בית ספר לאמנות

יש אמנות ו"חנות" ו"ספרייה", ושיעור בערבית ובציור מכונה, שיחה אינטימית גבוה מעל הראש וכוס קפה מצוין (ושוקו גם) לגמרי בחינם. בביתן הלנה רובינשטיין המדרשה לאמנות חוגגת 70 וכולם מוזמנים

תלוי 2016, מירי סגל. סגל, ראש התוכנית ללימודי המשך, ולובין, מרכז הלימודים העיוניים בתוכנית, גבוה מעל הראשים

תלוי 2016, מירי סגל. סגל, ראש התוכנית ללימודי המשך, ולובין, מרכז הלימודים העיוניים בתוכנית, גבוה מעל הראשים

 

למדרשה לאמנות מלאו 70, תערוכה היסטורית הסוקרת את פועלם של מרציה לדורותיהם לא הייתה ריאלית במגבלות הזמן והתקציב, וכך זכינו לתערוכה יוצאת דופן. מוזיאון תל אביב חבר למדרשה, אבי לובין הופקד על האוצרות, ובמקום להציג את הישגי העבר, בחר לובין להתמקד בהווה ובעתיד. למשך חודש ימים הופך ביתן הלנה רובינשיין של מוזיאון תל אביב ל"בית ספר לאמנות", והקהל מוזמן, ללא תשלום, לחוות ולקחת חלק במחשבות על מהי אמנות היום ואיך היא צריכה להילמד באקדמיות או להיות מוצגת במוזיאון.

תוכנית ה"שיעורים" ב"בית ספר לאמנות" כוללת מיצבים, מיצגים, פעילויות ומפגשים בהשתתפות אמנים רבים, כולם מורי המדרשה או בוגריה הבולטים. אפילו קפה משובח, המחולק חינם לכל מבקש, יש כאן, והוא מתגלה כחלק ממיצב, "סט הפגישות" שמו, של עלמה פוגל, נועה גרוס ואורי נועם, שלושה בוגרים טריים של התוכנית ללימודי המשך באמנות של המדרשה.

"אחד הדברים שהבנו", מספר נועם, "שמלבד קפה, התפקיד המרכזי של קפיטריה בתוך מוסד אקדמי ובטח בתוך מוזיאון היא להיות מקום משוחרר מהחוקים המחייבים, מקום שמאפשר מפגש נינוח ונטול אותה רשמיות הנובעת מאופי המוסד". במיצב שלהם בנו נועם, גרוס ופוגל בפינת החלל המרכזי של קומת הכניסה קפיטריה בדמותה של הכיכר המרכזית של המדרשה. את הדשא המקורי מחליף דשא סינתטי, שולחן פיקניק מזמין לישיבה נוחה, עץ אמיתי הוכנס לכאן בעציץ, ואפילו אבני השפה של כיכר המדרשה נמצאות כאן בדמות תחליף מחופה בגרנוליט.

נועם: "השגנו חסות לקפה ולשוקו, כדי לייצר את המצב שכמו שאת רואה ילדים יושבים פה עכשיו, שזה לא מובן מאליו בכלל. המוזיאון מתאפיין ברשמיות ואסור לגעת בדברים, ופה זה ההיפך. זה מקום שמאפשר שיחה פשוטה, לשבת בנחת, לעודד את האנשים לחזור – מצב שלא קורה בדרך כלל בתערוכות, שרואים אותן פעם אחת וזהו".

ליד הקפיטריה נמצאת "במלאי", העבודה של רועי מנחם ברקוביץ', המתייחסת לחנות לצרכי אמנות שיש בכל בית ספר, ואולי גם לחנויות המוזיאון. מרדי מייד מטופל יצר מרקוביץ' קומפוזיציות פיסוליות שובות לב ונחשקות, אם כי ב"חנות" שלו לא ניתן, כמובן, לרכוש דבר.

לצד גרם המדרגות יביטו בכם הפרצופים שיצר בן הגרי בצנצנות של ירקות כבושים. הגרי, מספר לובין, היה מתלמידיו של גדעון גכטמן, "ולגדעון היה שיעור מיתולוגי במסגרת סדנת הפיסול, שבמסגרתו הוא היה שולח את הסטודנטים להחמיץ ירקות כמהלך פיסולי. שנה אחרי שגדעון נפטר, גלריה שלוש, שהייתה הגלריה שייצגה אותו, הציגה תערוכת מחווה לזכרו, ובאותה תערוכה בן הציג את צנצנות הפרצופים, עם קורטוב האירוניה, בפעם הראשונה. לקראת התערוכה הזו יצר בן את העבודה מחדש,  כדיבור על סדנת הפיסול וכהסתכלות על העבר, על ההיסטוריה של המדרשה, על מורה נערץ".

קרן גלר ניצלה את חלל הקומה תחתונה על שני עמודיו המרכזיים ליצירת ספרייה. אלא שבספרייה של גלר לא תמצאו ספרים, כי אם צלוני קרטון לשמשת המכונית, הנושאים פרסומות שונות לשלל חברות. מעבר לעיסוק באסתטיקה, מסביר לובין, מעלה "הספרייה" שאלות על איך מציבים וממיינים דברים באמנות. האם יש רלוונטיות לתוכן – בעבודה הזו למשל למוסדות שאותן מפרסמות הצלוניות? לאור אילו קריטריונים בוחרים וממיינים? האם רק בהתחשבות בשיקול האסתטי או גם בהקשר התוכני?

בין הפעילויות המגוונות המתוכננות יעביר דיקן המדרשה, גבי קלזמר, שיעור על ציור המכונה שלו; מאבחנת חיננית תחכה לכם בעמדה של "מבחן (M.H.T.)  מס' 4", העבודה של מיכל היימן, שמציעה "אבחון ניסיוני של יחסי קרבה"; אם תרצו להתנתק מהקרקע אתם מוזמנים לשיחה אינטימית בין שמים וארץ עם מירי סגל, ראש התוכנית ללימודי המשך ("תלוי", 2016). ראפת חטאב ישרטט דמויות ערביות סטריאוטיפיות בשיעורי הערבית שהוא יעביר; ואניסה אשקר, שממשיכה את עבודתה "בעקבות ואן גוך, מירו וחודש אוגוסט" בעבודת קיר תלויית מקום שנעשתה במיוחד לתערוכה, תציג ביום חמישי הקרוב בשעה שבע בערב פרפורמנס. לובין: "זהו שיעור בתולדות האמנות ששואל על המקום של השפה הערבית ומעלה את חוסר היכולת או הקושי של האמנות והתרבות הערבית לחיות בהרמוניה בקונטקסט הישראלי. זהו שיעור אישי שהוא גם פוליטי, והוא קשור לחוויה של אניסה כתלמידה שבעודה לומדת את שפת האמנות, כאשר הציגה פרפורמנס בערבית, שפת האם שלה, איש מלבדה לא יכול היה להבין אותו".

עינת עמיר מציגה גם היא מיצב ופרפורמנס: MEN #2. אמיר הזמינה את מיכל נאמן, מיכל היימן, ורד ניסים, מאיה אטון ומיכל בראור להשתתף. כל אחת מהן עיצבה חולצה ועליה נתון סטטיסטי המשקף את מצבן של הנשים בשדה האמנות הישראלית. למשל: כמה אמניות יצגו את ישראל בביאנלה לאמנות בוונציה במשך השנים? כמה אמניות הציגו תערוכת יחיד במוזיאון ישראל או במוזיאון תל אביב? כמה נשים מרצות באקדמיה וכמה גברים?

בנוסף הזמינה עמיר עשרה ממרצי המדרשה, ביניהם יאיר גרבוז, רועי רוזן, דורון סולומונס, יהושע סיימון ולובין, לקרוא בקול מעל פודיום שהוצב בקצה האולם הגבוה החולש על חלל הביתן, את חיבורה של הסופרת, ההיסטוריונית, והאקטיביסטית האמריקאית רבקה סולניט "גברים מסבירים לי דברים". המאמר, הנחשב לאחד הטקסטים המכוננים במחשבה הפמיניסטית, מדבר על הנחת היסוד של רוב הגברים שלא משנה מהו הנושא שעל הפרק, הם מבינים אותו טוב יותר מנשים.

את "גברים מסבירים לי דברים" כתבה סולניט ב-2008. מאחוריה היו כבר שבעה ספרים (עד היום היא כתבה 17 ספרים), אחד מהם עסק בצלם אדוארד מייברידג'. את הסיפור מתחילה סולניט בתיאור עוד ערב של אירוע תרבות זה או אחר אליו התגלגלה, ובמפגש עם המארח, נדבן ואספן אמנות עשיר. בסוף הערב מתגלגלת שיחה בין האיש לבין סולניט וחברתה, ומהון להון מספר האיש לשתיים בנימה מתנשאת על הספר החשוב שיצא לאחרונה אודות מייברידג'. החברה אומנם מזכירה אגב שיחה שסולניט היא מחברת הספר, אבל האיש אינו מקשיב וממשיך להרצות לשתיים בידענות מופלגת לכאורה אודות הספר והתיאוריה שהוא פורש, עד שבהמשך, מספרת סולניט, לרגע החלה לחשוב שייתכן שבאמת יצא ספר אודות מייברידג', ספר אחר, שייתכן שלא הייתה מודעת לקיומו. סוף הסיפור שרק אחרי ארבע פעמים שבהן הבהירו סולניט וחברתה כי סולניט היא היא מחברת הספר, התברר שהאיש כלל לא קרא אותו, וכל ידענותו היא ממאמר ביקורת בניו יורק טיימס.

את "גברים מסבירים לי דברים" יקראו עשרת המרצים במועדים שונים, כשהם לובשים את החולצות שעיצבו חמש האמניות "גם כמהלך פדגוגי כלפינו, שנהיה חייבים לקרוא את הטקסט, להבין אותו ולהטמיע אותו", מחייך לובין, "וגם בהיותנו גברים שמסבירים דברים". את החולצות, אגב, ניתן לרכוש ב"ויטרינה", החנות של דנה גילרמן במוזיאון תל אביב.

ניכר שלשפה העיצובית ולשפה הגרפית משמעות גדולה בתערוכה. על הראשונה הופקדה רעות עירון, שאף בנתה את לוחות המודעות וספסלי הכיתה של חטאב, ועל השנייה אביגייל ריינר. "הייתה כאן עבודה משותפת של שלושתנו", מספר לובין, "במחשבה על אמצעי התצוגה ועל עבודה עם הארכיטקטורה של החלל".

בין האמנים המשתתפים דגנית ברסט, מיכל נאמן, ציבי גבע, פיליפ רנצר, הינדה וייס, דור זליכה לוי, שחר יהלום, אנג'לה קליין, ליאור שביל ורבים אחרים.

התערוכה פתוחה עד סוף חודש דצמבר 2016. למערכת השיעורים-אירועים המלאה לחצו כאן. לאינפורמציה נוספת על התערוכה באתר המדרשה לאמנות בבית ברל לחצו כאן.

 

בית ספר לאמנות, אוצר: אבי לובין, ביתן הלנה רובינשטיין, שד' תרס"ט 6, תל אביב | שעות פתיחה: יום ב – 10:00-19:00, יום ג- 10:00-21:00, יום ד –  10:00-19:00, יום ה – 10:00-22:00, יום ו – 10:00-14:00, שבת – 10:00-18:00 | הכניסה חופשית

 

בעקבות ואן גוך, מירו וחודש אוגוסט, אניסה אשקר. בחמישי הקרוב אשקר תציג את הפרפורמנס

בעקבות ואן גוך, מירו וחודש אוגוסט, אניסה אשקר. בחמישי הקרוב אשקר תציג את הפרפורמנס. צילומים: sn

מצאי, רועי מנחם מרקוביץ'

במלאי, רועי מנחם מרקוביץ'

גבי קלזמר, ציור מכונה

גבי קלזמר, מכונת ציור

קרן גלר, הספרייה

קרן גלר, ללא כותרת

הספרייה, מבט מקרוב

הספרייה של גלר, פרט

הספרייה, פרט

.

הספרייה, פרט נוסף

.

החמצה, בן הגרי

החמצה, בן הגרי

גברים מסבירים לי דברים, רבקה סולניט, צילום העמוד הפותח

גברים מסבירים לי דברים, רבקה סולניט, צילום העמוד הפותח

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *