משהו קטן וטוב

הבית, הארנב והחיות המוזרות. "יותר שחור מעגול" שאצרה נעמה בנזימן בבית בנימיני במיוחד לשבוע האיור היא אומנם תערוכה קטנה, אבל כמה קטנה, ככה מענגת

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, ידיים, thumb, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

נעמה בנזימן ומוריה אדר-פלקסין. צילומים: שי בן-אפרים

 

"יותר שחור מעגול", התערוכה שאצרה המאיירת נעמה בנזימן בבית בנימיני במיוחד לשבוע האיור, מציגה שלושה פרויקטים המפגישים בין איור לקרמיקה. איה עמיקם – מאיירת שהיא גם קרמיקאית – יצרה משפחת דמויות קרמיקה מאוירות – שלל יצורים דמיוניים, חיות מוזרות, כל אחת ואופיה שלה. גלעד סופר חבר לאחותו גלית סופר-מזרחי. הוא מאייר, היא קרמיקאית, וביחד הם יצרו סדרת אובייקטים עזי-מבע שנחרטים בזיכרון. בנזימן ומוריה אדר-פלקסין מציגות סצינות מחיי היומיום שזורות נימה סוריאליסטית.

הקשר של בנזימן עם בית בנימי החל בשבע האיור הקודם. כשעלתה אז, לפני שנה, המחשבה לשלב בין איור וקרמיקה, לוח הזמנים כבר היה קצר עד בלתי אפשרי, ובמהלך של שבועות ספורים,  חוברו מאיירים וקרמיקאים לתערוכה משותפת, יריית פתיחה ניסיונית ללא יומרות. הבסיס היה כלי קרמיקה שימושיים בפורמטים אחידים – ספל, צלחת – והחוויה הייתה טובה ומעשירה.

השנה התאפשר תכנון מבעוד מועד, וכפועל יוצא – חשיבה יותר ממושכת. "הפעם המחשבה שלי כאוצרת הייתה ללכת יותר לעומק, להציג אולי פחות עבודות, אבל כאלו שיאפשרו בדיקה יותר מעמיקה של מה אפשר לעשות על התפר של איור וקרמיקה. הפעם המחשבה הייתה להגיע מתוך האיור ולראות איזה משא ומתן יש לו עם הקרמיקה".

הדגש היה על עבודות חדשות לגמרי, או כאלה שגם אם לא נוצרו במיוחד עבור התערוכה, עדיין לא הוצגו ולא נחשפו בפומבי. המעצבים שאליהם פנתה בנזימן אינם מרבים להציג, והעבודה שהם מציגים ב"שחור יורת מעגול" היא ייחודית. "אלו לא עבודות שאפשר לראות בעוד מקומות".

וכך כותבת בנזימן בטקסט המלווה את התערוכה: "שלושת הפרויקטים עוסקים במפגש בין תלת מימד לדו מימד תוך בחינת הגבולות בין קו, צבע, נפח וחומר. התערוכה מציעה מגוון סוגי יחסים בין אובייקטים פיסוליים לבין דימוי נאראטיבי.

"בעבודתה של איה עמיקם מוצג מחזור חיים של עדרי פסלונים בתחנות חייהם, המאופיינות בצורניות ובקישוטיות משתנה. מחזור החיים מתחיל בשלב הלבן הפוטנציאלי, עובר דרך קו ממושטר ומסתיים בלא המוחלט".

"'מרחב פוטנציאלי', עבודתן של נעמה בנזימן ומוריה אדר פלקסין, מציגה אובייקטים המשלבים נייר וקרמיקה, כאשר הטכניקות גובלות זו בזו, נפתחות זו אל זו, מחליפות תפקידים ויוצרות יחד עולם אשלייתי ופיזי.

"גלעד סופר וגלית סופר מזרחי מציגים סדרה של יחידות זיכרון – כדורי חומר, שעליהם ייצוגים של זיכרונות משפחתיים משותפים, רשומים בעיפרון קרמי.

"לכאורה, העידן הדיגיטלי מאפשר למאיירים הפועלים כיום חשיפה בלתי מוגבלת למקורות השראה אינטרנטיים, חופש אמנותי נרחב ושליטה מוחלטת בתוצרי התהליך. שלא כמו בעבודה ידנית, המחשב מציע אין סוף תיקונים, ריטושים וליטושים, שאת עקבותיהם לא ניתן יהיה לזהות באיור המוגמר. בפועל, בשל הפופולריות העצומה של תוכנת פוטושופ ושל אתרי שיתוף תמונות, אנו עדים לריבוי איורים סטריליים וטרנדיים שהאסתטיקה הממוחשבת מכתיבה אותם. כתב היד האישי של המאייר הופך נדיר יותר וקשה לזיהוי.

"התערוכה 'יותר שחור מעגול' מציגה מהלך הפוך. האיור כאן נובע מן החומר ומחויב אליו, כפוף למגבלות פיזיות ולאילוצים טכניים. באובייקטים המוצגים ניתן לזהות את עקבות תהליכי היצירה האיורית והקרמית. הכלים מכילים את טביעת ידה של האמנית שיצרה אותם ומנכיחים אותה. האיור אינו מאפשר תיקונים רבים ואינו נשלט במלואו; הוא נוצר למרות החשש לטעות, להרוס את הכלי, לצייר לא יפה. המגע עם העיפרון, המכחול והחומר יוצר אינטימיות, מנכיח את חד פעמיותה של הפעולה. המוצר הסופי אף הוא פגיע – ניתן למישוש, להחזקה, מתקמט ושביר".

 

החופשה, השפן ובית היתומים

 

גלעד וגלית סופר עובדים ביחד לא מהיום, ואף הציגו בתערוכה שאצרה בנזימן לרגל שבוע האיור בשנה שעברה. סופר הספיק לסיים לימודי פסיכולוגיה, ולהתנסות בלימודי רפואה ואדריכלות עד שנחת ברכות במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. ב-2003 סיים את לימודיו, במהלכם פגש במקרה את הסופר דרור בורשטיין, שרקם את הקשר עם "עם עובד", קשר שנמשך עד היום. בין היתר אייר אחדים מספריו של דוד גרוסמן, ובשנים האחרונות החל לשלוח ידו בכתיבה. נכון להיום כבר הוציא סופר שלושה ספרי ילדים – החופשה, שפן ונמאס. (וממש כדאי לכם לקרוא את ראיון העדכון המילולי-ויזואלי שערך איתו בלוג הפנקס").

גלית סופר-מזרחי הגיעה גם היא ללימודי הקרמיקה בבצלאל בגיל יחסית מאוחר, במקרה, כשהיא כבר אמא לילדים קטנים. גם היא סיימה בהצטיינות ופתחה סדנה לקדרות בירושלים. בין הכלים השימושיים שהיא יוצרת יש סדרת כלים מאוירת משותפת לה ולאחיה.

העבודה הנוכחית ממשיכה את זו שהציגו האחים סופר בשנה שעברה. אז היו אלה כלים שימושיים שהיוו מצע לאיורים שהציגו דימויים שנחרטו בלבם מסיפוריו של אביהם על ילדותו בבית היתומים דיסקין בירושלים. הפעם האובייקטים כבר אינם שימושיים, והאיורים מנציחים דימויים מההיסטוריה המשפחתית.

 

עד ויקטוריה ואלברט בלונדון

 

את מוריה אדר-פלקסין נעמה בנזימן לא הכירה, אבל את העבודה שלה ראתה בכמה הזדמנויות, ואהבה את האופן שבו אדר מתייחסת לחומר, את האפשרות של קיום חומרים שאינם קרמיקה בעבודותיה, את הפתיחות שהיא מגלה בתחום שבו המסורת מאוד דומיננטית. "היה נראה לי שיש משהו מאוד פתוח באופן שבו היא עובדת, שמאפשר משחק. חופש שמאפשר דיאלוג, ומאפשר להכניס מרכיב נוסף, למשל איור".

מיתולוגיות, פרויקט הגמר של אדר-פלקסין במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל, היה אחד המעניינים (והמצטיינים) במחזור 2010, השנה שבה סיימה את לימודיה. אדר הצליחה לפצח את השיטה שבה יוצרו כלי וודג'ווד, כשהיא נעזרת בתכנון ובהדפסת תלת-מימד בתהליך העבודה. "מיתולגיות" עסקה במסורת הקרמית העמלנית ורבת השנים אל מול תרבות האינסטנט של ימינו. כשהיא מחברת בין האורנמנטיקה הוודג'וודית המסורתית לבין ביטויים ויזואליים איקוניים של תרבות ההמונים – למשל האייפון, בר רפאלי ובנימין נתניהן –  עיצבה אדר-פלקסין כלים היברידיים המשלבים בקבוקי קוקה-קולה בשימוש חוזר ויציקות פורצלן ברמה הגבוהה ביותר ובעובי שקשה לדמיין – לעתים כעשירית מילימטר בלבד. העבודה הוצגה בין היתר בביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל ובגלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, ואף הגיעה למוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.

בימים אלה ממש סיימה אדר-פלקסין את התואר השני בעיצוב משולב ב-HIT. פרויקט הגמר הנוכחי שלה עוסק בהעברת מידע באמצעות מישושיות. בעידן שבו אנחנו מוקפים מידע שרובו ככולו ויזואלי, והרבה אחריו מוצאים גם מידע מבוסס סאונד, מתקבלת התחושה שמה שאין לנו זה איזשהו מימד של עיכול, היא אומרת. אנחנו מקבלים את כל המידע ישר לפנים, כל הזמן, בלי השהיות ובלי אפשרות להסתגל למצבים חדשים. "בפרויקט הגמר שלי ניסיתי להציע דרך נוספת להעברת מידע – באמצעות מישושיות דינמית. שלא כמו הבראייל, שהוא קבוע מראש, חיפשתי דרך שתאפשר להעביר מידע משתנה, עדכני, עכשווי, באמצעות מישוש. בתהליך המחקר גיליתי שמעבר לתחושה האישית שלי, שלמישושיות יש מאפיינים של רכות ורגישות, לחוש המישוש באמת יש מאפיינים שאין לחוש הראייה או השמיעה. ברמת הניואנסים וההבחנה ברגישויות של המידע, ביכולת לקבל מידע תוך כדי עשיית משהו אחר, ובהעברה הישירה של המידע למוח". את המידע שגילתה במהלך מחקרה, בחרה אדר-פלקסין לייצג בספל שמאפשר לאוחז בו עם הקפה הראשון של הבוקר לקבל מידע על שנת הלילה שעברה על אהוב לבו.

המפגש עם בנזימן, מספרת אדר-פלקסין, היה עבורה חוויה חדשה. "לא הכרתי את נעמה. אני מאוד עצמאית בעבודה בדרך כלל, ומעולם לפני כן לא היה לי שיתוף פעולה כזה. היה תענוג לעבוד ביחד, לחשוב מה אנחנו עושות ולמה תוך כדי שאנחנו פשוט עושות. שאלו אותי איך היה תהליך העבודה – מה אני הבאתי ומה נעמה הביאה, וחלק מאוד קריטי בתהליך היה שממש ישבנו ועבדנו ביחד. כל אחת מאיתנו הביאה את היכולות שלה, וביחד חשבנו על רעיונות חדשים וחיבורים מעניינים".

 

יש לך חלל, צורה אחת, צבע אחד

 

איה עמיקם אומנם מרצה, כמו בנזימן, במחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי בחולון, אבל לעבודה שלה נחשפה בנזימן לפני מספר שנים כששתיהן השתתפו בפורום בית המדרש ליוצרים של מכללת "עלמא" לתרבות עברית. "באחד המפגשים איה סיפרה על העבודה של ועל המעבר שהיא עשתה מאיור ומאנימציה לקרמיקה. וזה מאוד מורגש. מרגישים את האנימציה בחומר. העבודה בנויה ממש כמו שבנוי סטורי בורד, עם פריימים אחידים, בגודל זהה ובאותו קצב, אלא שהדמויות מסודרות במרחב ועשויות מחמר".

עמיקם היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ו"עשתה את כל המסלול", כמו שהיא אומרת. עבדה במשרדי פרסום ובסארט-אפים, "הארד-קור עיצוב". ואז מצאה את עצמה יותר באיור ובקומיקס, איירה לעתונים וגם היו לה טורי קומיקס אישיים ב"מעריב" וב"העיר". "זאת הייתה תקופה שעבדתי הרבה –  גם על האיורים – במחשב. זו הייתה רוח הזמן, והיה גם הסחף בתוך הלימודים. ואז באיזשהו שלב חזרתי לקרמיקה כתחביב. מילדות אני עושה קרמיקה. תמיד עבדתי עם הידיים. ועשיתי דברים, וגם התחלת הדרך שלי באנימציה, בגיל מוקדם, כללה גם אנימציה בפיסול ופלסטלינה. בסוף התיכון עשינו את הקליפ ל'חלליות' של ברי סחרוב, ואני הייתי אחראית לאנימציות של האנשים.

"אז כל הדרך הייתה מאוד עם הידיים, ואחרי תקופה שבה רוב הזמן עבדתי במחשב, העבודה עם החמר החזירה אותי למקום שהתחלתי ממנו, מאוד שחררה לי את הקו, והחזירה לי את הביטחון שקו אחד מדויק במכחול או בעיפרון – לפעמים זה כל מה שצריך. לאט לאט החזרתי את הקו הספונטני לכל סוגי העבודה – באיורים לעתונים, באיורים המסחריים, בקטלוגים של אופנה, אבל העבודה בחמר התחילה לבקש יותר ויותר מקום בחיים, ובסופו של דבר נכנסתי כשותפה לסטודיו לקרמיקה וגם לימדתי שם. בכלל, כל דבר שאני עושה, אני אוהבת גם ללמד. הוראה של איור ואנימציה אני עושה כבר קרוב ל-12 שנה. לימדתי בשנקר הרבה שנים, קצת בבצלאל ועכשיו ב-HIT.

פסלי הייצורים מצטברים על מדפי הסטודיו שלה כבר כמה שנים. ההצבה ב"יותר שחור מעגול" מציגה, אומרת עמיקם, את שיא הבשלות של החומר. בעבודה, היא מסבירה, "יש מהלך עולה של ספציפיקציה והתמיינות, וממנו ואילך יש קריסה בחזרה ליסודות. כך הייצורים המוצגים במדף האמצעי, מפגינים את השלב שבו הצבע והצורה מגיעים לרגע שבו הם הכי מפורטים והכי שונים, ולאחריו הם חוזרים להיות יותר דומים אחד לשני והאלמנטים נפרדים שוב עד שזה נגמר בשלולית. זה איזשהו מהלך שיש לי בראש. אני לא בטוחה שחייבים להבין אותו כשרואים את העבודה. אני מקווה שהמדפים פשוט מסקרנים וזהו".

ההשראה לייצורים היא מהמקום שעמיקם נותנת "לכל ההשפעות מכל החיים שלי לעבור בלי הפרעה. אז בהחלט יש טובה יאנסן, והשפעות של דיסני מוקדם, אולפני פליישר, סול סטיינברג ועוד הרבה. הרבה פעמים אחרי שאני עושה את הדמות, אני אומרת 'אה, וואלה, זה מזכיר את האשה הזאת מהסרט ההוא של האמן הזה, ואני רואה את זה בדיעבד.

"אני גם אוהבת את ההשפעות שאני לא מודעת אליהן, אלו שהצופים משליכים על הייצורים. יש לי סדרה שלימה של ייצורים דו-צדדיים ודו-ראשיים שיש להם שני כיוונים, ולהרבה אנשים הם הזכירו את החיה מהספרים של ד"ר דוליטל, שזה דווקא ספר שבמקרה לא היה לי בילדות. אבל הארכיטיפים הבסיסיים האלה הם פשוט אנושיים והרבה יותר קדומים. כמעט בכל התרבויות יש דברים כאלה.

"וגם סוגי הפאטרנים והפתרונות הצורניים שאני מוצאת עם הצבע. אפשר להגיד שיש השפעות מקסיקניות וכל מיני השפעות אתניות מכל מיני כיוונים, אבל האמת היא שברגע שאמרתי שאני מצמצמת את עצמי לעבודה עם צבע אחד, עם קו שחור בלבד, כדי להגיע לעושר צורני אתה מתחיל ליצור מיני פאטרנים וזה פשוט משהו אנושי. הייתי במוזיאון האקרופוליס וראיתי אינספור עבודות קרמיקה ארכיאולוגיות, ובכלל בכל מוזיאון, גם בארץ, אתה רואה שהדברים באים מאותו מקום. יש לך חלל, דלות החומר, צורה אחת, ועם זה אתה עושה משהו שמספק אותך ושמח לך".

 

בשבת  הקרובה, בשעה 11:00 בבוקר, יתקיים בבבת בנימיני (העמל 17, קריית המלאכה, ת"א) שיח גלריה בהשתתפות נעמה בנזימן ואיה עמיקם.

 

זיכרונות. גלעד סופר וגלית סופר מזרחי

זיכרונות מחיי משפחה. גלעד סופר וגלית סופר-מזרחי

גלעד סופר וגלית סופר מזרחי, ארנב

.

גלעד סופר וגלית סופר מזרחי, נעליים

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, ים, ידיים, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

מוריה אדר פלסקין ונעמה בנזימן

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, הוא והיא, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, איש הולך, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, איש יושב, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, הוא והיא, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, בית, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

.

יותר שחור משחור, נעמה בנזימן מוריה אדר פלסקין, הוא והיא, Naama Benziman, Moriah Eder Plaksin

איה עמיקם

יותר שחור מעגול, איה עמיקם, שתי דמויות, Aya Amikam

.

יותר שחור מעגול, איה עמיקם, עגלגלה, Aya Amikam

.

יותר שחור מעגול, איה עמיקם, היא, Aya Amikam

.

יותר שחור מעגול, איה עמיקם, קבוצה, Aya Amikam

.

איה עמיקם, מבט אל העבודה על מדפי התצוה בבית בנימיני

.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *