הנאה צרופה. תל חי, בוגרים 2017

חלדת, סזורה, היפרדות, שימני כחותם. ארבעה פרויקטי גמר של בוגרות המסלול לצורפות במכון לאמנויות בתל חי מהשנה שעברה, שנחקקו בזיכרון. בוגרים 2017

נחושת ומחברי פליז מושחרים

סזורה, פרויקט הגמר של שלי לופטיג. צילומים: מיכאל טופיול

 

נעים במכון לאמנויות במכללת תל-חי. משטחים ירוקים, עצים מצלים, ערוגות פורחות, שקט, ונוף הרי הגליל קסום גם בימי שיא הקיץ. בקצה שביל פסטורלי, באחד המבנים ההיסטוריים של ראשית ההתיישבות, הוצגה בשנה שעברה תערוכת הבוגרים. לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן.

בשבוע הבא תיפתח תערוכת בוגרי 2018. רגע לפני, בחרנו להאיר את פרויקטי הגמר של ארבע מבוגרי המסלול לצורפות מהשנה שעברה. בראש המסלול עומדת סיגל ליפשיץ, שמלווה ומנחה, יחד עם נגה חדד, את הסטודנטים בפרויקטי הגמר שלהם.

 

סזורה, שלי לופטיג

במרכז פרויקט הגמר של לופטיג העיסוק בחלל הריק. ליתר דיוק, היא מחדדת, הצורך של רובנו למלא את החלל, והאופן שבו אנחנו בוחרים לעשות זאת. האתגר היה להעביר מחשבות על יש ועל אין, על יציבות וקריסה, על עומס וצפיפות מול קלילות ודלילות, על דינאמיות מול קיבעון – למדיום החומרי.

סזורה, היא מסבירה, הוא מושג בתורת הספרות ובמוזיקה, שמשמעו שסע שאחריו יש המשכיות. "המושג מתייחס לחתך או מרווח המפריד בין מצבים או אירועים אשר נדמים כמופרדים באופן מוחלט זה מזה אך בפועל נמצאים על רצף המשכי, בדומה למרווח בין צלילים ביצירה מוסיקלית או למרווח בין פעימות הלב".

כשהתחילה לעבוד, הבינה שהיא עוסקת למעשה בבניית כלי קיבול, מיכלים; שהמיכלים שהיא בונה מורכבים מחוליות; שככל שהמרווחים בין החוליות גדלים, העניין האסתטי שנוצר בחללים שבתוך החוליות וביניהן גדל – בעוד שהמיכל עצמו מאבד את יציבותו ונוטה לקרוס; ושכל מיכל הוא לעצמו, ועדיין ביחד הם שלם שגדול מסך חלקיו, פעימות בתהליך מתמשך.

המיכלים קרמו עור וגידים בשלבים. החלקים נוצרו ראשונים, אחר כך הגיע שלב ההרכבה, ובסוף – ההפתעה. "נחמדה יותר או פחות, אבל תמיד בסוף ההרכבה הייתה הפתעה, כי רק אז יכולתי לראות את השלם – האובייקט, חלקיו, והיחסים בינם לבין החלל המקיף אותם".

שבעה אובייקטים הציגה לופטיג: שישה עשויים ממתכת, ואחד מחרוזי גיהוץ צבעוניים מפלסטיק. אובייקט החרוזים היה הראשון שתכננה, והיווה בסיס לכל המיכלים האחרים. אולם את ביצועו היא השאירה לסוף, אחרי שהחכימה משלל הניסיונות והמיכלים שקדמו לו.

49,580 חרוזים מרכיבים את האובייקט המרשים – מושחלים זה אחרי זה על חוט מקרמה עבה מעט יותר מחט רקמה, סרוגים זה לזה בסריגת קרושה שארכה חודשים ארוכים. הלולאות הסרוגות הן אלו שנותנות למבנה את האלסטיות ומאפשרות את תנועתו.

באחדים מהאובייקטים, אומרת לופטיג, האלמנט הדומיננטי הן החוליות. באחרים דווקא אופני החיבור. למשל במיכל שיצרה מצינורות פליז מושחרים. את הצינורות חיברה אלה לאלה באותה הטכניקה שהשתמשה במיכל חרוזי הפלסטיק, אולם את חוט המקרמה מחליף גומי. "ומכיוון שהמתכת כבדה יותר מהפלסטיק, חרוזי הצינורות הרבה יותר ארוכים מחרוזי הפלסטיק, ונפח המבנה שנוצר גדול פי ארבעה מזה של הפלסטיק – ונוצר משהו שהוא אחר לגמרי.

"התהליך כאן היה מאוד מעניין, כי לא היה לי מושג איך המבנה יתנהג. חשבתי שהוא יקרוס, ולאורך הדרך הפליא אותי לגלות שהוא ממש חזק. ופתאום, בשכבה האחרונה, הוא ממש נפל. זה היה מעניין ומפתיע. בסוף נתתי לו להיות מה שהוא".

צינוריות גומי קשיחות הן גם המחבר של מבנה חוליות הכסף שיצרה לופטיג, אולם מכיוון שמדובר במבנה קטן מזה של קוביות הפליז, מחברי הגומי מצליחים לשמור על יציבותו. לכל החוליות שישה פתחים, צינוריות הגומי נשלפות ומתחברות בקלות, ומאפשרות ליצור מאותו מארג חומרים מגוון קונסטרוקציות.

מבנה אחר מורכב מקוביות שיצרה לופטיג מאלפקה, נחושת מושחרת וחיבורי פליז מושחרים. 392 קוביות, 954 חיבורים, את כולם יצרה בעבודת יד עמלנית שארכה שעות וימים. "גם פה ממש לא היה לי מושג איך ייראה המבנה בסוף. בהתחלה עשיתי סקיצה קטנה, והיה מסקרן ומרחיב לב לראות את השינויים שחלים מפעם לפעם עם התקדמות תהליך הבנייה".

מבנה המתכת החלוד חלקית – הראשון שיצרה לופטיג – מתבסס על 340 חלקי נחושת ואלפקה שנוסרו, הולחמו, נדפקו בקצוות, חוררו ושויפו – הכל בעבודת יד אוהבת. כאן, היא מספרת, נדרשה להמיר את החרוזים לחוליות מתכת, "וממש אהבתי את התנועתיות של האובייקט הסופי".

שנה אחרי שסיימה את פרויקט הגמר שלה במסלול לצורפות במכללת תל-חי, לופטיג מתגוררת ביפו, עובדת עם שני צורפים תל אביביים, מפתחת קולקציה משלה, ובהמשך השנה תציג את תוצרי הפרויקט בתערוכה שתאצור פיה מרצגני בגלריה BY5.

 

נחושת ומחברי פליז מושחרים

נחושת ומחברי פליז מושחרים

פליז מושחר וגומי

פליז מושחר וגומי

נחושת ואלפקה

נחושת ואלפקה

נחושת ואלפקה, מבט מלמעלה

מבט מלמעלה

נחושת ואלפקה, תקריב מהצד

מבט מהצד

צינורות פליז מושחרים

צינורות פליז מושחרים

חרוזי גיהוץ, פרט

חרוזי גיהוץ, פרט

חרוזי גיהוץ

49,580 חרוזי גיהוץ

חרוזי כסף, מחברי גומי קשיח

חרוזי כסף, מחברי גומי קשיח

 

חלדת, אילה צור לפידות

בעיניה של אילה צור לפידות, העולם נחלק לשלושה: שחור, לבן וחלודה. את פרויקט הגמר הגישה בקיץ שעבר, וכעת היא מסיימת את חובות הלימודים האקדמיים.

לדרך יצאה עם נשימה ארוכה. הקימה מעבדה, שיחקה ונגעה, ניסתה וטעתה, למדה וחוזר חלילה. ברזל, כסף, אלפקה, מלח, אפוקסי, סיליקון וחומרים מהטבע היו אבני היסוד. צריבה, קליעה, אמייל ושיבוץ היו אופני הפעולה. תהליכים ארוכים של בלייה והתכלות, ניגודים מובהקים שמתחברים, משנים צבע ומרקם, לא לגמרי נשלטים, מפתיעים, יוצרים משמעות חדשה.

שעות של מחקר חומרי תורגמו לחלדת, קולקציית תכשיטים עם נוכחות חזקה, לעתים תיאטרלית ולפרקים מפלרטטת עם המוגזם. שרשראות, צמידים וסיכות שבסיסם חוטי ברזל דקים, רישומי מתכת תלת מימדיים המשתנים תדיר ומצביעים על הזמן החולף.

 

אילה צור לפידות, שרשרת כדורים מחוטי ברזל דקים שעברו מניפולציה כימית

חלדת, אילה צור לפידות. צילומים:

אילה צור לפידות, שרשרת ברזל ומלח

.

אילה צור לפידות, סיכות ברזל ומלח

.

אילה צור לפידות, שרשראות כדורים חלודים

.

 

 

שימני כחותם, יעל בן חיים

יעל בן חיים הצפינה לתל-חי מתל-אביב. חברה רשמה אותה ליום הפתוח, והיא אומנם הגיעה – אם כי שנה מאוחר יותר. בקסם המכללה הגלילית היא נשבתה מיד. האווירה, המורים, היחס האישי, הכיתות הקטנות ורמת הלימודים הטכניים הגבוה, היא אומרת, עדיין נפעמת.

שימני כחותם, פרויקט הגמר של בן חיים, עוסק באופן שבו חפץ, תכשיט, יכול לזקק משהו מהאדם שעבורו הוא נוצר ולהנציח את חותמו. 14 חפתים ו-43 טבעות חותם עיצבה בן חיים, שני חפתים ושש טבעות לכל אחד מבני משפחתה: ההורים, שלושת אחיה ושתי אחיותיה. את סדרת הטבעות השביעית, זו שבה החותם טבוע בגלגלת מתחלפת, כבר לא הספיקה לייצר, לבד מטבעת אחת שמייצגת את אחיותיה לעתיד.

43 טבעות כסף, שבע סדרות, לכל סדרה עיקרון וטכניקת עבודה זהים, אך ביטוי ייחודי המתאים לבן המשפחה שלו היא מיועדת – אבן משלו, צורה ייחודית, חותם שונה.

בהשראת המטבעות הבריטיים, שעליהם טבועה צדודיתה של מלכת אנגליה, מהללת אחת הסדרות את בני המשפחה – כל אחד וצדודיתו המוטבעת במרכז הטבעת שלו – פעם מוטבעת במתכת, ופעם בשעווה לבנה.

בסדרה אחרת יצקה בן חיים במרכז הטבעת חומר אפוקסי בהיר שבו הטביעה את טביעת גב האצבע של כל אחד מבני המשפחה. רק בטבעת אחת בסדרה הזו, הטבעת של אביה שנפטר לפני מספר שנים, מחליף חומר אפוקסי אדום, המזכיר את טבעות החותם הקלאסיות, את האפוקסי הלבן, ואת טביעת העור של גב האצבע מחליף פרופיל האב.

גב האצבע עומד במרכזה של סדרת טבעות נוספת – בה מסגרת השיבוץ נותרה ריקה וצורתה שונה מטבעת לטבעת. בעת הענידה היא ממסגרת את גב האצבע של העונד, וכך טביעת אצבעו האחת והיחידה הופכת את הטבעת לאישית וייחודית.

בסדרה החמישית נעזרה בן חיים בשלבי הביניים ביציקות שעווה כדי לצקת את הטבעת כולה, כולל "האבן הטובה" שבמרכזה, ביציקת מתכת אחת.

ובסדרה השישית קיבל החותם צורת מטבע שבמרכזו כינוי החיבה של בן המשפחה שעבורו מיועדת הטבעת.

 

סדרת הטבעות שעיצבה בן חיים לאביה

סדרת הטבעות שעיצבה בן חיים לאביה

טבעת הגלגלת

טבעת הגלגלת

בתהליך

בתהליך

 

היפרדות, שמרית גם

שמרית גם ליוותה את סבתה בשבוע האחרון לחייה. החוויה העזה המשיכה ללכת איתה גם אחרי שהסבתא האהובה עזבה את העולם. העמידה לנוכח רגעי החיים האחרונים, פרפורי הגוף ומה שנראה כמאבקה של הנשמה להתנתק מביתה האנושי שחדל, מצאה את ביטויה בפרויקט הגמר שלה, היפרדות.

גם ביקשה להתחבר להשקפות היהדות על יחסי הגוף והנפש ורגעי החיים האחרונים. "אנחנו חיים ביקום, שמצב האנרגיה בו הוא גוף ונשמה שלובים יחד", היא כותבת. "הנשמה היא אנרגיה אחרת המהווה תוספת לגוף, ובלעדיה אין לו חיים. לאחר המוות פונה הנשמה אל הגוף בו שהתה עד עתה. ניתוק הקשר עמו קשה לה מנשוא. הנשמה מבכה את המעטה הגשמי שלה, כפי שאדם מבכה את ביתו החרב".

מהמקום הרגשי הטעון יצרה גם חמישה אובייקטים מכונפים המשלבים קווי מתאר ומשטחים, מתכת אמאייל וגומי, גוונים כהים ופטינה של חלודה, לצד צבעוניות עזה ובוהקת. אובייקטים רבי יופי, שמצליחים להציג באופן סמלי את הכמיהה לשחרור ולקיום מחוץ למגבלות של זמן, חומר, גודל ומשקל, את נצחיותה של הנשמה אל מול ההזדקנות, הקמילה, הכיליון.

 

כנפיים. מתכת ואמאייל צבעוני

היפרדות, שמרית גם. צילומים:

ענפיים, מתכת ואמאייל בגווני חום

.

היפרדות, שמרית גם, ציפורי מתכת

.

 

 

 

One Comment:

  1. איזה יופי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.