מחוז חפץ

התערוכה של עזרי טרזי וחיים פרנס, שתיפתח בחמישי הקרוב במוזיאון מגדל דוד, מציגה מבט עכשווי, מפוכח, מריר ואוהב, על ההיסטוריה החומרית והתרבותית של ירושלים ומלאכותיה המסורתיות

מחוז חפץ, יער ירושלים -  כבשת הצלה, חיים פרנס, צילום: אלעד שריג

כבשת הצלה, חיים פרנס, 2015. צילומים : אלעד שריג

 

שניהם נולדו בירושלים, שניהם מעצבים המשפיעים על העשייה העיצובית בארץ, שניהם תלמידי בצלאל לשעבר, והיום מרצים בכירים באקדמיה הירושלמית לאמנות ולעיצוב. "מחוז חפץ", תערוכת העיצוב שתיפתח ביום חמישי הקרוב במוזיאון מגדל דוד, מפגישה בין עזרי טרזי וחיים פרנס.

וכך כותבת אוצרת התערוכה, סמדר קרן, במאמרה המעניין בקטלוג התערוכה: "בתערוכה מציגים טרזי ופרנס גופי עבודה חדשים שעוצבו מתוך מחקר אישי על ירושלים, העיר שבה ספגו את מקורות השראתם וזו אשר הייתה גורם משמעותי בגיבוש זהותם כמעצבים בוגרים.

"בעבודות המוצגות מתייחסים המעצבים אל ירושלים הן כמקום מוחשי, מרחב בעל תרבות חומרית עשירה ומאפיינים גיאופוליטיים טעונים, והן כמושג מופשט הנתון לפרשנויות משתנות. טרזי מציג תשעה שולחנות אירוח שבבסיס עיצובו של כל אחד מהם התייחסות רעיונית וחומרית שונה להיבט מסוים של העיר. השולחנות יוצאים מנקודת מוצא צורנית זהה ולחלקם מנגנון דינמי הנחשף רק עם השימוש בהם. עבודותיו של פרנס משלבות בין חפצים שימושיים מאולתרים ואובייקטים פיסוליים מלאי הומור, והן מוצגות בתערוכה בארבעה מקבצים הבנויים כסביבות עבודה רוויות, רוחשות ומפעפעות. על אף נקודות המפגש הרעיוניות בין עבודותיהם, יצירתם של טרזי ופרנס מונעות מגישות עיצוביות שונות בתכלית. בהתאם לכך, התערוכה מעמידה לכל מעצב חטיבה נפרדת ובכך מאפשרת מבט נצבר על מהלך החשיבה העיצובי של כל אחד מהם, כפי שהוא נבנה מאובייקט לאובייקט".

עבודותיהם של שני טרזי ופרנס, מסבירה קרן, מאפשרות התחקות אחר תעשיית המלאכות המסורתיות של העיר העתיקה וסביבותיה, תעשייה ההולכת ונעלמת מן הנוף המקומי. העבודות מלוות בסרטונים המתעדים את הכנתן, ובכך מזמנת התערוכה הצצה גם אל תהליך העיצוב בהתהוותו, החל במקורות ההשראה, דרך אופני הפעולה ועד לתוצר הסופי.

"'מחוז חפץ' היא תערוכת עיצוב במוזיאון שמוקדש בעיקרו לתולדות ירושלים", מספר עזרי טרזי. "אנחנו באים ממקום של מחקר מעמיק, מחקר חומרי נטוע בהקשר תרבותי, מחקר שעוסק במייקינג, ב-DNA של העיר הזאת".

"זו תערוכה שהיא פרי יוזמה שלנו", מוסיף חיים פרנס. "מדובר למעשה בשתי תערוכות יחיד שנפגשות רעיונית, ויש פה גם מעשה קולגיאלי חברי. אנחנו בעצם כמו דואטים. כל אחד שר את הקטע שלו על אותו נושא. וריאציות על נושא משותף".

טרזי בחר להציג תשעה תשעה שולחנות "והסיבה העיקרית לכך היא שבעולם העיצוב מעט מאוד מוקדש לשולחן, ולרוב מדובר בפלטה עם רגליים. יצירתיות רבה הרבה יותר מושקעת בדרך כלל בכיסא, שהוא אינדיווידואלי ומיועד ליושב בודד. ואני רואה בשולחן משהו הרבה יותר מעניין, כי הוא מקום שמפגיש בין אנשים". המכנה המשותף לכל השולחנות הוא קו המתאר של חומות העיר העתיקה, "לב לבו של מקום שהוא מרכז דתי ורוחני הנמצא במרכז פוקוס פוליטי של סכסוך, דוגמה אורבנית למקום שנבנה נדבך על נדבך לאורך אלפי שנים ונושא מטען רב".

"הבחירה שלי הייתה ליצור כל שולחן בחומר אחר ובגישה עיצובית אחרת. בשולחנות אני מציג את המנעד החומרי שמייצג עבורי את הדי.אנ.איי של ירושלים".  "חפירה", למשל, הוא ביטוי ויזואלי מוקצן לחפירות הארכיאולוגיות שמתקיימות תדיר בעיר העתיקה, ביוזמתם של גורמים פוליטיים ודתיים שונים. "עפר רגבייך" מורכב מקערות שיוצרו בשילוב פורצלן ועפר מחפירות הר הבית, ונושא את כל המשמעויות הנלוות אליהן; ואילו קוויו הנקיים של "גוש ציון", שולחן בעל מראה גושני מברזל מושחר, יוצרים הפשטה גיאומטרית של מפת העיר העתיקה, והוא מתקשר לירושלים של ברזל של מאיר אריאל. "מקאם, מקום" (מקאם – מקום בערבית) מציג מחווה לשתיית הקפה השחור ונגינה משותפת, שני מנהגים הנפגשים לעתים במפגש חברתי. לבד מעץ אגוז דו שכבתי ורגליים העשויות מפרופילי ברזל זוויתיים המשמשים להצבת מכשולים נגד טנקים, מורכב השולחן מנחושת, מחשב בקרה, נגן ורמקול, והוא מזמן הפתעה לצופים בו.

פרנס מתמקד בתחום חפצי המזכרת וחפצי הנדודים. בהשאלה מתחום החקלאות וכמטאפורה להרכבות ולייחורים הוא מציג הכלאות של חפצים היסטוריים, חלקם מוכרים שנים והם חלק ממסורת העיצוב העממי. מתוך אותם צירופים צומח גוף עבודה חדש עם מראי מקום להיסטוריה של ירושלים ובעלי המלאכה שלה. למשל פנקסי פרנס 2. פנקס פרנס הוא פנקס משנת 1600 לערך, המתעד את מתי העיר. "למשפחה שלי, משפחת פרנס, היה קושאן מהשולטן התורכי לקבור את המתים בעיר העתיקה משנת 1600 לערך, ואני מציג זה לצד זה את הפנקס המקורי ופנקס חדש שלי, שהוא למעשה פנקס עוצר כדורים, שכריכתו היא כריכת עור ודפיו הם דפי אפוד מגן העשויים מקוולר, החומר המשמש לייצור אפודי המגן.

"מצד אחד אני לוחץ יד עם העבר הפרטי שלי ומצד שני עם העבר של ירושלים כצומת חומרי תרבותי, יעד של עלייה לרגל, מקום מפגש של סחורות, של דתות, של דעות. כל אלה הם חומר גלם בחפצים שאני יוצר. חלקם תערובת של חלקים או חפצים קיימים עם שיבושים ושינויים, וחלקם חדשים לגמרי.

"למשל 'פינג'אן קוטף סברס'. כאן אני עוסק בפינג'אן ובצבר – שהם סמלים של ישראליות, אבל למעשה המילה פינג'אן היא שיבוש של המילה הערבית לכוס, והמקור של הצב הוא בסימון גדרות של כפרים פלשתינים. המעשה שלי, בשיבוש הפינג'אן והכלאתו עם הצבר, הוא משחק של ייצור מחדש של סמלים תרבותיים מהקונטקסט הרחב של התרבות החומרית הישראלית. מבחינתי הדבר הזה חשוב יותר מהפונקציה של המוצר. עבורי הנאראטיב של הכלי הזה, קוטף הסברס, שהוא כלי משונן בחיתוך לייזר על צינור עגול מספר שלוש, כמו במספור מוצר טכני, ותקוע בתוכו ענף שמראה אפשרות לתקוע בו כל ענף – חשוב לא פחות מהמוצר עצמו.

"ואותו דבר עם הפנקסים. אני דור 16 בירושלים. המשפחה שלי הגיעה לכאן אחרי גירוש ספרד, אבל היו כמה מבניה שלדעתי אף פעם לא עזבו. ההשאלה של דימויים מעולם החקלאות, הייחורים וההרכבות מסמנת נתיב אבולוציוני של התפתחות חפצים, שיש בה מטען תרבותי ישראלי ואזורי שאותו אני פותח הלאה ודרכו אני מחפש חפצים חדשים. 'פנקס פרנס' החדש הוא למעשה ספר תפילה אישי קטן שניתן לשאת בכיס השמאלי, מעל ללב. חפץ קדוש, קמע, שאין בו שום מילה, אבל יש בו את התקווה להגנה. זו קדושה מסוג אחר בעיר שהסכנות בה הן מסוג אחר. יש פה התגלגלות שצמחה מתשמיש קדושה. האם 'ספר פרנס' הוא יודאיקה? יכול להיות שכן. האם הוא ישראליאנה? סביר להניח שכן".

פרנס עוסק שנים רבות בתחום ה-Trench Art. אמנות החפירות מציגה חפצים דקורטיביים שעוצבו על-ידי חיילים או שבויי מלחמה, ושייצורם קשור קשר ישיר לקונפליקט סביב הקרב ולחומרי הגלם הזמינים הקשורים לתעשיית הנשק. "החפצים השימושיים של חיילים במלחמות העולם נוכח מאוד בתערוכה. בין היתר השאלתי ממוזיאון ישראל את אגרטלי בצלאל העשויים מתרמילי פגזים של תותחים. מולם אני מציג גרסה משלי לעבודה ההיסטורית. אני לוחץ ידיים ומתכתב עם העבר שלי עצמי, עם העבר של בצלאל, עם העבר של ירושלים".

התערוכה מחוז חפץ, מסכמים במוזיאון מגדל דוד – שעבר חילופי מנהלים, וכעת המנהלת והאוצרת הראשית שלו היא אילת ליבר – "מהווה במידה רבה מימוש החזון ההיסטורי של מגדל דוד כמוזיאון העיר, אשר לצד הצגת תולדות העיר והמחשת האתר הארכאולוגי של המצודה מארח בין כתליו תערוכות אמנות ועיצוב עכשוויות, המרחיבות את העיסוק בירושלים האחרת, זאת המתקיימת כל העת במרחבי החשיבה והיצירה התרבותית והאמנותית".

את "מחוז חפץ" עיצבו האדריכל אורי גלזר בשיתוף ליה אלאונורה פנג, ולעיצוב הקטלוג שמלווה את התערוכה אחראים אביגיל ריינר וזהר קורן (The Studio).

 

"מחוז חפץ" / OBJECT-IVE, חיים פרנס, עזרי טרזי | אוצרת: סמדר קרן | מוזיאון מגדל דוד, שער יפו, העיר העתיקה בירושלים | פתיחה: חמישי, 16.7.15, שעה: 19:00

 

מקאם מקום, עזרי טרזי

מקאם מקום, עזרי טרזי

מחוז חפץ, חפירה, עזרי טרזי, צילום: אלעד שריג

חפירה

מחוז חפץ, עפר רגבייך, עזרי טרזי, צילום: אלעד שריג

עפר רגבייך

מחוז חפץ, גוש ציון, עזרי טרזי, צילום: אלעד שריג

גוש ציון

מחוז חפץ, ייחורים, פנקסי פרנס 2, חיים פרנס, צילום: אלעד שריג

פנקס פרנס 2 עוצר כדורים

מחוז חפץ, יער ירושלים -  אורחות שרפרפים (גמל), חיים פרנס, צילום: אלעד שריג

אורחות שרפרפים (גמל)

 

מחוז חפץ, ייחורים, פינג'אן קוטף סברס, חיים פרנס, צילום: אלעד שריג

פינג'ן קוטף סברס

מחוז חפץ, ייחורים - פינג'אן תחמיש (לחצנות כפולה), חיים פרנס, צילום: אלעד שריג

פינג'ן תחמיש

מחוז חפץ, גבעות התחמושת - חרכים, חיים פרנס, צילום: אלעד שריג. תרמיל פגז בכבישה

חרכים, תרמיל פגז בכבישה

 

 

One Comment:

  1. רקפת בן טוב

    חייבת להגיד שראיתי את התערוכה השבוע והצטמררתי. כמו נבואה שהגשימה את עצמה. כל האלימות בירושלים בימים האלה ובמיוחד אתמול בערב. עם יריות ברחובות. והמעצבים הצליחו לתפוש את האוירה הזאת לפני שזה התחיל.
    התערוכה ממש מרגשת חכמה והופכת את המעיים. אסתטיקה שלא הכרתי. כל הכבוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *