סיכה, צומח דומם

בגלריה פריסקופ דניה צ'למינסקי מגדלת תכשיטים. משחררת שליטה, מתמסרת לבלתי צפוי, מקפידה להשקות ועוקבת אחרי מערכת היחסים המתפתחת בין נבט למתכת

In Process, הסיכה כמשל. צילומים: רן ארדה

In Process, הסיכה כמשל. צילומים: רן ארדה

 

אחד מזיכרונות ילדותה שנשכחו הוא שרשרת המקץ' המסורתית שהביאה איתה דניה צ'למינסקי בת העשר בחשאי עת עלתה עם משפחתה ממקסיקו לארץ. הסיבה לחשאיות הייתה נעוצה בעובדה שהמקץ' היא למעשה תליון חי, תכשיט מסורתי בתרבות האינדיאנית באמריקה הלטינית הקרוי על שם חיפושית המקץ', שבמשך מאות שנים שריונה מעוטר בחרוזי זכוכית עזי צבע, שרשרת זהב עדינה נקשרת לגופה בקצה האחד ובשני היא מתחברת לגוף העונד בעזרת סיכת ביטחון "והיא פשוט מסתובבת לך על הבגד".

"זה דבר מוטרף שכלל לא חשבתי עליו כשעבדתי על  התערוכה",  מספרת צ'למינסקי, "עד שאחת מהמבקרים שהגיעו לגלריה אמרה שהעבודה מזכירה לה את המקץ', והרגשתי שבדבר הזה יש משהו, אבל הוא נדחק אי-שם לאורך השנים".

In Process, המיצב שמציגה צ'למינסקי בגלריה פריסקופ, עוסק בצמיחה ובזמן שחולף. בתוצרים הספונטניים הייחודים הנוצרים במפגש בין הכוח הטבעי, הבלתי ניתן לעצירה, שמניע את עולמנו, לבין מסגרת מגבילה מעשה ידי-אדם. בהשתנות היצירה, האובייקט, התכשיט, דרך מעגל החיים הרוחש והאינסופי – נביטה, צמיחה, פריחה, קמילה, ריקבון וחוזר חלילה.

את עיצוב התערוכה, שאצרה שרי פראן, הפקידה צ'למינסקי בידי האדריכלית היידי ארד. 130 אובייקטים, "שיכולים להפוך מאוד בקלות לסיכות, ולכן אני קוראת להם סיכות הנבטה", נפרשו על שולחן לבן לאורך הגלריה. אובייקטים עדינים, עשויים מפליז בעבודת צורפות מדוקדקת, ללא תכנון או סקיצות מוקדמות. משפחת עיגולים שונים זה מזה החולקים קווי דמיון משותפים, כל אחד מהם תוחם גבול למתרחש בין קוויו, כל אחד נושא בית לזרע, ובו מצע לבד רטוב. הזרע שבו בחרה צ'למינסקי הוא השעועית האדומה המנומרת, ואת ההנבטה החלה לקראת פתיחת התערוכה. מדי יום היא מגיעה לפריסקופ לקראת 11:00 בבוקר, שעת הפתיחה של הגלריה, ומשקה בזהירות את שעועית הפלא.

דרך הבחירה בהנבטה, היא אומרת, היא ביקשה לצאת מהמקום הצפוי. "עבודת הצורפות, גם כשהיא מאוד אינטואיטיבית, כרוכה בדיסציפלינה מאוד מאורגנת – לדעת להלחים, לדעתם לנסר, לדעת לעבוד בצורפות. ההוספה של זרע חי היא בעצם החדרה של אלמנט שאין לי שום שליטה עליו, וזה הדבר שריתק אותי".

אבל מאחורי המשיכה של צ'למינסקי להנבטה יש צד נוסף. אפשר לראות בו קשר לממנטו מורי – ז'אנר בתולדות האמנות המדגיש את ימינו הקצרים עלי אדמה ואת זיכרון המוות המתקרב ואיתו יום הדין, ולציורי הוניטאס – אותם ציורי טבע דומם שהדגישו את הזמן ההולך ואוזל ואפסיותם של החיים מול הנצח האלוהי. אולם בעוד ששני הז'אנרים האירופיים מהמאות 16-17 שגשגו בחסות הנצרות, העיסוק בזמן החולף ב-In Process נעדר כל קשר לדת ולטקטיקות ההפחדה של פקידיה. ויחד עם זאת החשש והפחד הם כוח מניע גם כאן.

"זה התחיל תוך כדי הקיץ האחרון, בתקופה המשונה הזאת שעברה עלינו, שאי אפשר היה שלא לחשוב עד כמה אנחנו ארעיים פה, כמה כאב יש בתוך הקיום כאן, וכמה זה מיותר כשהכל כל-כך קיומי  וקצר. מהמחשבות האלה נולדו In Process והפרויקט שאני מציגה בימים אלה בביאנלה לצורפות במוזיאון ארץ ישראל 'חומרי הזמן – תכשיט ישראלי 7', שקראתי לו הירקבות – Decomposition. בעבודה הזו כלאתי בין שתי זכוכיות שעונים עלי פרגים ומיני צמחים שמצאתי בגינה, ויצרתי מהם תכשיטים. השם שנתתי לכל תכשיט הוא התאריך שבו נקטף הפרח שהוא נושא. שתי הסדרות מדברות על הזמן שחולף, על תהליך, על חיים. אבל בעוד שדה-קומפוזישן מאירה את ההתייבשות והנבילה, In Process מדגישה את הרגע הקסום שבו זרע השעועית היבש נרטב ומתעורר לחיים".

כשהחלו סיכות ההנבטה להצטבר, הבינה צ'למינסקי ששני הפרויקטים, "הירקבות" ו"בתהליך", הם למעשה פרק שני הממשיך את השיחה שהחלה לפני שלוש שנים בפרויקט "תיקון 240", שגם אותו הציגה בפריסקופ. בעבודה ההיא מתוך התבוננות בענפים גדומים של עץ פיקוס, הוליד כל גדם השראה לפעולת תיקון מידיה של צ'למינסקי. גם אז, בעבודה ישירה עם החומר, ללא סקיצות, "נוצר דפוס שבו כל איבר הוא אחר. הסטייה והטעות המאפיינים את עבודת היד, יוצרים תחושה של האנשה וקשר לגוף. האיברים אינם רק 'אובייקטים לענידה' אלא הם נשאים של סיפור".

גודלן של סיכות ההנבטה אותן היא מציגה כעת הוא כגודלה של צלחת פטרי – צלוחיות המעבדה השקופות המשמשות בעולם המדע להנבטת חיידקים, פטריות ורקמות שונות. זה לא מקרי שצלחות הפטרי הן הדימוי שממנו יצאה צ'למינסקי, שכן את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטה העברית בירושלים, וגם אם לא עבדה בתחום אפילו יום אחד, יש לה תואר ראשון בביולוגיה.

למה ביולוגיה?

"כי בתיכון הצטיינתי בביולוגיה, ומתוך הבלבלול של שנות העשרים המוקדמות בבית פולני שברור שלומדים לימודים אקדמאיים, זה נראה לי הדבר הכי מתבקש. מה שבעצם הייתי צריכה לעשות זה להגיע לבצלאל, וכל שנה חשבתי שהנה, אני עושה את השינוי, ואיכשהו סיימתי את התואר. אבל ברגע שסיימתי, החלטתי שזהו, יש לי תואר, ועכשיו אני יכולה לעשות את מה שאני אוהבת, והלכתי ללמוד ב'מכללת אמנית'".

עיצוב אומנם צ'למינסקי לא למדה בצורה מסודרת, אבל מהר מאוד קפצה למים העמוקים. ב-1989 היא פתחה סטודיו-חנות קטנטנה ברחוב שינקין, בשנים בהן זכה רחובה המרכזי והמנומנם של שכונת בעלי-המלאכה המזדקנת בלב תל-אביב, לעדנה מחודשת כמרכזה של תרבות צעירה, חתרנית ותוססת, עם ריח של חוצלארץ ופרשנות מקומית חדשנית ובועטת, שהובילו הגלריות "תת-רמה" ו"שינק-אין" של האחים דני ואורי דותן ו"פלסטיק פלוס" של הנס ואילנה פלדה.

"אלו היו שנים נפלאות בשינקין של ההתחלה. התמקמתי בכוכון קטן מתחת למדרגות הבית בפינת שינקין-אחד העם, שמאז הוחלף בבניין מגורים רב קומות, עד שהעירייה פינתה אותי בטענה שהחלל קטן מדי לעסק של צורפות. אז שכרתי חנות יותר גדולה במורד שינקין במספר 19". 12 שנה עבדה צ'למינסקי בשינקין, ובמשך שנים עדיין זיהתה ברחובות העיר ידיים העונדות את מאות טבעות הנישואין שעיצבה.

את רזי הצורפות השלימה במוסדות המקצועיים ביותר בארצות הברית – Kulick Institute בניו יורק ו- GIA בלוס-אנג'לס. "שניהם מכונים המצטיינים בטכניקה: באחד הדגש הוא על הטכניקות העתיקות כמו אמאייל, גרנולציה וחיתוך אבנים, והשני הוא מכון לגמולוגיה ובו עובדים עם יהלומים ואבני חן. בסוף הלימודים מקבלים תעודה, שבלעדיה אי אפשר להבין ולסחור בתכשיטים עם אבנים טובות". בהמשך השתלמה בסדנאות לבד ונייר, ובלימודי עיצוב אמנויות הבמה בשנקר.

היום צ'למינסקי עובדת בשני אפיקים. האחד הוא קו תכשיטי זהב ופנינים הנמכרים בעיקר בארצות הברית, בירידי תכשיטים ובגלריה המייצגת אותה בפלורידה. בארץ אפשר למצוא את תכשיטיה בחנות מוזיאון ארץ-ישראל. "וזה מה שמאפשר לי לעשות את הדברים היותר קונספטואליים שאיתם אני משתתפת בתערוכות בארץ ובעולם".

היא חברה ב-KLIMT02, הפלטפורמה האינטרנטית הבינלאומית המרכזית בעולם הצורפות האמנותית העכשווית. "האינטרנט פתוח ומאוד דמוקרטי, ודרך קלימט אפשר להיחשף לקולות הקוראים לתערוכות החשובות ברחבי העולם". כך הגיעה ל-ITAMI, התערוכה הבינלאומית לצורפות עכשווית הנערכת מדי שנתיים במוזיאון האמנות והקראפט בעיירה היפנית "הקטנה והמקסימה במרחק של כרבע שעה נסיעה מאוסקה". ולביאנלה היוקרתית לתכשיטים בבייג'ינג המתקיימת לראשונה בימים אלה ובה היא מציגה את Decomposition. וממש לפני מספר ימים שבה מ-Sieraad, יריד הצורפות העכשווית המתקיים מדי שנה באמסטרדם. נושא התערוכה שבה השתתפה עסק בקשר שבין צורפות ורפואה, וצ'למינסקי הציגה את פרוטזות האצבעונים שלה מסדרת Complements.

בשבת הקרובה, 26 בדצמבר, בשעה 12:00 בצהריים, יתקיים בגלריה פריסקופ (בן יהודה 176 ת"א) שיח גלריה עם צ'למינסקי. שבוע לאחר מכן, ב-2.01.2016, התערוכה תינעל. סיכות In Process מוצעות למכירה (מחיר כל סיכה בין 800 ל-1,200 שקל) ולפרטים תוכלו ליצור קשר עם דניה כאן. ואחרי הצילומים השיחה בין צ'למינסקי והאמנית מרב שין בן-אלון, המלווה את קטלוג התערוכה.

 

In Process 8.12.15. יום שמיני להנבטה

In Process 8.12.15. יום שמיני להנבטה

In Process 9.12.15. למחרת

In Process 9.12.15. למחרת

In Process 12.12.15

In Process 12.12.15

IN PROCESS, 14.12.15. יומיים אחרי

In Process 14.12.15. יומיים אחרי

In Process 20.12.15

In Process 20.12.15

Decomposition, Poppies 18042015. עלי הכותרת של הפרג נכלאו בין שתי זכוכיות שעונים

Decomposition, Poppies 18042015. עלי הכותרת של הפרג נכלאו בין שתי זכוכיות שעונים

Decomposition, Poppy 08042015. עלי הכותרת של סיכת הפרג והפיקוס נקטפו בשמונה באפריל השנה

Decomposition, Poppy 08042015. עלי הכותרת של סיכת הפרג והפיקוס נקטפו בשמונה באפריל השנה

Decomposition, Chrysanthemum 08032015. עלי הכריזנטמה נקטפו בשמונה במרס השנה

Decomposition, Chrysanthemum 08032015. עלי הכריזנטמה נקטפו בשמונה במרס השנה

Decomposition, Coleus 14042015. סיכת הקוליאוס

Decomposition, Coleus 14042015. סיכת הקוליאוס

תיקון 240. גדמי הפיקוס שזכו ל"תיקון" והיו לטבעות

תיקון 240. גדמי הפיקוס שזכו ל"תיקון" והיו לטבעות

Complements. השלמות של צורפת לאצבעה שנקטעה

Complements. השלמות של צורפת לאצבעה שנקטעה

 

מרב שין בן-אלון בשיחה עם דניה צ'למינסקי

נובמבר 2015

 

מ. לפני שלוש שנים הצגת בגלריה פריסקופ תערוכה שקראת לה 'תיקון 240'. מיצב טבעות עץ פיקוס 'מתוקנות' בעבודת צורפות שהשתרע על שולחן מוגבה לאורך כל הגלריה. בראיון שקיימנו אז סיפרת שנקודת המוצא שלך לעבודה הייתה החצר של הבית והחומרים מהסביבה הקרובה שנכנסו לתוך תהליך העבודה.

ד. גם הפעם נקודת המוצא הייתה שימוש בחומרים מהטבע. אחת העבודות האחרונות שלי המוצגת כרגע בתערוכה הקבוצתית 'תכשיט ישראלי 7' במוזיאון הארץ היא סדרה הנקראת Decomposition ובה בין שתי זכוכיות של שעון יד הנחתי עלים של צמחים. השם של כל עבודה מורכב משמו של הצמח והתאריך שבו קטפתי אותו בדומה לקטלוג של ניסוי במעבדה. בעבודה מאותה סדרה Poppy 08042015 חיברתי את זכוכיות השעונים עם עלי פרגים אל גדמים של עצי הדר באופן שהופך אותם לסיכות ענידה.

מ. למעשה את יוצרת שעון חדש. מימד חדש להגדרה של איך אנחנו מודדים זמן, איך אנחנו יכולים להתבונן בתהליך הזה, עד כמה אנחנו שולטים בו וממשטרים אותו ועד כמה אנחנו חסרי יכולת לשנות אותו.

בפרויקט הקודם עבדת עם ענפי עץ פיקוס שנגזמו מהעץ, למעשה היו אלה גדמים שברגע שנכרתו, הם נשארו כשאריות של טבע. המצב הלא מתוכנן בעבודה, כפי שהגדרת אותו בזמנו, הייתה התגובה הספונטנית שלך ביחס לכל גדם עץ. מה היתה נקודת המוצא שלך לעבודת המיצב הנוכחית?

ד. "פרויקט צמיחה" התחיל מהרעיון שלי לצרוף סדרה גדולה של אוביקטים \ סיכות ולהציב אותה כחלק מניסוי – כך התחלתי לעבוד עם צלחות פטרי. הדימוי של הצלחת העגולה והאפשרות לחבר את התכשיט לפעולת ההנבטה ריתקה אותי. הצורפות היא פעולה מתוכננת שדורשת דיסציפלינה מאד מאורגנת. בתהליך שלי אני מנסה להשתחרר מהתכנון לכן אני נמשכת לעבודה עם מה שאין לי שליטה עליו. בתוך מסגרת עבודה קבועה שבניתי לי התאפשר מקום לתהליך אינטואיטיבי.

מ. תארי את תהליך העבודה שלך.

ד. החלטתי להכנס לתהליך של עבודה יומיומית. עיצבתי עיגולים מפליז שמתייחסים בגודלם לצלחות פטרי, המשמשות לניסויים במעבדה. כמו במעשה רישום, התייחסתי לעיגול כאל דף עבודה, פורמט עם גבולות שבתוכן צרפתי תכשיט \ סיכה שתפקד כסוג של מיכל; לעיתים כתומך, תותב או קביים. את הסיכות הנחתי על מצע לבן ורטוב ובתוכן הנחתי את הזרעים. קשה לתאר את הרגע הקסום שבו מרטיבים זרע, קפסולת חיים עצורים ומיד מתחילה שרשרת של תהליכים כימיים שמציתה חיים.

מ. איזה סוג של יחס חיפשת שם?

ד. עניין אותי הרעיון של החיבור לטבע שהעסיק אותי גם בפרויקטים הקודמים. התואר הראשון שלי הוא בביולוגיה,אני מנסה להבין איך דברים מתנהגים. הצלחות היו עבורי פלטפורמה לתהליך של מחקר וגם מסגרת שבתוכה יכולתי להתחיל לספר סיפור.

מ. מעניין הדימוי של העיגול שאני רואה אותו מתפתח מהגדמים של הפיקוסים אל טבעות \ סיכות \ צלחות פטרי שאת יוצרת כאן שאני קוראת אותן גם כרישום של גדם במבט מלמעלה. המעגל קשור כמובן לעולם הצורפות; טבעות, צמידים וכו' אלא שכאן נראה שאת מוותרת על המאמץ להתאים את האובייקט לגוף ובמקום זה את מחפשת את החיבור שלו למערכת ביולוגית חיה ונושמת אחרת.

ד. מעניין אותי המפגש בין המתכת לנבט. לפעמים המתכת עוטפת, מערסלת, לפעמים היא דוקרת. לא ברור מי תומך במי. אני קוראת לזה "לגדל תכשיט".

מ. 'פרויקט צמיחה' שאת קוראת לו IN PROCESS הוא למעשה חיבור בין שתי מערכות שאחת מהן מאד מתוכננת, מעשה ידי אדם ה-IN, והשנייה, ה-PROCESS כמעשה הטבע.

ד. מסתבר שגם כאן יש כל הזמן הפתעות. כשניסיתי להיצמד לחוקי מחקר מסוימים וציפיתי לסוגי תגובות שונים של סיכות ההנבטה, גיליתי שכל הזמן קורים דברים בלתי צפויים ובסופו של דבר ויתרתי על הצורך שלי למיין ולקטלג את הסיכות למשפחות ביולוגיות. הבנתי שאי אפשר לצפות כיצד תתפתח מערכת היחסים בין הנבט למתכת \ סיכה.

מ. מעניין להתבונן בתהליך שאת עוברת בשתי התערוכות שאת מציגה אחת אחרי השנייה בטווח של שלוש שנים ובאותה גלריה. נראה שיש כאן רצון להצביע על האפשרות לעסוק במקום של חיבור וצמיחה גם לאחר תהליך של קטיעה ואובדן. החיבור למעגל הוא חיבור לזמן של מעגלי חיים ואת עושה את זה מתוך הרחבה של הבלתי ניתן לשליטה שמקורו בטבע.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *