אופיס 2015. המסלול למיטיבי לכת

איך קשורה ההליכה לחללי העבודה העתידיים ומה זה אומר על רהיטי המשרד החדשים? הסיור למיטיבי הלכת ב-Salone Ufficio בסלונה דל-מובילה. מילנו 2015

 

במרכז Workplace 3.0 / Salone Ufficio, התערוכה המוקדשת לרהיטי חלל העבודה בסלונה דל מובילה, עמד המיצב שהקים מיקלה דה-לוקי. בצעירותו היה דה-לוקי ממובילי מהפכת העיצוב האיטלקי ונמנה עם קבוצות העיצוב הרדיקליות לזמנן "אלכימיה" ו"ממפיס". היום הוא אחד המעצבים והאדריכלים הפוריים והעסוקים בסצינת העיצוב האיטלקית. La Passeggiata קרא דה-לוקי למיצב שתכנן, The Walk, על שם אותו מנהג איטלקי מסורתי המסמל את סוף יום העבודה. בשעות בין הערביים, לפני ההתכנסות לארוחת ערב, עת נוהגים האיטלקים לצאת מהמשרדים ומהבתים ולצעוד בניחותא ברחובות המרוצפים והחסומים לכלי רכב שבמרכזים העתיקים של הערים המתחדשות. זה "הזמן החברתי", אומר דה-לוקי, "הזמן להיות מוקפים באנשים, לראות ולהיראות, לפגוש ולשוחח".

ההליכה, טוען דה-לוקי, חשובה ביותר גם בין כתלי חלל העבודה. עבודת המשרד, הוא מוצא, משתנה בכיוונים שונים, המונעים בעיקר מהקדמה הטכנולוגית בעולם התקשורת ועיבוד המידע ושינויים בהיררכיות הארגוניות הקשורים לרעיונות משתנים באשר לתעסוקה ולמטרות העסקיות. לאורך ההיסטוריה מוצאים אינסוף דוגמאות, אומר דה-לוקי, למקום המרכזי ולחשיבות ההליכה – בפילוסופיה המערבית, בספרות, באמנות, אפילו בציורי המערות הקדמוניים כמו אלה שהתגלו במערת לאסקו באיזור דורדון בצרפת.

המשרד הוא סוג של מערת לאסקו, מקביל דה-לוקי בין המערה המפורסמת שבה התגלו מאות ציורי סלע שצוירו בידי האדם הקדמון, לחלל העבודה של ימינו, שבו, כמו שעשו יושבי המערה לפני למעלה מ-17 אלף שנים, "אנחנו אוספים את המידע בן-זמננו ומעבדים אותו". גם במשרד, מאמין דה-לוקי, התזוזה חשובה יותר מהנייחות, וזו, הוא מסביר, הסיבה לכך שעיצוב ה"נוף" כל כך בסיסי וחיוני ביצירת חלל העבודה. המשרד, מאמין דה-לוקי, נותן לנו תחושה שאנחנו חלק מאבולוציה בתנועה.

"עבודה תוך כדי ישיבה היא מצב מיושן של קיום שאינו מעורר לא את הגוף ולא את הנפש החושבת, בעוד שההליכה מעודדת את תהליכי החשיבה, מעוררת את נביעת הרעיונות, נותנת מקום והזדמנות לרפלקציה ולהתפתחות היצירתיות. השינויים בתנאי העבודה מובילים לסגנון עבודה חדש שיש בו יותר תנועה.

"לאן אנחנו הולכים בנאדם? אני לא יודע, אבל אנחנו צריכים לזוז", מצטט דה-לוקי מספרו של ג'ק קרואק "בדרכים". "כן, אנחנו צריכים לעמוד, ללכת, לחשוב. אנחנו צריכים ללכת לאיבוד כדי לגלות דברים חדשים", ממשיך דה-לוקי. "אמנים משנים את עולמם כדי ליצור עולם אחר שביר, לא יציב מתחלף. עבורם התנועה  היא נשמת אפה של יצירה חדשה. עיצוב חומר במו ידיהם או בעזרת מדפסות תלת מימד", הוא חוזר לעולמו הוא, עולם העיצוב והאדריכלות. "בין הוואקום של שולנות העבודה, הזרימה הבלתי פוסקת של הרשת הדיגיטלית והכאוטיות של החיים הופכות לדרך חדשה להיפגש. אנחנו לא מעצבים משרדים – במקום זאת אנחנו מעצבים מקומות אטרקטיביים המזמינים ביקור, שהות, וכן, אפילו מציאת אהבה".

במרכז הביתן רחב הידיים של "סלון המשרד" הציב דה-לוקי טיילת. טיילת מוגבהת המחברת-מפרידה בין ארבעה אגפים המסמלים את איזורי החובה בחללי העבודה בני זמננו: אגורה, מועדון, משכנו של האיש החופשי והמעבדה. בתכנון הטיילת התחבר דה-חלוקי למחשבות על מנדלות ועל מעגליות, ובהשראתן עוצב המסלול. "ממרומיו", הוא אומר, "ניתן לצפות על המתרחש מהגובה, להתבונן בהתרחשות מפרספקטיבה שונה, לחלום על רעיונות חדשים, מפגשים לא צפויים, להסתכל רחוק,  להסתכל לאחור מהמקום ממנו באנו, להסתכל לאן אנחנו הולכים".

למטה, מסביב למסלול ובארבע פינותיו, נפרשו ארבעת האיזורים הסמליים של חללי העבודה. האגורה היא מרכז ההתכנסות, הכיכר, חלל שבו תוכנן אודיטוריום קטן שאירח בימי הסלונה הרצאות ומפגשים מקצועיים. האגורה היא החלק שמעניק את תחושת הקהילתיות, המזמין לקשר עם הציבור היותר רחב, להצגת מחשבות ורעיונות ולהחלפת דעות. המועדון הוא החלל שמזמין קשר חברתי. כאן אפשר להרגיש כמו במועדון חברים, בלובי של מלון, בלאונג' של שדה תעופה, לשתות קפה בנחת, לחכות לפגישה בלי להרגיש שאתה מפסיד זמן, לפגוש אנשים שלא ציפית לפוגשם, להתבונן באנשים האחרים ולאפשר להם להתבונן בך. Free Man – כך מכנה דה-לוקי את חדרי הפגישות האינטימיים, חללי העבודה האישיים ואלה המיועדים לעבודת צוות קטן, אותם חללים פרטיים המעניקים תחושת מוגנות בהם אתה אינך מפריע לאיש ואיש אינו מפריע לך. המעבדה, לפי דה-לוקי, היא לב העשייה והתקשורת במשרד בן-זמננו. "כמו כפר מדיאבלי, ה'מעבדה' הוא הכינוי לאותם חללי יצירה, או שבהם ניתן להניח מדפסת תלת מימדית, מכונת רקמה ממוחשבת ואת יתר המכשירים הטכנולוגיים המתקדמים המאפשרים היום ייצור מיידי ואישי. זה המקום לעבוד עם המחשב ועם הידיים, להיעזר בתוכנות ואפליקציות וגם בכלים ובמכשירים, לייצר מסמכים, דימויי קרפט, מודלים ואבות טיפוס, ללמוד, לחקור ולהמציא ולהציג את המחשבות הרעיונות. המעבדה היא המקום שבו כולם יכולים להתעדכן, ושדרך התהליכים השונים המתרחשים בו נוצרת קהילה".

דה-לוקי, מספרת האדריכלית פאולה קורנלו, הנמנית עם צוות המשרד של האדריכל האיטלקי, מוקסם מהשינוי שעובר הקראפט המסורתי בעקבות התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית. "אני חובבת רקמה, וכך יצרנו כאן, בסלונה אופיצ'יו, מעין מעבדת רקמה, בשיתוף 'אאוריגה', יצרנית מכונות רקמה ממוחשבות שמרבית הייצור שלה קשור לאופנה. אני מאמינה שלטכנולגיה הזו יש פוטנציאל גדול גם בעיצוב הפנים. ניתן לצייר או לשרטט כל דוגמה בכל תוכנה, ולתרגם אותה לקובץ רקום. כלומר כל ארכיטקט או מעצב יכול לעצב דוגמה וגם לייצר אותה. אנחנו מציגים סקיצות של מיקלה שנרקמו כאן (תמונות, אגב, בסוף הפוסט). אחד האספקטים המרשימים של הטכנולוגיה היא השחרור מהחובה לייצר כמות גדולה. לא חייבים יותר לייצר מאות או אלפי יחידות כדי שהייצור יהיה כדאי מבחינת מחירו, משום שעלות הייצור של יחידה זהה לזו של אלפי יחידות. לכן גם ניתן לקשט יריעת בד או עור או כל משטח טקסטילי בכל גודל מבוקש. זה פותח אפשרויות רבות בעיצוב הפנים שרובן עדיין אינן מוכרות לרוב האנשים".

 

 

קונסטנטין גרצ'יץ' עיצב בעבר ל-Plank האיטלקית את Myto ו-Miura זוכי הפרסים. נראה שכיסא Remo הולך בדרך קודמיו. "רמו" הוא כיסא עץ לבוד מסוגנן, עם מחבר מתוחכם שקושר בין שני חלקיו – המושב והרגליים, המיוצר בייצור תעשייתי משולב בעבודת יד. לכיסא אופציה של רגלי עץ לבוד ורגלי מתכת, שתיהן בגרסה נערמת ושאינה נערמת. רמו, כמו רבים מהרהיטים שהוצגו השנה, פונה  הן לשוק הביתי והן לשוק המוסדי, וצבע הגימור שלו, אגב, ניתן לבחירה אישית בהתאמה לכל עיצוב פנים.

 

Vitra הציגה השנה בשיתוף  G-Star Raw מהדורה מוגבלת של רהיטי המשרד של ז'אן פרובה, מנציגיו הבולטים של העיצוב התעשייתי הצרפתי במאה ה-20 ביחד עם לה-קרובוזייה, שארלוט פריאנד ופייר ז'נרה, שהפך לאחר מותו לחביב זירת העיצוב האספני (ועל כך בהרחבה בפוסט נפרד).

כבעלת הזכויות על ייצור רהיטי Eams, הציגה ויטרה גירסאות חדשות של כיסא הפלסטיק של צ'ארלס וריי אימס, שעוצב במקור מפיברגלס עבור אחת התחרויות שיזם המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק תחת הכותרת "עיצוב כיסאות בעלות נמוכה" ב-1948. בגירסאות הפלסטיק של השנים האחרונות הוגבהו מושבי הכיסאות ב-20 מילימטרים (כי אנחנו הולכים וגבהים עם השנים), ותחת שרביטה של הלה יונחריוס ההולנדית, המנהלת האמנותית של תחום הצבע בויטרה, נוספו למגוון הקיים שישה צבעים חדשים.

האחים בורולק עיצבו עבור ויטרה את משפחת רהיטי Belleville, הקרויה על שמה של השכונה הפריזאית התוססת שבה ממוקם הסטודיו שלהם. בלוויל פונה גם היא הן לזירה הביתית והן לזירה המוסדית. ייצורם של הכיסא, הכורסה והשולחנות היה אתגר, והחיבור בין שני מרכיביו המרכזיים – שלד פוליאמיד ומושב פוליאמיד או עץ לבוד או גרסה מרופדת – הצריך תכנון הנדסי מורכב. צורתם של שולחנות בלוויל שואבת השראה משולחנות הביסטרו הקלאסיים, וכמו מושבי הכיסאות, גם הם מציעים מספר גימורים – למינציה, עץ או אבן.

 

 

אפרופו האחים הצרפתיים, לMagis עיצבו רונאן וארוון בורולק את אופיצינה. בתהליך עיצובם של הכיסאות ושרפרפי הבר, שנוספו לשולחן מהשנה שעברה, בחרו הבורולקים להשתעשע עם טכניקת הלחצנות ששימשה במשך מאות שנים לייצור חפצי יומיום וחפצי נוי ממתכת. בשיטה המסורתית הצמידו את מוט המתכת לסדן או לתבנית העשויה מעץ, ובעזרת מהלומות פטיש יצרו את הצורה המבוקשת. היום תהליך כבישת המתכת נעשה גם באמצעות מכונות. בעבודה על רהיטי הסדרה, מספרים האחים בורולק, הם ביקשו לנסח שפה חדשה בטכניקה הוותיקה – להעביר תחושה ברורה של מוצר שהוא תעשייתי ובה בעת אלגנטי ומעודן, מוצר שבו חומר הגלם הבסיסי שומר על עוצמתו, בעוד חוסר השלמות המובנה שבתהליך הייצור טוען כל אחד מהרהיטים  במשהו – גם אם קטנטן – הייחודי רק לו.

 

גם בידי חברת Knoll האמריקאית נמצאות זכויות הייצור של חלק מהקלאסיקות של המאה ה-20. האנס נול, נכדו של בעליה הגרמניים של סדנת נגרות, שהיה מעריץ מושבע של אדריכלי המודרניזם ומעצביו, היגר, כמו רבים מהם, לארצות הברית, לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה וסגירת בית הספר של הבאוהאוס. נול בן ה-24, חדור תחושת שליחות להביא את בשורת המודרניזם לארצות הברית, פתח ברחוב 72 איסט במנהטן חברת ריהוט שנושאת את שם משפחתו. רעייתו, פלורנס נול, למדה אדריכלות ועיצב ב"קרנברוק", בית הספר הגבוה שפתח את שעריו לאדריכלים ולרעיונות המודרניים שהגיעו מאירופה, והיה לה תפקיד משמעותי בקידום העסק המשפחתי הצעיר.

כך, מראשית דרכם, נקשרו הרהיטים שהיו לנכסי צאן ברזל בתולדות העיצוב כמו כיסא ואסילי של מרסל ברויאר או כיסא ברצלונה של מיס ואן דר רוהה, בחברת הריהוט נול. השנה בחרה החברה להוציא מהדורות חדשות לאחדים מרהיטיהם של ואן דר רוהה, סארינן, סקרפה, ברויאר, פלורנס נול והארי ברטויה.

אבל נול אינה מושקעת בייצור רהיטי עבר בלבד, היסטוריים ואיקוניים ככל שיהיו, והיא מטפחת אוסף ריהוט עכשווי. שיתוף הפעולה שלה עם ברבר ואוסגרבי החל לפני שנתיים, והשנה נוסף לספה, לכורסאות ולהדום שעיצבו עבורה כוכבי העיצוב האנגליים Pilot Chair – כיסא מפנק המתאים הן לסביבת הבית והן לחללי עבודה. בסיסו של כיסא ה"טייס" מסתובב, משענת הגב שלו יכולה להיות נמוכה או גבוהה, שלדו עשוי מיציקת אלומיניום וריפודו – מבד או מעור. זהו כיסא שמביא בחשבון, אומר צמד המעצבים, גמישות, התאמה אישית ולוגיסטיקה.

 

הכיסא המפורסם ביותר של Emeco האמריקנית הוא כיסא Navy Chair 1006 אותו עיצבה לאחר שקיבלה בשנת 1944 הזמנה לייצר עבור צוללות חיל הים האמריקאי ואוניות המלחמה של החיל כיסא קל-משקל שאינו מחליד. מאז עשתה "אמקו" דרך ארוכה, והשנה הציגה שיתוף פעולה ראשון הם ג'ספר מוריסון. בפינג-פונג משותף בין חברת הרהיטים האמריקאית לאחד ממפלסי הדרך בתודות העיצוב האנגלי נרקחו כיסאות Alfi.

מרכיביהם של הכיסאות, אומרים ב"אמקו", עשויים משימוש חוזר או מחומרים המיוצרים מתוך אחריות סביבתית. הרגליים הן רגלי עץ מילה, המושב הוא תרכובת של שאריות פוליפרופילן וסיבי עץ, ומחברי האלומיניום מבטיחים חיי-כיסא ארוכים, הפונים לעולם ה"מוסדי": בתי קפה, מסעדות, בתי ספר, ספריות, חדרי המתנה וכיוצא באלו.

 

Viccarbe הספרדית מוולנסיה הציגה קולקציית רהיטים מעניינת. ז'אן מארי מאסו עיצב עבורה את Ace Wood, גרסת עץ חמימה של הכורסאות עם המשטחים הגיאומטריים ממשפחת אייס. פיירו ליסוני הוסיף לספה ולהדום מסדרת Season כיסא אוכל מרופד. המשחק הגיאומטרי נשמר, קווי המתאר המעוגלים של הקובייה והמלבן פיסוליים אבל שומרים על פשטות מינימליסטית, ומבנה הכיסא מסתיר את גלגליו, המקלים את ניודו. Season Chair יכול להגיע עם ריפוד בד או עור, ובכל מקרה תחתית הכיסא מרופדת בבד היי-טקי רחיץ. הוא מתאים, אומרים ב"ויקרבה", לא רק לבית ולמשרד, אלא גם לחדרי המתנה, חדרי אוכל ומסעדות.

ביפנית משמעות השם Nagi היא מים שקטים ובוויקרבה מהמרים שהכורסה שעיצב טומויה טאבוצ'י על שתי גרסאותיה – הקבועה והמתנדנדת, תהפוך ברבות הימים לאייקון קלאסי. Nagi קלת המשקל באופן מפתיע, מספרים בחברה, היא מפגן מרהיב של הנדסה היי-טקית המשלבת בסיס רשת מתכת, הזרקת ספוג וריפוד בהזמנה אישית.

כריסטוף פייה (Pillet) עיצב לחברת Inclass, גם היא ספרדית וגם היא מוולנסיה, את Dunas, כיסא וורסטילי שכבר הספיק לזכות בפרסים. בסיסו – בגרסה נייחת או ניידת – עשוי מתכת, מושבו מרווח ומציג אלגנטיות עכשווית, וגם הוא פונה הן לשוק הביתי והן למוסדי.

 

רבים מרהיטיה של Ondarreta, חברת הרהיטים הספרדית מסן סבסטיאן, בירת חבל הבסקים, עוצבו בידי נדיה אראטיבל (Arratibel), האדריכלית הצעירה העומדת בראש צוות המעצבים של החברה. בין הרהיטים החדשים שהציגה אונדרטה בסלונה דל מובילה אפשר היה לראות את Mikado, כיסא עץ הלבנה הלבוד, הדגמים החדשים של Bob XL, וקבוצת הפופים Aia – כולם חושבים גם על המרחב הביתי וגם על חללי העבודה החדשים. על שרפרפי OTO חתום, לעומת זאת, כל צוות העיצוב.

 

 

גם ב-Offect מודעים לכך שאופי חללי העבודה משתנה, המשרד הפורמלי הולך ונעלם ואיתו הולכים ונעלמים מהנוף המשרדי החלוקות המסורתית של חדרי הישיבות ופונקציות מוכרות אחרות. היום דווקא המעברים והפינות, אותם חללים "חסרי ייעוד" לכאורה, הופכים לאיזור מפגש, למקום שדווקא בו, לעתים באופן ספונטני ולא מתוכנן, צומחים – אגב שיחה ושיתוף – הרעיונות היצירתיים. את Omni, מושבים נמוכים ושולחן תואם שמוסיפים חמימות, עיצבה ססילי מאנץ (Manz) מתוך מחשבה על אותם שטחים פתוחים ומשותפים המאפיינים את חללי העבודה החדשים.

Omni פותחה במסגרת מעבדת המחקר שהקימה Offect לפני שנתיים, ובמילנו הוצגה השנה כחלק מקולקציה הרהיטים החדשים המכובדת של החברה השבדית.  חלק אחר מאותה קולקציה היא GATE, מערכת מודולרית של ספות בעיצוב משרד האדריכלים Claesson Koivisto Rune. כאשר מחברים את ספות גייט זו לזו, הן מייצרות מבנה זיג-זג המאפשר למספר אנשים רב לשבת, מבלי לחדור למרחב האישי זה של זה. שקעים חשמליים מובנים בגב הספה מאפשרים לחבר אליה מחשב נייד בזמן הישיבה.

כשארכיטקטים מכינים תוכנית אדריכלית, מסביר ריצ'ארד האטן ההולנדי את נקודת הפתיחה לעיצוב Satelite, במקום שבו הם מתעתדים למקם כיסא, הם משרטטים עיגול. היטל העל הזה היה ההשראה לכיסא המתוחכם והמעודן שעיצב האטן ל-Offect. לוויין הוא למעשה יחידת עבודה – כיסא מסתובב עם מעמד למחשב, שגם הוא מסתובב, ויכול להיות מוסט לשמאל או לימין.

Kali הוא פרי שיתוף הפעולה הראשון בין Offect לבין ג'ספר מוריסון הוותיק, ולידתו היא חלק משיתוף פעולה בין החברה השבדית ל-ECONEF, ארגון חברתי שבדי שפעיל בטנזניה, שבו היא תומכת.

בפר Jua Kali שלרגלי הקילימנג'רו, מקים "אקונף" בית לילדים היתומים הרבים שבטנזניה – חממה שתהיה מקום בטוח ומעצים, ומתוכננת לצמוח לרשת של בתים מסוגה. "קאלי" תוכנן לצרכי המוסד והקהילה שבה הוא שוכן. זהו כיסא עץ חסון ואטרקטיבי, שעוצב בפשטות טכנולוגית, ובעתיד אף ייוצר בקהילה, ומעבר לכך שיספק תעסוקה לחבריה, חלק מרווחי מכירתו ישמשו לקידום הפרויקט. לקאלי שתי גרסאות: האחת עירומה והשנייה מרופדת, כשבד הריפוד מעוטר בקונטור של תיפורים דקורטיביים.

מכיוון שהקירות האקוסטיים כבר אינם אופציה, וגם שטיחים מקיר לקיר הם יותר מפגע מתועלת, ומצד שני יש הכרה הולכת וגוברת במחיר של מפגעי רעש סביבתיים ובחשיבות האקוסטיקה עלינו ועל תפקודנו, פתרונות סופגי רעש למיניהם זוכים לתשומת לב גדלה והולכת בחברות הריהוט המשרדי, ואלו מקבלים גרסאות שהן גם יעילות וגם מעניינות ברמה האסתטית ויזואלית. לוקה ניקטו עיצב ל- Offect את Notes – מערכת פאנלים אקוסטיים שמבקשת "לעודד אינטראקציה ויצירתיות". בהשראת פתקאות הממו, כבסים תלויים על חבל, ואולי גם וילונות בתי החולים, "נוטס" מורכבת מחמישה מרובעים שונים, כולם מעוגלי פינות, התלויים על מסילה מהתקרה. את הפאנלים האקוסטיים הללו, המיוצרים בחלקם מפסולת בדי הריפוד של החברה, ניתן להסיט ולסדר במגוון קונפיגורציות לפי הרצון והצורך.

מערכת אקוסטית נוספת שהציגה Offect היא Membrane החדשנית, שפותחה אף היא במעבדת החברה. כמו הממברנה – הקרום הדק המפריד למשל את התא החי מסביבתו, המערכת המודולרית שעיצב הניו זילנדי דייוויד טרוברידג' מורכבת מצורות תלת מימדיות המתחברות זו לזו ויוצרות מחיצה דקורטיבית שמחלישה את רעשי הרקע ומאזנת את האקוסטיקה בחלל. רכיביה של המחיצה מיוצרים מתערובת של לבד ופלסטיק ממוחזרים, וניתן ליצור מהם אינסוף וריאציות שיתאימו בדייקנות לצרכים הדינמיים והמשתנים של חלל העבודה.

 

 

המודולים סופגי הרעש שהציגה חברת Arper ההולנדית, עוצבו בידי משרד העיצוב מברצלונה. Lievore Altherr Molina גם הם מתאפיינים בצורות גרפיות בסיסיות – עיגול, מרובע, אליפסה – מעוגלות קווים, צבעוניותם עזה ובסיסית והם נראים כשטיחי קיר מינימליסטיים מסוגננים.

 

פרשנות למחיצה האקוסטית הציגה גם Cappellini. המערכת האקוסטית שעיצבו צמד האדריכלים סטיין גם הדני ואנריקו פרטזי האיטלקי נוצרה בהשראת המוביילים ועבודות האמנות התלויות של האמן האמריקאי אלכסנדר קלדר. Balance מבקשת לשלב בין אלמנטים פיסוליים לבין ייצור תעשייתי, כשרכיביה דמויי עלי הכותרת מאפשרים את חלוקת החלל לאזורים אינטימיים.

סדרה נוספת של קפליני שפונה במוצהר גם לזירה הביתית וגם לחללי העבודה היא "לוך נס" בעיצוב פיירו ליסוני. פיתוח הסדרה הוצג לראשונה בשנה שעברה, והשנה אפשר היה להתרשם מתוצריה המוגמרים – שולחן עבודה (שאפשר להוסיף לו שידת מגירות) וארונית עם שתי דלתות נפתחות, שחלוקתה הפנימית כוללת מדפים ו/או מגירות.

 

 

Zanotta הכניסה השנה מחדש לייצור את יחידת המדפים Joy זוכת ה"קומפאסו ד'אורו", שעיצב אקילה קסטיליוני ב-1989. המדפים קשורים זה אל זה במוט ברזל משותף, המשמש כציר שסביבו הם ניתנים לסיבוב באופן חופשי. Joy מיוצרת בלבן, שחור, בורדו וטורקיז עמוק, ובגרסת חמישה מדפים (בנוסף לשבעה המקוריים).

 

 

את Nebula – שלושה אובייקטים גיאומטריים מעוגלי קווים המשמשים כחוצצים בחלל ומתאימים לסיטואציות ולהקשרים משתנים – עיצב לTacchini סטודיו Pearson Lloyd הלונדוני. Claesson Koivisto Rune הוסיפו לסדרת רהיטי Kelly  שולחן, כורסה גבוהת משענת גב ודקת רגליים, וכיסאות שמציגים חיבור בין שני סוגי עצים (כהה ובהיר), הנצבעים באותו גוון ומניבים משחק טונים מעניין. שלישיית האדריכלים השבדים עיצבה לחברת הרהיטים האיטלקית גם את Pisa, כורסה מרופדת קטנת מימדים, שיכולה, להתאים הן לבית והן למשרד, וכמוה Dot של פטריק נורגה.

 

בקריסטליה החליטו בעקבות ההצלחה של סדרת כיסאות ה"פיל" לצאת בסדרה נוספת בהשראת חיות עם אותו צמד מעצבים. כך נולדה Sharky בעיצוב אווה פסטר ומיכאל גולדמאכר (Neuland). שארקי הוא כיסא דק קווים, עם רגלי עץ ומושב פוליאוריתן המחוברים זה לזה בארבעה מחברי ברזל. הוא מתאים לבית ולמשרד, ובין מגוון הבחירות האסתטיות המוצעות ניתן להוסיף לו שכבת ריפוד מבדי הריפוד של קוודרט הדנית.

ואולי בכלל יעניין אתכם הכיסא של ענקית הטכנולוגיה היפנית Aisin? תחת הכותרת Imagine New Days ביקשו מעצבי "אייסין" להביט קדימה ולהציג את מחשבותיהם אודות השינויים שיחולו בתרבות הלייפסטייל של הדור הבא. הם עשו את זה במתחם "סופרסטודיו" ברובע טורטונה, ונחשו מה? החזון היפני, מתברר, הפוך לחלוטין מזה של דה-לוקי, והוא כולל כיסא חשמלי נטען, שיאפשר לכם להגיע לכל פינה כמעט בחלל העבודה שלכם, וכל זה מבלי שתידרשו לקום מהכיסא.

 

 

סוף דבר. הסקיצות הרקומות של דה-לוקי ועבודות נוספות שהוצגו במעבדת הרקמה במיצב "לה פסג'יאטה" בסלון המשרד שבסלונה דל מובילה.