הסוכריות שהתקלקלו

חיפושית הקרנף, הלב, הגולגולת, עלי הדפנה והסדין הלבן. מבט שני לחלקה העכשווי של "חומרי הזמן - תכשיט ישראלי 7", רגע לפני סגירתה

נזר הבריאה, פרט, אוהדה האי-גורדון

נזר הבריאה, פרט, אוהדה האי-גורדון. צילומים: ליאוניד פדרול-קביטקובסקי

 

ענף אזדרכת קמל שנפל לאדמה לכד את עינה של אוהדה האי-גורדון, מחשבות על הזדקנות היו ליער עצים אפורים-לבנים מכסף בידיה של ורד בבאי, ותכשיטיה של נגה הראל נולדו אגב צלילה לעולמם של החרקים. מתוך ההיקסמות ממחזור החיים בטבע, הצמיחה, הקמילה והריקבון, בורא עתי חן תמונות טבע שבריריות בנייר, צבע וקרטון ביצוע; אדה ורדימון גודנסון מרחיקה עד ממתקי דנמרק – אלו הקרויים על שם ביסמרק, קאנצלר האימפריה הגרמנית במאה ה-19, שהיה לאויבה של ארץ הולדתה לאחר שסיפח חלק מדרומה לפרוסיה – כשהיא מתבוננת על ישראל 2015. "הקו האדום – הסוכריות התקלקלו" הוא שמו של התליון שעיצבה; ביחד, זה לצד זה, מצליחות מאות יחידות קיפולי הנייר הגיאומטריים, המדויקים והקשוחים המרכיבים את תכשיט הגוף של ליטל מנדל ליצור צורה גמישה ואורגנית. מעלי דפנה מיובשים ופלדת אל-חלד יצר מיכה יחיאלי סיכות שבריריות, סמל לתוגת הניצחון וארעיות התהילה, ודגל לבן, סדרת הסיכות של שירלי בר-אמוץ, קרמה עור וגידים בימי צוק איתן מסדין לבן עליו ציירה בדיו דימויים מהאינטרנט: חיילים ואזרחים, חיות טורפות ונטרפות, כלבים בשירות הצבא, וגם דגל הדיו המאולתר ההיסטורי שהונף לאר כיבוש אום רש-רש, היום אילת, במלחמת העצמאות.

בסוף השבוע תיסגר "חומרי הזמן – תכשיט ישראלי 7", התערוכה המסורתית המתקיימת מוזיאון ארץ-ישראל המציגה תמונת מצב מהנעשה בתחום הצורפות הישראלית העכשווית. אצרה את התערוכה הנוכחית ד"ר איריס פישוף, היסטוריונית אמנות ומי שהייתה האוצרת הראשית ליודאיקה ולאתנוגרפיה יהודית במוזיאון ישראל במשך 20 שנה. מאז התמקדה פישוף בתחום הצורפות, אצרה בין היתר את "ימים יפים", התערוכה המצוינת של שירלי בן-אמוץ, זוכת פרס אנדי לשנות 2012, במוזיאון תל-אביב, בעשר השנים האחרונות היא מרצה בכירה בשנקר, ובשנה שעברה הוציאה לאור את הספר "תכשיטים בישראל: מגוון רב-תרבותי מ-1948 ועד ימינו", שסיכם מחקר מעמיק ורב שנים.

כך, לצד 58 היוצרים המציגים עבודות חדשות מהשנה האחרונה, רבות מהן עוצבו במיוחד עבורה, מאפשרת "חומרי הזמן" הצצה נדירה ומרתקת לתולדותיה של הצורפות בארץ, הצצה שתועדה גם בקטלוג התערוכה, וכוללת עבודות שהן אבן דרך בהתפתחות הצורפות האמנותית כאן ופריצתה לעולם.

"זו תערוכה קבוצתית ללא סולנים", כותבת ד"ר פישוף בפתח הקטלוג על חלקה העכשווי של "חומרי הזמן". "כל משתתף מקבל את מקומו. כל יוצר וגישתו הפרטית, כל יוצר ודרכו האמנותית". הדרכים הן רבות, ומציגות מגוון עשיר של חומרים וטכניקות, נושאים והדגשים. שכן המימד הבולט בעיצוב התכשיטים בישראל לכל אורך הדרך, מסבירה פישוף, הוא הפלורליזם וחוסר האחידות. "כור ההיתוך אינו קיים כאן באמת. המסורות השונות ממשיכות לבצבץ, והקוקטייל הישראלי מערבב בתוכו השפעות מארצות האסלאם כמו גם את רוח המודרניזם של הבאוהאוס שהגיעה מאירופה". ובכל זאת, אם יש משהו מהמשותף לעבודות החלק העכשווי של התערוכה, לפי פישוף, הוא היותן עבודות יחידות, One-Off, המשקפות חזרה לקראפט – מגמה אופיינית לתכשיט העכשווי העולמי.

על קיר הכניסה לחלל התערוכה תולות שלוש כותנות לבנות. צדן הגלוי לעין חושף רישומים של ליאונרדו דה וינצ'י שנצרבו על מתכת: עמוד שדרה, כליות, לב. אל צדן הפנימי, הקרוב לגוף, נרקמו פסוקים מהתנ"ך. כל חולצה והפסוק שלה. "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם" (במדבר טו, 38-39), הוא הפסוק של חולצת עמוד השדרה. על חולצת הכליות נרקם:  "…וה' צבאות שפט צדק, בוחן כליות ולב…(ירמיהו יא, 20). ועל חולצת הלב: "ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו כי לא אשר יראה האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב(שמואל א' טז,7).

"התעטפות" קראה סיגל ליפשיץ לעבודתה – שלוש חולצות-כפתורים צחורות, חגיגיות, המשולות לטלית. שלושה לוחות חלקים אליהם תפרה ורקמה, בעבודת יד מדוקדקת ורבת תכנון, אלמנטים ממתכת רקועה, צרובה וצבועה על-ידי כימיקלים. ליפשיץ אומנם בוגרת המחלקה לצורפות בבצלאל, ומי שהקימה ועומדת בראש המחלקה לצורפות במכללת תל-חי, ועם זאת עבודותיה לרוב אינן תכשיטים, והן נטועות בעולם היודאיקה.

"'התעטפות' מבטאת קונפליקט בין מראה העיניים החיצוני, לבין הנפש רבת המימדים. במובנה הדתי התעטפות בטלית מיועדת להרחקת האדם מיצר הרע והכנסתו לתפילה ולמצוות, אך במשמעותה הפנימית, היא מטהרת את הלובש מרעשי הסביבה ומאפשרת לו להאזין לעצמו. ההתעטפות מייצרת חיץ המשחרר את הנפש מכבליה, וחושף צדדים עלומים, אנושיים, ולפעמים אפלים שלה. עולמות בהם האני מתייחד עם עצמו ועם בורא עולם, הוא הבוחן כליות ולב", כותבת פישוף בקטלוג "חומרי הזמן".

אל אלה וולף הגיע בנה של ליאה פלישמן עם אבן מאושוויץ. הוא ביקש להכין תכשיט שיעטוף בזהב את האבן שמצא למרגלות תנור החימום שעמד בצמוד לדרגש שעליו ישנה אמו בצריף B22, ושהציל, קרוב לוודאי, את חייה. וולף עטפה את האבן בזהב כמבוקש, אבל מבעד למעטפת המגינה הותירה פינה מהאבן חשופה, לזיכרון תמיד. מצדו השני של התליון חרטה ביד-אמן את שמה של פלישמן, את התאריך בו הגיעה לאושוויץ, את מספר הצריף בו התגוררה ואת המספר שקועקע על זרועה. עבור "חומרי הזמן" היא יצרה עבודת המשך: סיכה מכסף, צורתה כקופסת אחסון ריקה, במרכזה שקע נגטיב במידותיה של אבן-התליון, ובתחתיתו נצרבו נתוני הזמן והמקום במכונת כתיבה, אזכור לכתובת קעקע שנצרבה בעור לחיים שלמים.

לאנשי השררה והכוח, רודפי הכבוד והתהילה מזכיר גרגורי לרין – הבל הבלים הכל הבל. כולנו נמות, והדבר שמשנה באמת הוא המסע הרוחני, הטוב שעשינו למען האחר, התרומה שתרמנו לטובת הכלל. כשהוא מחבר מוטיבים מהארכיאולוגיה, תולדות האמנות (ממנטו מורי) מסורות צורפות עתיקות יומין ואלמנטים גרפיים מהתרבות הפופולרית, המיר לרין את הלוחית עם הסמל התלויה על צווארון השרד (Chain Of Office) – אותה שרשרת כבדה וייצוגית המזוהה היום כסמל ייצוגי של ראשי ערים ונענדה מאז המאה ה-14 על כתפיהם של גברים כאות כבוד וסמל למעמד רם ונישא – בגולגולת נחושת מעוטרת במסמרים ישנים. את הנחושת העביר לרין תהליכי שונים כדי להאיץ את מראה את הפטינה שחורץ הזמן המאכל את המתכת האדמדמה והמבהיקה.

"זה לא התכשיט שעושה את הבנאדם. הבנאדם הוא שעושה את התכשיט. תראי את האימפריה הביזאנטית, שכבשה בזמנה כמעט את כל העולם הישן, והותירה שרידים כמעט בכל פינה. ומה נשאר ממנה? מסמרים חלודים".

 

דגל לבן, שירלי בר-אמוץ

דגל לבן, שירלי בר-אמוץ

יער לבן, ורד בבאי

יער לבן, ורד בבאי

ללא כותרת, מיכה יחיאלי

ללא כותרת, מיכה יחיאלי

חיפושית הקרנף, נגה הראל

חיפושית הקרנף, נגה הראל

ללא כותרת, עתי חן

ללא כותרת, עתי חן

אות כבוד, גרגורי לרין

אות כבוד, גרגורי לרין

רק עוד אחד, ליטל מנדל

רק עוד אחד, ליטל מנדל

הקו האדום - הסוכריות התקלקלו, אדה ורדימון גודנסון

הקו האדום – הסוכריות התקלקלו, אדה ורדימון גודנסון

התעטפות, סיגל ליפשיץ. לב

התעטפות, סיגל ליפשיץ. לב

התעטפות, סיגל ליפשיץ. עמוד שדרה

התעטפות, סיגל ליפשיץ. עמוד שדרה

התעטפות, סיגל ליפשיץ. כליות

התעטפות, סיגל ליפשיץ. כליות

טקסטים מהמקרא נצרבו במתכת על צדה הפנימי, הקרוב לגוף, של החולצות

טקסטים מהמקרא נצרבו במתכת על צדה הפנימי, הקרוב לגוף, של החולצות

על מעטפת הזהב חרטה וולף ביד-אמן את פרטי הזמן והמקום

על מעטפת הזהב חרטה וולף ביד-אמן את פרטי הזמן והמקום

מימין: קופסה לתליון משמאל: האבן מאושוויץ נותרה חשופה חלקית. אלה וולף

מימין: קופסה לתליון משמאל: האבן מאושוויץ נותרה חשופה חלקית. אלה וולף

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *