משחק ילדים

בובות לילדים חולי סרטן, בקבוק חדשני להאכלת פגים, כיסא שהופך לסוס נדנדה ומכונית, משחק הרכבה לילד ושרקן, ואוהל גם. העיקר שלילד יהיה טוב. בוגרים 2014

puppetology, אודליה ג'ורנו. בובות לילדים חולי סרטן. צילום: גילי ומירית סטודיו לצילום

puppetology, אודליה ג'ורנו. בובות לילדים חולי סרטן. צילום: גילי ומירית סטודיו לצילום

 

 

FEEDER, רביד קוריאט-ברקן, בצלאל. מנחה: פרופ' עדו ברונו

רביד קוריאט טיפלה בתינוקות מגיל צעיר. עוד לפני שהגיעה לבצלאל גלגלה מחשבות על מוצר המותאם לטעימותיו הראשונות של הרך הנולד. אז הופנתה תשומת לבה לבעייתיות שבאחסון חלב אם שאוב. פרויקט הגמר נתן לה הזדמנות לבחון איך עובדים הדברים בקנה מידה גדול בהרבה מזה של המגרש הביתי. היא פנתה אל חמש פגיות מהגדולות בארץ – אלו של בית החולים ליולדות ליס, תל-השומר, מאיר, הדסה הר-הצופים ושערי צדק – ערכה תצפיות ובחנה לעומק מה קורה עם חלב האם מרגע שאיבתו ועד שהוא מגיע לתינוק.

כך נולד FEEDER, כלי האכלה לפגים המותאם לתהליך הזנתם של הקטנטנים. הזנת הפג היא אחת מהפעולות המרכזיות והחשובות ביותר בשגרת היומיום בפגייה, מספרת קוריאט-ברקן. היניקה משד האם מצריכה כוח פיזי ומאמץ רב, והיא אינה רלוונטית עבור הפג הקטן והחלש, המוזן באמצעות בקבוקים או על ידי הזנה ישירה לקיבה באמצעות זונדה. את חלב האם, המזון הטוב ביותר עבורו – והמועדף על-ידי הרופאים – הוא מקבל אחרי שהוא עובר בין מספר כלים, וכתוצאה מכך מאבד בדרכו שומנים ומרכיבים חיוניים נוספים.

FEEDER מאחד שתי פונצקיות – מזרק ובקבוק האכלה. כך הוא יכול מצד אחד להתחבר לזונדה, ומצד שני בהמשך ניתן לחבר אליו פטמה, ואז הוא הופך לבקבוק ההאכלה המוכר. הוא מאפשר מדידה מדויקת של כמות החלב הניתנת לפג, מידע בעל חשיבות קריטית להתפתחותו. הוא לא רק מפשט את תהליך ההאכלה של הפג, אלא גם מסייע לשמר את איכותו ורכיביו החיוניים של החלב, להפחתת כמותו האובדת במעברים בין הכלים ולהקטנת חשיפתו לזיהומים (כפועל יוצא של צמצום מספר הכלים שדרכם החלב עובר). את הבקבוק תולים בעזרת תופסן מובנה על חלוק הפגייה, וכך הוא משחרר את הידיים ומאפשר את הקרבה הפיזית, החיבוק והליטוף שבין ההורה וילדו, הכל-כך חיוניים לגדילתו של הפעוט ולהתפתחותו הרגשית.

בשלב מתקדם בתהליך התכנון של FEEDER, חזרה קוריאט-ברקן אל הפגיות בהן ביקרה וביקשה ממנהליהן ומצוותי האחיות שלהן לחוות דעתם על כלי ההאכלה שעיצבה. הצוותים, חשוב לה מאוד להדגיש, "היו מקסימים, אדיבים ומקבלים, ותרמו לי רבות". בהדפסת המודל הסופי נעזרה בחברת Stratasys, היצרנית הישראלית הגדולה בעולם של מדפסות תלת-מימד. הפרויקט הוצג באירוע הפרויקטים המצטיינים של מחלקות בצלאל "10X10", זכה בפרס איגוד התעשיינים, ונמצא כרגע בהליכי רישום פטנט.

 

Feeder. מפשט את האכלת הפג, שומר על החלב ומשחרר את הידיים לחיבוק. תמונה של בקבוק הפידר תלוי על חולצת האם עם תופסן בעודה מחבקת את ילדה. צילום: עודד אנטמן

Feeder. מפשט את האכלת הפג, שומר על החלב ומשחרר את הידיים לחיבוק. צילום: עודד אנטמן

 

 

Theraplay, מישל רוזנברג, מכללת הדסה. מנחה: דינה שחר

גם מישל רוזנברג חשבה על הילדים המאושפזים.  Theraplay, הערכה הניידת שעיצבה לטיפול באמנות, היא חלופה רזה, קלילה, יעילה, אלגנטית ומצודדת לעומת עגלת האחיות הכבדה והמסיבית המשמשת היום את מערך הטיפול באמנות בבית החולים שערי צדק. בכל פעם שאסנת וינפלד, מטפלת באמנות, מגיעה עם העגלה הנוכחית לחדר הדיאליזה למשל, מספרת רוזנברג, האחיות צוחקות ואומרות "הנה באה המשאית".

הריפוי באמנות, למדה רוזנברג מוינפלד, הוא ממש עזרה ראשונה רגשית לילד המאושפז, ועם העגלה שלה מגיעה וידנפלד לכל ילד, גם אם אינו יכול לקום מהמיטה. אלא שההתנהלות עם העגלה הלא מותאמת היא מבצע יומיומי מסורבל ומגושם. Theraplay לעומת זאת קלה במשקלה, צרה, מינימליסטית בעיצובה ומודולרית. המטפלים יכולים לבחור כמה מגירות ציוד "להטעין" עליה, וכל האלמנטים מרוכזים סביב מוט מרכזי כשהם נפרדים ממנו ומתחברים אליו בקלות בקליק אחד. בלחיצת כפתור גם יכול כל אחד מהם לעלות ולרדת על המוט, ולהתאים את עצמו לגובה הילד. שולחן העבודה נע גם הוא על אותו ציר, ובכך מאפשר גם לילדים שאינם מסוגלים להתיישב להיעזר בטיפול, מצב שאינו מתאפשר כיום. העיצוב הרב כיווני מאפשר למטפלים לבחור מאיזה צד של הילד לעבוד, וכל קופסה מאחסנת בתוכה ציוד אחר, הניתן לזיהוי לפי צבעה. בקצה הערכה עיצבה רוזנברג מוט שעליו ניתן לתלות את עבודות הילדים. כך הופכת עגלת הציוד לתערוכה ניידת בזעיר אנפין, הנוסכת בילדים גאווה וביטחון ביכולתם,על אף מצבם, ליצור.

 

Theraplay, מישל רוזנברג. המגירות הצבעוניות הנשלפות. צילום: שחר תמיר

Theraplay. המגירות הצבעוניות הנשלפות. צילום: שחר תמיר

Theraplay. הפרטים הקטנים. 3 צילומי תקריב

Theraplay. הפרטים הקטנים

 

 

puppetology, אודליה ג'ורנו, מכללת הדסה. מנחה: יפעת קינן

הבובות הרכות שובות הלב שעיצבה אודליה ג'ורנו נועדו לעזור לילדים חולי סרטן להתמודד עם המציאות המיידית והלא פשוטה שמחכה להם. בכך שהן מדמות את השינויים שעוברים על הילד החולה, משמשות הבובות ככלי תקשורתי להסברת השינויים הפיזיים שיחווה במהלך תקופת הטיפולים ומהוות עבורו מקור הזדהות ופתח לשיחה אודות מצבו.

האריה, הדינוזאור, הארנב והכבשה עשויים מעטפת בד עבה ובה פתחים שונים. דרך הפתחים הללו מוזמן הילד להשחיל כל בד אהוב – חולצה, ציפית של כרית, בגד של אמא או אבא, גרביים צבעוניות או חפץ מעבר. כשהוא יבצבץ בין הפתחים ישלים הבד הנבחר את החיה, ויהפוך להיות רעמתו של האריה, או אוזניו של הארנב. החלפת הבד תניב מראה חדש לבובה, וכך כל ילד ימצא עצמו עם בובה אישית ומיוחדת לו, עם הבד שהוא הכי אוהב והריח של הבית. ללא הבד תישאר הבובה קירחת, ותהווה עבור ההורה כלי להסברת תופעת ההתקרחות, ועבור הילד – אלמנט הזדהות.

לכל את מהבובות הוסיפה ג'ורנו חור קטן, שבאמצעותו יוכל הילד לבצע הליכים רפואיים שונים על גבי הבובה, כשהוא עובר מהצד המטופל לצד המטפל. משחק השלכה זה יעזור לו להתמודד עם הפחדים ואף להפחיתם. הבובות עצמן עשויות מבד עמיד, ניתנות לפירוק, ומאפשרות כביסה קלה ונוחה הן בבית החולים והן בבית, וכך יכולות הבובות ללוות את הילד לאורך תקופת האשפוז ללא חשש מזיהומים.

 

"puppetology". האריה, הארנב, הדינוזאור והכבשה. צילום: גילי ומירית סטודיו לצילום

"puppetology". האריה, הארנב, הדינוזאור והכבשה. צילום: גילי ומירית סטודיו לצילום

הכבשה. האוזניים הן גרביים, ובד לבן שמציץ מהפתחים האחרים הוא הצמר

הכבשה. האוזניים הן גרביים

הארנב. ריח של הבית

הארנב. ריח של הבית

 

 

הרְכָּבְיה, דגן חרמון, מכללת הדסה. מנחה: יפעת קינן

הרכביה הוא משחק הרכבה של סביבת פעילות לילד ולשרקן. ובעודו עונה על צרכיהם של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, הוא יכול להועיל ולספק הנאה לכל הילדים באשר הם, כשהוא שומר גם על צרכיה של חיית המחמד.

על תרומתה הרבה של גידול חיית מחמד בגיל צעיר אין ויכוח, אומרת חרמון, מחיזוק מערכת החיסון, דרך למידת אחריות ודאגה לחלש ועד פיתוח מיומנויות תקשורת. אבל קבוצה הילדים שעבורם גידול חיית מחמד משמעותי במיוחד הם ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז. עבורם מהווה החיה חבר זמין, שאינו שופט, ללא דעות קדומות ותוויות.

חרמון בחרה להתמקד בקביה, שכן השרקנים הם חברותיים, מקיימים תקשורת באמצעות קולות ושפת גוף ואינם נושכים. ובואו נודה – הם פשוט מתוקים. את מגרש המשחקים של השניים – הילד ושרקנו – היא עיצבה מחומרים טבעיים – עץ לבנה, דבק על בסיס מים, קרטון, פשתן וליפה, שאינם מזיקים לשרקן כשהוא מכרסם את חלקם. פלטת הצבעים הרגועה – מפטרוזיליה וסלק – מאפשרת לילד להתרכז בפעולות הבנייה ומהשחק ואינה מסיחה את דעתו עם "רעשי רקע" צבעוניים ובולטים. כדי לאפשר לדמיון לפרוח, הותירה חרמון את חלקי המשחק "נקיים" ללא אזכורים צורניים מפורשים המכריזים, למשל, כי זו גדר וכאן בית. בזכות השטיח המבודד יכול הילד להוסיף למשחק חול, חצץ, אספסת ושאר חומרים ככל העולה על רוחו. בסיום המשחק מתנקה השטיח בקלות הן מהתוספות הנ"ל והן מצרכי השרקן.

במהלך המשחק ב"הרכביה" לומד הילד מהם צרכי השרקן –  מקום להתרוצץ מחוץ לכלוב, מגע פיזי, כרסום השומר על בריאות השיניים שלו ו"יציאה מהשגרה". תוך כדי משחק הוא נדרש לבצע פעולות מוטוריות עדינות החשובות להתפתחותו כמו כפתור כפתורים, גזירה, השחלה וקשירת חוטים והתאמת חלקים. "הרכביה" מעידה עליו חרמון, עוזר לפתח את יכולת הריכוז של הילד, את כישורי המוטוריקה העדינה שלו ואת התיאום בין העין ליד; הוא משפר את היכולת לבצע משימה מתחילתה ועד סופה; מלמד את הילד לשלוט בתנועות גוף מהירות על מנת לא להבהיל את השרקן ומחדד את תשומת לבו לקולות הנאה/כאב; דרכו נחשף הילד לטקסטורות שונות ומפתח תחושת ביטחון ופתיחות לדבר עם החיה או עם אדם נוסף המתעניין במשחק, ובכל למעשה ליצור שיחה.

 

הרכביה. החבר הלא שיפוטי. בתמונה: השרקן בחצר המשחק. צילום: שחר תמיר

הרכביה. החבר הלא שיפוטי. צילום: שחר תמיר

הרכביה. משחק ברוך פעילויות לילד ושרקן. בתמונה "חצר" המשחק מחלקי עץ הלבנה המחוברים זה לזה כגדר ובתוך החצר השרקן

הרכביה. משחק ברוך פעילויות לילד ושרקן

הרכביה. מבט מלמעלה אל חלקי המשחק הפרושים - לוחיות עץ לבנה ויריעה אטומה לרצפה

הרכביה. החלקים

 

 

Holiboo, יערה בר-שי, בצלאל. מנחה: הדר שפירא

גם יערה בר-שי עיצבה משחק הרכבה לילדים. "Holiboo", היא מספרת, נולד מתוך חווית הילדות שלה עם בתי צעצוע, ויתרונו הגדול בכך שהוא "מאפשר לילד להתערב בכל שלבי יצירת הבית, מתכנון החלל, דרך בניית הרהיטים ועד לעיצוב הדמויות. בבסיס המשחק חרוזי עץ עגולים וחלקי עץ שטוחים עם חורים, המאפשרים בנייה תלת-ממדית על ידי חיבורם בחוטים. מהחלקים השונים ניתן ליצור סביבת בית עם רהיטים, חפצים ודמויות הניתנות לשינוי במגוון אפשרויות ושילובים. טריטוריית הבית עצמו מורכבת מיריעות בד בעזרתן אפשר להגדיר את החללים בתוכו. הילד יכול להרכיב את הרהיטים לפי ההוראות המצורפות או ליצור עולם דימויים וחיבורים משלו. לאחר הבנייה הופך הבית לבסיס למשחק ודמיון אינסופיים".

 

Holiboo. בונים בית, מתכננים את רהיטים ומעצבים את הדמויות

Holiboo. בונים בית, מתכננים את רהיטים ומעצבים את הדמויות. צילום: עודד אנטמן

Holiboo. תיק המשחק הנחשק

Holiboo. תיק המשחק הנחשק

 

מעשה בכיסא, לירון והב, HIT. מנחה: לוקה אור

לירון והב עיצבה ערכת ריהוט לילדים מעץ בוק ופוליפרופילן, שממנה ניתן להרכיב כיסא, מכונית או סוס נדנדה. את תהליך ההרכבה תכננה והב כפעילות משותפת בין ההורים וילדיהם, פעילות המזמנת חוויה מהנה וזמן איכות לכל הצדדים.

 

מעשה בכיסא. מאחד יוצאים שלושה - כיסא, סוס נדנדה ובימבה. צילום: ארז סגית

מעשה בכיסא. מאחד יוצאים שלושה. צילום: ארז סגית

מעשה בכיסא. חלקי הערכה

מעשה בכיסא. חלקי הערכה

 

 

דוד בורדה, בצלאל. מנחה: פרופ' שמואל קפלן

דוד בורדה עיצב אף הוא ערכת ריהוט, וזו שלו מאפשרת להרכיב ארבעה רהיטי עץ שונים שילוו את הפעוט לאורך שלבי התפתחותו בשנות חייו הראשונות. ראשונה היא העריסה, שתהפוך לאחר שהפעוט ילמד לשבת, לכיסא אוכל גבוה. מגיל שנה וחצי, לכשירכוש את היכולת המנטאלית והמוטורית ויתחיל לצייר וליצור, תשמש אותו הערכה כפינת יצירה נמוכה עם שולחן וכיסא, ולעת רצון תשנה פינת היצירה את פניה והנה נדנדה זוגית שמזמינה מפגש עם חברים ועל הדרך מטפחת את הכישורים החברתיים. המעבר בין מצב אחד למשנהו פשוט ומהיר.

את הרהיט הרב שימושי עיצב בורדה מתוך ביקורת וכתשובה אלטרנטיבית לצריכה המוגזמת ברוח קנה וזרוק ככל יכולתך. במקום ארבעה רהיטי-חובה בבית, שתוך זמן קצר מסיימים את תפקידם והופכים לאבן שאין לה הופכין, מבקש הרהיט של בורדה להיות חלופה שתלווה את הפעוט מספר שנים לא מבוטל, תקל על כיסי דור ההורים הצעיר, ועל הדרך תתרום את חלקה לצמצום העומס בדירותיהם הקטנות. 

 

גדל עם הילד. הרהיט שמתחיל כעריסה שהופכת לכיסא אוכל שהופך לפינת יצירה ולנדנדה לשניים. צילום: עודד אנטמן

גדל עם הילד. הרהיט שמתחיל כעריסה שהופכת לכיסא אוכל שהופך לפינת יצירה ולנדנדה לשניים. צילום: עודד אנטמן

הרהיט של בורדה מעץ לבוד בהיר. שולחן היצירה והנדנדה

שולחן היצירה והנדנדה

 

 

Pikabu, עפרי צנג, HIT. מנחה: יוסי בן ארוש

כדי להזמין את הילדים לעוף על כנפי הדמיון עיצבה עפרי צנג את Pikabu, אוהל משחק המותאם למיטת ילדים סטנדרטית ונתלה מעליה. על שטח הפנים הפנימי של האוהל הדפיסה צנג תמונת יערות גבוהי צמרת וירוקי-עד. הדימוי של מרחבי הטבע הפראיים, כל-כך רחוקים ממחוזות היומיום המוכרים שלנו, מתפקד כמנהרת-זמן המציעה רילוקיישן מיידי להרפתקאות קסומות בעולמות רחוקים.

 

Pikabu (תקריב). הזמנה למשחק חופשי במחוזות הדמיון

Pikabu. הזמנה למשחק חופשי במחוזות הדמיון

Pikabu. אוהל נתלה למיטה. צילום: ארז סגית

Pikabu. אוהל נתלה למיטה. צילום: ארז סגית

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *