הביצים של מרתה

שבועיים במכון לאמנות הקרמיקה בג'ינגדז'ן הספיקו כדי לקשור את מרתה ריגר לבירת הפורצלן הסינית. מאז, קרוב לחמש שנים היא על הקו, ובגלריה עינגע אפשר יהיה לראות את פירות המפגש בין מזרח למערב

הביצים של ריגר. תמונה ראשית

.

 

אל הקרמיקה, מספרת מרתה ריגר, הגיעה במקרה, כששהתה בצרפת בעקבות לימודים אקדמיים של בן זוגה. ומה שהתחיל כ"חוג קרמיקה" אצל שכן קדר בכפר קטן, הפך עד מהרה ללימודים אינטנסיביים עם אמני קרמיקה שונים. במבט לאחור, היא כותבת באתר האינטרנט שלה, לשנת הלימודים בפקולטה לאמנות בברזיל ולניסיון שצברה במשך השנים הייתה השפעה מכריעה על חייה.

ריגר נולדה בברזיל, מתגוררת ועובדת בישראל, והיום נמצאת לא מעט בסין. היא הציגה תערוכות בספרד, פורטוגל, ברזיל, יפן, דרום קוריאה, ארצות הברית וסין, ובין היתר זכתה לפני שנתיים בפרס השופטים בפסטיבל הבינלאומי לקרמיקה "מינו" המתקיים ביפן, ונחשב לפסטיבל הגדול והחשוב בעולם לאמנות הקרמיקה. את הפרס היא קיבלה על סדרת העבודות My China Blues.

הקשר של ריגר לסין החל לפני חמש שנים, כשביקרה במכון לאמנות הקרמיקה "סנבאו" בעיר ג'ינגדָז'ן, הנחשבת לבירת הפורצלן של סין. ייצור כלי החרסינה בעיר החל בתקופת שושלת האן לפני 1,700 שנים בקירוב, ובזכות היותה היצרנית הבלעדית של כלי החרסינה עבור קיסרי סין לדורותיהם, יצא שמה של ג'ינגדז'ן לפניה והיא זכתה בתהילה ברחבי העולם.

בעקבות המפגש עם מסורת הפורצלן הסינית יצרה ריגר מספר סדרות של עבודות, ביניהן Cracks My China Blue, וכחול לבן Made In China. באחד מביקוריה בג'ינגדז'ן, בחרה ריגר להיכנס למפעל פורצלן מסורתי, ולעבוד בחום הלוהט בחברת הפועלים הסיניים האומנים שהתמחו ביצירת כלים המבוססים על עבודת יד ומיוצרים בסדרות המוניות. כשהיא מתערבת בתהליך הייצור, שלפה ריגר את הכלים המסורתיים האחידים בשלבי ייצורם, הוסיפה להם פרשנות אישית ועכשווית, ובכך הפכה את הפריטים המטופלים לסדרת אובייקטים שהם One of a kind.

בין עבודות "כחול לבן מייד אין צ'יינה" היו גם ביצי קרמיקה גדולות מימדים שהוצגו לראשונה ביריד "צבע טרי" 2014. הביצים, כמו העבודות האחרות שיצרה ריגר בעקבות החווייה הסינית שלה, בוחנות הן את החומר עצמו והן את שיטות העבודה איתו בתווך שבין מזרח למערב. אגב, ב-2010 שהתה ריגר בסיור לימודי בדרום קוריאה, וגם בהשראתו יצרה סדרות כלים.

בעוד שלושה שבועות, ב-12.2.16, תיפתח בגלריה עינגע "ביצת קולומבוס", תערוכת היחיד של ריגר שאוצרת אירנה גורדון. הפעם לא מדובר באובייקטים נפרדים, מסבירה גורדון, כי אם בחשיבה על חלל הגלריה ועל ההצבה במרחב. ועם התרחבות המבט מתרחב גם עולם ההשראות שחובר לטביעת היד של ריגר על הביצים הפיסוליות. המשתלה שהייתה לאמה בברזיל, המרפסות של ריו, הדקלים, ענפי האקליפטוס והאבטיחים המקומיים, הים תיכוניים, הדקאלים הסיניים המסורתיים יפגשו את המכחול האישי, וכל אלה יתערבבו לפאטרנים שהם מזרח-מערב, סימבולי ואישי, מוכר וגם זר.

כמו סוג של מפה טופוגרפית, גן שצמח פרא או שדה פתוח, הטבע פוגש את התרבות, החוץ את הפנים, הסדר את השיבוש, החומר הגס את הפורצלן העדין. במפגש הזה נוצרים סדקים, מהם יש המובילים לשבירה. במפעלים בג'ינגדז'ן ישנן ערימות שברים, שמוצאים את דרכם למרחב הציבורי. לשביל, לגדר. בגלריה יתחברו השברים, כמעשה פאזל, לזה לזה, ירמזו על השלם שהיו, ובאותה נשימה ייצגו את השבר.

בתהליך העבודה על התערוכה נסעה ריגר שוב למפעל המשפחתי בג'ינגדז'ן, שם יש לה סטודיו קטן, ותנורי שריפה קרמית גדולים, וידע שאין בשום מקום אחר בעולם. ושם גידלה את הביצים עד למימדיהן תובעי הנוכחות, וקשרה אותן למשמעויותיהן הסמליות במיתולוגיות השונות ובמסורות מהמזרח ומהמערב. ובגלריה עינגע, מספרת גורדון, יצרו הביצים נוף שמושך לגעת, מרגיע אבל מתעתע, מרהיב אבל גם פוצע.

וכך כותבת גורדון: "מרתה ריגר קושרת יחד את צורת הביצה והסימבוליזם הרחב שלה עם מושג הגן במערב ובמזרח, כדגם מוקטן של הטבע שמוכנס לסדר תרבותי-אנושי ומכאן סדר אלוהי. "ביצי קולומבוס" שלה מחברות באופן חומרי ומטאפורי את ה-Know How של עולם הקרפאט הקרמי עם החד-פעמיות ומעשה הבריאה של האמנות ויוצרות מרחב צפייה שהוא פנימי וחיצוני, היסטורי ואישי.

ריגר טוענת את מושגי הביצה והגן באספקטים אוטוביוגרפיים של זיכרון ותת-מודע, פנטזיה ומציאות, בהשראת עליסה בארץ הפלאות. היא מתווה מסע סמוי ומשורג בין תחנות חייה מברזיל לישראל ובין דרכו של הפורצלן והכלי הקרמי מהמזרח למערב וחזרה: מהמשתלה שהייתה לאמה בריו דה ז'נרו, ומרצפות העיר המעוטרות והצורניות הדחוסה וגדושה של הפאבלות (שכונות העוני) של העיר, דרך הדגמים המסורתיים של המזרח הרחוק למוטיבים מקומיים של המזרח התיכון, כמו עצי תמר ומקשות אבטיחים, אשר לרגע מהפנטים באסתטיקה שלהם, ובמשנהו נדמים לראשי נפץ או למטעני צד.

"ביצת קולומבוס" הוא שמו של סיפור המיוחס לכריסטופר קולומבוס וקושר בין מסעותיו וגילויו לפעולה פשוטה לכאורה והומוריסטית של העמדת ביצה קשה על חודה. המיתוס העוסק בערכה של חשיבה מקורית ושוברת-מוסכמות, מצטלב עם המסעות והגילויים הגיאוגרפיים, החומריים והרגשיים שבלב יצירתה של ריגר.

בד בבד, עבודותיה מרכיבות טופוגרפיה של פרגמנטים וסדקים הנולדת מתוך המתח המובנה בקדרות ובקרמיקה שבין כלי סגור לפתוח ובין דחיסות החומר לשבריריות המיכל/קליפה, ומתוך המפגש בין חומרים קרמים גסים לתערובת העדינה של הפורצלן. ריגר לוקחת את השבר אל מול הצורה השלמה ויוצרת באמצעותו מעשה מרכבה של משטח חלופי, בתולי, שכולו הליכה על פי תהום.

ריגר מאמצת את דגמי שבלונות העיטור הסיניים – סימן ההיכר של המורשת העתיקה והעכשוויות ההמונית המסחרית של הפורצלן הסיני – על מנת לשבשם ולחתור תחתיהם. היא יוצרת נוף מרהיב ומתעתע המבוסס על עיטורי סימבוליים, אוטוביוגרפיים, המשלב סמלים דתיים, מוטיבים בוטניים, ואת טביעות אצבעותיה שלה עצמה. זהו נוף ששפתו אינה קריאה באופן מיידי, ופענוחה המושהה מציע למתבונן יופי חזותי ופיסולי שכולו דיסאוריינטציה, ערעור ושבירה.

 

ביצת קולומבוס, 12.2.2016 –  19.3.2016, גלריה עינגע לאמנות עכשווית, בר-יוחאי 7, תל- אביב |  פתיחה: יום שישי, 12.2.16, בשעה 12:00 | שעות פתיחה: שלישי-חמישי 11:00-14:00, שישי 11:00-14:00, שבת 11:00-14:00

 

 

בימים גדולות בפסים של גווני ירוק וקטנות בגווני אדום עמוק

.

Green Flowers, מבט מקרוב את הביצים עם עיטורי הפרחים בירוק

.

עשרות ביצים בגווני ירוק וטורקיז

.

כלוב מתכת בצורת ביצה ובתוכו שברי עבודת פורצלן עם עיטורים כחולים

.

מרתה ריגר והביצים שלה

.

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *