זיכרון דברים

20 עבודות שנוצרו באקדמיות לעיצוב מבקשות למתוח את מושג הזיכרון. "זה מה שנשאר", התערוכה שאוצר יובל סער בבית המדרש נוה שכטר, פותחת את שנת הפעילות במרכז לתרבות, יצירה ואמנות יהודית

שורשים. תמונות מאוירות וזיכרונות ילדות. דיוקן חייל רוסי

שורשים, אינסה מוצ'ניק. תמונות מאוירות וזיכרונות ילדות

 

כחלק מאירועי פתיחת עונת הפעילות החדשה במרכז נווה שכטר לתרבות יצירה ואמנות יהודית, תיפתח בחלל בית המדרש התערוכה "זה מה שנשאר – התחלה חדשה, זיכרונות ישנים". וכך כותב האוצר, יובל סער:

״'אני לא זוכר', הן צמד מילים שנהגות על ידינו מפעם לפעם מבלי להקדיש לכך מחשבה יתרה, אך המשמעות של זיכרון היא מה שאני לא שוכח. לומר איני זוכר זה להודות ששכחתי. לזכור זה להחזיק קרוב אלי את מה שנשאר, להשתמש בחושים כדי לא לשכוח.

"הזיכרון הוא אחד היסודות הבולטים של המהפכה המונותיאיסטית, שהיהדות היא חלק ממנה. בעולם העתיק מיוצגים האלים ככוחות טבע, שמעשיהם נעוצים בעיקר בתקופה מיתולוגית פרה-היסטורית. לעומתם, את האל העברי אנו מכירים בעיקר במעשיו בתוך ההתרחשות האנושית המתועדת. חובתו של האדם כלפי אלוהיו היא לזכור את המעשים שמסופרים במקרא. שיכחה אינה סתם כפיות טובה; שיכחה היא מרד.

"ביהדות, לזיכרון יש משמעות ערכית ומוסרית. ריטואל הזיכרון – בברכה, בתפילה, בקיום מצוות, בחגיגת חגים – הוא המעניק לפרט את זהותו כחלק מהקבוצה. ראש השנה מציין את תחילת השנה העברית, התחלה של מעגל זיכרון חדש. מקורה של המילה ״שנה״ הוא בשורש ש.נ.ה, שמשמעותו היא לשנות, לחזור. כך, מצד אחד אנחנו חוזרים על מעגל החגים, ומצד שני אנחנו רוצים לשנות, להשתנות ולהתחדש עם בוא השנה החדשה. ועל אף שהזמן אינו תלוי בנו, יש ביכולתנו להשפיע על האופן שבו הוא יעבור ועל מה שנעשה בו.

"הרצון לשנות ולהשפיע מניע גם את עולם העיצוב ואת העוסקים בו, החל מיומם הראשון בספסל הלימודים. נהוג לקשור בין פעולת העיצוב לבין המקום והתקופה שבהם היא מתקיימת, והתוצאה היא שכמעט כל אובייקט נושא עמו באופן אוטומטי זיכרון כלשהו, אישי או קולקטיבי: של חומר, של תקופה, של תרבות. זה גם החוט המקשר בין העבודות שמוצגות בתערוכה, ומציגות פרשנויות עכשוויות למושג הזיכרון. העבודות, שנוצרו באקדמיות לעיצוב – בתחומי התקשורת החזותית, האיור, הצורפות, האופנה ועיצוב המוצר – מותחות את מושג הזיכרון לכדי יריעה רחבה של נושאים, ונוגעות בהיבטיו השונים ובאופנים הייחודיים של הנצחתו באמצעות טעם, ריח, צליל, מראה ותחושה".

אינסה מוצ'ניק נולדה בארמניה בשנת 1986, ובהיותה בת חמש וחצי עלתה לארץ והשתכנה עם משפחתה בחיפה. "שורשים", קראה מוצ'ניק לעבודת הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית ויצו חיפה בשנה שעברה, ובה שיחזרה את עץ המשפחה בהסתמך על זיכרונות ילדותה, תמונות האלבום המשפחתי והפרטים הביוגרפיים של המצולמים.

ה"מדריך לחיות אבודות" של  דפנה פריידנריך (המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר, 2012 ) מתעד ומנציח – באיור ובטקסט – חיות שנכחדו מהעולם בעקבות התנהלותו של האדם אם על-ידי ציד, צמצום שטחי בר למחיה, ועם בעקבות שינויי אקלים, זיהום ודומיהם.

"אמא קוסמת עם חוט ומחט" הוא שיחה גרפית בין הדר כפיר, בוגר המחלקה לתקשורת חזותית המרכז האקדמי ויצו חיפה 2012, לבין אמו שנפטרה. ״בשיחה", הוא סיפר, "אני ׳מדבר׳ עם אמא שלי על חוויות אישיות, חוויות משותפות ודברים שתמיד רציתי לספר לה, אבל אף פעם לא יצא בעודה בחיים, וגם לשתפה בדברים שלאחר המוות״. זיכרונות משותפים – ארוחת שישי, הקיבוץ, ההיסטוריה התרבותית של המשפחה – היו לדימויים חודרים ללב, שנוצרו בטכניקות שהושפעו מהאומנויות ומלאכות היד שהיו האהובות על האם –  רקמה, איור וקולאז׳.

עוד משתתפים בתערוכה: אבירם כהן סיטיון, איה ונונו, אלה איוונוב, דינה זרצקי, זהר קורן, מאיה איש שלום, מיכל כספי, נועה קוריאל, סשה לייקין, עידו דגן, עמית ויצמן, צליל רוקשטיין, שירן סלם, ניר סבח ועציון מזרחי.

"זה מה שנשאר" תתקיים בין התאריכים 21.9.14 – 26.10.14 במרכז נווה שכטר, רחוב שלוש 42 נווה צדק, פינת רחוב אילת 57, תל אביב – יפו. שעות פתיחה: א' – ה', 09:00-17:00. התערוכה פתוחה לקהל הרחב ללא תשלום.

 

 

המדריך לחיות אבודות, איור של טיגריס. בגלל מעשי אדם

מדריך לחיות אבודות. שלושה מיני טיגריס כבר נכחדו. היתר עדיין בסכנה

מדריך לחיות אבודות, איור של צפרדע. כשליש מהמינים הדו-חיים בעולם נתונים בסכנת הכחדה

מדריך לחיות אבודות. כשליש מהמינים הדו-חיים בעולם נתונים בסכנת הכחדה

איור של פילי ים. על אף שמצליחים לעצור את הציד, פילי הים עדיין בסכנת הכחדה

על אף שמצליחים לעצור את הציד, פילי הים עדיין בסכנת הכחדה

 

אמא שלי קוסמת עם חוט ומחט. איור קבר האם. שיחה גרפית עם אמא שנפטרה

אמא שלי קוסמת עם חוט ומחט. שיחה גרפית עם אמא שנפטרה

רגעי משפחה. איור מתוך "אמא שלי היא קוסמת עם חוט ומחט"

רגעי משפחה

דברים שתמיד רציתי לספר לה. איור מתוך הפרויקט

דברים שתמיד רציתי לספר לה

 

דיוקן גבר צעיר מתוך "שורשים" פרויקט הגמר של אינסה מוצ'ניק

שורשים

דיוקן אשה מתוך "שורשים" פרויקט הגמר של אינסה מוצ'ניק

שורשים. תמונות מאוירות וזכרונות ילדות

דיוקן ילד וילדה מתוך "שורשים" פרויקט הגמר של אינסה מוצ'ניק

שורשים

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *