אופטימית

כשצורפת ומעצבת תעשייתית הופכות ביניהן את התפקידים המסורתיים וגם בוחרות לדבוק בשמחה. הסיפור שמאחורי "תוך כדי תנועה", התערוכה הלא שגרתית של מירב רהט ויעל פרידמן

תוך כדי תנועה. אובייקט מ"גן שעשועים" של פרידמן על עבודה של רהט

תוך כדי תנועה. אובייקט מ"גן שעשועים" של פרידמן על עבודה של רהט

 

כששרי פראן, בעליה של גלריה פריסקופ לעיצוב עכשווי, ראתה את העבודות שגדשו את הסטודיו של מירב רהט והציעה לה להציג תערוכה בגלריה, ידעה רהט בבירור כי: 1. היא אינה מעוניינת להציג עבודות קיימות אלא עבודות שיעוצבו במיוחד לתערוכה 2. היא אינה מעוניינת להציג לבדה אלא לשתף פעולה עם יוצר נוסף 3. הפעם זו תהיה תערוכה שמחה.

תערוכות היחיד הקודמות שהציגה רהט התהוו בצל הכאב האישי שמלווה אותה, והוא מותו של בן-זוגה, אהוב לבה, שנהרג בעת שירות מילואים כאשר נער פלשתיני צעיר רכוב על אופניים פוצץ את עצמו בקרבת קבוצת קצינים סמוך לנצרים שעל גבול רצועת עזה. "בנקודה הזו כל סיפור חיי קיבל תפנית. היינו 11 שנים ביחד, היינו הורים לגיא, שהיה אז בן שנה ושמונה חודשים, וכן, חלפו מאז 20 שנה והחיים ממשיכים והם טובים ומלאי שמחה, אבל זה תמיד ברקע. השיקוף הרעיוני של תנועת הזמן מתקיים בתערוכה החדשה באובייקטים מלאי שמחת חיים והנאה, אבל בו זמנית הם מצפינים נגיעות של זיכרון שמלווה תמיד, ולא יפסיק ללוות אף פעם.

"באופן מסוים גם הבחירה שלי בעיצוב פריטי ריהוט ועבודת נגרות היא סוג של דיאלוג עם יותם, שהיה נגר אומן. יותם יצר עבודות אמנותיות, פיסוליות, עתירות נשמה, עבד מתוך אהבה רבה לעץ ולאמנות, והיה סקרן מאוד. איזיקה גאון (מי שהקים ואצר במשך שנים את המחלקה לעיצוב במוזיאון ישראל – ס.נ.), שאצר בזמנו גם את הביתן האמנותי בתערוכות 'ריהוטים', הזמין אותו להציג בביתן. במסגרת כל הפספוסים שאנחנו יכולים לספור, כנראה שגם ברמה הזאת פספסנו, כי הוא היה נורא מוכשר, ועשה עבודות נורא מפתיעות, וגם בתחום הזה הוא היה יכול להגיע רחוק".

רהט הזמינה את יעל פרידמן לחבור לתערוכה משותפת. שתיהן מעצבות – רהט מגיעה מעיצוב תעשייתי, פרידמן מצורפות – שתיהן אוצרות, והן מכירות מאז למדו יחד בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל. "הבחירה להזמין את יעל נבעה מתוך רצון  להפסיק לעבוד לבד ולנצל את ההזדמנות לתהליך של שיתוף פעולה שמייצר דינמיקה אחרת. קראנו לתערוכה 'תוך כדי תנועה' (שזהו גם שמו של הבלוג שרהט כותבת ב"סלונה" – ס.נ), אבל נקודת המוצא בעבודה עליה הייתה 'באנו לעשות שמח'. כשחשבתי על כיוון רעיוני לתערוכה היה לי ברור שאני רוצה הרבה צבע, מה שהחזיר אותי אל קבוצת ממפיס שהותירה בי חותם כבר כמעצבת צעירה. אחד הדברים שנשארו מהתקופה בה יותם חי ויצרנו ביחד, זו סדרת טבעות פאזל מתפרקות שצבועות בצבעוניות הכי ממפיסית שאפשר. עם המחשבה הזו וסביב השאלה למי אני חוברת תחת הכותרת 'באנו לעשות שמח', יעל הייתה הבחירה הטבעית. מעבר להערכתי אליה כיוצרת, אני מאוד מתחברת לאג'נדה שלה שעיצוב זה משחק והנאה. יעל מתייחסת לתכשיטים כמשחקים ומשתמשת בהם כהזדמנות לבדוק חומרים וצורות ולהציג אובייקטים מפתיעים. אצלי לצד סקרנות ומתיחת גבולות יש איזשהו כובד של רבדים עמוקים ומשמעויות נסתרות. ידעתי שתהיה לנו שפה משותפת ועם זאת שנייצר דיון בו נשלים אחת את השניה ואכן נוצר דו שיח שמאוד אהבתי".

כך, בפינג-פונג אינסופי של הצעות ותגובות התגבשה התערוכה "תוך כדי תנועה", כששתי היוצרות – רהט ופרידמן – הן אלה שאוצרות זו את עבודותיה של זו. רהט מציגה ארבעה מיצבים, כל אחד מהם הוא סוג של רהיט – חלל אחסון – אבל הם גם אובייקטים פיסוליים שעומדים בפני עצמם. פרידמן מציגה עשר סדרות תכשיטים.

– איך עובד סידור כזה?

פרידמן: "כל סקיצה, מחשבה או אובייקט שאחת מאיתנו הביאה, ישבנו ודנו עליו: האם הוא מתאים לתמת התערוכה, לרעיון, לסדרה הקודמת. אם יש דברים שבתור אוצרת אני חושבת שמירב צריכה לשנות, אני מציעה. וכנ"ל בכיוון ההפוך".

רהט: "על כל דבר שאני עשיתי, יעל הביאה המון דברים בתגובה, ואז התחלנו לנהל את הדיון ולהתחדד. המחשבה הייתה שאנחנו בעצם מנהלות דו שיח בארבעה פרקים, וצריך לעשות בחירה אילו  אלמנטים ראוי שיכנסו בכל אחד מהפרקים ואילו פחות, ובאיזה אופן אנחנו מציגות את העבודות כדי להעצים את הרעיון וכדי לתמוך אחת בשנייה כדי שהתוצאה לא תהיה עבודה לצד עבודה אלא עבודה שמגיבה לעבודה".

פרידמן: "האובייקט הראשון שמירב עבדה עליו הוא הסטוריטלר, והוא מסמל את התהליך שמירב עברה סביב התערוכה. דיברנו, למשל,  על זה שמירב צריכה להפסיק לעבוד עם שחור לבן ולחזור לצבע".

רהט: "'מספר הסיפורים' מביא לידי ביטוי את התנועה הרגשית בזמן. יש בו הדהוד לאובייקטים מתוך התערוכה 'נעדר נוכח' שהצגתי בפריסקופ ב-2010 ועסקה בזיכרון דמותו של יותם, דרך ההשתקפויות המתעתעות והצללים שמלווים אותי מבעד לזמן החולף. בתערוכה ההיא התעסקתי במושג הכיסא הריק ובבחינת היחסים בין הכיסא לצלו, והאובייקטים היו כבדים ואנדרטאים משהו. אחר כך הייתה 'רישומים בזמן' בה הצורות הכבדות עברו הפשטה והפכו קווי קונטור ומשטחים לבנים נקיים ובכל אובייקט הייתה אפשרות משחק עם אופן ההצבה. הפעם, ב"סטורי טלר" אני מתחילה בהתכתבות עם המראות של 'נעדר נוכח' ועם הלבן מ'רישומים בזמן', ומוסיפה להם צבע שמסמל באופן הדרגתי את המעבר הרגשי. זה מתחיל מגוון קר – ירוק כהה, ועובר לבורדו כהה, אדום בהיר וורוד, וגם הנפחים והמשקלים – כבדים ומגושמים בתחתית המיצב, וככל שמגביהים, הם הופכים אווריריים, עד לקופסה העליונה, שהיא פתוחה מכל הכיוונים, צבועה בוורוד שכולו אופטימיות ועטופה בחוטים לתוכם אפשר לטוות את העתיד".

בשיחה שהתפתחה סביב Story Teller מציגה פרידמן שלוש סדרות של טבעות. בסדרה הראשונה – מקינטה (Useless Automata) – שלוש טבעות "עם המון גלגלי שיניים שעושים תנועה מאוד קטנה שהיא חסרת משמעות". בשנייה – מקינטה רכבת ומקינטה אונייה – גלגלי הרכבת זזים והאונייה שטה בים. "אצל מירב", ממשיכה פרידמן, "התנועה היא יותר רעיונית, סימבולית. בעבודות שלי התנועה היא פיזית. הכל זז". רהט: "זה מרתק לראות את המגנונים של יעל. בחלק מהעבודות המנגנונים חשופים, ובחלקן המנגנונים אינם גלויים, אבל אפשר לקלוט את המנגנון הפנימי שהוא יפהפה בפני עצמו".

את כל התכשיטים שמציגה פרידמן ב"תוך כדי תנועה", על מנגנוניהם העדינים והמורכבים, היא עיצבה במחשב במיוחד עבור התערוכה, והם הודפסו במדפסת תלת-מימד. כולם בצבע הטבעי של חומר ההדפסה – ניילון לבן, לחלקם הוסיפה נגיעות של כסף – אם כחומר ואם כצבע. "נגיעות הכסף מקשרות את האובייקטים לעולם התכשיטים, ועוזרות למנגנונים לעבוד טוב יותר או ליתר דיוק להיות יותר ברורים ויזואלית. ומכיוון שלא רציתי הפעם לעבוד עם צבע, הכסף התגלה כתוספת שמדגישה את מה שצריך להדגיש אבל לא משתלטת על התכשיט".

רהט: "יש כאן היפוך תפקידים. יעל מגיע מדיסציפלינה קראפטית ובחרה לעבוד עם טכנולוגיה חדשה והדפסת תלת מימד, ואני, שמגיעה מדיסציפלינה תעשייתית, פועלת בעץ בעבודת יד".

סדרה אחרת של טבעות שפרידמן מציגה היא ניואנסים – קבוצת דמויות קטנטנות. "הם חבורה", אומרת פרידמן, "וכל אחד קצת שונה מהאחר. בשיבוץ של האבן, למשל". "אחד הדברים שנורא מעניין בעבודות האלה", ממשיכה רהט את דבריה של פרידמן בטבעיות-של-היכרות-עמוקה, "שאומנם זו הדפסה תלת מימדית עם הלבן הכי נקי, אבל הנגיעות הן מתוך עולם הצורפות הקלאסית. השיבוץ של האבן, שצורתה כצורת יהלום מלוטש, ונגיעות הכסף, משאיר אותן בתוך הדיסציפלינה של הצורפות, כאשר בו זמנית יעל עושה איזשהו טוויסט ומניעה אותן בכיוונים חדשים, לא קונבנציונליים האופייניים למחוזות הצורפות העכשווית".

"ניואנסים" מונחת על Upside Down שעיצבה רהט, מיצב המורכב מקומפוזיציה של שלושה אובייקטים שניתן להפוך אותם ולסדר אותם בכל דרך שעולה על הראש. כמוהו, יכולה גם חבורת הדמויות הקטנות להתהפך ולעמוד על הראש. הצבתם בתערוכה על הפאה האדומה של הרהיט מאדירה את הקבוצה המעניינת, וזו הופכת בתורה לחלק מהדוגמא הגרפית של הרהיט. הכשכוש של רהט (אובייקט שמשמיע קול וזז בתנועת כשכוש כשמותחים אותו ומשחררים) פוגש את הקשקוש של פרידמן (טבעת ותליון), ו-Round & Round, אובייקט עתיר צבעים ודוגמאות המאפשר לשחק, לסובב ולהציב אותו במגוון דרכים, פוגש את גן משחקים (חמש טבעות) ואת תוך כדי תנועה (ארבעה תליונים). ועדיין, לצד הצבעוניות העליזה וההתמסרות לשמחה, בכל אחד מהרהיטים ישנה פינה קטנה שמשמרת את הזיכרון של יותם ומתכתבת עם התערוכה הראשונה של רהט, "נעדר נוכח", בדמות מראה קטנה החבויה איפשהו בין הפינות הצבעוניות.

 

קריאה נהדרת

 

לדו שיח בין פרידמן ורהט צורף במהלך העבודה גם ד"ר אביב לבנת. לבנת, מוזיקאי, אמן ומרצה בבצלאל ובאוניברסיטת תל-אביב הכיר את רהט בבצלאל. "הכרנו כאשר כתבתי עבודה שעסקה בשכול ובאובדן כחלק מהזהות הישראלית בקורס של דנה אריאלי. אביב מגיע ממשפחה שכולה, אביו נהרג במלחמת ששת הימים, ודנה הציעה לי לפגוש אותו. זה היה לפני שבע שנים, ומאז הפכנו להיות חברים בלב ובנפש. אנחנו משתפים פעולה ומלווים פרויקטים זה של זה. הזמנתי אותו להתבונן ולכתוב והוא שמח להזמנה. במקביל לתהליך העבודה המעשי נפגשנו שלושתנו – יעל, אביב ואני – מספר פעמים, ולתוך המורכבות והרב-רובדיות של התערוכה הוא הוסיף את האני מאמין שלו ואת ההתבוננות שלו, שהיא התבוננות שונה לחלוטין. בסופו של התהליך הטקסט של אביב הפך סיפור ויצירה בפני עצמה, כך שבאיזשהו אופן הוא מעין שותף שלישי לדינמיקה הזו כמתבונן מהחוץ, שקורא ומפרש דרך העולמות שלו. אני אומנם לא אובייקטיבית, אבל הפרשנות שלו פשוט מרתקת. יש שם קריאה באמת נהדרת".

יוצאת דופן היא מחבואים, סדרת הטבעות השלישית שיצרה פרידמן מתוך הקשר ל"סטורי טלר" של רהט. כדי לראות את שלוש הטבעות צריך להתבונן ולחפש, שכן הן מוצנעות בעומק "מספר הסיפורים" ו"אפסייד דאון". בתהליך העבודה, כשפרידמן הביאה את הטבעות לאחת הפגישות, רהט סברה שהן אינן מתאימות כי הן לא משתלבות בתמת התנועה או עם הרעיון של 'באנו לעשות שמח'. ההיבטים הפסיכולוגיים והפילוסופיים של התערוכה אומנם היו כל הזמן ברקע, היא מספרת, "אבל השתדלנו לא להציף אותם, לא רצינו שהם יהיו בחזית".

בזמן הקמת התערוכה הביאה פרידמן את הטבעות שוב, והפעם גם סיפרה מאיפה הן צמחו: "'הטבעת הראשונה (זוג) היא את ויותם', אמרה. 'הטבעת השנייה (דמות מקופלת ומכווצת) היא את אחרי שיותם נהרג. והטבעת השלישית היא סוג של מחבואים – המקום הזה של הקיים לא קיים, מסתיר חושף, משהו מהמהות הזאת של הנעדר הנוכח'. ברגע הזה", מספרת רהט, "היה ברור שזה מתלבש לגמרי בתוך התמה של התנועה הרגשית, וגם ההצבה הייתה מאוד מוקפדת. הזוג נמצא טיפה יותר בפרונט, בקופסה שיש בה מראות והדהוד של צללים. הדמות המקופלת מכונסת פנימה. צריך להתאמץ כדי לראות אותה. והדמות השלישית נמצאת בתוך 'אפסייד דאון' – השלב השני אחרי 'סטוריטלר', בתוך העולם של הצבע.

"לכל דבר בהצבה הייתה משמעות. מי שלא מכיר את הסיפור ולא יודע, רואה דברים אחרים, וזה מצוין בעיניי. זו תערוכה שמחה וצבעונית, ואנשים נכנסים ומחייכים. רק מי שמכיר אותי אישית מבין את הרבדים היותר עמוקים שמוצפנים לתוכה. הדו שיח עם יעל היה פתוח ומהנה וכל אחת מאיתנו הטעינה רבדים נוספים לתוך העבודה של השנייה. סביב השאלה למה להזמין יוצר נוסף לעבודה משותפת אני יכולה להגיד שאחרי ההרגל של לעבוד לבד הרבה שנים, הרבה יותר מהנה לעבוד ביחד, ובעיקר עם יעל, שהיא מקסימה ומוכשרת והיה תענוג לעבוד איתה. שתינו באנו לעשות שמח, והתערוכה מנכיחה את האמירה שגם מהמקומות הכי עגומים ועצובים אפשר לקום, להמשיך הלאה ולצמוח. התגובות המחויכות של המבקרים בה מוכיחות שהצליח לנו".

 

 

Upside Down, מירב רהט

Upside Down. יכול לעמוד על הראש

 

ניואנסים. כל אחד שונה מעט מחברו. צילום: ניר פרידמן

ניואנסים. כל אחד שונה מעט מחברו. צילום: ניר פרידמן

 

ניואנסים, פרט. צורפות עכשווית עם שיבוץ קלאסי. צילום: ניר פרידמן

ניואנסים, עומדים על הראש. הדפסת תלת מימד עם שיבוץ קלאסי. צילום: ניר פרידמן

 

Upside Down וניואנסים

Upside Down וניואנסים

 

גן שעשועים, יעל פרידמן. טבעת מגלשה. תילום: ניר פרידמן

גן שעשועים, טבעת מגלשה. צילום: ניר פרידמן

 

גן שעשועים. הטבעות של פרידמן על הנדנדה של רהט

גן שעשועים. הטבעות של פרידמן על הנדנדה של רהט

 

Round & Round, מירב רהט

Round & Round

 

מקינטה. הרבה מאוד גלגלי שיניים שמייצרים תנועה חסרת חשיבות. צילום: ניר פרידמן

מקינטה. הרבה מאוד גלגלי שיניים שמייצרים תנועה חסרת חשיבות. צילום: ניר פרידמן

 

שלוש הטבעות מסדרת "מקינטה". יעל פרידמן

שלוש הטבעות מסדרת "מקינטה"

 

מקינטה אוניה (מימין) ומקינטה רכבת. יעל פרידמן

מקינטה אוניה (מימין) ומקינטה רכבת

 

מחבואים. יעל פרידמן. צילום: ניר פרידמן

מחבואים. צילום: ניר פרידמן

 

Story Reller (מימין) ואחת מטבעות "מחבואים" באחת מגומחותיו

Story Teller (מימין) ואחת מטבעות "מחבואים" באחת מגומחותיו

 

תוך כדי תנועה. סדרת התליונים של פרידמן מגיבה ל-Round & Round של רהט

מימין: תליון קשקוש. משמאל: תליוני תוך כדי תנועה

 

תוך כדי תנועה. התליונים של פרידמן. צילום: ניר פרידמן

הכל זז. תוך כדי תנועה, התליונים של פרידמן. צילום: ניר פרידמן

 

הכשכוש (מימין) של מירב רהט והקשקוש של יעל פרידמן. צילום: מירב רהט, ניר פרידמן

הכשכוש (מימין) של רהט והקשקוש של פרידמן. צילום: מירב רהט, ניר פרידמן

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *