הארץ. שלנו. היום

יפה יותר יפה פחות בכלל לא עניין את אבירם בן-שושן, כשהתחיל, במסגרת פרויקט הגמר בויצו חיפה, לפרק את הצורה ל"ישראל היום" ו"הארץ". ואז גם הלכאורה ידוע, הפתיע. בוגרים 2014

צור צורה. כל צורות "הארץ" (הציר העליון) ו"ישראל היום" (הציר התחתון). הארץ מעט צורות קטנות ודלילות בהרבה לעומת אלו של ישראל היום

צור צורה. כל צורות "הארץ" (הציר העליון) ו"ישראל היום" (הציר התחתון)

 

"אני ממש אוהב עיתונים, ואני צופה מושבע בישראל היום. זה לא שאני קורא עיתונים כל הזמן, אבל אני מסתכל איך אנשים קוראים את העיתונים. במקור אני מאשדוד, אז במהלך התואר כל סופי השבוע זומנה לי החוויה לראות את התגלגלות העיתון במשך ארבע שעות ברכבת, וגם בבית הספר, בויצו חיפה, יכולתי לראות איך הדבר הזה נאכל ואיך הוא מתקיים", פורש אבירם בן-שושן את הרקע לפרויקט הגמר רחב היריעה ומאיר-העיניים שלו, בהנחיית טרי שרויאר ושי גולן. מתחילת הלימודים, הוא מגלה, הוא מתמודד עם השאלה מהו מקומו של המעצב הגרפי. "ובכל פעם שנשאלתי את השאלה הזו, היה לי קשה להסביר מה אני לומד, למה לומדים את זה ארבע שנים, ולמה זה חשוב".

פרויקט הגמר הארץ היום זימן לבן-שושן הזדמנות לחבר בין השניים. "מצאתי", הוא אומר, "פלטפורמה של משהו שאני מאוד אוהב, שגם אפשרה לי להציג אמירה משמעותית על תוכן דרך עיצובו". בן-שושן בחר לנתח את "ישראל היום", ודרך עיניים של מעצב, עם הכלים המקצועיים העומדים לרשותו, הוא בחן מגוון היבטים חזותיים של העיתון. לצורך השוואה וכדי לעגן את התוצאות בהקשר רחב, הכיל בן-שושן את זכוכית המגדלת שלו גם על "הארץ", הקצה הקוטבי לעיתון היומי המגמתי, המחולק חינם והנקרא ביותר בארץ.

זה המקום להדגיש: בן-שושן התעלם מתכני העיתונים, ובחן את היבטיהם החזותיים בלבד. ולא, לא הייתה לו כל כוונה להציע עיצוב אחר לעיתון, טוב או יפה יותר, כפי שחשבו רבים ברגע שהסביר שהוא מתעניין בפירוק ובהרכבה מחדש של "ישראל היום". "וזה עוד יותר עצבן, וחיזק את התחושה שאני חייב להמשיך עם הפרויקט, ודרבן אותי להעמיק בו. התגובות האלה היו המחשה לכך שרוב האנשים שמחוץ לתחום בטוחים שכשאשר מדברים על עיצוב מדובר באסתטיקה בלבד. הפרויקט שלי בכלל לא מתעסק ביפה יותר, יפה פחות, אלא בקשר שבין החזות והתוכן, ובמקרה הזה, באופן שבו העיצוב מבטא, משדר ומשרת את תוכנו של העיתון ואת רוחו".

 

הגריסה

 

אז מה בן-שושן בחן? הוא התחיל בגריסת גיליונותיהם של שני העיתונים – 60 גיליונות שכל אחד מהם הופרד לתוכנו המערכתי ולתוכנו השיווקי – הפרסומות. התקבלו  ארבע ערימות: באחת גריסה של הנייר ששימש להדפסת הכתבות של "ישראל היום" בשלושת הימים שנבחנו, בשנייה אותה גריסה של "הארץ", בשלישית גריסה הנייר ששימש להדפסת הפרסומות של "ישראל היום" באותם ימים, וברביעית אותה גריסה של "הארץ".

זו הייתה ההתחלה בלבד, וכבר הבין בן-שושן שאפשר לדבר על השוואה בין אופיים של שני העיתונים ולו רק לפי גודלן וצבען של ערימות הגיליונות הגרוסים: ב"ישראל היום" הייתה ערימת התוכן קטנה מערימת הפרסומות, וצבעיהן של שתי הערימות היו זהים. ב"הארץ" הייתה ערימת התוכן גדולה מערימת הפרסומות ופחות צבעונית ממנה. אגב, בהמשך גילה בן-שושן, שלאחר עשרת הימים שבהם הוצגו הערימות בתערוכת הגמר, התכווצו אלו של "ישראל היום" בעוד שאלו של "הארץ" נשארו כשהיו – עדות להבדלים באיכות הנייר בין שני העיתונים.

 

הפירוק

 

בשלב הבא במחקרו החזותי פירק בן-שושן – בבחירה אקראית לגמרי של התאריך – את גיליונות "ישראל היום" ו"הארץ" מה-19.3.2014 למרכיביהם. "כמו שלמדנו בשנה א': פונטים, קומפוזיציה, צבע, קווים – פירקתי את כל אותם רכיבים עיצוביים שמהם מורכב העיתון, ופרשתי אותם".

האותיות. את כל האותיות שהופיעו בשני גיליונות המחקר סידר בן-שושן בסדר רץ לפי גודלן – מהגדולה ביותר ועד לקטנה ביותר. "זה לא שהופתעתי מזה שהכותרות ב'ישראל היום' גדולות יותר, או שיש יותר כותרות. זו דרך להראות את הגרדיאנט שנוצר בין הכותרות – כותרות המשנה, כותרות הביניים". ומה הוא גילה? 1. כמות הטקסט הרץ של הכתבות בשני העיתונים זהה 2. ב"ישראל היום" יש יותר כותרות, סוגים רבים יותר של כותרות, כותרות יותר גדולות ויותר פונטים 3. ב"ישראל היום" האות הגדולה ביותר היא של כותרת השער, בעוד שב"הארץ" היא זו של הלוגו.

על הניסוי הזה חזר בן-שושן בשנית, כשבפעם השנייה הקטין את גודל הדף ל-A5. התוצאות היו זהות. "לא צריך לקרוא, אלא רק להתבונן. זו המשמעות של בחינת העיצוב. הוא עובד בכל גודל, גם בפורמט קטן שלא מאפשר לקרוא את האותיות עצמן".

הצורות. את כל האלמנטים הגרפיים הצורניים – ריבועים, עיגולים, משולשים ודומיהם – שהופיעו באותם שני גיליונות ליקט בן-שושן, כשהוא מסדר אותם זה לצד זה ביישור תחתון. בעוד שב"ישראל היום" התקבל מצג עמוס אלמנטים, המצג של "הארץ" היה דליל ושקט בהרבה.

הקווים. כמו עם הצורות, ליקט בן-שושן את כל הקווים שהופיעו באותם שני גיליונות, והציג אותם זה ליד זה – הפעם ביישור אמצע. בהמשך איתר תוכנה שממירה אימג' לסאונד, ותרגם את הייצוג הגרפי של הקווים לסאונד. הקווים ב"ישראל היום", התברר, קצרים מאלו של הארץ, רבים מהם, וקצב הסאונד שהפיקו היה יותר מהיר. קווי "הארץ" גדול-הפורמט ארוכים יותר, וכמותם גם הכתבות, ולכן ה"רעש" הקווי מתון יותר ותרגום השמע שלו איטי משל "ישראל היום" ופחות אינטנסיבי.

הצבעים. גם את כמות הצבע ומספר הצבעים בכל אחד משני הגיליונות מדד בן-שושן. ב"ישראל היום" משתמשים לא רק במספר צבעים גדול בהרבה מזה של הארץ – למעלה מ-20 צבעים לעומת ארבעה צבעים בלבד ב"הארץ" – אלא גם בהרבה יותר צבע.

התמונות. כדי לדעת מה גודל השטח שמקדיש כל אחד מהיומונים שבחן לתמונות, אסף בן-שושן את כל תמונות העיתונים משני הגיליונות שבחן, וייצג כל אחת מהן כמרובע ממוסגר בקו שחור. את המרובעים הצמיד זה לזה בסדר רץ ביישור ימני עליון. היו הפתעות? לא. ב"ישראל היום" נתח השטח שתופסות התמונות כפול מזה של "הארץ".

 

ההרחבה

 

משסיים בן-שושן את פירוק מרכיבי העיצוב בשני העיתונים, והבין "שבעצם יצרתי פה כלים שאפשר להשתמש בהם לבחינת נושאים אחרים", החליט להמשיך ולבחון בעזרת אותם כלי ניתוח את האופן הגרפי שבו מוצגות בשני היומונים שלוש סוגיות מרכזיות בחברה הישראלית: שואה, ציונות ולהבדיל – רכילות.

שואה. איך בודקים באיזה אופן מבקש העיתון להציג את התייחסותו לשואה דרך העיצוב? בן-שושן בחר לבחון "את כמות השחור והצהוב ששני העיתונים חושבים שאני, כקורא, צריך בשביל לזכור". הוא מצא שיטה שמאפשרת להמיר את כמות הפיקסלים לסנטימטרים, והפעם ההשוואה הייתה בין הגיליונות שיצאו ביום השואה. התוצאה: ב"ישראל היום" השתמשו בגיליון יום השואה השנה בשני דפים ורבע של צבע שחור וברבע דף של צהוב, לעומת "הארץ", שבו כמעט ולא ראו צהוב, וכמות השחור הייתה זהה לזו של גיליון רגיל.

ציונות. הפעם ביקש בן-שושן לבחון את גיליונות יום-העצמאות של היומונים, "כי זה הזמן שבו הם דנים באופן המרוכז ביותר בישראליות". הוא בחר להדגיש כמה פעמים מופיעה המילה "ישראל" באותם גיליונות. כמעצב, ביקש להציג את התוצאות בתרגום חזותי מעניין ולא כנתון מספרי יבש. כך השאיר את המילים במקומן המקורי, כשהוא מחסיר את כל המילים האחרות באותם גיליונות. את התוצאה הציג בשני גיליונות מודפסים, האחד מייצג את "ישראל היום" והשני את "הארץ", שבכל אחד מדפיהם נותרה  המילה ישראל בלבד, בדיוק במיקומה המקורי. לצורך המחשה ויזואלית, הציג גרסה נוספת שבה ריכז את כל המילים בעמוד אחד בלבד. לכאורה אפשר היה לצפות ש"בישראל היום" תזכה המילה "ישראל" למספר מופעים רב יותר בעקבות עיסוק "השופר הלאומי" בסוגיות הזמן והמקום, אבל… לא. בגיליון יום העצמאות של "ישראל היום" הופיעה המילה "ישראל" פחות מ-30 פעמים(!) בעוד שבגיליון "הארץ" מאותו תאריך היא הופיעה למעלה מ-150(!) פעמים.

רכילות. את המקום שמקדישים שני העיתונים לרכילות ביקש בן-שושן לבחון דרך דמות שתייצג חתך רחב בציבוריות הישראלית. נינט, "אייקון רכילותי", נבחרה, ונבחנו גיליונות היומונים ביום שאחרי ההכרזה על כוונתה להתחתן. ב"ישראל היום" הכבירו מילים בסוגיה נכבדה זו גם בשער הקדמי וגם באחורי. ב"הארץ", לעומת זאת, לא הוזכר הנושא כלל, ו"הרבה אנשים התרגשו מעמוד הארץ, שנותר ריק", מספר בן-שושן.

סינית. כדי לחדד את נקודת המבט החזותית, החליט בן-שושן לשתול לתוך העימוד המקורי של גיליונות יום השואה, יום העצמאות, יום הזיכרון ויום רגיל (גיליון ה-19.3.13) טקסט בסינית. "פתאום החושים מתחדדים. בדיוק כמו שקרה לי במשך ארבע שנות הלימודים. החושים שלי התחדדו בכל מה שקשור לעיצוב, והיום אני מסתכל על דברים אחרת. על-ידי החלפת הטקסט התעמעמה משמעות התוכן, בעוד שההגשה החזותית שלו התבלטה. כך אפשר היה לראות בבירור שסממני העיצוב של 'הארץ' אינם משתנים בגיליונות מיוחדים, בעוד שב'ישראל היום' בהחלט כן. ביום השואה יש הרבה יותר שחור וצהוב מבדרך כלל, ביום העצמאות יש סממנים גרפיים של מסיבה וחגיגה – למשל אפקט גרפי של זיקוקים, וביום הזיכרון אלמנט גרפי של נרות נשמה".

אנגלית. ואז התחיל מבצע צוק איתן, ובעוד הכותרת הראשית של "הארץ", בעקבות כנס השלום שנקבע מראש, הייתה "השלום האפשרי", הכותרת של "ישראל היום" הייתה "להיכנס חזק בכוח". הפעם החליט בן-שושן, הפוך מהניסוי הקודם, לנטרל דווקא את העיצוב, ולבחון איך ייראו מסרי העיתון ללא העיצוב המוכר המלווה אותם, אלא מנקודת מבט חזותית זהה. לצורך כך שתל את תכני גיליונות 8.7.14  בתבנית  הניו-יורק טיימס. אתם מוזמנים לשפוט את התוצאות לפי מראה עיניכם.

 

ההרכבה מחדש של "ישראל היום"

 

לאחר שפורק לכל מרכיביו הגרפיים, ביקש בן-שושן להרכיב מחדש את גיליון ה-19.3.14 של "ישראל היום". "למעשה לקחת את כל הפרויקט ולהדפיס אותו בחזרה כעיתון", הוא מסביר. "באופן הזה היחסים בין האלמנטים הגרפיים מתחדדים ומוצגים הרבה יותר ברור, ואפשר לכמת אותם למספרים. כך אפשר לראות בקלות שב'ישראל היום' למשל, שלוש מתוך שבע כפולות הטקסט בגליון הפרויקט שהודפס הן של כותרות בלבד, ושהצבע השחור תופס עמוד ורבע". בשער האחורי, במקום שמוקדש בדרך כלל לאייטמי רכילות ומבצעי צרכנות, הציג בן-שושן – כאילו מדובר ברשימת מרכיבי מזון –  את רשימת הערכים העיצוביים שמהם מורכב "ישראל היום", נתונים שנשמרים בדרך כלל מאחורי הקלעים.

בעיצוב השער השתמש בן-שושן בתבנית (טמפלייט) של עמודי הפרסומות של "ישראל היום", פרש את האדום המזוהה עם העיתון על כל הדף,  ובפינה השמאלית התחתונה לא שכח את סימן הקריאה המוכר מהלוגו.

להשלמת הפרויקט פנה בן-שושן לאתר מימון ההמונים הישראלי "הד-סטארט", ובעזרתו הצליח לגייס את 5,000 השקלים שנדרשו להדפסת גיליון ה-19.3.14 של "ישראל היום", שאותו הרכיב מחדש.

 

ישראל היום. ערימת התוכן (מימין) קטנה מערימת המודעות הגרוסה (משמאל)

ישראל היום. ערימת התוכן (מימין) וערימת המודעות (משמאל)

הארץ. ערימת התוכן (מימין) וערימת המודעות (משמאל)

הארץ. ערימת התוכן (מימין) וערימת המודעות (משמאל)

ערימות התוכן הגרוסות של שני היומונים. מימין ישראל היום (ערימה קטנה), משמאל הארץ (ערימה גדולה)

ערימות התוכן הגרוסות של שני היומונים. מימין ישראל היום, משמאל הארץ

כמה צבע? יותר. הערימה הגרוסה של תוכן ישראל היום

כמה צבע? יותר. ערימת התוכן של ישראל היום

כמה צבע? פחות. ערימת התוכן של "הארץ"

כמה צבע? פחות. ערימת התוכן של הארץ

אות ועוד. מגדולה עד קטנה נפרשו אותיות שני העיתונים אלה לצד אלה

אות ועוד. מגדולה עד קטנה נפרשו אותיות שני העיתונים אלה לצד אלה

 כל האותיות, גרסת הפרינט. שבע כפולות מתוך 14

כל האותיות, גרסת הפרינט. שבע כפולות מתוך 14

יום השואה. כמה צהוב ושחור צריך בשביל לזכור. כמות צבעי השחור והצהוב בהארץ לעומת ישראל היום

יום השואה. כמה צהוב ושחור צריך בשביל לזכור

מיהו ישראלי. בן-שושן ריכז את כל מופעי המילה ישראל לנגזרותיה בגיליונות יום העצמאות, כשהוא שומר על מיקומן המקורי. טוב מראה עיניים

מיהו ישראלי. בן-שושן ריכז את כל מופעי המילה ישראל לנגזרותיה בגיליונות יום העצמאות, כשהוא שומר על מיקומן המקורי. טוב מראה עיניים

החומה הסינית. עיצוב: ישראל היום, טקסט: סינית

החומה הסינית. עיצוב: ישראל היום, טקסט: סינית

לנגד עיניים מערביות. עיצוב: ניו יורק טיימס. טקסט: מתורגם מעברית. גליונות ה-8.7.14 בתבנית הניו יורק טיימס

לנגד עיניים מערביות. עיצוב: ניו יורק טיימס. טקסט: מתורגם מעברית

הרשימה. הערכים העיצוביים שמהם מורכב "ישראל היום"

הרשימה. הערכים העיצוביים שמהם מורכב "ישראל היום"

ותודה להד-סטארט. גיליון "ישראל היום" שבן-שושן הרכיב מחדש

ותודה להד-סטארט. גיליון "ישראל היום" שבן-שושן הרכיב מחדש

מבט על. "הארץ היום" כפי שהוצג בתערוכת הגמר בויצו חיפה

מבט על. "הארץ היום" כפי שהוצג בתערוכת הגמר בויצו חיפה

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *