אי זוגי

רגע לפני פתיחת הרטרוספקטיבה של עבודתם במוזיאון העיצוב חולון, הנה מקבץ טריוויה על הצמד הכי נועז, פרובוקטיבי, רגשי ואנושי בתקשורת החזותית בניו יורק. העולם המופלא של זגמייסטר & וולש

ג'סיקה וולש וסטפן זגמייסטר. צילום: marco scozzaro

ג'סיקה וולש וסטפן זגמייסטר. צילום: marco scozzaro

 

מחר תיפתח במוזיאון העיצוב חולון התערוכה זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה. רגע לפני הפתיחה וההרצאה והכתבות והראיונות, הנה מקבץ היכרות קצר – פרטי טריוויה, טיפים למעצבים בתחילת הדרך, פרויקטים נבחרים, מחשבות, אהבות. תשע משלל התשובות שהעלו לרשת, לשאלות שכנראה הם לא מפסיקים להישאל. פכים קטנים הפזורים באתר הסטודיו ובחשבונות האינסטגרם שלו, שלה, שלהם, שביחד מצטרפים לתמונה יותר גדולה. ברוכים הבאים לעולם של זגמייסטר & וולש.

 

 

גודל
זגמייסטר: "הדבר הכי טוב בלהיות משרד עיצוב קטן הוא לא להיות תלויים מבחינה פיננסית בלקוחות שלנו. זה מאפשר לנו לשמור לעצמנו את החופש לבחור כיוונים לא שגרתיים, להיות זריזים, חדים, מפוקסים, והאחראים, ולכולנו יוצא לעצב ולהיות מעורבים בכל האספקטים של העבודה, כך שאף פעם לא משעמם לנו.

"מכיוון שבחרנו לא לגדול (טיבור קלמן אמר שהקושי היחיד בניהול סטודיו לעיצוב הוא לא לגדול – כל יתר הדברים באים בקלות), יש לנו את המותרות לבחור, ואנחנו נוטים לבחור עסקים שאנחנו עצמנו היינו שמחים להשתמש במוצרים או בשירותים שלהם, ושיש להם תקציבים ודדליינים מתאימים".

השראה 
זגמייסטר: "נסיעה ברכבת. התנועה קדימה, הנוף הנשקף מהחלון, והמרחב שמספיק בדיוק לספר סקיצות – זה חיבור שעובד טוב מאוד בשבילי".

כישרון
וולש: "הכישרון זוכה להערכת יתר. אף אחד לא נולד מעצב מדהים! השליטה באומנות שלך לוקחת טון זמן, וכדי להצליח אתה נדרש לשבת על התחת ולעשות את השעות. זה עוזר כשאתה אוהב את מה שאתה עושה".

הסרט השמח (אהבה 1)
בתום שבע שנים וקמפיין מימון המונים יצא ב-2016 לאקרנים הסרט השמח, המסע האוטוביוגרפי של זגמייסטר בעקבות האושר. לכתב WIRED הוא סיפר שבסוף הפרויקט החושפני הבין שעבורו האושר נחלק לשלושה טווחים: קצר-מועד, לזמן מוגבל, ולאורך זמן. ימי האושר הגדולים ביותר היו ימי התאהבות, וימי האושר הקטנים ביותר היו ימי פרידות. "במקרה שלי", הוא סיכם, "ההתאהבות קשורה לשתי הקבוצות הראשונות, והעבודה לקבוצות השנייה והשלישית". המממ…מסקנות לא כל כך יוצאות דופן. אבל הדרך…

 

 

40 ימים של דייטינג (אהבה 2)
25 מיליון אנשים נכנסו עד היום לבלוג הפרויקט 40 ימים של דייטינג מאז שעלה לרשת ב-2013.

לפני חמש שנים מצאו את עצמם וולש והמעצב טימותי גודמן (קולגה וחבר) בלי בני זוג, עייפים מחיי הדייטינג המתסכלים בניו יורק. "היינו חברים במשך שנים, ותמיד צחקנו על הסגנון והבעיות ההפוכות שלנו ביחסים". הבעיה שלה, העידה וולש, היא שהייתה רומנטיקנית חסרת תקנה וקפצה מהר מדי למערכות יחסים. גודמן לעומתה פחד ממחויבות ולכן יצא עם מספר נשים בעת ובעונה אחת.

"חשבנו שאנחנו רוצים לחקור את ההרגלים והפחדים שלנו כדי ללמוד דרכם על טבעם של יחסים ואהבה", כותבת וולש ומסבירה את הניסוי שהגו, המתבסס על האמונה הרווחת שדרושים 40 ימים להתגבר על הרגל רע. ההחלטה הייתה להעביר את פסי ידידותם לסדרת דייטים יומיים, שיתקיימו במסגרת חוקים שקבעו ובליווי צוות מקצועי, במשך 40 ימים.

המפגשים תועדו בבלוג, שנתיים מאוחר יותר יצא הספר, ועכשיו עושים מזה סרט.

ומה השיעור החשוב ביותר שלמדת מהניסוי? "פשוט להיות עצמי, ולא לדאוג כל כך לדייטינג ולמציאת האיש הנכון. במהלך הניסוי הייתי מאוד לחוצה מהצורך למצוא את הבנזוג המתאים, עבדתי קשה מדי, לא דאגתי לעצמי, ולא נהניתי בכלל. הניסוי עזר לי להבין שאני צריכה להרפות, להירגע, להיות אני, ולא לדאוג כל כך בקשר לאף אחד אחר. למעשה הייתי בסטייט אוף מיינד הטוב ביותר שלי רק אחרי שהניסוי נגמר, ובמקרה – או שלא במקרה – בדיוק אז, כשהפסקתי לחפש את האיש הנכון, מצאתי את אהבת חיי, ולא מזמן נישאנו".

 

 

הנקודה הישראלית
עד לפני שבועיים הייתה שי ענבר, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בצלאל מחזור 2014, בצוות המעצבים של הסטודיו, שהוכפל מאז עבר למשכנו החדש בברודווי 900 ומונה עשרה מעצבים צעירים. איך זה קרה ואיך זה לעבוד בשפיץ? קראו כאן!

 

 

התמחות
רוצים להגיע למשרד להתמחות? בשמחה, אבל תביאו בחשבון שיש רשימת המתנה של שלוש שנים.

על ביקורים בסטודיו
"היינו שמחים לפגוש אתכם" מצהירים זגמייסטר & וולש, "אבל אנחנו סטודיו קטן ולא ממש יכולים לאפשר ביקורים או סיורים מודרכים בסטודיו". ובכל זאת מדי פעם הם עורכים "ערבי סלון" במסגרתם הם מארחים שישה מעצבים בסטודיו, ומאפשרים להם להראות עבודות ולקבל משוב על הפורטפוליו.

מעצבים? בתחילת הדרך? קבלו טיפים מוולש
זה לא הזמן להשקיע בדאגה לגובה הצ'ק. לעומת זאת אחד הדברים בעלי הערך הכי גדול כשאתם בתחילת הדרך, הוא ללמוד מהאנשים שאת העבודה שהם יוצרים תרצו יום אחד לעשות.

תבנו את תיק עבודות שלכם על העבודות שאתם רוצים לעשות, ולא על העבודות שכרגע יוצא לכם לעשות. אחרי הכל העבודה הבאה שלכם תהיה מבוססת על מה שתראו בפורטפוליו שלכם. כך שאם עכשיו אתם עושים במקרה ווב דייזיין, ואתם שונאים ווב דיזיין, עדיף לא לכלול את עבודות הווב דיזיין שלכם בתיק העבודות שלכם. ואם אתם אנשים של טיפוגרפיה, עבדו לילות וסופי שבוע כדי שיהיה לכם מה להראות.

אל תנסו להיות טובים בהכל. אף אחד לא טוב בהכל. במקום זה שתפו פעולה עם אנשים שנותנים לכם השראה, שחכמים יותר מכם, שיאתגרו אתכם ללמוד ולגדול ולראות דברים מפרספקטיבה חדשה.

שמרו על עניין. חוץ מעבודה קשה והתמדה, המפתח להיות מעצב גדול הוא התנסות ואמפתיה, כי הן עוזרות לתקשר עם הרבה אנשים שונים. אז גוונו את ההתנסויות שלכם, אתגרו את עצמכם ללמוד דברים חדשים ולפגוש אנשים חדשים.

שמרו על ראש פתוח וגמישות. אל תהיו ASSHOLES ואגומניאקים. כשאנחנו מחפשים אנשים שיעבדו איתנו – מעבר לכישרון ולאתיקת העבודה, אנחנו רוצים לעבוד עם אנשים נחמדים.

 

View this post on Instagram

Stefan and I are working with our studio on a project on beauty which we will release this fall ▪️ This is not a project about human beauty / faces but beauty in things humans create. We’ll be looking at beauty from a biological and historical perspective and how it impacts human experiences ▪️ One small part is of this will be an archive of the most beautiful art / architecture/ design / products we’ve seen. I’ll be posting a couple of these over the next months leading up to the project release▪️Here is beautiful glass work by Ettore Sottsass as part of the Memphis collection ▪️Have you seen/experienced anything beautiful lately that inspired or moved you? #sagmeisterwalsh #swbeautyarchive

A post shared by Jessica Walsh (@jessicavwalsh) on

View this post on Instagram

This is part of the selection we had put together for the show in Zurich: The desire to go completely overboard with ornamentation and cover every square centimeter of this coffee set with nature inspired form is extreme. We have always found extremism a rather juicy design strategy. ⠀ ⠀ Königlich-Sächsische Porzellan-Manufaktur Meissen, coffee set, 1880-1890⠀ ⠀ ⠀ For an upcoming S&W project on beauty, please do send us the most beautiful thing you can think of. It should be human made, ⠀ – like an object, a piece of architecture or a city. Please no nature pictures, animals or beautiful people. Please do include a short description and your IG address. ⠀ ⠀ Please mail a .jpeg or .mov file featuring either a white or black background to: Stefansagmeisterig@gmail.com

A post shared by stefan sagmeister (@stefansagmeister) on

View this post on Instagram

Question for #jessicasamamondays 📌 Whats your daily routine? 📝  I don’t have a consistent daily routine which is part of what I love about my job. Sometimes I’m traveling and giving talks or workshops, other times I am at new business meetings or photoshoots,  other times I am at the office designing or working with our team. In the last weeks my routine has quite boring as we’ve been swamped at the studio. To be honest we are always swamped,  I just keep pretending its a temporary thing that will go away one day even though I know realistically it won’t. Anyways, the last week I've woken up around 5-6 am. I do a few hours of writing or client emails. I love to multi-task, even when I am at the gym or blow drying my hair I am still answering emails or updating Instagram. I usually try to plan meetings in the morning so they don’t break up my day as much, and after I go into the office. I work at the office until 5-7pm. I also often plan meetings at the end of the day, again so they don't break up my day. People sometimes assume I have a huge social life and that I must be out and about at events all the time, but thats not the case. I am an introvert and socializing every night takes too much energy. I do have a few close friends and family with whom I will meet up with for dinner or drinks a few nights a week. However many nights I just go home and pour myself a glass of wine and keep working, emailing, writing, thinking, sketching, or reading. I know that makes me sound boring but I’m turning 30 years old soon and the beauty of getting older is I don’t give a shit anymore I just do what makes me happy 😆🌟I also often watch TV shows before bed to shut my mind off. Lately im loving Westworld, Mr. Robot, Transparent and The Night Of 💛image we made for @milly #sagmeisterwalsh with @adurasova @henry_hargreaves_photo

A post shared by Jessica Walsh (@jessicavwalsh) on

 

וכך כותב מוזיאון העיצוב על התערוכה:

סטודיו זגמייסטר & וולש הפועל במנהטן, מתמחה ביצירת זהות ומיתוג. עבודתם של סטפן זגמייסטר וג'סיקה וולש מאופיינת בעיצוב נועז ופרובוקטיבי, אמיץ וחצוף, רגשי ואנושי, המאתגר מוסכמות ופורץ גבולות בין מדיות ואמצעי הבעה. השניים מגמישים את השפה החזותית – ומחליפים כובעים בין מעצבים גרפיים, טיפוגרפים אקספרימנטליים ועד לאמני פרפורמנס. הם משנים תפיסות פופולריות של עיצוב, מאתגרים את הסטטוס קוו ובוחנים את תפקידו העכשווי של המעצב בחברה.

מיה דבש, אוצרת התערוכה והאוצרת הראשית של המוזיאון: "במגוון טכניקות, אמצעי הבעה מגוונים, חומרים בלתי שגרתיים, תוך נטילת סיכונים, זגמייסטר & וולש מפיחים חיים חדשים באמרה הידועה של מרשל מקלוהן המדיום הוא המסר (1967). הם מצליחים ליצור דימויים בלתי נשכחים ולעורר אותנו לחשוב על הדימויים שאנו צורכים ומייצרים. באמצעות התערוכה תשאלנה שאלות כמו: איך נראה רגש? איך מתעצב אושר? מהו יופי? והאם ניתן לגעת בלבו של אדם באמצעות עיצוב?"

סטפן זגמייסטר, יליד אוסטריה (1962), למד באוניברסיטה לאמנות שימושית בווינה ובפראט בניו-יורק. בגיל 29 החל לעבוד בסניף הונג קונג של משרד הפרסום "ליאו ברנט" ובמהרה הפך לדמות חשובה במשרד. לאחר תקופה עבר לניו יורק כדי לעבוד כמעצב ראשי לצדו של המעצב האגדי טיבור קלמן. כשקלמן סגר המשרד שלו, זגמייסטר פתח סטודיו משלו ומאז דרך כוכבו.

בתחילת פעילותו העצמאית הרבה זגמייסטר לשתף פעולה עם תעשיית המוסיקה. בין המוסיקאים שעמם עבד היו הרולינג סטונז, דייוויד ביירן, לו ריד, אירוסמית ופט מתיני. עבודתו זיכתה אותו בארבע מועמדויות לפרס גראמי וכמעט בכל פרסי העיצוב העולמיים האפשריים. בשנות ה-90 אף התפרסם כמעצב שפגע בעצמו בשם האמנות כאשר יצר כרזה לפרסום הרצאה שלו באמצעות חריטת הפרטים החשובים על פלג גופו העליון. הכרזה הפכה לאבן דרך בעולם התקשורת החזותית.

ג'סיקה וולש, ילידת ניו-יורק (1986), למדה עיצוב בבית הספר לעיצוב של רוד-איילנד ועומדת מאחורי פרויקטים עבור לקוחות כמו ג'יי זי, ליוויס והניו יורק טיימס. בין היתר יזמה פרויקטים כמו Wine Woman and Design, שכיום פועל ביותר מ-150 ערים ברחבי העולם (וגם בתל אביב). עבודותיה זיכו אותה בפרסים רבים ובשנת 2015 היא נכללה ברשימת 30 המעצבים המבטיחים מתחת לגיל 30 של המגזין פורבס.

בשנת 2012, ולאחר שעבדה בסטודיו שלו, הפכה וולש לשותפה של זגמייסטר. ההכרזה על השותפות לוותה במודעה שבה הם מצולמים עירומים – כהומאז' לתמונה שפורסמה עם פתיחת הסטודיו הראשון של זגמייסטר. זגמייסטר טען שעירום הוא תכסיס זול ולטענתה של וולש עירום מוכר (ואתם מוזמנים להציץ שוב בצילום שבתחילת הטקסט – ס.נ).

עוד נודע זגמייסטר כמעצב שהחליט מדי שבע שנים לצאת לשנת שבתון, שבה הוא סוגר את הסטודיו מתוך אמונה ב"כוחו של פסק זמן". אפילו פנייה של ברק אובמה ובה הצעה לעבוד על קמפיין הבחירות, נענתה בשלילה לטובת שנת השבתון.

בשנות השבתון עוסק זגמייסטר בפרויקטים אישיים ניסיוניים שתוצאותיהם מהדהדות אחר כך גם בעבודה המקצועית כמו: "הסרט השמח" שיצר בשנת 2016, ובו הוא מציג ללא פילטרים, את חיפושו אחר אהבה ואושר. במסעו הוא עושה שימוש בכלים של עיצוב ובתהליכים עיצוביים על מנת להציג את הדברים הבסיסיים ביותר שמעסיקים את כולנו.

12 שלבים של אכפתיות הוא פרויקט אישי של ג'סיקה וולש ובבסיסו תכנית עצמית לגמילה מאדישות ואגוצנטריות. במשך 12 חודשים עסקו ג'סיקה ושותפה לפרויקט, טימותי גודמן, במעשי חסד שכללו בין היתר: מתן כסף לזרים, חיבור מחודש עם אהובים שהתרחקו, חיוך לאנשים ברחוב וחיפוש אחר חיות מחמד אבודות. תוצאות הניסוי ותהליך העבודה עליו, תועדו בבלוג אישי שלווה את הפרויקט.

אתר האינטרנט של הסטודיו מאפשר בכל רגע נתון בשעות היממה, לצפות בשגרת היום של הסטודיו. צילום הסטודיו בזמן אמת מסיר את המסתורין שאופף את תהליך היצירה ומעביר מסר של שקיפות, כנות וטוטליות.

העבודות בתערוכה מחולקות לשש קטגוריות המייצגות כמה מן הכלים באמצעותם מצליחים מעצבים לרגש, לשכנע וליצור דימויים בלתי נשכחים, כמו: אות כדימוי, רפרנסים והפניות, פירוק והרכבה, בוראים עולמות, ייצוג של גוף, ייצוג של רגשות.

לעיצוב "זגמייסטר & וולש: רטרוספקטיבה" אחראים המעצב התעשייתי ניל ננר ואיש התקשורת החזותית אביחי מזרחי. שיתוף הפעולה הראשון בין השניים היה לפני כשנתיים, והוא הניב פרויקט גמר משותף יפהפה במסלול אודות עיצוב בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל.

 

בין העבודות שיוצגו בתערוכה:

 

*אובססיות הופכות את חיי לגרועים יותר ואת העבודה שלי לטובה יותר | 2008
ב-13 בספטמבר 2008 החל הסטודיו בהתקנת 250,000 מטבעות אירו-סנט בכיכר Waagdragerhof שבאמסטרדם. במשך שמונה ימים, בסיוע של כ-100 מתנדבים, ובאמצעות תוכנית מסודרת, נכתב על גבי שטח שגודלו 300 מ"ר המשפט "אובססיות הופכות את חיי גרועים יותר אבל את עבודתי טובה יותר". המטבעות נותרו ללא כל שמירה, וכעבור 20 שעות נתקל אחד מתושבי השכונה באדם שהחל לאסוף אותן. השוטרים שהגיעו לתפוס את "הפושע", אספו את המטבעות עד האחרון שבהם, כדי "לשמור" על עבודת האמנות.

תנועה לשום מקום | 2014
העיקרון ״צורה עוקבת אחר פונקציה״ מתייחס לתפיסה על פיה צורתו של מבנה או אובייקט נועדה לשרת את הפונקציה לשמה נוצר. במקרה של תקשורת חזותית, הכוונה היא שהעיצוב ממלא את ייעודו רק כאשר הוא מתקשר – מעביר תוכן, מידע, מסר. על הנחת היסוד הזו בדיוק בקשו לערער זגמייסטר & וולש בתנועה לשום מקום – סט תמרורים ללא משמעות. התמרורים משמרים את המאפיינים החזותיים המזוהים עם שילוט דרכים, שבו המסר ניתן באופן גרפי ולא בכתב. לכאורה נראים כתמרורים מן המניין, אולם כשמתקרבים מבחינים שאין שום מסר ופירוש. בחירה לנטרל את הפונקציה מתוך השילוט, מבכרת את הפן האסתטי על פני זה השימושי.

ליוויס, החוט החזק ביותר | 2009
בעיצוב הכרזה לחברת ליוויס המיר הסטודיו את עבודת המחשב היומיומית בחומרים ממשיים. העבודה כללה פירוק דגם הג׳ינס 501 הקלאסי של החברה לחוטים, סיבים, כפתורים, תוויות וניטים, הרכבתו מחדש לכדי קולאז׳ היוצר דימוי של מכנסי ג׳ינס, ולסיום שימוש בסיבי טקסטיל לבנים ליצירת הטקסט: ״זהו זוג מכנסי ליוויס התפורים בחוט החזק ביותר״.

 

ליוויס, החוט החזק ביותר. צילום: טום שיירליץ

ליוויס, החוט החזק ביותר. צילום: טום שיירליץ

 

סיכות לא יצילו את העולם | 2017
מיד לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות ארצות הברית, ועם התגברותם של גילויי גזענות ושנאה כלפי נשים זרים והקהילה הלהט״בית, הקים הסטודיו, בשיתוף עם מעצבים נוספים, מיזם חברתי בשם "סיכות לא יצילו את העולם". הפרויקט כולל אתר אינטרנט שבו נמכרים סיכות ומוצרים נוספים שלא למטרות רווח, והכנסותיו מוקדשות לעמותות וארגונים חברתיים. הפרויקט ממחיש כיצד ניתן לגייס את תחום העיצוב, הודות לשימושיות שבתוצריו, ככלי להביע מחאה פוליטית וחברתית.

א.י.ג.ה קולורדו בננה | 1996
בננה אמיתית שימשה כהזמנה לתערוכה של זגמייסטר בניו יורק. צילום של אותה בננה שימש גם ככרזה המזמינה להרצאה שהעביר בכנס של ארגון המעצבים הגרפיים האמריקני (א.י.ג.ה). זגמייסטר בוחר לעשות שימוש בחומר עצמו ולא בייצוג שלו, כהזמנה לאירוע. אחת העבודות הראשונות עליה היה אחראי, כשעבד בסטודיו של המעצב טיבור קלמן, הייתה עיצוב הזמנה לנשף השנתי של הארגון הלהט״בי. זגיימסטר החליט לשלוח יחד עם ההזמנה בננה ושזיף, כדי להמחיש ויזואלית ביטוי סלנג בו מקובל לכנות הומוסקסואלים ולסביות.

תתמודד עם זה SVA | 2014
מדי שנה יוזם בית הספר לאמנות חזותית בניו יורק סדרת כרזות המתפרסמת ברכבת התחתית. בסדרת הכרזות שעיצבו סטפן זגמייסטר, ג׳סיקה וולש וסנטיאגו קרסקילה מוצגים דיוקנאותיהם של השלושה ופניהם ״מושחתות״ באמצעות המשפט Take it On בחומרים שונים: זרועות תמנון לופתות את ראשו של זגמייסטר, שיער מופיע על תווי פניה של וולש, ואותיות בולטות מתוך פניו של קרסקילה, כאילו מנסות להימלט.

כמה אתה מאושר? | 2012
המיצב הוא מדד תלת ממדי של מצב הרוח, המפנה למבקרים את השאלה "כמה מאושר אתה?". מיצב זה הוא חלק מ"התערוכה השמחה" של הסטודיו, שהייתה תוצר של מחקר ארוך על אודות המושג אושר. במסגרת התערוכה הוצגו נתונים על אושר בחתכי אוכלוסייה, כך שהמיצב שימש כמדד מצב הרוח במדינות רבות בעולם. המבקרים מוזמנים לבטא את מצב הרוח שלכם על ידי בחירת המספר שמייצג את רמת האושר שלכם כרגע והוצאת סוכריה.

 

שער לניו יורק-טיימס, בעלי-חיים. צילום: זאק מוליגן וג'סיקה פאטוויי

שער לניו יורק-טיימס, בעלי-חיים. צילום: זאק מוליגן וג'סיקה פאטוויי

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.