מייד אין ירוחם

שנתיים בלבד עברו מאז נפתח טרמינל עיצוב ירוחם בזכות החזון של עמותת לצאת מהקופסא, וגרעין המעצבים שהתאקלמו בעיר כבר פורש כנפיים. ברוכים הבאים למעבדת הפיס הראשונה לעיצוב

Suitecase Workshop. מקופסאות שימורים של טונה קרן ודניאל סינגר בונים שעונים

Suite-Case Workshop. מקופסאות שימורים של טונה בונים קרן ודניאל סינגר שעונים

 

כשעמותת לצאת מהקופסה השיקה את טרמינל עיצוב ירוחם לפני שנתיים, החזון היה לפתוח תוכנית עיצוב לליווי מעצבים בתחילת דרכם, הפעם בדרום הארץ. תוכנית החממה בת ששת החודשים הדגישה תהליך למידה קבוצתי ושיתוף פעולה הדוק עם בעלי המלאכה והמפעלים המקומיים, מתוך מטרה לעזור לחבריה לפתח, לייצר ולשווק מוצרים "מייד אין ירוחם".

לירון הרשקוביץ, הכוח המניע של העמותה, מינף, מעבדות הפיס לתרבות נתנו חסות, המועצה המקומית ירוחם התגייסה, קרן ברכה עזרה, והמכון הטכנולוגי חולון HIT סיפק את הליווי האקדמי הראשוני. הקמת הטרמינל וניהולו הופקדו בידיה של הדר ממרוד, בוגרת הפוליטכניקו של מילאנו ומסלול ניהול עצוב בתוכנית לתואר שני לעיצוב תעשייתי בבצלאל. דפי רייס דורון הובילה את תוכנית ההכשרה, ומיה דבש היא המלווה האמנותית מטעם מפעל הפיס.

עשרה מעצבים הצטרפו למחזור התוכנית הראשון, שישה לשני. חלקם מהדרום, חלקם מיתר אזורי הארץ. הם קיבלו סיוע בשכר דירה, תשתית לעבודה, ליווי אישי וקבוצתי וייעוץ של מומחים. בזכות העמותה נרקם הקשר עם מפעל חיפויי הבטון רן-אל, ובזכותה נפתחו שערי פניציה ואפשרו שיתוף פעולה נדיר בין התעשייה לבין המעצבים בתחילת דרכם.

את מפעל ייצור בקבוקי הזכוכית שעמד בפני סגירה רכש המילארדר היהודי מורט מנדל מסיבות דומות לאלה שהביאו לכאן את הטרמינל. הוא האמין ביכולתו להצליח כלכלית, ויותר מזה – הוא ראה את החשיבות והפוטנציאל של המפעל שכבשניו אינם כבים לרגע ליצירת מקומות עבודה ולתרומה לפעילות בקהילת הדרום. פתיחות מנהלי פניציה ליוזמה הרעננה של הטרמינל אפשרה להילה שמיע לעשות את צעדי ההיכרות הראשונים עם הזכוכית, היכרות שהובילה לעבודות כמו "קקטוס" שהוצגה מאוחר יותר בשבוע העיצוב של מילנו; היא אפשרה לסטודיו Suit-Case להשתמש בחומרי הפחת של המפעל בעיצוב עבודותיו האמנותיות והשימושיות; היא אפשרה ליוכבד פרימר ליצור את גופי התאורה "רסיסי חמה" ולהדר לוי ליצור את אגרטליה עם החרסית המקומית המיוצרת ביהוא חרסיות.

התקווה הייתה שבמהלך הזמן ומחזורי התוכנית תתגבש קבוצת מעצבים-יוצרים ותיצור כאן גרעין קבע, שיקדם את תחום העיצוב בירוחם והאיזור. כעת, שנתיים בלבד מאז שנפתח הטרמינל, נראה שזה קורה. ממרוד, קרן ודניאל סינגר והדר תדהר, שהגיעו מתל-אביב, גבעתיים ובאר-שבע, התאקלמו במהירות וקבעו כאן את ביתם. הטרמינל סיפק להם את המקפצה, והם קפצו לגובה ופורשים כנפיים.

את השינוי באופיו של טרמינל ירוחם אפשר היה לראות ב"מעבדדא", האירוע המרגש שהתקיים בתחילת החודש בצוותא והציג את עבודתן האמנותית של מעבדות התרבות של מפעל הפיס ברחבי הארץ. כשהגיע תורם, עלו חברי הטרמינל לבמה והפתיעו עם פרפורמנס עיצוב חד ומחויך (שביים יפה אודי רצין) בהמשך לפרויקט How To שיזמו המעצבות ליאורה רוזין וניצן דבי.

"אנחנו בתהליך בנייה של קבוצת קבע", מספרת ממרוד. "רוב מעבדות הפיס לתרבות מתרכזות באמנויות הבמה, ונשענות על אנסמבל קבוע שעובד ויוצר. אנחנו, בעצם, בונים מקבילה לאנסמבל קבוע. זה אומר שאנחנו קבוצת מעצבים, שבאופן רציף יוצרים לעצמם את מחקריהם העיצוביים לפי תוכנית שנתית ובהקשר לתמה שנתית. הכוונה היא ליזום ולהציג באופן מתמשך פרויקטים עיצוביים הנשענים על שיתופי הפעולה שנולדו במסגרת התוכנית, ובתוך כך להגדיר את שפת העיצוב המקומי ואת האמירה של הקבוצה".

כרגע הם חמישה: קרן סינגר, הדר תדהר, הדסה יצחק, אלעד אור (שמתגורר בשדה בוקר) וממרוד, המנהלת האמנותית של פעילות הקבוצה. הדרה שטיינברג, תושבת ירוחם שעובדת ב-Mindcet, המרכז לחדשנות בטכנולוגיה וחינוך שביישוב, ובעלת תואר שני בניהול מלכ"רים, קיבלה על עצמה את ניהול המעבדה. בהמשך הם מתכננים שיתופי פעולה עם בוגרי טרמינל העיצוב הדרומי שבחרו להמשיך בדרכם העצמאית, ועם מעצבים נוספים מהדרום ובכלל.

מחזורים חדשים של תוכנית הליווי לא יפתחו בינתיים, אבל מעצבים שימצאו עניין בחיים וביצירה קבוצתית דרך עיצוב בירוחם יצורפו לקבוצה בשמחה. התמה שנבחרה לפעילות השנה היא "גם וגם". "מעניין אותנו המקום שבו מתקיימים ביחד ניגודים. ההטרוגניות והמסורתיות הירוחמית, המרחב שבו מתקיימות יחד תופעות כביכול סותרות", מסבירה ממרוד.

בהמשך לתמה, כשחשבה הקבוצה על האופן שבו תציג את פעילותה בערב מעבדות הפיס לתרבות, בחרה להציג מיצג סביב סרטון המלמד איך ללבוש חיג'ב, "המסמל מרחב בו מתקיימים יחד מזרח ומערב, מסורת וקידמה, יופי וכיסוי". בעוד הסרטון מוקרן על המסך עלו סינגר, תדהר, יצחק, אור ושטיינברג על הבמה כשבידיהם קרטונים, סרגלים וסכינים יפניים, ובתנועות מדודות, המזכירות פס ייצור, ייצרו בזמן אמת קבוצת אהילים המייצגת את אלמנט הכיסוי, בעודה מתייחסת לתנועת הליפוף של לבישת החיג'אב.

 

איך ללבוש חיג'אב ולעצב באותו זמן אהיל קרטון. המיצג של מעבדת פיס טרמינל עיצוב ירוחם ב"מעבדדא"

איך ללבוש חיג'אב ולעצב באותו זמן אהיל קרטון. המיצג של מעבדת פיס טרמינל עיצוב ירוחם ב"מעבדדא"

 

בקרוב ייחנך בית העם הישן בתום השיפוץ שעבר, וחברי הקבוצה יחזרו למשכן הקבע של הטרמינל. כעת, כשהם עובדים כקולקטיב, כל אחד לעצמו ובמקביל ביחד, הם קובעים לעצמם את התכנים ואת התוצרים. בשנה הקרובה, כך החליטו, יבחר כל אחד מהם אדם בירוחם, ובסופו של תהליך חקר וכתיבה יעצב עבורו פריט. בהמשך הם יעצבו מוצרים למאפיין או נוהג מקומי שיזהו, ויציגו שתי תערוכות, אחת קבוצתית והאחרת תתגבש סביב אוצרות של הקבוצה. בינתיים הספיקו לארח קבוצת מעצבים לשלושה ימי סדנה שעסקו בקיטש, קישוט וקלישאה, מקומם בחיי היומיום והפער בינו לבין מקומם בעולם העיצוב. תוצרי הסדנה, אגב, יוצגו בהשקת משכנה המחודש של מעבדת פיס טרמינל עיצוב ירוחם.

ובעמותת לצאת מהקופסה בינתיים רצים קדימה. עבודות השיפוץ של טרמינל העיצוב החדש בבת ים יצאו לדרך, והוא ייחנך במהלך 2017. בשנה הבאה גם מתעתדת העמותה להשיק את "זה מי" (ZEMI), מותג עיצוב חדש שיקדם את מכירת מוצריהם של בוגרי תוכניותה. יהיה מעניין.

 

והנה הצצה לעבודות מעצבי הטרמינל, שנולדו משיתוף הפעולה עם מפעלי ירוחם.

 

המשקפיים שעיצבה שמיע ל"מבט על" במוזיאון העיצוב חולון. צילומים: שי בן-אפשרים

Glass.es, המשקפיים שעיצבה שמיע יוצגו ב"מבט על" במוזיאון העיצוב חולון שתיפתח ב-20 בדצמבר 2016. צילומים: שי בן-אפרים

משקפי הזכוכית שעיצבה שמיע ל"מבט על"

.

הקקטוסים של הילה שמיע מוצגים באח בווילה הקטנה בבית שרובר בשבוע העיצוב בירושלים 2016

הקקטוסים של  שמיע מוצגים באח בווילה הקטנה בבית שרובר בשבוע העיצוב בירושלים 2016. צילום: הילה שמיע

קקטוסים, עבודות הזכוכית של שמיע בווילה שרובר בשבוע העיצוב בירושלים 2016. צילום: הילה שמיע

עוד קקטוסים בווילה שרובר. צילום: הילה שמיע

הצנצנות המשובשות של שמיע. צילום: הילה שמיע

ההתחלה. הצנצנות המשובשות של שמיע בעבודות הזכוכית הראשונות שלה בפניציה. צילום: הילה שמיע

 

הילה שמיע הגיעה לטרמינל ירוחם בעקבות ההזדמנות הנדירה לעבוד עם פניציה. "למעצב עצמאי מאוד קשה להיכנס בארץ למפעלים תעשייתיים, שרק להם יש יכולת ואמצעים לייצר דברים מסוימים ולעבוד בטכניקות מורכבות", מספרת שמיע. האפשרות לעבוד פניציה הציעה הזדמנות חד-פעמית להיכרות עם הזכוכית המאתגרת, והייתה יריית הפתיחה לאופקי עבודה חדשים ולמחקר מתמשך במדיום החדש-אז אחרי מספר שנים של התרכזות ברהיטי Wood Casting. (על המפגש של שמיע עם פניציה אפשר לקרוא בהרחבה כאן).

מאז הציגה שמיע עבודות זכוכית אמנותיות בגלריה סאגה בשבוע האיור, בשבוע העיצוב בירושלים ובשבוע העיצוב של מילנו. במבט על, תערוכת המשקפיים הגדולה שתיפתח במוזיאון העיצוב חולון בעוד שבועיים (ב-20.12.16), תציג שמיע פרשנות בזכוכית למשקפיים. נקודת המוצא לעבודתה היא עדשת המשקפיים, העשויה במקור מזכוכית, וממנה התפתח אובייקט שלם. החומר השימושי הופך לחומר אסתטי, כאשר השקיפות מאפשרת משחקיות בתהליך העיצוב. במשקפיים שלה יצרה שמיע "שכבות של שקיפויות, צבעים, צורות ודפוסים הניתכים יחד בתהליך הייצור, ומזכירים את המשקפיים הוורודים, דרכם העולם נראה חיובי יותר. האובייקט הסופי הוא היבריד שבין מוצר רפואי, בו החומר הפונקציונלי השתלט על האובייקט כולו, לבין אביזר אופנה עליז וחסר דאגות".

 

אגרטל עם ליליות

האגרטלים של הדר לוי. אובייקטים קרמיים ייחודיים מתלבשים על צנצנות הזכוכית הסטנדרטיות. צילומים: עדו אדן

אגרטל עם כף תמרים ירוקה ופרחים צהובים

.

אגרטל עם זרדים

.

האובייקטים הקרמיים פרושים על השולחן

מחקר צורני של אובייקטים קרמיים

 

הדר לוי בדיוק סיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל כששמעה מחברה, שידעה על אהבתה לדרום, על היוזמה החדשה לפתוח טרמינל עיצוב בירוחם. "הקדרות", היא מספרת, "היא תחום מאוד יצרני. ובשנה שלי בירוחם ניסיתי לחשוב איך בתוך כל עומס החפצים הזה אני יוצרת מוצר קטן שמעודד שימוש בחפץ קיים".

כך הגיעה לוי לצנצנות. "צנצנות הן דבר שכולנו אוספים. כי יש פער בין הכלי העמיד, לבין האוכל שמאוחסן בתוכו שנגמר, ואז אתה נשאר עם משהו שלא בא לך לזרוק". היא חשבה על אגרטלים ועל מפגשים בין צנצנות לבין גופים קרמיים שונים שיקבלו לתוכן. "אני מאוד אוהבת חיבורים בין עתיק לחדש, אז בחיפוש של עולמות השראה עברו לי בין העיניים כדים יווניים ומצריים וכל מיני אמפורות".

את הצנצנות קיבלה מפניציה. את החומר הקרמי מ"יהוא חרסיות", גם הוא מפעל מקומי. "עבדתי עם חומר קרמי מהסביבה. אין הרבה קרמיקאים שנוטים לעבוד איתו, כי הוא עדיין תחת מחקר". ואז התיישבה על האובניים והחלה במחקר צורני. יצרה "המון המון" צורות בגדלים שונים שמתאימים לצנצנות שונות. את האובייקט הקרמי השאירה חשוף, בגוון הטבעי של החרסית.

עכשיו היא בבאר שבע, שקועה בהדרכה ובליווי. מלמדת קדרות ופיסול בעיר העתיקה של בירת הנגב, ומדריכת סדנה במפעל תעסוקה מוגן שעובד עם עמותת אנוש. מתישהו, היא אומרת, תחזור ליצירה, ואז תרצה להמשיך ולהרחיב את המחקר שהתחילה בירוחם.

 

פרימר על הרי הזכוכית בפניציה. צילומים: עידו אדן

פרימר על הרי הזכוכית בפניציה. צילומים: עדו אדן

שברי זכוכית מסוננים וממוינים

שברי זכוכית מסוננים וממוינים

פרימר בפעולה

פרימר בפעולה

רסיסי חמה. הגרסה הקצרה

רסיסי חמה. הגרסה הקצרה

רסיסי חמה (צהבהב, חום, חום כהה, ירוק). מגוון אפשרויות לצבעוניות

רסיסי חמה. מגוון אפשרויות לצבעוניות

 

יוכבד פרימר הגיעה לטרמינל מיד עם סיום לימודיה במחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון HIT בקיץ 2015. במהלך התוכנית פיתחה פרימר את סדרת גופי התאורה "רסיסי חמה". הרי הזכוכית שבחצר פניציה, המשמשים חומר גלם תעשייתי ומורכבים מחלקי בקבוקים, שברים גדולים, רסיסים קטנים בגווני מיכלי הזכוכית שמייצר המפעל –  חום, ירוק בקבוק, ירוק זית, זכוכית שקופה – הם גם חומרי הגלם של המנורות. אך שלא כמו במפעל, בתהליך ארוך ומורכב, וללא כל היתוך, מסוננים שברי הזכוכית וממוינים לפי גודל רסיסיהם.

את המנורות, המיוצרות בעבודת יד בהזמנה אישית, ממשילה פרימר לחברה הישראלית האידילית. "היתוך הזכוכית במפעל הינו מטאפורה לתהליך הקליטה אותו עברו העולים החדשים, שהגיעו לירוחם, בכור ההיתוך של החברה הישראלית. באמירה אסתטית וחברתית כאחד, מנורות 'רסיסי חמה' הן אנטיתזה לפעולה התעשייתית של התכת הזכוכית ליחידה אחת. הן  מצביעות על כך שניתן ליצור דבר שלם גם ללא האחדה ומחיקת האופי של הפרטים. על ידי חלוקה ונתינת מקום לכל צבע וגודל שונה של זכוכית, היופי הסגולי של כל אחד מתגלה".

 

ומהבקבוקים עם הגוונים הלא מדויקים המתקבלים בזמן החלפת צבע הם מעצבים גופי תאורה

גופי התאורה של Suit-Case Workshop. הבסיס עשוי עץ אלון והאהיל נוצר מהבקבוקים עם הגוונים הלא מדויקים המתקבלים בזמן החלפת צבע בקו הייצור בפניציה. צילום: עדו אדן

לשרשרת מצרפים הסינגרים קליפס תעשייתי כתליון שיכול להחזיק צילום קטן, עלה קטן, או כל אלמנט דקורטיבי אהוב

Joli. לשרשרת מצרפים הסינגרים קליפס תעשייתי כתליון שיכול להחזיק אלמנט דקורטיבי אהוב. צילומים: קרן סינגר

למשל עלה או פרח

למשל עלה או פרח

מחלקי עץ, מתכת ובטון הם מרכיבים רכבי אספנות

מחלקי עץ, מתכת ובטון הם מרכיבים רכבי אספנות

מכפיסי עץ הם יוצרים מיכלי שתילה

חלקי מתכת הם מרכיבים לפסלי בעלי חיים

ומחלקי מתכת הם מרכיבים פסלי בעלי חיים. צילום sn

X stool, הגרסה המאוירת שהוצגה בתערוכת "רהיטים מאוירים" שאצרה מיכל ויטל בגלריה פרימיטיב בשבוע האיור 2016. איור: עדן וייץ. צילום: שחר פליישמן

X stool, הגרסה המאוירת שהוצגה בתערוכת "רהיטים מאוירים" שאצרה מיכל ויטל בגלריה פרימיטיב בשבוע האיור 2016. איור: עדן וייץ. צילום: שחר פליישמן

 

קרן ודניאל סינגר הגיעו לטרמינל אחרי טיול ארוך מסביב לעולם. היא בוגרת המחלקה לעיצוב פנים ב-HIT. הוא, בוגר בהצטיינות של המחלקה לארכיטקטורה בטכניון. הם עבדו במשרדי אדריכלות שונים, אבל מה שהם רצו באמת זה סטודיו משלהם, שבו יוכלו לגעת בחומר, לעצב ולייצר במו ידיהם.

כממחדשים הם חיפשו את הפחת של המפעלים, את הפסולת, את השאריות, "כל מה שהמפעלים לא צריכים ואנחנו שמחים לקבל". מהבקבוקים עם הגוונים הלא מדויקים המתקבלים בעת החלפת צבע הזכוכית בתנורים בפניציה הם עיצבו גופי תאורה עם בסיס עץ אלון. מכפיסי עץ הם יוצרים מיכלי שתילה, מקופסאות שימורי טונה הם יוצרים שעונים, מחלקי עץ, מתכת ובטון הם מרכיבים רכבי אספנות, צמיגים הם הופכים למושבי שרפרפים, וחלקי מתכת לפסלי בעלי-חיים. בסטודיו שלהם הם גם מעבירים את פרקטיקת המחדוש הלאה בסדנאות שהם מקיימים למבוגרים ולילדים.

 

ארץ סדוקה, פרט

ארץ סדוקה, פרט

ארץ סדוקה. חול מדבר שהורטב ויבש

ארץ סדוקה. חול מדבר שהורטב ויבש

 

אבנר הורביץ עבד שנים רבות בהייטק, למד במשך שנה צילום בקמרה אובסקורה ושנה עיצוב תעשייתי בשנקר, סיים תואר ראשון במחול באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים, ועיסוקו האחרון לפני שהצטרף לטרמינל היה כדובר ארגון שלום ישראלי פלסטיני.

"כשהגעתי לירוחם קיבלו את פניי חורף קשה וקיץ לוהט, הרבה שמים, חולות צבעוניים, ואדמה סדוקה ובקועה. פני הקרקע עם החרסית סופחים את מי הגשמים, והשמש והיובש אופים את הרגבים שמתכווצים ומתבקעים. את הסדקים האלה לקחתי איתי אל הסטודיו. ערבבתי אדמה מקומית, חרסית ומים, וחיכיתי. אחרי זמן, כמו קסם, הסדקים הופיעו". האדמה המבוקעת היא לב לבו של גוף התאורה שעיצב הורביץ, "'ארץ סדוקה".

 

Almas, דוגמת הפוליגונים של אריחי החיפוי הדקורטיביים מבטון שעיצב הדר תדהר לרן-אל תעשיות בע"מ. הדמיות: הדר תדהר

Almas, דוגמת הפוליגונים של אריחי החיפוי הדקורטיביים מבטון שעיצב הדר תדהר לרן-אל תעשיות בע"מ. הדמיות: הדר תדהר

אריחי קיר משושים, הדר תדהר

גרסת המשושים

אריחי הבטון התלת מימדיים של תדהר, דוגמת Hasan

אריחי הבטון התלת מימדיים של תדהר, דוגמת Hasan

Persian, פרשנות גיאומטרית עכשווית לדוגמה פרסית עתיקה – האריחים שזכו במקום השלישי בתחרות חביב הקהל של Xnet בצבע טרי

פרקט ובטון. דגם סהרה

פרקט ובטון. דגם סהרה

 

הדר תדהר הגיע לירוחם מבאר שבע עם תואר ראשון בחינוך ופוליטיקה וממשל מאוניברסיטת בן-גוריון ושנה אחרי שסיים את לימודיו במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. בפרויקט הגמר שלו, ערבסקות, הוא הציע תרגום תלת מימדי בן זמננו לערבסקה המסורתית, כשהוא מעצב מערכת שמע, גוף תאורה ומאוורר תקרה. התרגום התלת מימדי לאלמנט שטוח יחבר אותו מאוחר יותר לעשייה העיצובית בירוחם.

המעבר, הוא מספר, היה אינטנסיבי. "המגורים החדשים, לידת התינוק שלנו, ובין לבין גם עיצוב. בירוחם לא היו לי הכלים שהייתי רגיל לעבוד איתם, ונאלצתי להמציא את עצמי מחדש". בהתחלה הוא פיתח את "ערק ירוחם" – שילוב בין ערק בייצור מקומי שמופק על ידי האחים כהן, תוספת מקל אקסוס כתיבול (מנהג מקומי), בקבוק זכוכית ממפעל פניציה ו"נתתי מקום של כבוד לעבודה של הצייר המקומי אלכס קרבץ על גבי תווית הבקבוק".

בהמשך חבר לרן-אל תעשיות בע"מ, מפעל מקומי שמייצר אבני חיפוי מבטון לפנים ולחוץ, והיום הם עובדים על קולקציית אריחים תלת מימדיים מבטון. את תוצרי הביכורים שלה הציגו בשנה שעברה ב"צבע טרי" ונבחרו במקום השלישי בתחרות חביב הקהל של Xnet.

 

לסקרנים: הצצה לפניציה ולרן-אל תעשיות

 

קו ייצור הבקבוקים. צילום: sn

פניציה, קו ייצור הבקבוקים. צילומים: sn

אחד מקווי הייצור בפניציה

אחד מקווי הייצור

המכונה שאוספת את הבקבוקים הארוזים בתבניות קרטון

המכונה שאוספת את הבקבוקים הארוזים לעטיפה ושילוח

תבניות. בקצה מחסן התבניות

תבניות

עמדת תיקון תבניות

עמדת תיקון תבניות

שמעון בן-זקן. צילום: הילה שמיע

שמעון בן-זקן. צילום: הילה שמיע

משטחי ייבוש בחצר רן-אל תעשיות. על השולחן האריחים של הדר תדהר

מעמדי ייבוש בחצר רן-אל תעשיות. על השולחן האריחים של הדר תדהר. צילומים: sn

חיפויים בייבוש

חיפויים בייבוש

חיפויי בטון בחצר רן-אל תעשיות. צילום: sn

חיפויי בטון

חדר הייבוש הראשוני

חדר הייבוש הראשוני

תבניות הסיליקון. צילום: מושון חורש

תבניות הסיליקון על מעמדים במפעל.תבניות הסיליקון על מעמדים במפעל. צילומים: מושון חורש

יציקה לתבנית. צילום: מושון חורש

יציקה לתבנית

מוציאים את האריח מתבנית הסיליקון. צילום: מושון חורש

מוציאים את האריח מתבנית הסיליקון

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *