מה בתבנית

נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן (סטודיו Reddish) הוציאו את התבניות המיוזעות ממחשכי בתי הייצור והציבו אותן במרכז הגלריה של בית בנימיני. בזכות התערוכה "משכפלת" נגלה יופיין הפואטי לעין כל

ההשבלונה למיקום משחת הלחמה בגלקסי S4 של סמסונג

המהפנטת. השבלונה למיקום משחת הלחמה בגלקסי S4 של סמסונג

 

אלמלא הוזמנו לאצור את "משכפלת", ייתכן שנעמה שטיינבוק ועידן פרידמן מעולם לא היו יודעים שפעם נהגו הדייגים המקומיים לייצר לעצמם את משקולות הדיג, ברם יציקת משקולות עופרת בבית אינה מתכון לחיים ארוכים ובריאים, והיום דייגי יפו יודעים לספר על דייג אחד בלבד בעכו שעדיין בחיים ומשמר את המלאכה המסורתית שפסה ממקומותינו.

יום אחד חלפו שטיינבוק ופרידמן על-פני אחת מחנויות האלקטרוניקה הרבות בדרום תל-אביב, וחלון-הראווה משך אותם אליו כמגנט. "פשוט נעמדנו מולו כמו שני ילדים מהופנטים. היו שם כלים נורא יפים, ואובייקט מופשט, מעין שבלונה שטוחה ממתכת שנראתה כתכשיט יפהפה ומדויק להפליא. נכנסנו לחנות, ושאלנו מה זה, והם מסבירים, ואנחנו מתלהבים, ואומרים יואו, איזה יופי, והם מסתכלים עלינו כאילו נפלנו מהירח. למדנו שהכלים משמשים לפתיחת טלפונים סלולריים, והשבלונה מסמנת את המיקום המדויק שבו צריך לשים את משחת ההלחמה במכשירי גלקסי S4 של סמסונג, והיא מיועדת למעבדות תיקון של טלפונים סלולריים. זו הייתה התבנית הראשונה שרכשנו".

 

הכינור וסוכריות התרנגול

 

לכבוד חגיגות יום ההולדת החמישי של בית בנימיני, ביקשו מרסל קליין, אמנית קרמיקה ומנהלת המרכז לקרמיקה עכשווית, ושלומית באומן, חוקרת, מרצה, אשת פעלים ותיקה בזירת הקרמיקה המקומית ואוצרת הגלריה של המרכז, להציג שתי תערוכות שיקשרו ברוחן בין העשייה היצירתית והחוקרת הנעשית בין קירות הבית, לבין העשייה היצרנית לתולדותיה המתרחשת במרחב המקיף את הבית – קריית המלאכה. את מלאכת האוצרות של אחת מהן הפקידו בידי נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, המוכרים כסטודיו Reddish.

קשה לחשוב על בחירה מדויקת יותר. שטיינבוק ופרידמן הם מעצבים חוקרים, מרצים בבתי ספר לעיצוב, נטועים חזק בזירת העיצוב המקומית. יוצרים המפגישים בין תיאוריה למעשה, בין סקרנות רעיונית לחפצי יומיום, בין עיצוב חוקר, חדשני, אמנותי באופיו, להיכרות עמוקה עם התהליכים התעשייתיים לדורותיהם. והם אוהבים חפצים. "על הספקטרום, אנחנו בקצה של אוהבי חפצים מאוד", הם מחייכים. "לעידן יש אוסף ישראליאנה, והאהבה שלנו לאיסוף חפצים שונים ומשונים היא לא סוד".

הרעיון הראשוני נסב אודות כלי עבודה. תחום גדול ורחב, שממנו נגזרה לבסוף זווית אחת מרבות אפשריות: חפצים שמייצרים חפצים, ובמילה אחת: תבניות. אלו "שעובדות כל-כך קשה, ונסתרות תמיד מאחורי הקלעים, ואיש אינו עוצר לראות את יופיין, ולהוציא אותן לרגע מהקשרן, ולהתבונן בהן עצמן, ובעצם לראות כמה הן מדהימות, ועד כמה הן ראויות להיות במרכז הבמה".

כך התחילו שטיינבוק ופרידמן תהליך מחקר עמוק ומקיף כאחד, שבתחילתו נפרשה היריעה והורחב המושג, אגב נדידה בין עולמות והקשרים, ובהמשכו חלה התכנסות לקראת תמה ברורה יותר: "משכפלת" מציגה כ-50 תבניות ייצור שייצרו איתן בארץ, ורובן – למעט תבניות בודדות – אף יוצרו כאן. "כולן חלק מקווי יצור פעילים, למעט בודדות – שעל אף שאינן בשימוש, הן מייצגות טכנולוגיה שעדיין רלוונטית, או טכנולוגיה שהייתה זמינה בארץ ורק בעת האחרונה פסק השימוש בה, ואז גם לזה יש משמעות בנוף המקומי, או שהן מגיעות ממפעל ששינה לאחרונה מעט את שיטת הייצור, וגם לזה יש משמעות ואמירה מבחינתנו".

בעבודת המחקר על התערוכה, המוצגת בימים אלה בבית בנימיני, נפתחו בפני שטיינבוק ופרידמן עולמות ידע חדשים, והם גילו שלל סיפורים אודות ייצורם של חפצים המקיפים אותנו בחיי היומיום, אובייקטים כל-כך מוכרים ומובנים מאליהם, עד שהם הופכים לשקופים ואיננו עוצרים לרגע כדי לתת עליהם את הדעת. יש ב"משכפלת" תבניות לייצור ארטיקים וסוכריות תרנגול, כפתורים וכובעים, בקבוקי זכוכית ועוגיות מעמול, צעצעי גומי וסבכות מתכת. יש כאן תבניות מפלסטיק ומנייר, מבד ומפליז. תבנית ברזל ליציקת גביע קידוש ותבנית ברזל ליציקת בקבוק קוקה-קולה; תבנית חול ליציקת אלומיניום, ודלי לבניית ארמונות בחול; תבנית עץ לבניית כינורות ותבניות עץ לניפוח זכוכית; סלסלות נצרים לגבינה צפתית, ותבנית סיליקון לאבות-טיפוס שהגיעה ממעבדת דגמים; שקף לצריבה פוטוכימית ושקף לקעקועי חינה; סרגל אדריכלים ותבנית להזרקת פלסטיק פרי פיתוח של חברת סטרטסיס, שהיא חוד החנית של פיתוחים טכנולוגיים וייצור בהדפסת תלת-מימד. מה שלא תמצאו כאן אלו תבניות עבר. "ענתיקות. מזה נזהרנו, אחרת נורא מהר אתה מוצא את עצמך עם אוסף תבניות נוסטלגי ברוח מוזיאון אוצרות בחומה. והעדכניות הייתה חשובה לנו.

"היום", אומרים שטיינבוק ופרידמן, "יש פחות תעשייה בארץ, אבל זו שישנה נורא יפה ומגוונת. ולא הכל היי-טק ודיגיטלי כפי שלעתים מצטייר. אחד הדברים שדיברנו עליהם, הוא שאנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו כל-כך מנותקים – בעיקר ילדים ונוער – עד שלפעמים יש אשליה שהכל דיגיטלי. שאת כוס הזכוכית הזו עשו באמצעים דיגיטליים, וגם כיסאות העץ האלה הודפסו דיגיטלית. הניתוק הזה מהחומר, מארובות העשן, החום, הלחץ וחומר הגלם שמקבל צורה ומרופד ונארז –  כאילו איבדנו את הקשר לכל זה. אבל העולם שלנו עדיין ברובו חומרי, ואנחנו מוקפים בחפצים שעשויים בתהליכים מאוד מאוד פיזיים".

הם עצמם נקשרים ל"אנדרדוגס" גם ביומיום, הם אומרים פתאום בחיוך אגב אפיונן של תבניות הייצור, ואוהבים להכניס הביתה חפצים "שלא ידעו שהם כאלה". כמו מודל הגבס שמצאו זרוק, ששימש מן הסתם ללימוד אנטומיה לפני שנשבר. "ואנחנו מציבים אותו בסלון, על פודיום, עם תאורה מעניינת, והוא מקבל הוד של עבודת אמנות. 'משכפלת' עושה את אותו מהלך של הוצאת החפצים – התבניות – מהקשרם. ההקשר אומנם קיים, אבל האופן שבו התבניות מוצגות מאפשר פתאום להסתכל עליהן באור אחר".

מאיפה התחלתם?

"רצינו להבין קודם כל מה זאת תבנית. ראינו שההגדרות המקובלות לא עונות לנו על הצרכים שלנו, והתחלנו לשאול את עצמנו שאלות: האם דו מימד נחשב לתבנית? האם משהו שמייצר רק חלק מאובייקט הוא תבנית לצורך העניין שלנו? האם חותמות הן תבנית או לא? יצאנו לדרך עם רשימת תבניות בסיסיות, אלו שהן חובה, הלב, הגרעין, ותוך כדי קריאה ושאילת שאלות הגענו להגדרה שהיא גם כותרת המשנה של התערוכה: חפצים שמייצרים חפצים.

"בעניין החותמות, בחרנו למשל להציג גלופת חותמת של דגלוני ישראל משרשראות הדגלונים המשולשים שתולים ביום העצמאות. אומנם יש בזה משהו נוסטלגי, אבל יש בה גם משהו מאוד עכשווי ופוליטי". חותמת אחרת שמוצגת ב'משכפלת' היא חותמת דקה ומעוגלת בקצה שאיתה מסמנים את תכשיטי הכסף בסימן s925, שהוא תו האיכות של סגסוגת הכסף המכילה את אחוז הכסף הגבוה ביותר האפשרי – 92.5 אחוז. "זו, למשל, חותמת שהיא לגמרי תבנית. בנקודה הזו התוודענו לאחת הזוויות המעניינות בהקשר של תבניות, והיא שחלק מהן נהנות מסוג של גושפנקה, יש להן מעין הילה רשמית שפחות נהוג לחשוב עליה בהקשרן".

 

בין מחוק לדרכים עתידיות

 

תבנית אחרת שהתעורר סביבה דיון מכל מיני כיוונים היא חותמת הברזל שאיתה מחתימים פרות. "בשפה המקצועית קוראים להחתמה הזו ברנדינג, ומכאן, אגב, קיבל המיתוג את שמו. תהינו לרגע איך החפץ הזה מתאים להגדרה שלנו, שהיא, כזכור, חפצים מייצרים חפצים, ומיד הבנו שאין החפצה גדולה יותר מלקחת ייצור חי וחופשי, ולהפוך אותו לאובייקט, ל-ד 4321". הדרך להשגת החותמת הייתה, כמו באחדות מהתבניות האחרות, פתלתלה ורגישה, וכשעלתה שאלה איך להציג חפץ שעשוי להיות טעון עבור לא מעט אנשים, חשו שטיינבוק ופרידמן שמקומו של השיפוט הערכי אינו בין כתלי התערוכה. "זה חלק מהחיים, וככזה יש לחפץ הזה כאן מקום. יש אנשים שמבחינתם להציג דגל זה גם אישיו. אנחנו מציגים הכל. זה בדיוק מה שמייצר סוג של תמונה של מקום. דווקא המורכבות של האובייקטים. אובייקט כזה, אנחנו מודעים שיש לו הרבה הקשרים, והוא מעורר הרבה תחושות, אבל הכל נכנס לתוך התערוכה מבחינתנו. זו לא רק עוד תבנית עם מספר, זה חפץ שקשור לחוויה, לדעות, למקום, לשיטות עבודה, להיסטוריה".

בכיוון שונה לגמרי, ביקשו שטיינבוק ופרידמן להכליל בתערוכה שבלונה של גרפיטי. קירות הבלוקים של קריית המלאכה הם קנווס אהוד על מרססי גרפיטי ואמנים אורבניים, ולהלך הרוח הזה הם רצו לתת הד. "בעבודות הגרפיטי יש רצון להכפלה ולהפצת מסר, באופן המזכיר את האימפקט של הדפוס המסורתי, שגם אותיותיו ותיבות העץ שבו סודרו אותיות המתכת, הן סוג של תבנית". הם חיפשו שבלונה של גרפיטי שמבקש להעביר מסר חברתי, ולא ביטוי אישי של יוצר זה או אחר, כזו שהמסר הוא העומד במרכזה ולא הדימוי האמנותי, שהיה עלול להשתלט על החלל ועל כוונת התערוכה. הם גילו כתובת מתאימה, אבל מכיוון שמדובר באקט מחתרתי, הם לא ידעו מי עומד מאחוריה.

"על זה נאמר נסתרות דרכי האל. מצאנו אותם כאן, בעג'מי, חמישה בניינים מהבית שלנו. השבלונה הזו קשור לפרויקט 'מחוק', יוזמה של תנועת הנוער 'סדאקה-רעות', המקדמת שותפות נוער ערבייהודי, שביקשה למחוק כתובות גזעניות מרחובות תל-אביב יפו. השבלונה עצמה נושאת את שאריות צבעי הספריי בהם השתמשו לריסוס שמות הרחובות, והיא יפהפייה".

זו אינה השבלונה היחידה שמציגה את היסטוריית הפעילות המצטברת שלה. גם שבלונת הברזל המשמשת לסימון מעברי חצייה נושאת את יומן העבודה שלה עליה. "כשחיפשנו את השבלונה הזו, תהינו מי אחראי לסימון הכבישים. המחשבה המיידית הייתה בכיוון העירייה, והתברר שלא העירייה אחראית לפעולה הזו. בהמשך גילינו שגם מע"צ היא לא הכתובת. זו דוגמה למקצועות האלו שאתה אף פעם לא חושב מי עושה אותם. ברשת נתקלנו בסרטון מחו"ל של מישהו שזו העבודה שלו, והוא סוג של עובד פרילאנס. לפעמים בחיפוש גוגל אתה צריך לדעת איך לכתוב את הדבר שאתה מחפש באופן מסוים כדי להגיע, ופשוט לא מצאנו. התברר שיש חברות פרטיות שמתמחות בסימון הכבישים, והיה לנו מאוד קשה למצוא חברה כזו. בסוף הגענו לאחת החברות הללו בערב פסח הכי בספונטניות, ומצאנו את קבוצת האנשים מהיותר נחמדות שנתקלנו בה. זהו עסק משפחתי שנקרא בשם הפואטי 'דרכים עתידיות', שעוסק בסימון כבישים וייצור תמרורים. אנשים צעירים, זורמים, קשובים. הם הסבירו לנו על תהליכי העבודה שלהם והראו לנו איך העסק התפתח. גילינו שזה תחום שמצד אחד יש בו אספקטים סופר טכניים ומצד שני הם משתמשים באותן רשתות מתוחות של 'בעלי המלאכה', סדנת הדפס המשי שעובדים בה אמנים ומעצבים, וגם ממנה יש לנו שבלונה".

 

אפשר לומר שמשכפלת עוסקת ביופי

 

אחת ההחלטות הראשונות שלהם, מספרים שטיינבוק ופרידמן, הייתה לא להיות דידקטיים מדי. "הוויתור על סדר שיטתי אפשר לנו לאו דווקא לנסות להשיג כל תבנית אפשרית בעולם או בארץ, אלא באמת לבחור את התבניות שנראו לנו המעניינות ביותר, אלה שמציגות הקשרים רחבים ומעניינים בינן לבין עצמן ובינן לבין העולם המוכר לנו".

הוויתור הזה גם אפשר להם חופש פעולה ביצירת חווית הביקור בתערוכה. "לאפשר למבקרים ליהנות ברמה המאוד ישירה ובסיסית ממראה התבניות, ומצד שני לגרות ולסקרן ולמשוך להעמקה ולקריאת הטקסטים, שגם הם מאוד קצרים ואינפורמטיביים. הוויתור על עומס של מידע דידקטי מאפשר ליהנות מהתבניות כאובייקט ברמה האסתטית הכי ישירה. בסופו של דבר הן לא נוצרו כדי להסב הנאה אסתטית, ולשיקולים של נגישות לקהל כלל לא היה מקום בייצורן, ודווקא משום כך הקשר הבלתי אמצעי אליהן הוא מעניין. אפשר לומר ש'משכפלת' עוסקת ביופי. באופן שבו אנחנו תופסים יופי לא במובן של pretty , אלא במובן של beautiful. ודבר יכול להיות מלא יופי רק אם הוא הכי נכון שאפשר. התבניות שבחרנו הן כאלה. אין בהן שום דבר אחר מלבד דיוק מקסימלי. כל דבר בהן נעשה עם סיבה".

 

הירוקה היא תבנית להזרקת פלסטיק בהדפסת תלת מימד

הירוקה היא תבנית להזרקת פלסטיק בהדפסת תלת מימד. צילומים באדיבות Reddish

משמאל: תבנית לאריחים מצוירים

השמאלית היא תבנית לאריחים מצוירים

שלוש תבניות. הנירוסטה היא תבנית ארטיקים

הנירוסטה היא תבנית ארטיקים

הצהובה היא תבנית למעמול

הצהובה היא תבנית למעמול

חותמת ברנדינג לבקר

חותמת ברנדינג לבקר

סלסלת נצרים לגבינה צפתית ואימום לכובע

סלסלת נצרים לגבינה צפתית ואימום לכובע

משכפלת. צילום: שי בן-אפרים

משכפלת. צילומים: שי בן-אפרים

שקפים לחינה ולצריבה פוטוכימית, חותמת הדגלונים, סרגל האדריכלים ורשת להדפסת משי. צילום: יהודה עמרני

שקפים לחינה ולצריבה פוטוכימית, חותמת הדגלונים, סרגל האדריכלים ורשת להדפסת משי. צילום: יהודה עמרני

תבנית לבניית כינורות ושבלונת הגרפיטי של תנועת הנוער סדאקה-רעות

תבנית לבניית כינורות ושבלונת הגרפיטי של תנועת הנוער סדאקה-רעות

אוצרים בתערוכה. נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן ב"משכפלת"

אוצרים בתערוכה. נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן ב"משכפלת"

 

 

..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *