המעצב מישראל בסטודיו של מרסל

תכירו: בר דוידוביץ', בן 27, נסע למילנו ללמוד ב-IED, בית הספר האירופי לעיצוב, והיום הוא גר באמסטרדם, ועובד בסטודיו של מרסל וונדרס

הסטודיו של מרסל וואנדרס

הסטודיו של מרסל וונדרס. צילום באדיבות סטודיו מרסל וונדרס

 

מה משותף לאורלוגין שעוצב במלאכת מחשבת מפלדת אל-חלד עבור בית העיצוב הצרפתי היוקרתי Christofle, למושב המסעות המפנק מבית לואי ויטון הנפרש ממארזו הקומפקטי עבור הנווד עתיר הממון, ולביצי הענק המתנדנדות להן בחופשיות על גבי שידות שחורות בגלריה פרידמן-בנדה בניו-יורק? שלושתם יצירי דמיונו הקודח של מרסל וונדרס, ובצוות המעצבים ששקד על תרגומם מחלום עד הלום אפשר למצוא את בר דוידוביץ'.

תכירו: בר דוידוביץ', בן 27, גר באמסטרדם, עובד בסטודיו מרסל וונדרס, למד ב-IED, בית הספר הבינלאומי לעיצוב במילנו.

למה ב-IED?

"כי רציתי לשלב סוג של חוויית חיים עם לימודים, ומילנו זה המקום הכי מעניין מבחינת עיצוב. רק להסתובב בעיר זה לימודים. אתה רואה, אתה סופג. לא ידעתי לאן אתגלגל. יצא ככה, שלמדתי עוד שפה על הדרך, ויצרתי קשרים בעולם העיצוב האיטלקי. זו הייתה חוויה מדהימה. שלוש שנים שהיה בהן מאוד כיף ומאוד מאוד מעניין. ובאמת, להתרחק רגע מהארץ… פתאום אתה מסתכל על העיצוב מנקודת מבט שהיא טיפה יותר רחבה מאשר מה שקורה אצלנו. אתה רואה את התעשייה באירופה ובחו"ל, אתה לומד דברים שמעצב שעובד רק מול חברות בארץ לא חווה ולא רואה.

"בהתחלה לא בדיוק ידעתי לקראת מה אני הולך. לא תכננתי. התחלתי. ידעתי שהתחום הזה מעניין אותי. בכלל, כל הדרך היא סוג של מסע, במיוחד בתחום הזה. אתה בודק ועובד בכל מיני ורסיות ובאופנים שונים, אם זה מול חברה, או אם זה אל מול עצמך, כשאתה רוצה לייצר משהו שלך. היום זה תחום מאוד מאוד רחב. עולם מאוד רחב שצריך לזרום בתוכו".

איפה גדלת?

בתל אביב.

שומר על קשר?

"כן, עם חברים טובים וכמובן עם המשפחה, וגם ברמה המקצועית מעודכן במה שקורה בארץ. כשביקרתי בארץ בשנה שעברה, הלכתי ל'צבע טרי', וזה היה מאוד נעים לראות שיש מודעות והערכה לעיצוב לעומת כמה שנים קודם לכן".

איך הגעת ממילנו לסצינת העיצוב הולנדית?

"תוך כדי הלימודים התחלתי לעבוד עם אחד מהמרצים שלי, De Gast. מעצב הולנדי שבזמנו הסטודיו שלו היה במילנו. הוא שאל אותי אם מעניין אותי לעבוד איתו, ואמרתי שברור. למרות כל העומס, חשוב להכיר סטודיו עובד. אז הייתי השוליה של De Gast. עבדנו במשך תקופה, ובדיוק כשסיימתי את הלימודים, הוא החזיר את הסטודיו להולנד ושאל אותי אם מעניין אותי להמשיך לעבוד איתו שם. אמרתי: בטח, למה לא. הולנד, ראש אחר של עיצוב, לא כמו של המערכת במילנו, אבל הזדמנות מטורפת. אז עברתי להולנד.

"הסטודיו של De Gast  היה בפורמרנד, עיירה מעט צפונית לאמסטדרם. עבדנו בין היתר מול joseph joseph האנגלית, ומול Fozzils האמריקאית. עיצבנו בעיקר מוצרי פלסטיק. בין היתר בהכשרתו דה גאסט הוא מהנדס, והוא עושה מוצרים די משוגעים, מאוד דינאמיים, כאלה שמתקפלים, ומאוד פונקציונליים. מוצרים המחייבים הכנת מודלים רבים. היה מאוד מעניין לעבוד איתו.

"לקראת סיום הפרויקטים רציתי להתקדם הלאה ולחפש הזדמנויות נוספות, ועשיתי רשימה של כל הסטודיות הפעילים באמסטרדם. בראש הרשימה היו הסטודיו של מרסל וונדרס ודרוך דיזיין. אז ניגשתי לסטודיו של מרסל. זה היה אחד הימים המצחיקים בחיים שלי. באתי עם תיק העבודות שלי ועם קורות חיים, צלצלתי באינטרקום של הסטודיו, ולא פתחו לי. יש מצלמת אבטחה, ודרך האינטרקום שאלו אותי 'מי אתה?' אמרתי שאני מעצב מוצר צעיר, שיש לי פה ביד תיק עבודות, ושאשמח אם הם יוכלו לתת לי להיכנס להשאיר את זה אצלם בסטודיו. אז האשה בצד השני אמרה 'אני מצטערת, אני לא יכולה לתת לך להיכנס, בבקשה שלח לנו מייל'.

"ואז ממש ביקשתי, 'תראי, אני כבר פה, יש לי את זה פה מודפס, אני אשמח להשאיר את זה אצלכם. בבקשה, רק תכניסי את זה'. ואז אחרי כמה שכנועים היא אמרה: 'טוב, חכה, אני ארד'. היא לא נתנה לי להיכנס. ואז היא שאלה אותי: 'טוב, מה אתה רוצה'? ואמרתי: 'בבקשה אם את יכולה להכניס את זה לסטודיו', והיא אמרה: 'בסדר. תשאיר, עוד יומיים תבוא לקחת', ובטון שלה זה נשמע שהיא ממש מחפפת אותי

"השארתי את תיק העבודות, ואחרי יומיים הגעתי לקחת אותו. צלצלתי בפעמון, והיא אומרת לי: 'בר,  מה אתה רוצה?', מה שהראה לי שהיא זוכרת את השם. אמרתי שבאתי לאסוף את תיק העבודות, והיא אמרה: 'העברתי את זה הלאה. אנחנו עדיין מתעסקים עם זה פה. נודיע לך מה קורה'.  ואז שבוע אחר-כך התקשרו להזמין אותי לראיון".

מי ראיין אותך?

"צוות שהייתה בו נציגה מההנהלה ואחת מהמעצבות הבכירות של מחלקת המוצר".

מה הן רצו לדעת?

"זה היה ראיון די סטנדרטי. עברנו על תיק העבודות, רצו לראות איך אני מציג את הפרויקטים שלי, שאלו איך אני עובד, מה אני יותר אוהב לעשות, מה אני פחות אוהב לעשות. ואז אחרי כמה ימים הודיעו לי שהתקבלתי.

"בתקופה הראשונה הייתי על תקן מתמחה, וזה היה מאוד מאוד מעניין לראות מה קורה. בהתחלה זה שוק. לראות איך הסטודיו הזה עובד בכלל. המעבר מעבודה בסטודיו קטן למגה סטודיו. וכשהסתיימה תקופת ההתמחות הציעו לי עבודה, ומאז, כבר קרוב לשנתיים, אני בסטודיו. וזה כיף. יוצא לי לעבוד עם החברות הכי מוכרות והכי גדולות שיש היום בשוק – אם זה מוי או אלסי או כריסטוף או בקרה. והסטודיו עצמו – יש בו וייב מאוד טוב. חבר'ה מכל העולם".

ספר קצת על הסטודיו.

"יש בו שלוש מחלקות: מחלקת מוצר, מחלקת עיצוב פנים ומחלקה גרפית. ביחד אנחנו צוות של יותר מ-50 אנשים. הסטודיו מאוד חי. כל הזמן יש אירועים. הכל זורם סביב עיצוב. נורא טוטאלי, ונורא כיף. מרסל בנאדם אדיר, צעיר בראש, מטורף. אחרי העבודה כולם יוצאים לשתות בירה. וכל הזמן מדברים על הפרויקטים. רוב הצוות מורכב מאנשים שגרים כרגע לא במדינה שלהם, כולם באים בטוב ורוצים לשמור על קשר גם מעבר לשעות העבודה, ולדבר ולהכיר.

"גם העבודה עצמה מאוד כיפית. אנחנו מתעסקים בעיקר בעיצוב. המוצרים עצמם מאוד מושקעים גם מהבחינה האסתטית והחומרית, וגם מבחינת הקונספט. יש דגש מאוד חזק על הרעיון, דבר שבאיטליה פחות התעסקנו בו במהלך הלימודים, וזה משלים לי את התמונה.

"העיצוב שראיתי ולמדתי באיטליה היה מנקודת מבט אחרת לחלוטין, ומכיוון שגם הייתי יותר בתוך מסגרת לימודית, הדיבור התרכז במתודולוגיה של הפרויקט, בבסיס. החומרים היו יותר מסורתיים, יותר מסודר. העיצוב ההולנדי קצת יותר משוגע, קצת פחות בתוך המוסכמות, יותר שואף לצאת מהקופסה, להעז. בתרבות שלהם, ההולנדים הם מאוד חברותיים, אוהבים לדבר, הנדימן, אוהבים לתקן ולשפץ, ומאוד מקיימים באורח החיים שלהם. אופניים, ספסלים ברחוב כדי שאנשים יוכלו לשבת ולדבר אחד עם השני. זה משפיע גם על העיצוב. מאוד יפה לראות את הקשר הזה בין החברה לבין העיצוב.

"הסטודיו עצמו מאוד מרשים. אופן ספייס אחד עצום, כשכל המעצבים יושבים בחלל אחד ויש חלל אחר שהוא לכל שאר האנשים. יש ספריית חומרים, וסדנה שבה אנחנו יכולים לעבוד ולהכין מודלים ואבות טיפוס. החלל הוא כמו השפה העיצובית של מרסל. הכל הרבה, ובגדול. הכי על-גבול-המוגזם, מפוצץ בפאטרנים וברהיטים ביזאריים. יש לנו סוס בגודל אחד לאחד, והרבה פרוטוטייפים ומוצרים ורהיטים ופריטים שמרסל והסטודיו עיצבו לאורך השנים. מלא צבעים. יש לנו, למשל, שולחן ביליארד סגול. הסטודיו ממוקם באחת השכונות היפות באמסטרדם, ומכל החלונות נשקף נוף מדהים".

ואתה בקשר עם מעצבים ישראלים אחרים?

"אני בקשר עם ישראלים באמסטרדם, אבל מכיוון שבסביבת העבודה שלי אין עוד ישראלים, ובגלל שהעבודה כל כך טוטאלית, נוצרת מעיין בועה מקצועית-חברתית".

ומה הלאה?

"בשלב כזה או אחר אחזור לארץ ואמשיך לעשות וליצור".

 

בר דוידוביץ' מרצה על הבדלים בין תרבותיים מנקודת מבטו של המעצב בפאב לאב המילנזי "פבריקה דל ואפור" כחלק ממיזם ההרצאות של האדריכלים אלסנדרו מנדינ ואלסנדרו גואריירו בשבוע העיצוב של מילנו 2014

בר דוידוביץ' מרצה על הבדלים בין תרבותיים מנקודת מבטו של המעצב בפאב לאב המילנזי "פבריקה דל ואפורה" כחלק ממיזם ההרצאות של האדריכלים אלסנדרו מנדיני ואלסנדרו גואריירו בשבוע העיצוב של מילנו 2014

 

 

One Comment:

  1. ראיתי עבודות שלו, מאוד מוכשר הבחור, כיף לראות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *