למי קראת טיפש?

הטורטייה שהפכה לתקליט, הדפסת דיו שנראית בדיוק כמו עץ, נייר שהוא גם רמקול, וסטטוסקופ שמגלה מכונות "חולות". סיור מודרך בתערוכה "חומרים טיפשים, חומרים חכמים"

המשטחים הדקורטיביים של גיורא אלקסלסי. יכולים לדמות כל חומר גלם.צילומים: מעין רימר

המשטחים הדקורטיביים של גיורא אלקסלסי יכולים לדמות כל חומר גלם. מאוסף ספריית החומרים ע"ש אהרן עדן פיינר. צילומים: מעין רימר

 

החדשות הן שבקרוב יעלה אתר לתערוכה "חומרים טיפשים, חומרים חכמים", ולאתר יועלו עבודות התערוכה והטקסטים המלווים אותן, החומרים המוצגים בה יקבלו קישור למפתחיהם, וגם בהרצאות יום העיון המצוין שהתקיים במסגרת התערוכה אפשר יהיה לצפות. (והנה עדכון: האתר עלה. כאן)

המפגש עם חומר הוא חלק מעיסוקה המחקרי היומיומי של שלומית באומן, יוצרת וחוקרת, מרצה בכירה ב-HIT, המכון הטכנולוגי חולון, ואוצרת הגלריה בבית בנימיני. ובמסגרת העיסוק שלה בחומרים, מספרת באומן, משהו בתגית "חומרים חכמים", שמקומם גדל והולך בסדר יומם של מעצבים, ולא רק שלהם – הטריד אותה. "התגית הזו, 'חומרים חכמים', נראתה לי שם שנועד למתג הרבה יותר משהוא מעיד באמת על אותם חומרים חדשים", אומרת באומן, "והאפשרות להציע הצעה לאצירת תערוכה בגלריה ויטרינה הייתה הזדמנות להעלות את הנושא לדיון. לשאול מהו באמת חומר חכם ולמה קוראים לו חכם? ומהי לעומת זאת חוכמת החומר? ומה מקומם של חוכמת הידיים והיבטים אחרים הקשורים לחומר שיש בהם עניין ורלוונטיות.

"חומרים העונים להגדרה 'חכמים' הם חומרים שמגיבים לשינוי בסביבתם – משקל, לחץ, חום, אור. אותי בעיקר עניין לבחון מה עומד לקרות עם החומרים המסורתיים, שבציניות כיניתי אותם 'חומרים טיפשים'. מטרת התערוכה היא לערער על ההגדרות הכובלות הללו ועל השדות שהן מייצגות, ובמקום לדבר על חומרים חכמים וכאלה שאינם חכמים – לדבר על חוכמת חומר וחוכמת הידיים וחוכמת השימוש בחומר ללא קשר אם הוא חומר טבעי ומסורתי שעבדנו איתו במשך אלפי שנים בתרבות האנושית, או חומר חדש שיצא זה עתה מהפיתוח במעבדה".

לפני מספר שנים, אומרת באומן, הואפל החומר על-ידי הקונספט, והגישה הגורסת שהרעיון קודם לחומר הניבה הרמות-גבה לנוכח הניסיונות להסתכל על תהליכים חומריים ועל מהותה של התרבות החומרית דרך חומר. במסגרת ההאדרה של הקונספט לא היה מקום לתהליכים השונים הנובעים מעצם העבודה בחומר ומפיתוח חומרים חדשים. "היום, לשמחתי, ההבנה כי תהליכים חשובים ביותר המשפיעים על איכותה של התרבות החומרים, נובעים מחומרים ומההתנסות בהם, כמו גם מפיתוח חומרים חדשים, נטמעה בשיח העיצובי. ברגעים אלו ממש, בעוד אנחנו מדברות, מתפתחים במעבדות שונות בארץ ובעולם חומרים חדשים שהם תוצאה של מחקר ננו-טכנולוגי, ביולוגי, וביולוגי-סינתטי. הבנה של תהליכים אלו מחזקת אצלי את ההרגשה שחומר ורעיון אינם ניצבים זה מול זה. נהפוך הוא – החומר הוא גם רעיון, ורעיון הוא חומר".

– איך נוצר החיבור עם ספריית החומרים?

"חשבתי שבתערוכה שעוסקת בחומרים, אי אפשר שלא לשתף את ספריית החומרים. נפגשנו צוות הספרייה – שירה שובל, מנהלת הספרייה, אפרת ברק ודנה גרינפילד  – ואני, היה חיבור נורא יפה ומאוד מעניין, ועבדנו על התערוכה בשיתוף פעולה. הבקשה שלי הייתה שצוות הספרייה יבחר לתערוכה קבוצת חומרים שעונה על ההגדרה 'חומר חכם', ובמהלך השיחות שקיימנו הבנו שמבחינתנו ההגדרה 'חומר חכם' לא בהכרח מכוונת לחומר חדש, אלא גם לחומרים שהם חכמים באופן טבעי. כך מוצגים זה לצד זה קליפת ביצה וננו-צלולוז גבישי".

קליפת הביצה היא חלק מאוסף ספריית החומרים ע"ש אהרון פיינר עדן. היא מעטפת קשיחה העשויה מקלציט – תרכובת של סידן-פחמתי – ועם זאת כשצריך היא שבירה. מתחתיה, בין שני קרומים, כלואה טיפת האוויר הראשונה שלה יזדקק האפרוח בתהליך הבקיעה, והיא מאפשרת מעבר של חומרים דרכה – חומרי הזנה, למשל, או חיידקים. יש לה מבנה מעוגל ואסימטרי שהודות לו היא נעה במעגלים – כך שגם אם היא נופלת מהקן, היא תנוע סביב עצמה ולא תגלגל ותתרחק. מסיבות אלה הביצה היא מודל ומקור השראה כמבנה שברירי וחזק, אטום ופתוח, מיכל מוגן גם זמני וגם קבוע, וכל זה בחוכמה של חומר ותיק ועדין שהתפתח בטבע.

הננו-צלולוז הגבישי (NCC) הוא חומר ננומטרי שפותח בארץ ומופק מהבוצה הנוצרת בתהליכי הייצור התעשייתיים של נייר, כך שעוד לפני עיבודו לחומר גלם חדש, הוא מסייע בצמצום הפסולת של מפעלי ייצור נייר. במצב צמיגי הוא שקוף, וככזה הוא משמש לציפויים לא רעילים בתעשיית המזון, האריזות והתרופות. כשהוא מוקצף הוא משמש כמבודד קל-משקל לבנייה ומוסיף חוזק מכאני לחומרים שונים כפלסטיק ובטון.

חומר טבעי אחר שבחר צוות ספריית החומרים להציג בתערוכה הוא אריג צמר עיזים (באדיבות יונית קריסטל), המשמש לבניית אוהלים בדואים מסורתיים. לשיער העיזים תכונות ייחודיות שהופכות אותו למתאים במיוחד לבניית האוהלים: סיב השערה מגיב לשינויים בלחות האוויר, וכך בקיץ, כשחם והאוויר יבש, סיבי האריג מתכווצים ונוצרים ביניהם חרירים המאפשרים לאוויר לזרום ולאוורר את האוהל. לעומת זאת בחורף, כשהלחות עולה ויורד גשם, הסיבים תופחים והאריג הופך צפוף יותר ומונע מהמים לחדור אל האוהל ומהאוויר החם לצאת ממנו. השומן הטבעי בשיער העיזים משמר את גמישותו של האריג, דבר התורם לעמידותו בקיפול ופריסה מחדש של האוהל, בכל מספר שנים כשכמות השומן יורדת והיריעות מאבדות מגמישותן, יש צורך בהחלפתן.

בין החומרים החדשים המוצגים בתערוכה אפשר לראות את Hexa-Cover  – אלמנטים משושים העשויים מפוליפרופילן ממוחזר ומיוצרים בדנמרק, שכאשר הם נזרקים למאגר מים, הם "יודעים" להסתדר זה לצד זה באופן כזה המכסה את פני המים לחלוטין; את הניטינול – סגסוגת מתכתית של ניקל וטיטניום – שניחנה בזיכרון צורני, המאפשר לגוף המיוצר מממנה לחזור למצבו המקורי לאחר שנמתח, על-ידי הפעלת אנרגיית חום; וגם תוצרים שעברו ציפוי כרום בהתזה, טכניקה הניתנת ליישום על מגוון רחב מאוד של חומרים (מתכת, פלסטיק, עץ, שיש, גבס ועוד), כולל משטחים גמישים כעור וגומי. ציפוי הכרום המותז עמיד במיוחד בתנאי מזג אוויר שונים ביניהם רטיבות, והוא מהווה חלופה לציפוי האלקטרוליטי המוכר, אשר ניתן ליישום רק על מתכות, ויוצר פסולת בעייתית שבגינה כבר נאסר לשימוש בארצות רבות. בארץ הוא מיושם על-ידי חברת ספקטרה-כרום ישראל.

דוגמאות של הדפסת תבליט דיגיטלית, פיתוח של חברת אלקסלסי, המתמחה בעיצוב, ייצור ופיתוח משטחים מודפסים ליישומים דקורטיביים מגוונים, מוצגות אף הן בתערוכה. גיורא אלקסלסי, מי שהקים את  חברת Elkeslasi Surface Design ועומד בראשה, הוא בוגר המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. הטכנולוגיה שפיתח משלבת הדפסה דיגיטלית רב-שכבתית על בסיס דיו אורגני. היא ניתנת ליישום על משטחים ולוחות ממגוון מחומרים (עץ, מתכת, זכוכית, פלסטיק ועוד), ומצד שני היא מאפשרת לדמות סוגים שונים של חומרים (עץ, בטון, חלודה) ולשלב בין סוגי גימורים שונים. בשילוב תאורה מתקבלים אפקטים מרהיבים.

 

הנייר שהופך לרמקול והטורטייה שהייתה לתקליט

 

"מעבר לעיסוק בחומרי הגלם אחת השאלות שעולות בתערוכה", מסבירה באומן, "היא אופני שימוש מעניינים של מעצבים בחומרים. גם כאן העניין שלי הוא בשבירת הדיכוטומיה בין התחומים. לכן בעיני הצגת חומרים ליד תוצרים היא מעניינת, משום שגם חומרי הגלם שבחרנו להציג הם תוצרים – אם של פיתוח טבעי (שטיח צמר העיזים, למשל) או פיתוח במעבדה. מתוך כך גם עולה השאלה מהו מוצג עיצובי? האם הוא  פרי עבודת המעצב בלבד, או שמא ניתן להחילו גם על חומר הגלם?"

מבחינה זו תקליט הטורייה של UpgradeTech הוא מוצג מושלם. בהשראת סרטון ויראלי שקשור בטורטייה ובמוזיקה, החליט אפגרייד-טק – מייקר צעיר חובב טכנולוגיה, מוזיקה ונוסטלגיה ופעיל באתרים כ-youtube ,reddit, ו-instructables – לבדוק האם ניתן לייצר תקליט מטורטייה רגילה, כזו שנקנית בכל סופר. את סרטון המייקינג-אוף של התקליט, הנחרט על טורטייה בעזרת מכונת חיתוך לייזר, העלה אפגרייד-טק לרשת, וגם הוא, לא מפתיע, הפך לוויראלי בעצמו. באומן: "המפגש ההומוריסטי בין הטורטיה לתקליט הוויניל מדגים את הרעיון שבבסיס התערוכה, שעם חשיבה אחרת, שונה, על חומרים ועל תהליכי עבודה, אפשר להפגיש בין שדות שבדרך כלל אינם פתוחים, והתוצאה לא צפויה, מעניינת וחווייתית".

חול של ערן לדרמן ממחישה את המעבר מהקראפט ומהמומחיות המסורתית של עבודת-יד מיומנת, העוברת במשפחה או בקהילה מדור לדור ומחייבת חניכה רבת שנים – במקרה הזה גילוף בעץ – לפיסול בכלים הדיגיטליים הקיימים היום. שלושת הפסלים שהוא מציג גם אפשרו ללדרמן לשחק עם הגבולות שבין תבנית היציקה ליציקה שעבורה נוצרה, ובין חומר התבנית המכיל לחומר האובייקט. וזה הסיפור של "חול" במילים של לדרמן:

"פסל העץ פוסל בזימבבואה. הנער האפריקני התייחס באדישות להצעתי שאשב לידו, שאביט בעבודתו. כשביקשתי להצטרף ולפסל יחד איתו, סובב אלי את ראשו ושלח מבט מופתע הישר לתוך עיניי. הוא שם פטיש ומפסלת עדינה בידי, וביקש שאתאמן על חתיכת עץ מיותרת, שולח מבטו מפעם לפעם כדי לגלות שזו לא הפעם הראשונה שאני אוחז בכלים אלו. רק לאחר שהשתכנע שאין בכוונתי לקלקל, הסכים שאצטרף.

"הוא פיסל. לי הוא איפשר לטפל בקפל הבגד של המותניים ובשיער. התחלתי נמוך מדי מאחורי האוזן. הוא ביקש שאזהר, מוכיח לי באצבעו כי השיער שניקבתי אינו במקום הנכון. כשסיימנו, העניק לי את הפסל. עד היום אינני יודע אם בגלל שהעריך את המאמץ שלי או שלא היה מרוצה מהתוצאה. כך או כך הפסל איתי עד מלפני סוף המאה הקודמת.

"סרקתי את הפסל כדי ליצור אותו מחודש – שהמדפסת תפסל, למה לא? טכנולוגיה חדישה וחומר שכיח – חול – שלמרות שנפל קורבן למהפכת ההדפסה ואולץ להתחכם כך שיהיה מדיד ומדויק ומהיר להתקשות, לא איבד את יכולתו לקבל מתכת נוזלית וחמה אל קרבו. מדפסת החול משמשת לייצור גרעיני תבניות במפעל יציקות אלומיניום. היא מהווה חידוש אדיר בתעשייה בעלת מסורת עתיקה וכמעט קפואה, מאפשרת ליצור חללים פנימיים ותלת ממדיים שמדלגים בקלילות מעל למכשולי החליצה והעיוות.

"אני אוהב תבניות, אוהב את מהותן, אוהב את תנועתן. תבניות החול הן המסקרנות מביניהן. קסם של חומר שפועל בניגוד לטבעו, צבע השכבות וסימני המפגש שמותירים אחריהם החום ותהליך היציקה. אני נפעם מהמבנה, מהצורה ומהסוד שמורכבים באטיות ומתפוררים באחת. בחרתי לעצב חפץ שהוא גם תוצר וגם תבנית, אובייקט בעל סוד פנימי – לעתים גלוי, לעתים מרומז, קצו קרוב, צורתו כל העת משתנה בעקבות המפגש עם הזמן ועם הקהל ועם הרוח".

את  QPT – שולחן מגן מרעידות אדמה עיצב ארתור ברוטר בהנחיית עידו ברונו ב-2010 במסגרת פרויקט הגמר שלו במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מאז פותח השולחן במעבדות בצלאל בשיתוף ברוטר וברונו, נרכש לאוסף המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וזכה בפרסים, בשבחים ובהתעניינות רבה ברחבי העולם. בימים אלה ממש נמצאים ברונו וברוטר בבהוטן שבהימלאיה, שם הם מעבירים סדנה מרוכזת שמדריכה את היצרנים המקומיים כיצד לייצר את השולחן נושא-הפטנט תוך עמידה בסטנדרטים הגבוהים שהוא מחייב. בהוטן, שלמעלה מ-230 מבתי הספר שלה ניזוקו ברעידות אדמה בשנים האחרונות, היא חיל החלוץ באימוץ השולחן מציל החיים, והיא יוצאת נשכרת הן מההגנה על תלמידיה והן מהתרומה הנלווית שיביא איתו ייצורו של השולחן לפיתוח תעשייתה המקומית.

שני מוצרים חדשניים אחרים שעושים שימוש מעניין בחומר ובטכנולוגיה ומוצגים ב"חומרים טיפשים, חומרים חכמים" הם אוגוסקופ ו-AngelSense wearable gps tracking device kit. מדובר בשתי ערכות לבוש מערכתיות ורב-תחומיות שפותחו בישראל ומשלבות טקסטיל, חיישנים, מדיה דיגיטלית ותקשורת סלולרית. הראשונה, בעיצוב אייל צור, עמית עדיני ובועז לזר מסטודיו Nomadity, מציעה מערכת מיקום והתראה לילדים עם צרכים מיוחדים, ומאפשרת להורים לעקוב אחר ילדיהם ולהיות איתם בקשר בשעת הצורך. השנייה – שיתוף פעולה בין סטודיו Nomadity  (איל צור) וסטודיו Dincubator (שמאי וויס ותמיר מנחם) – הביאה לפיתוח האוגוסקופ – כלי האזנה המיועד לטכנאים לצורך אחזקה מונעת של מכונות – עבור חברת Augury. אוגורי היא סטארטאפ ישראלי-אמריקאי שפיתח פלטפורמה לזיהוי מוקדם של תקלות בכל מכונה בעלת חלקים נעים. על-ידי ניתוח החתימה האקוסטית הייחודית של כל מכונה במצב עבודה ובמצב תקלה, מסוגל האוגוסקופ לזהות תקלות בשלבים הראשוניים שלהן, לפני שהן פורצות ומחבלות בתפקודה של המכונה, מהלך שעלול להסתיים באסון.

את ערבסק בליסטי הציגו עמי דרך ודב גנשרוא לראשונה בביאנלה השישית לקרמיקה ישראלית שאצרה באומן במוזיאון ארץ ישראל. נושא הביאנלה היה החומר והקשר בין תרבות וטכנולוגיה, והעבודה של סטודיו עמידב (בשיתוף המכון הישראלי לקרמיקה וסיליקטים בטכניון) הציעה הדמייה בקוריאן של אריחי תחמוצת אלומינה מסונטרים, המשמשים למיגון מפני ירי. צורתם הרגילה של אריחי תחמוצת האלומינה היא צורת משושים, וכאן הם שוכללו והורכבו ליצירת דגמי ערבסקה המעלים שאלות על מקומיות, תרבות חומרית וקונפליקט.

ומול נפלאות הטכנולוגיה והחומרים המרוכבים והמתוחכמים מבקשת באומן להזכיר שוב ושוב את תבונת הכפיים, את מלאכת-היד המיומנת, טביעת האצבע האישית, החמימה המוכרת מדורות, ההולכת ונכחדת בעולם קפיטליסטי יעיל ומהיר. בעבודת הווידאו זמן אבו דוואס, שהוצגה לראשונה ב"הצב צוחק עלי", תערוכת היחיד של טל גור שהתקיימה ב-2007 במוזיאון תל-אביב, מתאר-מתעד גור את אבו-דוואס, אומן-נודד מהכפר ג'יפטליק, כפר פלסטיני בבקעת הירדן, היוצר מטאטאים מסנסני תמרים. באופן כמעט-טקסי, לאט-לאט, בשקט-בשקט, פורס אבו-דוואס שמיכה על האדמה במטע, ובניחותא הוא מאגד ומלפף ומחזק וקושר. שעות של עבודה על מטאטא אחד.

עדיטל אלה מציגה את עבודת אדמה, הפיתוח האחרון מסדרת Terra – אריחי אדמה דחוסים המזכירים במשהו את מראה הבטון. לידם, על הקיר, תלויים האופניים האחרונים שבנה עטר ברוש: Single Speed Urban Monster Jeans. בין ייצור ביתי ועבודת-יד לטכנולוגיות משוכללות, בין במבוק לחלקים מודפסים במדפסת תלת-מימד בבנייה עצמית, בין מכנסי ג'ינס משומשים לחומרים מרוכבים, בין אמנות למדע בשילוב עיצוב והנדסה, מפתח ברוש פתרונות מבניים חדשים, ויוצר קשר ייחודי בין האופניים לבעליהם.

Edit ► make group של יונתן הופ מדגימה את פיתוחה של טכניקת יציקת חמר בתבתיות חד-פעמיות שתוכננו בתוכנת תלת-מימד ונחתכו בלייזר. החידוש המסקרן הוא תהליך צביעת האובייקטים: אלה לא נצבעו, כמקובל, בגלזורות שונות לאחר שהתייבשו, יצאו מהתבנית ועברו שריפה ראשונה. במקום זאת דוגמת הכלים מודפסת בדפוס משי, השאוב מעולם הטקסטיל, על תבניות היציקה העשויות קרטון, ומהתבנית עוברת הדוגמה לכלי הקרמיקה במהלך היציקה עצמה.

Sound Paper של לוקה אור מחבר בין נייר לבין חומר מוליך (נחושת) שהוטבע עליו, חיבור שהופך את החומר המסורתי, הפשוט והמצוי לרמקול, ומאפשר לו להעביר מידע ויזואלי ואודיטורי בו זמנית. בכפיתה של אילון ערמון ממיר את החיבור הצופי בין סנאדות לחבלים שיוצרים מבנה, לחיבור בין סיבי פחמן ודיבלים (שהם למעשה מוטות מעץ אלון), היוצר כיסא. דוגמתה של Elanor אומנם שאובה מאומנות קליעת הקש, אך המנורה של סטודיו COZI מעוצבת במחשב ועשויה מיציקת פורצלן שתבניתה המורכבת יוצרה בכרסומת דיגיטלית. Gulliver’s Grass מציגה נוף פואטי, דשא של ענקים שירון אליאסי יצר מפלסטיק ממוחזר בעזרת הרובוט שפיתח, המאפשר לו שליטה ידנית וממוחשבת כאחד; וענפי עץ השסק שבחצר ביתו של גד צ'רני הם בסיסו של גוף התאורה טבע דומם, שאהילו עשוי מקבוקי מי עין גדי בשימוש חוזר, תוך התמודדות עם ערכים כ"טבעי ומלאכותי, אורגני וסינתטי, ישן וחדש, מתקדם ומפגר, יפה ומכוער, מנומס ופרוע, נכון ושגוי, ישר והפוך".

 

 

 

הדפסה דיגיטלית רב-שכבתית על בסיס דיו אורגני

הדפסה דיגיטלית רב-שכבתית על בסיס דיו אורגני. מאוסף ספריית החומרים

בקבוקים שעברו ציפוי כרום בהתזה

בקבוקי קוקה-קולה שעברו ציפוי כרום בהתזה. מאוסף ספריית החומרים

ערן לדרמן, חול. קראפט מסורתי והדפסת תלת-מימד

ערן לדרמן, חול. קראפט מסורתי והדפסת תלת-מימד

לוקה אור, Sound Paper. הנייר הופך לרמקול

לוקה אור, Sound Paper. הנייר הופך לרמקול

גד צ'רני, טבע דומם

גד צ'רני, טבע דומם

יונתן הופ, edit ► make group. ההדפסה עוברת מהתבנית לכלי הקרמיקה

יונתן הופ, edit ► make group. ההדפסה עוברת מהתבנית לכלי הקרמיקה

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *