המקרה המוזר של הכיסא בשעת לילה

למה ואיך הפכה יערה דקל שלושה כיסאות עץ קלאסיים, מוכרים ותמימים למראה, לאובייקטים זרים, מעוררי רתיעה ואפילו מפחידים, ומעניין מה היה אומר על זה פרויד. בוגרים 2014

כיסא הצל. באופן מפתיע, דווקא כשמדליקים את האור, מתגלה צילו המפלצתי של הכיסא התמים למראה

כיסא הצל. דווקא כשמדליקים את האור, מתגלה צילו המפלצתי של הכיסא התמים למראה

 

האם יכולה להיות בכיסא רוח חיים? האם ניתן בכלים עיצוביים לטעון את החפץ המוכר והדומם בתחושה שתצליח לתעתע בנו, המביטים בו או יושבים עליו, ולגרום לנו, ולו לרגע, לחוש שאולי בכל זאת רוחשים במשענת הגב, במושב או במעבה רגליו, חיים נסתרים?

את הספק הזה, המתגנב לעתים ללבנו לנוכח מפגש לא צפוי עם חפצים, ומערער את תחושת הביטחון והיציבות שמקנה לנו תמונת העולם המוכרת לנו, הגדיר פרויד כתחושת "אלביתי". זוהי אותה התחושה המתעוררת בנו כאשר בבת אחת ובו-זמנית הופך מה שבשגרה מזוהה כביתי ונעים למאיים וזר.

תחושת ה"אלביתי" הייתה מקור ההשראה של יערה דקל ונקודת המוצא שלה ליצירת "קופליוס", פרויקט הגמר שלה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בהנחיית פרופ' עדו ברונו. קופליוס, מספרת דקל, הוא אחד מגיבורי ספרו של א.ת.א הופמן "איש החול", ובדמותו בעלת הפנים השונות זו מזו בתכלית –  האחת מרושעת והאחרת תמימה – נעזר פרויד כדי לתאר את המושג החדש בזמנו. בהשראתו ביקשה דקל לתת מבע חזותי מוחשי למושג המופשט, ועל אף חמקמקותו להגיע לצורה שתתמצת אותו באופן המזוקק ביותר.

מכיוון אחר, מספרת דקל, השפיעו עליה עבודותיו של ואן-גוך. "חדר השינה בארל", למשל. "ואן-גוך", היא מסבירה, "בחר בכיסאות כייצוג לבני אנוש, ובאמצעות פרספקטיבה משובשת יצר אומנם סביבה ביתית, אך כזו שאנו מרגישים מולה מאוד אלביתי".

האתגר שהציבה לעצמה דקל היה ליצור אובייקטים "שמכילים בתוכם את הניגוד והסתירה המתקיימים זה לצד זה בעת ובעונה אחת, ואינם מצופים בהקשר של הכיסא הביתי". על ידי התערבות בעיצובם של כיסאות קיימים, עברה חזותם המוכרת והשגרתית שינוי והייתה למפחידה, מרתיעה ומעוררת סלידה.

שלושה כיסאות עיצבה דקל: כיסא הצל, הכיסא השמן והכיסא לו קראה "סבתא בבגד ים". הראשון – כמו אחיו – הוא כיסא מן המוכן שעבר מניפולציה. במבט ראשון נראה כיסא העץ הוותיק והמוכר – אחת מהווריאציות הרבות להן זכה כיסא טונט הווינאי, שהיה הראשון שיוצר בפס ייצור המוני – כיסא תמים. כיסא רזה ועדין, שבמשטחיו נגרעו עיטורים רומנטיים למראה. אלא שבאופן מפתיע, דווקא כשמדליקים את האור, מתגלה צילו המפלצתי, שהופך להיות עיקר המופע.

בסיסו של הכיסא השמן הוא כיסא עץ מתקופת הבארוק, המתאפיינת בגודש והצטעצעות. על השלד העגלגל והמסיבי הניחה דקל בהגזמה מכוונת ריפוד קטיפה תפוח, הנראה כאילו עלה על גדותיו והוא מאיים להשתלט על החלל שמסביבו. במבט ראשון, היא אומרת, יש משהו מאוד מפתה בקטיפה הרכה, החושנית והמלטפת ובנפחיות המושב המשדר נוחות מזמינה. מצד שני מעורר בנו הכיסא את החשש שמא יצא משליטה ויאיים לבלוע אותנו אל קרבו. הדואליות הזו בין המשיכה והרתיעה המציפות אותנו בעודנו מתבוננים בכיסא השמן, היא לב לבו של עיצובו.

הכיסא השלישי עלה עם סבתה של דקל מפולניה ונחת איתה בנתניה. ראיה  שמורה היטב ל"איפוק וסדר, למשהו מאוד מאורגן ונקי, שעושה רושם של סלון כמעט רשמי", שנחתה כחיזר בעיר החוף הלוהטת והדביקה, שכמעט הכל בה מותר ובוודאי הרבה יותר משוחרר. על-ידי החלפת הריפוד המקורי בבד טיפוסי לפריטים הקשורים לתרבות-החופים, מדגישה דקל את המרחק רב-הניגודים בין הגלותי למקומי, הישן והחדש, המאופק והמשוחרר, הזקן מול הצעיר. ובקליפת אגוז: פולניה מול נתניה.

 

 

כיסא סבתא בבגד ים. כיסא עץ פולני עם ריפוד פסים טיפוסי לאקססוריז לחוף הים

כיסא סבתא בבגד ים. שלד העץ הגיע מפולניה, הריפוד שייך לים של נתניה

כיסא סבתא בבגד ים. כיסא בארוקי עם מושב קטיפה אדום ומנופח. משיכה ורתיעה

הכיסא השמן. הכיסא הבארוקי שמושבו מזמין ומפתה ובאותה עת מרתיע ומעורר אי נוחות

רישום הכנה לכיסא הצל

רישום הכנה לכיסא הצל

קופליוס, סקיצה של כיסא הבארוק

סקיצה של כיסא הבארוק

קופליוס, סקיצות בתהליך העבודה. שיבושים פוטנציאליים בכיסאות שעשויים לעורר תחושת חשש, זרות ורתיעה

סקיצות בתהליך העבודה

 

אחת הסקיצות של קופליוס

קופליוס. סקיצה

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *