מרוב עצים רואים את היער

הבריף: לבוש קונספטואלי מעניין עבור הנקודה שבה פוגש בניין משרדים בכפר-סבא את הבאים בדלתותיו. תראו איך טיפל בן קבלי בלובי של בית "העץ הנדיב"

בן קבלי, לובי הכניסה לבניין העץ הנדיב, תמונה ראשית

200 חפצי עץ נחתכו והיו לדימויי עצים

 

עופר פירעם, בעליו של בניין משרדים בפאתי כפר-סבא שיפץ את הבניין, והוסיף לו שתי קומות. חדווה פירעם, רעייתו, מגיעה מתחום העיצוב. כחלק משינוי אופי הבניין, הם חיפשו אחר לבוש קונספטואלי מעניין עבור הנקודה שבה פוגש הבניין את הבאים בדלתותיו. הם בחרו את העץ כמוטיב מרכזי, קראו לבניין "העץ הנדיב", ולאחר שהתברר שמיצב חיצוני לא מתאפשר מסיבות טכניות, נבחר לובי הבניין כחלל שיציג באופן מקורי את המוטיב שנבחר.

בן קבלי קיבל לידיו את המשימה המאתגרת, את מלוא האמון ויד חופשית. קבלי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, שהה בעבר תקופה בחו"ל, היה חלק מצוות "פבריקה" – תוכנית ההתמחות הבינלאומית והאקספרימנטאלית מיסודה של חברת בנטון האיטלקית, ולפני מספר שנים חזר לישראל. הוא ביקש למצוא קונספט שישדר חוויה ייחודית ותחושה של ניקיון וסדר, ובאותה עת ירמז גם על מהותו של העץ כחומר גלם וכצמח – סמליותו, שורשיו המעמיקים וענפיו המסתעפים, התפתחותו המושפעת הן מצופנו הפנימי והן מתנאי המיקרו-אקלים החיצוניים המקריים. הוא חשב על האופן שבו עץ חי הופך לחפץ, לרהיט, לארון, על התגלגלות הדברים, הדינמיות שלהם, השתנותם לאורך השנים.

קבלי החל מאיסוף אקלקטי של חומרי גלם – חפצים המיוצרים מעץ – ממקורות שונים ומגוונים. "ארונות שפירקתי, מיני רהיטים שהתגלגלו אלי, עמודי חשמל. היו לי קרוב ל-200 סוגים שונים של חפצים מאסיה, אירופה, אפריקה, אמריקה וקנדה. קולאז' של עצים ומקורות. לחשוב שבגלגול קודם כל העצים האלו גדלו באיזשהו יער באיזשהו מקום ועכשיו כולם נאספו יחד למטרה אחת של קבלת תפקיד חדש, ממושמע, וממושטר. הם חזרו אומנם להיות עצים, אבל הם עצים דוממים".

את כל חומרי הגלם – הרהיטים ושאר חפצי העץ – חתך קבלי ועיבד למודולים קטנים שתכנן מראש: מלבנים, ריבועים, משולשים, פסים. מעין אריחי עץ במספר צורות גיאומטריות. ביחד עם אמיר ויזר, שותפו לסטודיו המתמחה בעבודות נגרות בשילוב עץ בשימוש חוזר, פיתחו השניים שיטה שבאמצעותה יוכלו לחבר את יחידות העץ אלה לאלה – כמו פאזל – בחיבורים יבשים בלבד – ללא שימוש בברגים או מסמרים. מתחת לכל החזיתות מסתתרת קונסטרוקציה סמויה שבאמצעותה מוקמו היחידות במקומן המדויק ללא שום אמצעי תלייה נראה לעין. תכנון הפאזל נעשה בשלב מוקדם, עוד לפני שנחתכו חומרי הגלם. אלו צולמו, ורק אז, עם הצילומים שהודבקו על מגנטים, תכנן קבלי את המארג המורכב של פסיפס "אריחי" העץ: בעזרת לוח מגנטי התחיל לשחק עם הצורות השונות, ורק כשהגיע לדוגמה שאהב – דימויים של עצים – חתך את חומרי הגלם בדייקנות לפי המודל הנבחר.

אל העצים החדשים צירף קבלי לוחות נירוסטה שרוחבם כרוחב מרצפות חלל הכניסה (60 על 60 ס"מ). "לוחות הנירוסטה הם כמו מראות, אבל הם לא מלוטשים כמראה ולכן הם משקפים תמונה מעוותת. מהשילוב בין העצים וההשתקפויות השונות והמעוותות של החלל נוצר משהו תלת מימדי לא כל כך מובן – מצד אחד חוויה מאוד 'חיה', ומצד שני מוזיאלית משהו".

 

 

בן קבלי, לובי הכניסה לבניין העץ הנדיב, 5

.

.

.

בן קבלי, לובי הכניסה לבניין העץ הנדיב, 3

.

בן קבלי, לובי הכניסה לבניין העץ הנדיב, 7

.

בן קבלי, לובי הכניסה לבניין העץ הנדיב, 8

.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *