זו לא תערוכה ששוכחת

"קירות נמסים" מפגישה בין אליאסון, קאפור, גורסקי, פיקאסו, חנה סהר ונטליה זורבובה (ועוד רבים וטובים). אתמול נפתחה התערוכה השלישית שאוצרת שרית שפירא מעבודות אוסף יגאל אהובי לאמנות

קונטקט, דאג אייטקן, 2012. קווי המגוז מתעגלים, יוצרים משולשים מרוככים בלבן המינימליסטי על סצ ינת הסיום של הסרט קונטקט

קונטקט, דאג אייטקן, 2012. קווי המגוז מתעגלים, יוצרים משולשים מרוככים בלבן המינימליסטי על סצינת הסיום של הסרט עם ג'ודי פוסטר

 

בפתח האולם העליון של הגלריה האוניברסיטאית, זו מול זו, ניצבות "כדור הארץ האדום שלכם" של אולפור אליאסון ו"תמונת מסע, שקיעה" של ווליד בשטי, שתיהן מ-2012. האחת – קליידוסקופ משושה עשוי מראות חמות-גוונים  – מהפנטת בזוהרה רווי-הצבע. השנייה – צילום אפלולי שבמרכזו נקודה שחורה גדולה, מסתירה, טורדת ומשבשת את שדה הראייה. "אמנות", מצהיר אליאסון, "היא אמצעי הכרחי למעבר ממחשבות למעשים בעולם". בין עשרות האנשים (כ-90 הוא סיפר בהרצאתו במוזיאון תל אביב מוקדם יותר השנה) העובדים איתו בסטודיו, ישנם גם כאלה שבהגדרתם ובעיסוקם הם אקטיביסטים, ואת דעותיו הוא משמיע גם בכתובים וגם בוועידות בינלאומיות העוסקות באיכות הסביבה. Your Red Planet הוא אובייקט שמזכיר קליידוסקופ, אולם מראות, חלונות ויטראז' של קתדרלות, את השמש, ואולי גם את צבעו הצהוב של הפחמן הדו-חמצני ואת ה"ענקים האדומים", שהם כוכבים בסוף ימיהם. כך או כך זוהי אילוזיה, אולי אלגורית, ששואבת את הצופה פנימה, אל חללה האינסופי, בהתבוננות משתאה.

Travel Picture, Sunset היא לא מזכרת טיולים טיפוסית. כשנתקל בשטי – יליד לונדון המתגורר בלוס אנג'לס – באחד העיתונים בסיפורה של המשלחת הדיפלומטית העירקית במזרח-ברלין לשעבר, נסע מספר פעמים לחקור את בניין השגרירות הנטוש. בשובו מאחת מנסיעותיו, גילה בשטי בסטודיו כי אחד מסרטי הצילום נפגע מקרינת קרני הרנטגן של מכשיר השיקוף באחד משדות התעופה. מה שיכול היה להיחשב כסיפור אנקדוטלי אישי, בעיני בשטי הוא סיפור פוליטי הקשור לשינויים באקלים ובנוף החברתי של אחרי ה-11 בספטמבר והפיגוע של אל-קעידה במגדלי התאומים. את ההפרעה הזו בסרט הצילום הוא הפך לאלמנט חוזר בעבודותיו, בין היתר בצילום השקיעה שב"קירות נמסים". הפעם חורר במו ידיו את סרט הצילום לפני הדפסת התמונה.

"זו לא תערוכה ששוכחת את הרגע הנסיבתי והפוליטי שבו אנחנו קיימים", מדגישה שרית שפירא, אוצרת "קירות נמסים", התערוכה השלישית והאחרונה בטרילוגיה "בבל", הנאצרת מתוך עבודות אוסף יגאל אהובי לאמנות. "האמנות לא שוכחת. היא רק עושה עם זה משהו שהוא לא רק עדות פוליטית". כמו בקודמותיה, "המגדל הבוער" ו"שממה הורה", גם ב"קירות נמסים", שנפתחה בסוף השבוע, נדגם מרקם האוסף, בן 1,600 העבודות בקירוב, עליו מעידה שפירא כי "בכל פעם שבה אנחנו מדברים, עוד כמה עבודות נוספות לו. זה אוסף פעיל ודינמי, שרוכש בעיקר אמנות עכשווית, מדי פעם אמנות מודרנית, ותומך גם באמנות ישראלית".

כקודמותיה, גם התערוכה הנוכחית משתפת אמנים ישראלים ובינלאומיים בולטים, מערבת אמנות מודרניסטית מוקדמת עם דמויות מפתח מתחום האמנות העכשווית, ובתוך כך מציגה מגמות חוד-חנית. כך מוצגות בה עבודות של קנדינסקי ופיקאסו; של שלושה דורות אמנים ישראליים דוגמת משה קופפרמן, מיקי קרצמן ואיתן בוגנים; של אנדריאס גורסקי, מהאורים והתומים של הצילום היום, ושל אנדרו וקואה, אמן-אוצר שנמנה עם אוצרי אחת הביאנלות האחרונות של ברלין; גבריאל קורי מייצג את האמנות הדרום אמריקאית שפרצה בשנים האחרונות באינטנסיביות לשורות האמנות העכשווית; ו"כריש פטיש פוגש פטיש" של איתן בן-משה, שהוצגה בתערוכה מובי דיק במוזיאון תל אביב, כמו שלוש העבודות מסדרת "אשלון ביוטי" של חנה סהר, שנרכשה בשלמותה, מאירות מהלך עקרוני בהתגבשות האוסף המבקש לעשות מחוות למהלכים אוצרותיים חשובים שנעשו בארץ.

שכנה לקליידוסקופ של אליאסון, מזמינה גם Untitled של אניש קאפור מ-2013 להתבוננות מדיטטיבית בחצי כדור הקובלט, שממגנט את המבט אל מה שנראה כמעמקים נטולי-גבולות. לא רחוק ממנה מוצב Fling, המלבן הצר, הגבוה והבוהק באדום של ג'ון מקראקן. על הקיר ממול תולה Contact, קופסת אור מ-2012 של הצלם האמריקאי דאג אייטקן, המציגה את סצינת הסיום מתוך סרט המדע הבדיוני המבוסס על ספר מאת קארל סאגאן, בכיכובה של ג'ודי פוסטר. קווי המגוז מתעגלים, משרטטים שני משולשים מרוככים המודגשים בלבן המינימליסטי של מלביץ'. אלה מסתירים את לבה של הדרמה הקולנועית. באולם הזה, מציינת שפירא, ישנן עבודות רבות מהמרחב הפוסט מינימליסטי, ביניהן עבודות של מתן מיתווך ואורן הופמן.

בחדר השלישי, שרבות מהעבודות המוצגות בו הן דיוקנאות, נפגשים רישום  גרפיט של גרהרד ריכטר, צילום איקוני של דיאן ארבוס Puerto Rican woman with a beauty mark, ו-Playground  של נטליה זורבובה מ-2007. זורבובה, מספרת שפירא, הנציחה סיטואציה בה שהתה בגן המשחקים עם בתה בעת אזעקה, בתקופה בה גרה עם משפחתה בבאר-שבע.

כחלק מהעיסוק המתמשך בסיפור מגדל בבל, בוחנת "קירות נמסים" אלמנטים ארכיטקטוניים כמו שלד, מבנה, קונסטרוקציה כמו גם תפיסות מסורתיות ועכשוויות בארכיטקטורה. היא מדלגת בין תרבויות עבר על יסודותיהן הנוקשים, האנכיים, הגבריים, לבין חללים גמישים, קירות רועדים ומתנפחים, צורות ישרות זווית שמתרככות ומתעגלות. בסופה, כך שפירא, "נכנסים לסדר עולם אחר, סדר עולם נשי, שבו הנשים הן השולטות". דרך עיסוק באופטיקה ובאשליות, ויחסי גומלין עם הקולנוע ועולם המדע הבדיוני, מזמינה התערוכה את הצופים "לחשוב מחדש על האופן שבו אנו תופסים את הקירות שמגדירים 'חלל', בין אם זה המרחב הפרטי או חלל המרחב הציבורי".

בבל נבחרה כתמה לטרילוגיית תערוכות הפתיחה של אוסף אהובי, שכן ניתן לראות בסיפור המקראי – המדבר על תרבות שנפוצה על פני כל הארץ ועל לשונות שנבללו זו בזו והן צריכות תרגום ופרשנות כדי להתקשר זו לזו – מטאפורה למצבה של האמנות העכשווית, מסבירה שפירא. מניפת האפשרויות שזו מאפשרת נפרשת בין עבודות מבית מדרשם של אמנים כניאו ראוך (שעבודה משלו הוצגה בתערוכה קודמת) המבקשות לחזור לציור המסורתי, ועד לאמנים כטינו סגל, שלא תמיד ברור מהי עבודת הפרפורמנס שלו, ואם לא התמזל מזלך להיות בדיוק במקום ובשעה הנכונים, תידרש לעד שיעיד כיצד נראתה, שכן סגל אוסר על תיעודה באופן כלשהו. כתב על זה יפה דוד קישיק ב"אלכסון": "בשנים האחרונות, טינו סגל מוכר את האמנות שלו למוזיאונים מאוד מכובדים | הסכומים מכובדים לא פחות | חוץ מזה, ההסכם הוא מילולי בלבד | שום נייר לא נחתם | שום אובייקט לא מחליף ידיים | שום קטלוג לא מודפס | שום מזכרת לא נמכרת | אין אפילו שלט שמציין את שם העבודה או את שם האומן | התיעוד של האמנות אסור בתכלית האיסור | הקונה רק מקבל אישור להציג 'מצב מובנה' | לדוגמא, שומרים במוזיאון שפתאום מתחילים לשיר | או זוג שמתגפף על הרצפה במשך שעות". אומנם באוסף יגאל אהובי עדיין אין עבודה של סגל, מסכמת שפירא, אבל "הוא בהחלט מקרה דגם לתמונת מצב בבואית של אמנות עכשווית".

 

קירות נמסים, 20.12.14 – 10.4.15, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תלאביב, כיכר אנטין, חיים לבנון פינת איינשטיין, טל. 03-6408860

 

שעות פעילות: א'-ד' 11:0019:00, ה' 11:00–21:00, ו' 10:00–14:00. הכניסה חופשית

 

ללא כותרת, אניש קפור, 2014 באדיבות אניש קאפור וגלריה ליסון , לונדון

ללא כותרת, אניש קפור, 2014 באדיבות אניש קאפור וגלריה ליסון , לונדון

פלינג, ג'ון מקראקן, 2002. באדיבות ג'ון מקראקן וגלריה דייוויד זווירנר, לונדון

פלינג, ג'ון מקראקן, 2002. באדיבות ג'ון מקראקן וגלריה דייוויד זווירנר, לונדון

שוליית המכשף, פיליפ פראנו, 2008

שוליית המכשף, פיליפ פראנו, 2008

פלייגראונד, נטליה זורבובה, 2007

פלייגראונד, נטליה זורבובה, 2007

דיוקן מיריי, פבלו פיקאסו, 1951. צילום: אלעד שריג

דיוקן מיריי, פבלו פיקאסו, 1951. צילום: אלעד שריג

כדור הארץ האדום שלכם, אולפור אליאסון, 2012. צילום: Jens Ziehe

כדור הארץ האדום שלכם, אולפור אליאסון, 2012. צילום: Jens Ziehe

תמונת מסע, שקיעה, וואליד בשטי, 2012

תמונת מסע, שקיעה, וואליד בשטי, 2012. העולם שאחרי ה-11 בספטמבר

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *