הקשר הצרפתי

בית המכירות ארטקוריאל משיק השבוע את נציגותו החדשה בארץ וזו הזדמנות נדירה לראות את הרהיטים שעיצבו לה-קורבוזייה ובן-דודו פייר ז'אנרה לצ'אנדיגר

פייר ז'אנרה, כיסאות קלועים, 1960

רהיטי צ'אנדיגר בתל-אביב. פייר ז'אנרה, כיסאות קלועים, 1960. צילום באדיבות ARTCURIAL

 

ביום חמישי הקרוב, 1 באוקטובר, ישיק בית המכירות הפומביות הפריזאי ARTCURIAL את פעילותו בישראל עם התערוכה "לה-קורבוזייה ופייר ז'אנרה: פרויקט צ'אנדיגר בתל-אביב". בבית המידות, אחד מבניינה הראשונים של העיר שצמחה מהחולות, בבניין אקלקטי שנבנה ב-1906 ברחוב לילנבלום התל-אביבי, יוצגו אחדים מהרהיטים שעיצב פייר ז'אנרה, בן-דודו של האדריכל השוויצרי, שהיה שותפו להקמת מבניה של גבעת הקפיטול של צ'אנדיגר, הבירה המנהלית של מחוז פונג'ב בהודו.

בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת הוזמן לה-קורבוזייה על-ידי ראש ממשלת הודו דאז, נהרו, לתכנן את קריית הממשלה של בירתה החדשה של פונג'ב, שבירתה ההיסטורית עברה לשטחה של פקיסטן. הודו זה אך השתחררה מכבלי השלטון הבריטי, והשקפתו האדריכלית-חברתית של האדריכל החדשני השתלבה בחזון הודו המודרנית שרצה ראש הממשלה החדש להציג.

הרהיטים – שולחנות, כיסאות, ספות, כורסאות ושולחנות עבודה חסונים, פשוטים ופונקציונליים מעצי טיק וסיסם (רוזווד) – עוצבו במיוחד עבור המבנים המונומנטאליים השונים. הפריטים שיוצגו בבית המידות יכללו במכירה פומבית שתתקיים בארטקוריאל בפריז ב-1 בדצמבר .יחד איתם אפשר יהיה לראות עבודות אמנות עכשווית שבחר האספן פיליפ כהן, נציגו החדש של בית המכירות בארץ, מאוספים פרטיים בארץ, ביניהם עבודות של ז'אק מונורי ורוברט קומבה הצרפתיים וסיגלית לנדאו ויגאל תומרקין.

שבוע ימים בלבד תוצג התערוכה שתאפשר לקהל שוחרי העיצוב בארץ לראות מקרוב את הרהיטים שעם התיישנותם נזנחו בארץ מוצאם, נערמו על גגות המבנים כערימות גרוטאות, מופקרים לשמש הקופחת ולגשם, עד שהתגלו במקרה על-ידי דילרים, והחלו למצוא להם בתים חדשים אצל אספני המערב, כשמחיריהם נוסקים לגבהים שלא נודעו בעבר. יום לפני סגירתה של התערוכה, ינחה כהן במכון הצרפתי דו-שיח עם סגן נשיא ארטקיוריאל, פביאן נאודן, שיעסוק בלה-קורבוזייה, ז'אנרה, צ'אנדיגר והאוטופיה המודרניסטית.

 

שיאי העולם של ארד ופרובה 

 

כבר שנים שכהן על הקו פריז-ישראל, רגל פה רגל שם. בן 56, נשוי בשנית, אב לחמישה. רופא שיניים במקצועו, וב-25 השנים האחרונות גם אספן אמנות נלהב. כהן מכיר היטב את סצינות האמנות הבינלאומית, הצרפתית והישראלית. כנשיא כבוד של ארגון הידידים הצרפתים של מוזיאון ישראל, הקים ועדת רכישה שאפשרה לפתוח צוהר לאמנות הצרפתית החדשה בתוך אוסף האמנות העכשווית של המוזיאון, וכחבר בוועדות ידידים של מוזיאוני פריז, פעל לקידום רכישת אמנות ישראלית לאוספי המוזיאונים הצרפתים. הצצה לאוסף האמנות הפרטי שלו התאפשרה בתערוכה "מותק, סידרתי מחדש את האוסף", שהוצגה במוזיאון פתח-תקווה לפני כשנתיים, וחשפה את האוסף לראשונה לקהל הרחב. בקיץ האחרון עשה כהן מעשה, סגר את הקליניקה בפריז, וקבע את בית משפחתו בהרצליה.

הקשר בינו לבין ארטקוריאל, הוא מספר, יש בו כדי להעיד על ייחודו של בית המכירות הפומביות. "אני חושב שהייחודיות של ארטקוריאל היא המגע הצרפתי. למשל, לבחור לעבוד עם מישהו כמוני. כי אני לא מגיע משוק האמנות. אני אספן של אמנות עכשווית. אני גם אספן עיצוב, אם כי לא אספן גדול, אבל אני אוהב עיצוב שנים רבות. המקצוע שלי הוא רופא שיניים, אבל צברתי מומחיות בתחום האמנות, ולא רק בתחומי האמנות בת-זמננו והעיצוב, גם בתקופת המאה ה-19 שמסקרנת אותי מאוד. והבחירה לעבוד לאו דווקא עם אנשים שבאים משוק האמנות ולגמרי מעורבים בו או בשדה המחקר ההיסטורי של האמנות, אלא עם אנשים שצברו ידע רב – היא ייחודית לארטקוריאל. פביאן אודון, למשל, סגן נשיא בית המכירות, היה אספן עיצוב לפני שהצטרף לארטקוריאל. הוא זה שהקים את מחלקת העיצוב, לפני למעלה מעשר שנים, ותוך שנים מעטות הפך אותה לאחת החשובות בעולם, בשכנות לפיליפס וכריסטי'ס. יש לנו הרבה שיאי עולם במכירות, במיוחד בכל הקשור למעצבי שנות ה-50 בצרפת".

בית המכירות הפומביות ארטקוריאל נוסד ב-2002 עת רכש ניקולס אורלובסקי את הגלריה שהייתה בבעלות תאגיד "לוריאל" והפך עם השנים לאחד המובילים בצרפת. הוא מכסה, מספר כהן, את כל תחומי האספות מאמנות הודית-סינית-איסלמית ועד אמנות אורבנית, מתכשיטים ושעונים ועד אוטומוביליה, אווירונאוטיקה וספנות, מבקבוקי יין נדירים ועד רהיטים. מי שעומד בראש מחלקת העיצוב בשנתיים האחרונות הוא עמנואל בראר, איש כלכלה ושיווק במקור, שעבד במוסדות תרבות והגיע לבית המכירות ב-2008.

בין השיאים שבהם מתגאה ארטקוריאל אפשר למצוא את המכירה של TRAPEZE, שולחן בעיצוב ז'אן פרובה, שנמכר בלמעלה ממיליון ומאתיים אלף יורו ונחשב לפרובה שהשיג את המחיר הגבוה ביותר. שיא עולם אחר הוא ספריית RESTLESS של רון ארד, שנמכרה תמורת 361,500 יורו, שניהם אגב, נמכרו בשנה שעברה.

ב-27 באוקטובר יקיים ארטקוריאל מכירת עבודות מופת בעיצוב תחת הכותרת האוסף האידיאלי. אחת העבודות הנדירות שתוצע למכירה היא ספרייה מסדרת "בית מקסיקו" של שארלוט פריאנד, שיוצרה באטלייה של ז'אן פרובה ב-1952. המיוחד בספרייה הספציפית הזו הוא נדירותה – שכן לרוב הספריות הוחלפו הרגליים, וזו נשמרה בצורה יוצאת דופן כולל רגלי הבטון המקוריות שחופו באריחי קרמיקה והוצמדו לרצפת מעונות הסטודנטים באוניברסיטה הפריזאית עבורה נוצרו. עוד יוצאו למכירה Orgone Stretch Lounge  של מארק ניוסון, גופי תאורה של אטורה סוטסאס וגאיטנו פשה, כיסא של יול פין, ורהיטים של ריטפלד, ז'אן רוייאר ורון ארד.

 

זה לא סקופ

 

"ארטקוריאל", ממשיך כהן, "עובדים עם האספנים הגדולים בכל תחום. הם באים מהמגע האישי, מהשטח. זה טוב גם לאספנים, שהקשר שלהם הוא עם אנשים כמוני, שלא מגיעים מקרבי שוק האמנות, כי נקודת המבט שלנו על אמנות שונה לגמרי. התפקיד שלי הוא לתת ייעוץ טוב – העבודה הזו טובה לך, לאוסף שלך, או לא.

"לאחרונה הצטרף לארטקוריאל, כמוני, נציג בסקנדינביה, אלדריק ספיר. גם הוא במקור אספן, אבל הידע שלו רב ומקיף משל מומחים רבים. הייתה לנו מכירה של עיצוב סקנדינבי שהייתה הצלחה גדולה. היה לנו שיא אירופי – עם כיסא של פין יול. זו הפעם הראשונה שכיסא כזה משיג סכום כזה באירופה.

"אז כשאני אומר פרנץ' טאץ', זה אומר שנשמח להגיע לתל אביב לא רק כאנשי עסקים שבאים למכור ולקנות, אלא כדי לדבר על אמנות, לשתף את האספנים בחזון שלנו על עיצוב ואמנות. אנחנו טובים מאוד בלייפסטייל, יודעים איך לגשת לרהיטי מעצבים מודרניים ובני זמננו, ומצד שני אנחנו מציגים מחלקות חדשות בכל העולם. בתחום האוטומוביליה, למשל, אנחנו נחשבים לבית-המכירות הטוב ביותר. יש לנו מחלקות שיכולות לעניין מאוד את הישראלים".

יש כאן שוק עם פוטנציאל מספיק טוב בשביל לפתוח נציגות של ארטקוריאל בארץ?

"לפני הכל זה פרויקט אישי. הרבה שנים אני על הקו פריז-תל אביב, אבל הקיץ עשיתי עלייה. אני אספן, החלטתי לסגור את הקליניקה שלי ולהתמקד בייעוץ אמנותי. הייתי בקשר עם ארטקוריאל, והם אמרו 'תראה, אנחנו יודעים שתל אביב חשובה. אנחנו לא יודעים בדיוק אם יש שם שוק גדול או לא, אבל חשוב לנו להיות שם, ואתה מתאים'. ארטקוריאל זה כמו משפחה. הם לא מחליטים 'אנחנו פותחים נציגות בברלין או בתל אביב'. לא. הם יגידו 'מצאנו מישהו, נשמח לעבוד איתו, אנחנו חושבים על תל-אביב, ולדעתנו הוא יכול להתאים מאוד לתל-אביב'. לדעתי ישראל היא שוק חזק, והוא עוד יתחזק. תל אביב היא עיר בתזוזה. בתנועה. הרבה אנשים באים והולכים. חשוב מאוד שיהיה לנו מישהו שיפתח כאן שוק. כל שבוע אני פוגש אנשים שעושים עליה. חלקם אספנים, חלקם לא. כולם יצטרכו רהיטים. אם את שואלת אם יש לי כרגע לקוחות ישראלים. אז לא הרבה. אבל שני ישראלים השתתפו לראשונה במכירה שלנו בצרפת. אז זו התחלה. העיצוב כאן הוא בצעדים ראשונים. נרצה לקדם, לחנך".

מדי פעם יש ניסיונות להמריץ את שוק העיצוב האספני בארץ. "תירוש", לדוגמה, התחילו לשלב עבודות של מעצבים ישראלים במכירת האמנות שלהם. ועדיין אין ממש שינוי, ואי אפשר להגיד שיש כאן אספני עיצוב ישראלי, וגם לא אספני עיצוב מהעולם. 

"בארטקוריאל אנחנו מתמקדים בעיצוב היסטורי. אנחנו לא כאן כדי ליצור שוק חדש בשביל המעצבים הישראליים, לפחות לא כרגע. ניתן לגלריות ולשוק לעבוד, ובעוד עשר שנים נראה. 'תירוש' ניסו להציג עבודות עיצוב עם אמנות בת-זמננו, כמו שפיליפס עושים לפעמים. אבל 'תירוש' ניסו לעשות את זה עם מעצבים ישראלים לא מוכרים. ואנחנו, למשל, במכירה של אמנות בת-זמננו, הצגנו עבודת עיצוב אחת – כבשה של לאלאן – בהערכה מוקדמת של 150-200 אלף יורו, ובסוף היא נמכרה ב-350 אלף יורו. יש מעצבים בני דורנו, מאסטרים כמו רון ארד, מארק ניוסום, אריק לוי, שהם על קו התפר שבין עיצוב לאמנות – מה שמכונה דיזיין ארט. אלה סוג המאסטר וורקס שבהן אנחנו מטפלים. כרגע אין לי רעיון למעצב ישראלי שיכול להעמיד עבודות במכירת אמנות. אני מעדיף לתת לגלריות לעשות את העבודה קודם".

אבל אין בארץ גלריות לעיצוב כמו 'קריאו' בפריז או 'קרפנטרס וורקשופ' בלונדון. היו ניסיונות, 'פרדיגמה' למשל, אבל הם לא צלחו. ואין גם גלריות שמתמחות בריהוט מודרני ובן-זמננו מהעולם.

"כאשר לפני עשר שנים שקלתי לפתוח בארץ גלריה לעיצוב, באמת הרגשתי שהאספנים כאן עדיין לא מוכנים לצעד כזה. עכשיו נדמה לי שמשהו משתנה. אנשים כאן אוהבים עיצוב, וקונים עיצוב, אבל כרגע רק עיצוב חדש. הם לא מכירים ולא קונים וינטג'. בעולם, לעומת זאת, האספנים הגדולים קונים וינטג' ומערבבים בין וינטג' לעיצוב עכשווי. ולישראלים יש חושים חדים, הם רואים מה קורה, והם בוודאי ירצו לאמץ את הכיוון הזה. בפרויקט 'צ'נדיגר בתל-אביב' אנחנו משתפים פעולה עם חוג האספנות Collectible Design Circle שהקימו דניאלה אוהד ודפנה איש-הורביץ כדי לקרב את המתעניינים לעולם האספנות ולתת לאספנים החדשים הזדמנות נגישה לקנות עבודות עיצוב.

"לחברים שלי, שחששו להשקיע במעצבים כמו שארלוט פריאנד או ז'אן פרובה, הייתי אומר – תמיד תנסו לקנות את הטוב ביותר – וזה ישתלם לכם. אני קניתי את הטוב ביותר, והוא שווה עכשיו הרבה במכירות. בעוד שאם אתה קונה רהיט מעצבים חדש, אתה גם משלם הרבה מאוד כסף, אבל בעוד עשר שנים תפסיד הרבה כסף, כי הרהיטים יהיו שווים הרבה פחות. אבל אם תקנה שמות גדולים, הערך שלהם רק יעלה, ותהיה להם נוכחות שונה עם הרהיטים האחרים שלך. אנחנו לא מצפים  מהישראלים להיות אספני עיצוב גדולים, אבל אני אשמח לראות שילוב של רהיטים כמו של פרובה, פריאנד, רון ארד במגדלים סביב רוטשילד, למשל. פיסים בודדים. לא יותר. זה מספיק".

אז אתה חושב שיש שוק פוטנציאלי לעיצוב אספני בארץ – אבל כרגע בעיקר לעבודות מופת בינלאומיות?

"כן, וגם זה יקח אולי מספר שנים, אבל זה יקרה. השנה נרצה בעיקר להבין מה מצפים מאיתנו. נציג תערוכות, כי אם אנשים לא יודעים ולא יראו, הם לעולם לא יבינו. נזמין אנשים לראות אותן. לא כדי לקנות, אלא כדי לפקוח את העיניים, ללמוד. נקיים רבי שיח, כי זו דרך טובה ללוות את התצוגה, להבין יותר על העולמות. להבין מה הטעם שלך. מה אתה אוהב? איטלקי, צרפתי, סקנדינבי, אמריקאי? ואז להתחיל לפתח מומחיות במה טוב ומה פחות טוב.

"יש כאן כמה יוזמות שמנסות ללמד את ההיסטוריה של העיצוב והערך של רהיטי וינטג', למשל זו של דניאלה אוהד ודפנה איש-הורביץ. בישראל האדריכלים, שהם הרבה פעמים אלה שאחראים לקשר בין האנשים לבין הרהיטים שהם קונים, לא מכירים את תולדות העיצוב. בצרפת אין ארכיטקט רציני שלא מכיר את ההיסטוריה של העיצוב על בוריה. הרעיון ללמד אדריכלים את תולדות העיצוב במאה ה-20 הוא נכון וחשוב. ואז העבודה שלי תהיה בין היתר להסביר לאספנים החדשים שההשקעה אולי גדולה, אבל משתלמת".

כמה גדולה?

"זה משתנה, אבל היא יכולה להיות מאוד גדולה. לפני חודשיים מכרנו כורסה של פין יול ב-260 אלף יורו, ושולחן של פרובה, שיש ממנו רק אחד, שחור, נמכר בלמעלה ממיליון יורו".

בשנים האחרונות, והשנה במיוחד, החברות הגדולות מציגות בשבוע העיצוב במילנו מהדורות חדשות של קלאסיקות עיצוב. למה לאדם לשלם כל כך הרבה עבור כיסא אחד, כשהוא יכול לקבל את אותו הכיסא, חדש, לעתים עם שידרוגים טכנולוגיים, בפחות כסף?

"בעניין הזה יש שתי דעות. יש מומחים שחושבים שההוצאות המחודשות אינן טובות לשוק הווינטג'. דעתי בעניין הזה הפוכה. ככל שחברות העיצוב ייצרו יותר מהדורות חדשות, אני אהיה יותר שמח. כי זה אומר שיש יתרון לוינטג' שלי, כי הוא יישאר וינטג'. זה כמו עבודת אמנות. כמו  לקנות ציור של שאגאל או פוסטר של שאגאל".

אלא שציור של שאגאל הוא אחד ויחיד – וואן אוף א קינד, אם להשתמש בהשאלה ממונח מעולם העיצוב – והכיסא ממילא יוצר בפס ייצור תעשייתי המוני.

"אתן לך עוד דוגמה. 'ויטרה' הוציאה מהדורה מחודשת של כיסאות אימס. את יודעת מה המחיר של כיסא אימס? בערך 350 יורו. לבית שלי חיפשתי במשך שנה כיסאות אימס, ומצאתי כיסאות משנות ה-70. וכמה שילמתי? בערך את אותו המחיר. ואני יכול להגיד לך שהם שונים לגמרי. הרזין של הווינטג' נפלא, בעוד שהחדש… אנשים לא יודעים את זה. התפקיד שלי הוא להדריך אותם ולהגיד להם, תראו, באותו מחיר אתם יכולים לקנות את הכיסא החדש של 'ויטרה' או את כיסא הווינטג'".

אבל לפעמים ההבדלים במחיר הוא עצום.

"ההבדל גדול בעיקר במקרים שבהם מדובר ברהיטים נדירים. ודווקא אותם, אגב, האספנים הכי רוצים. בטכנולוגיה של היום לא ניתן לייצר את הרהיטים בדיוק כפי שיוצרו במקור, והתחושה שונה. לפעמים הדבר הנכון הוא באמת לקנות הוצאה מחודשת, ואז אתה צריך לדעת שהרהיטים שקנית הם רק לשם ההנאה האישית שלך. לעומת זאת אם אתה משקיע בעיצוב וינטג', אתה זוכה גם בהנאה אישית וגם בערך שוק. כשאתה רוכש שולחן של פרובה במיליון יורו, אתה אומנם לחוץ שהילדים לא יטפסו על השולחן וישרטו אותו, אבל אני יכול להבטיח שבעוד עשר-עשרים שנה הוא יצדיק את ההשקעה, ויכפיל ואפילו ישלש את ערכו. ואם תקנה את ההוצאה המחודשת שלו, יהיה לך מאוד קשה למכור אותו.

"הצעד הראשון הוא להיות אספן, והצעד הראשון באספנות הוא לאהוב את הרהיטים. הצעד השני הוא לדעת על מה אתה שם את הכסף. זה לא סקופ אם אומר שרוב האספנים החשובים משקיעים את הכסף בערוצים שונים, כשחלקו מושקע בעיצוב ובאמנות. זו השקעה".

האם המקום של העיצוב בשוק האספנות יגדל בשנים הקרובות?

"בעולם זה כבר קורה, אבל בישראל עדיין לא. באוספים חשובים בניו יורק, בפריז ובלונדון תמצאי מיקס של אמנות ועיצוב. בישראל עדיין לא. באוסף שלי, שבעיקרו הוא אוסף אמנות עכשווית, יש גם עיצוב".

למשל?

אני אוהב את שנות ה-50 בצרפת, אז בחדר השינה שלי בפריז היה פרובה ושארלוט פריאנד. בחדר העבודה יש לי שולחן משרד של פרובה עם משטח מתכת מבראזאוויל, כיסא של פרובה, קונסולה של פריאנד ולוח של לה-קורבוזייה. אני גם מאוד אוהב עיצוב איטלקי של שנות ה-50, כך שבסלון יש לי ספריה פנטסטית של אטורה סוטסאס, ואת שידת המגירות של דרוך דיזיין, ומשהו של ז'אנרה. בפינת האוכל של הדירה שלי בהרצליה יש שולחן במבוק בלגי יפה שקניתי כאן, ו-12 כיסאות הווינטג' של אימס".

 

פרויקט "צ'אנדיגר תל אביב", בית המידות, רחוב לילנבלום 23, תל אביב | פתיחה: שישי, 2.10, שעה 11:00 | נעילה: 8.10.2015 | שעות פתיחה: שבת (3.10): 11:00 – 18:00, ראשון עד חמישי (4-8.10): 11:00 – 18:00.

 

הרצאה: פרויקט צ'אנדיגר – שיחה על אוטופיה מודרניסטית | מרצה אורח: פביאן נאודן, סגן נשיא ארטקוריאל | מנחה: פיליפ כהן, נציג ארטקוריאל בתל אביב | יום רביעי, 7.10.15, שעה 19:00 (על בסיס מקום פנוי), המכון הצרפתי, שדרות רוטשילד 7, תל אביב.

 

 

ספה של ז'אנרה וכיסאות קלועים. דפוקים וזרוקים על הגג בצ'נדיגר

דפוקים וזרוקים על גג בית המשפט בצ'אנדיגר. צילומים: יהודה עמרני

כיסאות של ז'אנרה קרועים ושבורים על הגג בצ'נדיגר

קרועים ושבורים על גג בניין הסקרטריאט

כרוסה של ז'אנרה. חשופים לשמש ולגשם

חשופים לשמש ולגשם על גג בית המשפט

פייר ז'אנרה, כורסאות עץ טיק ועור פוני ירוק, 1953

פייר ז'אנרה, כורסאות עץ טיק ועור פוני ירוק, 1953. צילומים באדיבות ארטקוריאל

פייר זא'נרה, ספה וזוג כורסאות, עץ טיק ועור פוני לבן, 1958

פייר ז'אנרה, ספה וזוג כורסאות, עץ טיק ועור פוני לבן, 1958

פייר ז'אנרה, ספרייה כפולה, עץ טיק, 1970

פייר ז'אנרה, ספרייה כפולה, עץ טיק, 1970

נדירה. אחת הספריות מסדרת "בית מקסיקו" שעיצבה פריאנד למעונות הסטודנטים בשנת 1952

נדירה. אחת הספריות מסדרת "בית מקסיקו" שעיצבה פריאנד למעונות הסטודנטים בשנת 1952 תועמד למכירה ב-27 באוקטובר

שיא כולם. Table Centrale, השולחן הנדיר של ז'אן פרובה, 1956

שיא עולם. Table Centrale, השולחן הנדיר של ז'אן פרובה, 1956, נמכר תמורת 1,241,300 יורו

שיא עולם. Restless 2007, הספרייה של רון ארד

שיא עולם. Restless 2007, הספרייה של רון ארד, נמכרה תמורת 373,800 יורו

שיא צרפתי. כיסא Chiftains (שנת 1949) של פין יול

שיא צרפתי. כיסא Chiftains (שנת 1949) של פין יול נמכר תמורת 262,200 יורו

יימכר בסוף אוקטובר במכירת המאסטרפיסים. Orgone stretch lounge של מארק ניוסון מ-1993

האוסף האידיאלי. Orgone stretch lounge של מארק ניוסון מ-1993 יוצע במכירת עבודות המופת בעיצוב שתיערך ב-27 באוקטובר

 

 

 

One Comment:

  1. Pingback: בית המכירות ארטקוריאל משיק השבוע את נציגותו החדשה בארץ | עיצוב בין אמנות לצרכנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *