אל תשכחיני

את הסרוויס הרוסי העדין, למשל, הם יצקו בבטון. העבודות של נועם דובר ומיכל צדרבאום שואלות, חוקרות, מבקרות, מפתיעות וכן... גם פואטיות. בשבוע הבא יציגו ב"עיצוב טרי", ויש למה לחכות

Tailored Vases. הכד כמטאפורה לגוף הנשי. שני כדי בד שמנימנים בשחור ולבן ובכחול, כתום וקווים שחורים

Tailored Vases. הכד כמטאפורה לגוף הנשי

 

את "אל תשכחיני" אי אפשר לשכוח. אפרוריותם הכבדה, האטומה, של הספלים, הצלוחיות, קנקן המזיגה וכלי הסוכר היצוקים מבטון מפתיעה בעוצמת ניגודה לקוויהם העדינים ומסולסלי הגזרה. מונחים על שולחן עץ פשוט שנבנה מקרשי בניין, מוארים הכלים המונוכרומטיים באחיהם הזוהרים בכחול ובזהב מהסרוויס המקורי שבדמותו נוצקו. סרוויס פורצלן רוסי שקיבל את שמו, Forget Me Not, בזכות עלי הכותרת העדינים המעטרים את כליו, אלה שאיתם משתעשעים ב"אוהב לא אוהב". יוצריה של "אל תשכחיני", נועם דובר ומיכל צדרבאום, הם נציגיו היחידים של עולם העיצוב בתערוכה בטון, בולימיה, שאצרה טלי תמיר ומוצגת עד 8.11.2014 בבית בנימיני. את Forget Me Not מצאו השניים בתום חיפושים רבים אחר סרוויס שישמור על עניין ויזואלי גם לאחר שיומר לבטון. הוא יוצר ב-Imperial Porcelain Factory, המוכר אולי יותר בשמו "לומונוסוב", המפעל הרוסי הלאומי לייצור כלי קרמיקה בעבודת יד שנוסד ב-1744 בסנט פטרסבורג. את יחידות הסרוויס הם קנו אחת אחת דרך eBay, ועד מהרה קיבלו חבילות מרוסיה, מארצות הברית, אפילו מאוסטרליה.

אל תשכחיני נוצרה במיוחד ל"בטון בולימיה", אבל העיסוק בבטון, על הקשריו החומריים והתרבותיים, עניין את דובר- צדרבאום עוד לפני כן. בעבודה על סדרת מיכלי הבטון  ,Concretes הצליחו השניים לפתח שיטה ליצירת דפנות בטון דקיקות שעוביין מילימטרים בודדים. בתהליך העבודה ביקשו לחקור את היחסים המתקיימים בין מאסה ושבירות, בין חומר למטען התרבותי שלו, בין השלם והשבור. לבחון מה קורה כאשר הבטון, חומר הבנייה נפוץ בישראל, המתפקד גם כסממן של כוחניות שלטונית, מתעמת עם קנה המידה של אובייקט בעבודת יד.

"העבודות שלנו הן ניסיון לדבר על מטען תרבותי של חומר. כל חומר נושא עמו מטען שלם של הקשרים תרבותיים, פוליטיים, סביבתיים. במקרה של בטון זה מאוד ברור. המעבר מקנה מידה של בניין או של חומות הפרדה, לחומר שעושים בו קראפט, הוא עבורנו המעבר למדיום שבו הבטון מקבל ערכים של עדינות, של שבירות, של אי יציבות, לעומת ההקשר המסיבי המוכר. כשאומרים 'יציקת בטון' רואים איך הדבר הזה הולך להישאר פה למאות שנים. עובי הדופן הדק של הבטון ב'קונקריט' ו'באל תשכחיני' –  מילימטר וחצי עד שני מילימטרים – מציע קריאה נוספת, שונה, של בטון".

 

הצלחת (או פכים מתולדות האנושות במאה ה-20)

  

לכלים יש מקום מרכזי בעבודה של דובר-צדרבאום. מעבר לסיפור הפרטי של כל כלי וכלי, הם מסבירים, מלמדים הכלים על הנסיבות, הזמנים והסביבה שבהם יוצרו, על הקורות של המשפחות שאיתם נדדו, ובמובן רחב יותר הם מייצגים "סוג של מעבר ידע בין מקומות. וזה קשור לעניין שלנו בכלים ובהשפעות שלהם סביב העולם. משהו בדבר הזה, שהאובייקטים שסביבנו מספרים משהו על האנושות, מלמדים משהו על המקום והזמן שאנחנו חיים בו".

גם Sandblasted, אותה הציגו בין היתר ביריד הדיזיין-ארט הבינלאומי דיזיין מיאמי, החלה באיסוף צלחות מיד שנייה. "חיפשנו צלחות עם משטח מספיק גדול של גלזורה צבעונית, שיתאים להתזת חול. אספנו קבוצה של צלחות מתאימות, והתחלנו לקרוא על היסטוריית הייצור שלהן ושל המפעלים שבהם יוצרו. מאחורי כל צלחת יש חותמת של המפעל, וכל מיני סימנים מוסכמים של השלבים השונים בתהליך הייצור, האופייניים לתהליך ייצור הכלים במפעלים קרמיים. די מהר התברר שכל המפעלים האלה קשורים להיסטוריה של אירופה במאה ה-20, ובייחוד למלחמת העולם השנייה. חלק מהם נסגרו. רוזנטל, למשל, שהיה שייך ליהודים, נסגר לכמה שנים, ואחר כך נפתח מחדש. היו מפעלים שעברו לייצר חלקי נשק עבור הנאצים. וזה הביא אותנו לחשוב על הפער הזה שבין הדימויים המאוד מתקתקים ומאוד הרמוניים שמעטרים את הצלחות, לבין ההיסטוריה הקשה שיש מאחוריהן. כך התחלנו לחפש או לייצר מאגר אימג'ים שקשורים לאסתטיקה של הרס ודיכוי ואלימות. מתוך מאגר הדימויים הזה הוצאנו את הצורות שאותן התזנו על הצלחות. משהו בהתנגשות בין הדימוי המקורי שעל הצלחת לבין הדימוי המותז יצר דימוי שלישי חדש, שמבחינה רעיונית הכיל את שני הקצוות האלה – ההרמוני והדיסהרמוני, ההרוס". התהליך הזה של סימון-מחיקה-שיבוש שעוברים הכלים, הם מסבירים, יצר סדרת מיצבים בעלי אמירה נוקבת על שימוש ושיבוש, על הגבולות ונקודות המפגש שבין יופי והרס, ועל טקס האכילה וכליו השימושיים כמצע לביקורת תרבותית.

תחת הכותרת "הותזו בחול" ישנן כמה סדרות של עבודות. צלחותיה מעוטרות ציורי הדגים של אחת מהן יוצרו בפולין, והותזו בצילומי אוויר של הפצצות בפולין במלחמת העולם השנייה. באחרת התיזו דובר-צדרבאום על צלחות מעוטרות בציורי פירות רומנטיים דימויים מהפרויקט הבוסני Sarajevo Rose, עדות להרס ולקטל בסראייבו. בכל מקום שהופצץ ושבעקבות ההפצצה נגרם הרג, יצקו הבוסנים בטון אדום לתוך השקע שנותר בקרקע. סדרת צלחות "רוזנטל", הותזה בדימויים מתוך צילומי ליל הבדולח, וצלחות ווג'ווד הותזו בצילומי בניינים הרוסים  בלונדון במלחמת העולם השנייה.

ב"מצב חלל", שאצרה שלומית באומן, גם היא בבית בנימיני, הפגישו דובר-צדרבאום בין צלחות קרמיות תעשייתיות שמצאו בשוק הפשפשים בחיפה, מעוטרות בדימוי קווי סוער ומתפרץ בצבע שחור, למרחב הגיאופוליטי בו אנו חיים. על הצלחות סימנו באמצעות התזת חול קטעים מתצלום אוויר של עזה כפי שצולם ממל"ט. בהתרסה ובהמשך למהלך זה, סימנו על צלחות עם הדפסי פירות, המקושטות באימרת זהב, חורים שנפערו בבניינים בעטייה של התקפת צה"ל על עזה. מתוך רצון להסב את תשומת הלב לנקודת המבט, הונחו חלק מהצלחות – המנוקדות בכתמים לבנים שכל אחד מהם מייצג בניין שהופצץ –  על הרצפה.

 

בין המייקרים להאקרים 

 

שניהם בוגרי בצלאל, שניהם מרצים באקדמיות לעיצוב: דובר במחלקות לעיצוב תעשייתי ועיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, צדרבאום במחלקה לעיצוב גרפי בויצו חיפה. בני זוג שגם עובדים ביחד. עשייתם – המתאפיינת במיסוס הגבולות שבין עיצוב, ייצור ומלאכת-יד – רב-תחומית, חוקרת, לעתים קרובות קונספטואלית, ונוגעת במגוון רחב של טכניקות, חומרים וקני מידה: עיצוב חלל, תפאורה, ריהוט, אובייקטים, עיצוב גרפי ועבודת יד. Black Landcapes, שולחנות שמשטחיהם נאספו ממגזרות דגמים שונים של פורמייקה שחורה, ומזכירים תמונות נוף אפלוליות ממבט הציפור, ו-Tailormade Vases היו בין העבודות היותר יפות שהוצגו ב"עיצוב טרי" בשנה שעברה. סדרה אחרת של כדי הבד הוצגה, יחד עם כדי הבטון, במהדורה המיוחדת של "צבע טרי" שהתקיימה בקומות הגג של מגדל המגורים "מאייר ברוטשילד" במאי השנה. הפעם קיבלו הבדים המונוכרומטיים שלל דוגמאות וצבעים עזים, כשהכדים עתירי השכבות מתכתבים עם המטאפורה המוכרת מתולדות האמנות המקשרת בין הכד והגוף הנשי. הצורות נשאבו מסילואטות נשים אפריקאיות הנושאות משאות על ראשיהן, עברו הפשטה ותורגמו לכדים מורכבים יותר ופחות.

ב"עיצוב טרי" הקרוב, שיתקיים במסגרת יריד האמנות העכשווית "צבע טרי" בין 4-8 בנובמבר בהיכל הספורט העירוני החדש במתחם הדרייב אין של תל-אביב, יציגו דובר-צדרבאום עבודות בטון ביניהן גוף תאורה חדש; עבודות זכוכית שנוצרו בעקבות קורס הזכוכית שעבר דובר בקיץ האחרון בארצות הברית בזכות מילגה שקיבל מאגודת האמנויות הדקורטיביות בישראל (AIDA); ופרויקט המשך ל- Hacking The Mould, סדרת הכדים היצוקים שהציגו בחודש שעבר בתערוכה "מוזיאון עיצוב בבית האמנים" שאצר יובל סער.

ב"פורצים את התבנית" העלו דובר-צדרבאום לדיון את תרבות ההאקרים ותרבות המייקרים, ששורשיהן, הם מסבירים, נעוצים במעשי מחאה מול המערכות הגלובליות והריכוזיות המנכסות את השליטה בידע ובייצור. תבניות היציקה הזהות של הכדים – הייצוג האולטימטיבי לייצור התעשייתי, זה שביכולתו לשכפל את היצירה לעשרות, מאות או אלפי עותקים – הומשלו לקוד הגנטי שלהם, ואז החלו השניים לחצוב את דפנותיהן הפנימיות. כל תבנית, והסיתות האחד והמיוחד שלה. בפעולה זו, אומרים דובר וצדרבאום, תבעו לעצמם מחדש את קוד הייצור, כשהם הופכים כל אחת מהתבניות האחידות לתבנית אחת ויחידה, שאין אחרת בדיוק כמותה. הכדים שנוצקו בכל אחת מהתבניות ממחישים את הקונטרסט בין הצורה המקורית לסדרת הצורות שהקוד שלהן "נפרץ". בעיצוב טרי הם הולכים צעד אחד נוסף, ומציגים את כל התהליך הזה, כשהפעם נקודת ההתחלה היא האגרטל הפשוט והזול ביותר של איקאה, ונקודת הסיום היא הרגע שבו מאבדת תבנית היציקה שהותאמה לו את הקשרה המקורי, והאגרטל שנוצק בתוכה מאבד את שרידי צורתו הבראשיתית.

 

 

Forget Me Not. הסרוויס כמשל

Forget Me Not. הסרוויס כמשל

Forget Me Not. בין כלי הבטון האפורים מבצבצים פריטי הסרוויס המקורי

Forget Me Not. בין כלי הבטון האפורים מבצבצים פריטי הסרוויס המקורי

Sandblasted. ליל הבדולח

Sandblasted. ליל הבדולח

E1. צילומים ומפות של השטח שבין ירושלים ומעלה אדומים, שאליה סופח, הותזו על צלחות ארמניות ל"חפצ חשוד" שאצר טל גור

E1. צילומים ומפות של השטח שבין ירושלים ומעלה אדומים, שאליה סופח, הותזו על צלחות ארמניות ל"חפצ חשוד" שאצר טל גור

Sandblasted, Gaza. הכתמים הלבנים מייצגים בניינים שהופצצו

Sandblasted, עזה. הכתמים הלבנים מייצגים בניינים שהופצצו

Concretes. כדי בטון עם דופן דקיקה

Concretes. כדי בטון עם דופן דקיקה

Concretes. בין השבור לשלם. שלושה כדי בטון, אחד שבור, אחד שבור פחות, ואחד לא שבור

Concretes. בין השבור לשלם

Hackingtable. שולחן מאבקת אבן שתבנית יציקתו נחצבה במכות איזמל קטנות ויצרה מעין "גידול" שמשנה את צורתו המקורית. צילום: Jamie McGregor Smith

Hacking Table. צילום: Jamie McGregor Smith

Hacking The Mould. מחזירים את הייצור לידי היוצר. 5 כדים שתבניותיהם נחצבו, והם מראים את הקונטרסט ההדרגתי בינם לבין העד המקורי

Hacking The Mould. מחזירים את הייצור לידי היוצר

Black Landscapes. תמונות נוף אבסטרקטיות ממגזרות קרמיקה. צילום: Jamie McGregor Smith

Black Landscapes. תמונות נוף אבסטרקטיות ממגזרות קרמיקה. צילום: Jamie McGregor Smith

Tailored Vases. סילואטות של נשים אפריקאיות עם משאות על ראשיהן עברו הפשטה. ארבעה כדים בצבעי אדום, כתום, צהוב, לבן, שחור וכחול

Tailored Vases. סילואטות של נשים אפריקאיות עם משאות על ראשיהן עברו הפשטה

 

 

אולי יעניין אתכם גם...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *