית של צמחים ובעלי חיים, במלאות 300 שנה להולדתו. הדיאלוג עם ליניאוס והוויכוח סביב השיטתיות והטקסונומיה משמעותית במיוחד גם בעבודותיהם של תומר ספיר, ג'ני מישל (Michel), ומיכאל הופפל (Hoepfel).

הפרויקט המתמשך של ספיר "מחקר לקראת האינדקס הקריפטו-טקסידרמי המלא" (ראו מאמר נפרד בעמוד XX), הוא לקסיקון של אובייקטים ומוטציות שנמצאים בתווך, בין הטבעי למלאכותי, בין המפתה והמאיים. ספיר חוקר יצורים קריפטידים, שאין הוכחה מדעית לקיומם, ושאינם כלולים באינדקס הזואולוגי הרשמי. הוא מתמקד ברגע הדחוס והקריטי, בוחן את החפיפה שבין המרכיבים הביולוגיים לסינתטיים, ומנסה להגיע לביטוי, או לנוסחה כימית שיאחדו אותם.

בשלבים שונים של הפרויקט, ארגן ספיר את הפסלים שלו בוויטרינות, מדפים, מגירות, ארונות, ואקווריומים. בתערוכה הנוכחית הוא מארגן אותם על שולחן אור. תצוגה זו מזכירה מעבדות מדעיות וכן תצוגה במוזיאוני טבע, זואולוגיה, בוטניקה או ארכיאולוגיה. האובייקטים מאורגנים בקפידה, אך ללא כל עיקרון של סיווג – בדרך שמערערת כל ניסיון לסדר ולעקביות.

מישל והופפל  יוצרים אינדקס  בפרויקט שלהם "אבק", שממפה וממיין סוגים שונים של אבק לפי קטגוריות כגון משפחות ומינים המתייחסים לשיטת המיון של ליניאוס. מיצב שלושת ערוצי הוידיאו שלהם מתייחס לכמיהה האנושית לשלמות, להבנה ולשליטה. הוא גם מתייחס למקורות האלכימאים של המדע המודרני, כאשר האיזון בין אמונה וניסוי היה יותר מובן מאליו ממה שמדענים יכולים להודות בו היום.

 

ניסוי

כמו הרהורים על חלום אישי, עבודת הוידיאו של גידו ואן דר ורפה (Van der Werve) "מספר 7 – העננים יותר יפים מלמעלה" עוסקת באפשרות של הכישלון והסכנה שטמונה בהגשמת החזון; אותה סכנה האופיינית גם לתהליך המדעי וגם לתהליך האמנותי. בתחילת הוידיאו, המספר מספר כיצד, כילד, שכב ער בלילה כשחיכה ל'כוכב נופל'. כשבסופו של דבר הוא ראה אחד, הוא תמיד ביקש את אותה משאלה, שלמרבה הצער מעולם  לא התגשמה. לאחר מכן המצלמה מתמקדת חזרה בכדור הארץ, ברובע שבו האמן מתגורר, שם הוא בונה טיל תוצרת בית שהחרטום שלו מכיל חתיכה כסופה של מטאוריט. ערב אחד, ממש לפני השקיעה, ואן דר ורפה גורר את הטיל למרחב פתוח, בקצה יער ומעמיד אותו. בעזרת סולם ופיגומים הוא מכין אותו לשיגור. בסיום הסרט, במקום לשגר את האובייקט הזה בחזרה לחלל, הטיל המשוכלל מתפוצץ במקום שבו הוא נמצא.

 

מעבדה

רוקסי פיין מנסה לסדר באופן שיטתי דברים שחסינים בפני שיטתיות וחושף את המתח התמידי שבין סדר לכאוס.  

"דמויי העץ" (Dendroids) של פיין, סדרה של פסלים דמויי עץ, מצליחה לסטות לטריטוריה דו-משמעית. הם מייצגים את הניסיון להתבונן בעצים כשפה הנשלטת על-ידי מערכת מסודרת של חוקים ומבנים. הדבר משקף את מחשבותיו של פיין על השגת הגבול של בני-האדם כלפי הסביבה. "דמויי העץ" חולקים שפה ושיטה עם מדענים ביולוגים, פיסיקאים ומדעני מחשב. הצורה שלהם מדמה מגוון מערכות טבעיות, וכאלה שנוצרו בידי בני-אדם – מנוירונים ועד רשתות נהר, מדיאגרמות טקסונומיות ועד עצי משפחה. באמצעות העבודה שלו מאפשר לנו פיין לחקור את המקום הדינאמי שבו טכנולוגיה פוגשת את הטבע והמדע.

"זיקוק" היא תערובת של מבנים המתייחסים לכלי דם, טקסונומיה עצבית, מדעי הצמח, חקר הפטריות ומערכות תעשייתיות. היא כוללת מרכיבים כגון מסתמים ועוגנים ממפעלים פטרוכימיים (מוצרי נפט תעשייתיים). העבודה "מחקר לקראת זיקוק" (2009) יכולה לספק לנו הקדמה טובה לסדרה "דמויי עץ" אבל גם לשפוך אור על המקום המיוחד של תהליך העבודה של פיין, על הבנה שרעיונות באים מתוך המוח ובסופו של דבר מזדקקים לכדי דבר חדש. פיין מתאר את התהליך שלו כמקבילה מושלמת של עקרון האנליזה-סינתזה במדע: מעין תסיסה של צרורות של מידע, לאחר מכן מיצוי מרכיבים מבודדים מתוך התערובת שנוצרה, ולבסוף – הרכבה של המרכיבים המבודדים ויצירה של "התמונה הגדולה", שממנה עולה תובנה חדשה לחלוטין על העולם, על חוקי הפעולה שלו ועל מה שיש בו.

 

אבי לובין מרכז את הלימודים העיוניים בתוכנית ללימודי המשך במדרשה לאמנות בבית ברל. הוא עורך שותף של "נמל", כתב עת מקוון חדש לאמנות ותרבות בהוצאת מוזיאון חיפה לאמנות. הוא כותב את עבודת הדוקטורט שלו  בבית-הספר לפילוסופיה ומכון כהן לחקר המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל-אביב. התערוכה "הנוסעים הסמויים" באוצרותו הוצגה בגלריית apexart בניו יורק במאי 2014.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *